>> פנינה חלפון לנג (כדאי שתעקבו) היא המנכ"לית והמנהלת האומנותית של קרן קופרו, המקדמת קולנוע ישראלי בעולם ומובילה תוכניות לקולנוע אימפקט, שמטרתן ליצור קולנוע ישראלי משמעותי, מעורר שינוי ובעל יכולת השפעה חברתית. בין שלל פעילויותיה מארגנת הקרן גם את שוק קופרו השנתי, אירוע השיא של תעשיית התוכן הישראלית במאמצי השיווק של סרטים וסדרות לחו"ל, שיתקיים השנה בחודש יוני.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. פארק החורשות // המצפור

כתושבת שכונת קרית שלום למעלה מחמש עשרה שנה ועד לפני כחודשיים, אני מאוד אוהבת לטייל עם המשפחה בפארק החורשות שלידנו, לעשות הליכות וליהנות מהריאה הירוקה הזו במרחק הליכה מהבית. לאחרונה, וסוף סוף אחרי ציפייה של שנים, נפתח שם "המצפור", בית קפה חדש ומקום לאירועים מגניבים בתוך מתחם שעובר חידוש עירוני מוצלח. זוהי הזדמנות נהדרת לטיול קל בתוך העיר עם קפה משובח.
מצפור // היינריך היינה 17 תל אביב

2. ת"א תרבות דה וינצ'י

מרכז תרבות עירוני שקרוב ללב שלי. הרבה מאירועי שוק קופרו ופעילויות העמותה מתקיימים שם לאורך השנה. כמה ימים לפני הפגיעה בבניין במהלך המתקפה האירנית, קיימנו שם פגישות של יוצרי קולנוע ישראליים עם מקבלי החלטות מרחבי העולם, והייתי שם גם כחלק מתוכנית פרסיץ למנהלי מוסדות תרבות של עיריית תל אביב-יפו. אני שמחה לראות שהעירייה טיפלה במהרה בפגיעה כדי לאפשר לצוות דה וינצ'י ולקהילת האמנים.ות ששוהה בו לחזור למבנה ולהמשיך ליצור.
דה וינצ'י 14 תל אביב

3. אטלס

פנינה קטנה בלב שכונת שפירא. בר מעולה עם חצר גדולה שתמיד כיף לשבת בו אחרי יום עבודה ארוך או להרים לחיים עם קולגות וחברים.
מסילת ישרים 15א' תל אביב (שכונת שפירא)

4. דליקטסן X בניין פנורמה

מדי יום שישי אני משתדלת לפקוד את חנות המפעל וללקט פינוקים לסופשבוע מכל הטוב שאפשר למצוא בדליקטסן. מיטבי לכת יודעים שלקראת הצהריים המחירים צונחים ואפשר למצוא גם מציאות. ממליצה מאוד על עוגת השמרים הממכרת.
דרך בן צבי 84 תל אביב

5. לה מעלה

גם כשאנחנו רוצים ממש להתפנק בארוחה מעולה אנחנו לא מתרחקים הרבה מדרום תל אביב. לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית טעימה בטירוף שנמצאת בתוך בניין תעשייתי בקריית המלאכה, שתמיד כיף להגיע אליה ומשאירה טעם של עוד. ממליצה על הסביצ'ה מוסר ים ועל המרגריטה המעולה שלהם.
שביל המרץ 5 תל אביב (קריית המלאכה)

מקום לא אהוב בעיר:

היציאה לתחנת רכבת ההגנה ואזור התחנה המרכזית.אין משהו שממחיש טוב יותר את הכאוס הישראלי מאשר היציאה מתחנת רכבת ההגנה. אני מוצאת את עצמי יורדת מהרכבת, אחרי ימים של פגישות מקצועיות באירופה היפה – פריז, ברלין או אמסטרדם, שם אני נאבקת על דעת הקהל העולמית ועל מקומה של היצירה הישראלית מול חרמות ואתגרים – ואז, ברגע אחד, אני חוזרת הישר אל תוך תערובת של רעש, פיח, פקקים וריחות שכולנו מכירים, שמזכירים עד כמה האזור הזה מוזנח וזקוק לשדרוג.והכי מתסכל? כבר למעלה משנתיים שהכביש שם חסום, אי אפשר לחצות לצד השני, והיציאה המערבית מהתחנה נסגרה. אני מוצאת את עצמי מסתובבת במעגלים, מנסה להבין איך בכל זאת מגיעים הביתה בדרך נורמלית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה ביקרתי בתערוכה של חנאן אבו־חוסיין במוזיאון תל אביב, והיא פשוט הותירה עליי רושם עמוק. התערוכה אספה עבודות גדולות ומרשימות שלה משלושת העשורים האחרונים – גוף יצירה שהוא גם אישי מאוד וגם פוליטי, נשי, מקומי ואוניברסלי בו־זמנית.משהו באנרגיה של העבודות, בעוצמה ובכאב שהן נושאות, ובאופן שבו הן מתמודדות עם נושאים של זהות, גוף וחברה, הצליח ממש לפתוח לי את הלב. יש בתערוכה שילוב נדיר בין יופי חזותי בלתי מתפשר לבין אמירה חדה ונוגעת. הרגשתי שאני עומדת מול אמנית אמיצה שמביטה ישירות במציאות, גם כשהיא לא נוחה, ומתרגמת אותה לשפה ויזואלית כנה ומטלטלת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ביומיום אני מוקפת בעיקר בעשייה דוקומנטרית – סרטים ותכנים שמביטים ישר למציאות הישראלית הקשה, בלי פילטרים. אבל דווקא בתוך התקופה הטעונה הזו, ובעיקר בזמן טיסות עבודה הלוך ושוב, החלטתי לברוח קצת לעולם אחר והשלמתי סוף־סוף את כל העונות שלBetter Call Saul.איזו חוויה. זו סדרת מופת – חכמה, עשויה בקפדנות, כתובה לפרטי פרטים ומלאת לב והומור שחור. מעבר לעלילה המורכבת ולדמויות הבלתי נשכחות, מצאתי בה השראה אמיתית לחשיבה יצירתית על טלוויזיה מתוסרטת: איך מספרים סיפור מורכב, איך בונים עולם שלם, ואיך שומרים על מתח ואנושיות גם כשהכול מתפרק.

באופן מפתיע, דווקא הסדרה הזו – עם כל הציניות והעיסוק שלה בכישלון ובבחירות אנושיות גרועות – החזירה לי קצת תקווה. תקווה בכוח של סיפור טוב, בעומק של כתיבה חכמה, ובאפשרות של טלוויזיה איכותית לגעת, לרגש ולתת לנו רגע של נשימה.במובן המקצועי, היא גם נתנה לי השראה אמיתיתלעשות ולתמוך בדרמות מתוסרטות איכותיותבמסגרת העבודה שלי – כאלה שמעזות לספר סיפורים גדולים דרך פרטים קטנים ואנושיים באמת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתמוך בארגוןעומדים ביחד– תנועה חברתית שמנסה, בעקשנות מעוררת הערכה, לחבר בין יהודים וערבים שמאמינים שאפשר וצריך לבנות כאן מציאות שוויונית וצודקת יותר. בתקופה כל כך מקוטבת ומלאת פחד, הם מצליחים להזכיר שדווקא השותפות היא המפתח לעתיד אחר – לא של הסכמה מוחלטת, אלא של הקשבה, סולידריות ואנושיות.הם פועלים גם בשטח, בעיירות, בכפרים ובערים מעורבות, כדי לקדם זכויות חברתיות, שוויון אזרחי ושלום אזורי אמיתי, ובמקביל עושים עבודת חינוך ושיח שמחזירה מעט תקווה למרחב הציבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לאפרת טילמה, אישה חלוצה, אמיצה, מצחיקה וחכמה – שעשתה היסטוריה בקהילה הטרנסית בארץ ובתל אביב בכלל. אפרת היא גיבורת הסרט התיעודי "הגברת הראשונה" – סרט שהתחיל אצלנו בשוק קופרו, גייס שותפויות והשקעות בינלאומיות, והיה חלק במעבדת האימפקט שלנו. הסיפור שלה ממשיך להדהד ולהשפיע רחוק מעבר למסך, ובימים אלוהיוצרים בשיתוף עם פרויקט גילהיצאו בקמפיין האימפקט ויוזמים הקרנות ייעודיות בשילוב מפגש עם אפרת בכדי להציף את האתגרים והמענים הדרושים לקהילה הטרנסית. מעבר להיותה סמל לשינוי חברתי, אפרת היא גם מרצה, מתנדבת במשטרה, אישיות שכולה נדיבות ואייקון אופנה וביוטי!

מה יהיה?
אמנם תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני מאמינה שחייבים לחשוב חיובי ולעבוד לקראת היום שאחרי. מחשבה יוצרת מציאות ואנחנו בעולם התרבות הישראלי צריכים להמשיך ליצור, לנהל דיאלוג על מורכבות, על ריפוי ועל שלום.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• פארק החורשות
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• אטלס בר
• דליקטסן
• לה מעלה
• סמוך על סול

>> מיטל כץ מינרבו (כדאי שתעקבו) היא אמנית רב-תחומית ומעצבת, נולדה בישראל, גדלה בוונצואלה וחזרה לארץ ב-1995. בימים אלה היא מציגה במוזיאון רמת גן את תערוכתה "עבודת שדה", מיצב רב-שכבתי יפהפה הקלוע כולו בטכניקת ראטן מסורתית ופורש גן שנוצר ביד נשית: עצים, פרחים, פירות וספסל. התערוכה מהדהדת יוזמות פורצות דרך של נשים חלוצות בתחום הבוטני, וכץ-מינרבו מנכסת את הפרקטיקה הגברית של רישום בוטני ומייצרת לקסיקון צמחים נשי מומצא.אתם רוצים לראות את זה.

>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי
>> אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה

1. חוף צ'ארלס קלור

ספציפית בין 8 ל-10 בבוקר. אני שוחה בים כמה שאני יכולה בכל עונות השנה. הים מנחם אותי כמו תרופה.

2. פארק החורשות

אני מטיילת בו עם הכלבה שלי כל יום, ויש שםבית קפה חדש דנדש, "קפה מצפור". כולי צפיה שיצליח להתבסס ולבנות אג'נדה מעניינת. הקפה בסדר גמור.
>> מצפור // הינריך היינה 19 תל אביב

3. הגן הבוטני

פיסת גן חלומי ומפתיע בדרום העיר.

4. כנסיית פטרוס הקדוש

הכנסייה שבפארק החורשות, על שם השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס וטביתא הצדיקה. הכנסיה נוסדה בשנת 1888 בנוכחות הדוכסית הגדולה אליזבת פיודורובנה והדוכסים הגדולים סרגיי ופאבל רומנוב (יש לי חולשה לכל מה שקשור למשפחת רומנוב, מבחינתי זה חלום שהתגשם).

5. קריית המלאכה

שם מתרכזים כל תחומי החיים: מסעדות, הופעות, גלריות, מרכזי תרבות, חנויות ומה לא. זאת עיר קטנה בתוך תל אביב. יש בה גם צדדים אפלים והם חלק מהאופי של המקום.

מקום לא אהוב בעיר:

גינת לוינסקי הפכה למקום אפל למדי. בגלל בניית הרכבת הקלה שלא נגמרת, נווה שאנן ורחוב סולומון הפכו מקומות למפחידים ממש גם ביום, ועוד יותר כשיורד החושך. מתרחשת שם תופעה שראיתי בעוד מקומות בעיר והיא שבערב יש רק גברים ברחוב. זה לא היה ככה. בעבר הרגשתי נוח להסתובב בעיר בכל שעה. היום זה לא קורה, בניית רכבת הקלה יוצרת אזורי בניה נטושים וסמטאות צרות וחשוכות. ביחד עם זה, כמות חסרי הבית והג'אנקיז גדלה, כל מקום הוא בית בשבילם וכל פינה חשוכה היא אתר לצריכת סמים. דרום העיר כבר היה במצב יותר טוב. ההתדרדרות ניכרת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה ההפיכה המשטרית, הראש שלי לא מסודר. מהשבעה באוקטובר 2023, הבלגן נהיה מורכב יותר. האירועים שסידרו אותי היו רגעיים וקטנים מאוד. לא מצליחה ליהנות. אני חושבת שמה שסידר אותי ונתן לי תחושה שאני לא לבד היו ההפגנות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אמנם אני אמנית פלסטית, אבל מקורות ההשראה שלי הם קולנוע וטלוויזיה. כמו שאמרתי קודם, בשנתיים האלה אירועים קטנים עודדו אותי. הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס עזר לי למצוא את השגרה שאיבדתי בגלל המלחמה ולימד אותי כמה השגרה חשובה כדי להתחבר מחדש לאנושיות ולעצמי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום לארגונים ומטפלות.ים שתומכות בנפגעי פוסט טראומה. ארגונים ומטפלותים המקדמות מחקר של טיפול באובדנות, בעיקר של חיילים. יש גם את ארגון "בואו" לנפגעי העוטף. ולא פחות חשוב ארגון"בדרך להחלמה"המתאם הסעות מתנדבים של ילדים פלסטינים חולי סרטן מהמחסום אל בית החולים. אותו ארגון נדיב הסיע את אבי קצת אחרי שבעה באוקטובר מביתו לקבלת טיפולי הקרנה בבית חולים במשך חודשיים. אני אסירת תודה למתנדבותים המדהימות האלה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מרימה לשמרית המהממת, שמנהלת את תהליכי האימוץ של הכלבים והחתולים באגודתצער בעלי חיים ברחוב הרצל. לפני שנה אימצנו כלבה ששנתה את חיינו. "לאב" שמה והיא חירשת. שמרית ידעה מהרגע הראשון שאנחנו המשפחה שלה וליוותה אותנו במסירות. את לאב הבאינו בשביל שתרים לילדים שהיו גמורים אחרי שבעה באוקטובר. מאוד מהר הבנו שגם אנחנו המבוגרים היינו צריכים אהבה ונשיקה עם אף רטוב. אז תודה לשמרית שהרמת לנו את החיים, עכשיו תורינו להרים לך!!! לכו לאמץ!!

מה יהיה?
אני אופטימית ולא מתייאשת. אני מאמינה באופן מוחלט שמחשבה יוצרת מציאות. אז אני עובדת על זה חזק! יהיה טוב!!!

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון רמת גן
• פארק צ'ארלס קלור
• קריית המלאכה
• פארק החורשות
• הגן הבוטני
• כנסיית פטרוס הקדוש

>> הדס גלזר (כדאי שתעקבו) היא אוצרת ויועצת אמנות, והאוצרת הקבועה של גלריית ליטבק קונטמפוררי. חיה בתל אביב מאז 2015, בין ריצה בפארק או בים לקפה של בוקר, היא הופכת רעיונות לתערוכות, מפתחת ויוזמת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד ומובילה אמנים לפריצות דרך במסלול שלהם. בימים אלו היא מציגה את התערוכות של ירין דידי ושל לילית שמבון באוצרותה בליטבק קונטמפוררי;שיח גלריה עם האמנים יתקיים בשבת, 13.12 בשעה 12:00.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. פארק החורשות

פארק החורשות, המקום המושלם לריצות, להיטען באנרגיות של טבע. לפיסת היער החשובה הזו נוספו לאחרונה שני מוסדות משמחים: המצפור, בית הקפה הראשון בקריית שלום, ובית הבאר, מרכז לטבע עם גינה קהילתית וסדנאות לשימור מזון ולרוקחות ביתית.

2. וואט סאנג // סלאס

אני משוגעת על דגים נאים וקשה לי לבחור רק מקום אחד. וואט סאנג היא יפנית שמרגישה כמעט כמו בטוקיו, עם עיצוב מדויק, פריטים המסודרים בקפידה על המדפים, וצוות שמבין חומר גלם ונותן שואו. שם אכלתי את הרול הטוב ביותר שטעמתי בארץ. סלאס, ששמה ביוונית נאמר לי שמרמז להבזק אור, מציעה מטבח שמחבר בין יפן לפרו, גן עדן לחובבי דגים. השף אור גינסבברג מארח אירועים קולינריים מסקרנים, כולל פילוט טונה, חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה.
הרכבת 12 תל אביב // תנחום 6 תל אביב (יפו)

3. קפה יאיא

כריך האבוקדו המושלם בעיר, בדוק. חייבים קצת מזל כדי להספיק לפני שנגמר.
לוינסקי 42 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. ליטבק קונטמפוררי

ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה היא בית מקצועי שלי כבר כארבע שנים. זו גלריה שבה אני זוכה לעבוד עם אמנים מעולים, לארח שיחי גלריה, ולהיות בדיאלוג מתמשך עם אמנים, אוצרים ועם הקהל שמגיע. במהלך התקופה אצרתי תערוכות מרתקות ומגוונות, מאמנות רחוב ועד תערוכות של אמנים בינלאומיים כמו צ'יהולי ודניאל אנקווה. אני אוהבת את האלסטיות של החלל, ואת היכולת שלו להשתנות מתערוכה לתערוכה, להתכוונן לחומר, לאמן ולקהל בכל פעם מחדש.
המפעל 3 תל אביב (קריית המלאכה)

5. מוז"א והבוסתן

מוזיאון שאהבתי מילדות, עם התחושה הקסומה של גילוי אוצרות חבויים. בשנים האחרונות הוא עבר עדכון משמעותי: תערוכות מתחלפות חכמות, אירועים מושקעים, והבוסתן היפהפה שמזמין להאריך את השהות, לשוטט בין עצים ותבלינים, ואז להיכנס שוב אל האמנות וההיסטוריה. זה מקום שבו יש שורשיות ישראלית יחד עם מבט עכשווי ופורץ דרך.
חיים לבנון 2 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

כמובן שהתחנה המרכזית החדשה,פיל לבן ומפגע סביבתי וחברתי שמשפיע לרעה על כל השכונות הסמוכות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
את רוב הימים אני מבלה בין מוזיאונים וגלריות, וכשאני רוצה לנקות את הראש אני בוחרת במחול. המופעHOMEשל יניב הופמן בסוזן דלל מחזיק קלילות ועומק, עם פסקול מרים ומדויק ביותר. המופע מעורר שאלות על שייכות, מהאינדיבידואל דרך הזוג ועד הקבוצה, והרקדנים נעים בין סנכרון לדיסהרמוניה, כמו בית שבוחן את היציבות של עצמו. חוויה נוגעת ורלוונטית במיוחד לרגע הנוכחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארץ אם"של רות פתיר במוזיאון תל אביב. עבודה המורכבת ממקבץ סרטי וידאו ארט המשולבים בסביבות שונות, והמבקרים עוברים בה מחדר לחדר: מן המטבח הביתי, אל חדר המתנה לרופא, דרך חדר הארכיון. בסרטים פתיר נוגעת בתהליכים נשיים ואימהיים ובחוויות שממקמות את הגוף והנפש, מצד אחד מול הקדמה והרפואה, ומצד אחר מול ההיסטוריה והארכאולוגיה, עם הרבה רגש אך בלי לוותר על מחשבה וביקורת חדה. היא מתעלה מן הסיפור האישי אל חוויה נשית קולקטיבית ורחבה, שרלוונטית במיוחד לנשים בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת נט״ל, שמסייעת בדרכים שונות לנפגעי טראומה לאומית. לצערנו יש רבים כאלה, ובמידה מסוימת כולנו מושפעים, וההיקף של הדבר רק גדל וגדל. נט״ל מעניקה מענה טיפולי וקהילתי, פרטני וקבוצתי, ומחזקת קהילות ואנשי מקצוע סביבם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לצוות המעולה של תא תרבות קריית המלאכה, שמצליחים לסדר את הפאזל האמנותי של האזור, ליזום ולהרחיב עשייה, לתת במה, ולמשוך קהלים חדשים אל הקריה. בזכותם מתקיימים סיורים לתלמידים בכל הגילים, שמגיעים אל הגלריות והסטודיואים. בהתחשב בכך שקריית המלאכה אינה מוזיאון או מוסד סטרילי ומסודר, זה דבר מופלא: חינוך דור צעיר לצרוך ולחוות תרבות חיה כחלק מן המרקם העירוני.

מה יהיה?
כאופטימית בהגדרה, אני מאמינה שיהיה טוב ויודעת שיהיו גם זמנים שלא. בזמן שלא, נמשיך לפעול כדי שיהיה טוב. טוב שכבר אפשר להודות על החטופים שחזרו, ועל האפשרות לשיקום ולהחלמה. הטראומות נשארות איתנו, ולמעשה כבר שנים הן חלק מן הדנ"א הישראלי, ועלינו ללמוד לחיות, לנשום, לאהוב ולגדל ילדים לצדן. בשנתיים האחרונות ראיתי את האמנות נהיית, לצד לפיד הביקורת שהיא נושאת, גם חומלת יותר, מציעה מקום של מזור וריפוי. נדמה לי שכולנו מחפשים בתוכנו את המקום הזה, כדי שהטוב יתרחב.

• העיר שלי
• גלריות
• גלריה ליטבק
• פארק החורשות
• שוק לוינסקי
• מוזיאון ארץ ישראל
• אור גינסברג

בשנת 2021, בית הקפה "המגדלור" הכניס אור לחשיכה של איזור טיילת רידינג, וביסס את עצמו כמקום שהוא הרבה מעבר בית קפה שממוקם במגדלור, אלא בית לקולינריה, תוכן, הקרנות סרטים, תרבות וקהילה בצפון העיר. עכשיו האנשים שמאחורי מגדלור עושים את זה שוב, ובצד השני של העיר, ותחת השם "מצפור". גם הפעם מדובר במקום שהוא הרבה מעבר לבית קפה שגרתי, וכך נולד חלל תרבות וקהילה יוצא דופן בפארק החורשות, אשר העבודה עליו נמשכה כחמש שנים.
>>סאות'רן קומפורט: 15 המסעדות הכי מומלצות בדרום תל אביב

מצד אחד בית הספר לטבע, מהצד השני שכונת שפירא, עם גבעת הרצל משקיפה וקיבוץ גלויות נרמז ממעבר לעצים. ביחס לדרום תל אביב, מדובר בסביבה הכי פסטורלית שבנמצא. בהתאם, המצפור מיטיב להיות כשמורת טבע אורבנית בין כל ההמולה של האזור. את שמו הוא הרוויח בזכות האגם שממוקם בצידו המערבי של החלל, בו מקננות ציפורים ממש כמו שהטבע התכוון, אליו תוכלו להשקיף מחלון שיאפשר לכם להאזין לציוץ הציפורים המרגיע. המבנה היחודי, שבעבר אכלס גן אירועים, אמנם שופץ למשעי אך שמר על מרפסת רחבת ידיים ומוצלת תחת כיפת השמיים, כאשר גם החלל הפנימי מואר ומלא בספייס ומקומות ישיבה רבים.

״אנחנו חלק מהמרקם של פארק החורשות, ורוצים להשתלב פה בין החורש לציפורים, מתוך כבוד לסביבה ולאזור, ומראים שגם בדרום העיר יש פניני טבע אורבניות", מסביר גלעד הרפז, חלק מקבוצת הבעלים ביחד עם ענבר קובץ׳, ניצן סיני ושקד ליטבינוף. על השאלה מדוע לפתוח בימי מלחמה הם ענו מניסיון קודם, "גם את המגדלור פתחנו בשיא הקורונה, ובסוף זה התברר כברכה כי אנשים רק רצו להתאוורר ולצאת מהבית. אנחנו אוהבים את המדינה הזו, ומחוברים אליה בנפשנו, ובלי תנועה ומבט קדימה אי אפשר. אז שמרנו על אופטימיות, המשכנו לעבוד בכל הכוח והאמנו שזה ייגמר".

בגזרת הקפה תמצאו במקום אספרסו, אמריקנו וקפוצ'ינו במחירים נוחים ביחס לעיר (8, ו-14 ש"ח בהתאמה), ויש גם מאצ'ה לאטה לחובבים ושוקו לילדים או ילדים בנפשם. לצידם תמצאו מגוון עוגיות, מאפים ושלל גודיז איכותיים במחירים טובים שנעים בין 10 ל-21 ש"ח, וגם כריכים נהדרים שיוצאים מעט מהשטאנץ' הקבוע והמשעמם של בתי קפה: כריך סלט ביצים בלחם יפני רך, כריך טבעוני ערב לחיך עם טחינה ואבוקדו, כריך סלק וגבינת בושה, טוסט גאודה בלחם יפני ואף פניני קובנה עם קורנביף בפוקאצ'ה משוחה ברוטב מוחו ורדה וחרדל דיז'ון (מחיר כריך 34-47 ש"ח), ולדואגים לבריאות יש גם סלטים רעננים (48-54 ש"ח).

בדומה למגדלור, גם כאן תוכלו להגיע ולשבת במקום, או להזמין את הכריכים שאר ירקות לדרך ולהתיישב בפארק, כאשר בתוכנית של הבעלים עתידים להציע מכאן סלסלות פיקניק ייעודיות. בינתיים, הקבוצה לא שוקטת על השמרים, ובמהלך מספר השבועות בהן פועל המקום הספיקו לארח לא מעט אירועי תרבות, ביניהם הקרנת סרטים על מסך גדול, ובעתיד צפויות להתקיים במקום הופעות, הרצאות, סדנאות לילדים ומבוגרים, וכיאה למקום מבית היוצר של המגדלור, גם שיעורי יוגה חינמיים, כמיטב המסורת.

הם גם לא מסתפקים בזה, כי בימים אלו ממש עומלים על הקמת טאבון פיצה איטלקי שיוציא לרעבים של הסביבה פיצה מבית "פיצה פור דה פיפל" (אשר גם היא בבעלות הקבוצה), והשף דור דטנר גם מייצר ליין סמאשבורגר חדש שעונה לשם "בירדי", כיאה למצפור, שבעתיד גם יוצע במשלוחים. קדימה תושבי הדרום, להסתער.
היינריך היינה 19, סמטה מרחוב הרצל 159. פארק החורשות. כל יום בין 7:30-23:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב
• בתי קפה
• עסקים בדרום תל אביב
• פארק החורשות

>> אסף המאירי (למה שלא תעקבו) הוא במאי, מנכ"ל עמותת זיגוטה לתרבות הבמה ומייסד מועדון האינדי-תרבות האהוב המרץ2.ממש היום נפתח שם פסטיבל 2, חמישה ימים של עשרות אירועי מוזיקה, תיאטרון, פרפורמנס ועוד, בכיכובם של סימה נון, ספוטניק הייפיי, מעיין ליניק, בנימין יום טוב, יונתן דסקל ועוד.כל הפרטים וכל הכרטיסים לכל ההופעות כאן(ויש גם הופעות חינם).

1. פארק החורשות

פיתחתי הרגל לעבור בערב או בבוקר להסניף ריח אורנים בפארק החורשות. גדלתי במושב אמירים בגליל – עם שיחים ועצים שבערב פולטים ריחות שאין בתל אביב. חוץ מבפארק החורשות. בחורבות כפר אבו כביר יש שיחי סברס שמבצבצים מהקרקע ומזכירים בצבעים העזים שלהם שיש פה עוד שכבות של היסטוריה.

2. סולטן איברהים

לא אוהב מסעדות אבל אני מאוד אוהב אוכל טעים, וזה סיבך אותי. מצאתי פתרון בסולטן איברהים ברחוב עולי ציון: חנות דגים שהוא גם מקום לאכול דגים, ולראות את חסן מלטף אותם בפלנצ'ה. אלה הדגים הכי טעימים בעיר! וזה כבר סיבך אותי שוב, אבל בסיבוך אחר.
עולי ציון 20 יפו (שוק הפשפשים)

3. קפה שפירא

קצת אבק ומלא אנשים נפלאים יש בקפה שפירא, שמורה עירונית שבה מיטב חברינו יושבים ליזום, לכתוב, ליצור, לנוח. זאת פינת הימלטות אזרחית אמיתית מהסוג שגם במטרופולין גדול קשה לפעמים למצוא. לא מפתיע שלפני כמה חודשים רקגיוס המונים הציל את העסק הקטן והחשוב מסגירה.
רלבג 15 תל אביב (שכונת שפירא)

4. עלמה ביץ'

הספוט שבו אני הכי מרגיש תייר בעיר. בחודשי מעבר אני יושב שם לעבוד מול השקיעה ובקיץ העמוס – להתאפס אחרי הים או דווקא להתפרק עוד יותר.
קויפמן 7 תל אביב (פארק צ'רלס קלור)

5. קנווס

ברחוב אילת היא המלכודת היפה שלי. גם כשאין לי צורך אמיתי, אני נכנס ויוצא עם פנקסים, טושים, ספריי צבע ועטים. פשוט חונכתי ככה – עם אמונה שכל פעולה מתחילה בחומרי אמנות, גם כשהפרויקט במדיום אחר לגמרי. אני קונה שניים על כל אחד שאני ממלא, דבר אחר שאפשר שיהיה ממנו תמיד עודף ולא חוסר.
רחוב אילת 25 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

ברחוב שאול המלך יושב בניין הדר דפנה הברוטליסטי והמרשים, עם לובי מפואר של מלון משנות ה-60. עולים במדרגות נעות ומגיעים לפתח קטן, שמור במאבטח וגלאי מתכות כמו זירת פשע. זהו בית המשפט לעניינים מקומיים, חלק מהשגרה הצורמת של בעלי עסקים הנאנקים מול המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב-יפו. התיישבתי שם על הספסל לא מעט פעמים, מחכה לדיון על תקנות רישוי אינסופיות. למדתי שאם אתה רוצה לעשות תרבות או עסק קטן בעיר הזאת – הצטייד בעורך דין טוב, סבלנות של קדוש, ואמונה עיוורת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"שבורה" שלבנימין יום טובשהוצג בירושלים בפסטיבל הקומדיה של האינקובטור שבה את ליבי. זכורה לי במיוחד סצינה שארכה מעל 20 דקות של בנימין ושתי חברותיה בתור למועדון. שילוב נדיר של פורקן, דביליות, רוחב לב, ביטים ורצון לחיות. שילוב דומה ואף מופרע ממנו ירכיב את "Happy Ending", בכורה שאין גאה ממנילחגוג איתה את סוף העולם בפסטיבל "2".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלכס בן ארי, ממיטב המשוררים הכותבים בעברית, פרסם בתחילת דרכו את "ימים סמויים", ו-12 שנים מאוחר יותר מחק בספר חדש חלק מהאותיות והמילים של השירים המקוריים. גם השירים המקוריים (הלא מחוקים) בודהיסטים ומינימליסטיים ומלאים באהבה ופשטות. המעבר קדימה ואחורה בזמן בין השיר המלא למחוק מנקה רגעים עד שהם הופכים למשהו אחר לגמרי."מים מים" השאיר אותי עם תחושה יפהפיה של עברית– ושל מה שקיים.אירוע נסיוני ומרתק בפסטיבל "2"יכלול סט טקסי של שירה מוקראת מפיו של בן ארי בחשיכה כמעט מוחלטת בתיאטרון "תוצרת בית" היפה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פרויקט "ילדי המוזיקה"לעשיית מוזיקה עם נוער בסיכון. קבוצות נוער נפגשות לעשות מוזיקה ברמה גבוהה עם הרכבים, שיעורים פרטיים והופעות. מה שהמוזיקה עושה לנו כמבוגרים בזמנים קיצוניים – פי כמה היא נותנת לנוער. אני חושב שאמנות במה היא לא מותרות, ולא עמדה לנטוש אותה כשגועש מסביב. וכמובן לעמותת זיגוטה לאמנויות במה, שמריצה את תנור האפיה הכי חם לאמנים רוחשים ברחבי העיר ובארץ –"המרץ2", עם מאות הופעות לייב, פרפורמנס והצגות, הקרנות סרטים ומסיבות: שרק לא ייגמר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מנצל את השאלה כדי להפרד מאדם בעל השראה וחשיבות שזכיתי להכיר:יאיר ורדי ז"ל – איש של הזדמנויות לאחרים, ממציאן פורמטים שעיצבו דורות של יוצרים. יאיר טיפח בי את האמונה והאומץ בצעד שנראה כל כך חסר סיכוי וליווה את ההקמה והעשייה במרץ2 לאורך יותר משלוש שנים בוועד המנהל.

מה יהיה?
די,יהיהמדהים!צריךדמיוןוכמהפעולותבדרך.קצתמאתגרלפעמיםלשמורעלקוררוחמולהגלים.אבלאנחנועלההגה–לאשלטוןכזהאואחר.אם בכל זאת שואפים לעוד יותר טוב,פסטיבל "2" הוא גלולה מרוכזת וקופצנית של ויטמיניםלחול המועד סוכות.

• העיר שלי
• המרץ 2
• עלמה ביץ'
• קפה שפירא
• מסעדות דגים
• פארק החורשות
• יאיר ורדי