>> אוהד מטלון הוא מהבולטים שבאמני הצילום בישראל כבר לא מעט שנים, ועבודותיו עוסקות כמעט תמיד – ועכשיו אולי יותר מתמיד – בנוף החברתי, התרבותי והגיאוגרפי של ישראל. בימים אלה הוא מציג את תערוכת היחיד שלו "הד פעולה" בגלריה קרן בר גילברמת השרון, ובשבוע שעבר נפתחה גם תערוכת היחיד שלו "הסתר לב" בגלריה לחם ושושניםהחדשה בקריית המלאכה. את שתיהן אנחנו ממליצים לא להחמיץ. ובכלל,למה שלא תעקבו.

1. הכיכר הלבנה // פארק וולפסון

ביקור בכיכר הלבנה של דני קרוון הוא קצת כמו ריסט למחשבות ולשאלות פורמליסטיות ואסתטיות שמתרוצצות בראש ללא הרף. בכל ביקור שם אני מרגיש לרגע שיחס הזהב עדיין בתוקף, שאפשר להגדיר חוקים קבועים לאסתטיקה. אני יושב או מתהלך שם בשקט עד שהחוויה מתחילה להיסדק, ואז ממשיך לדרכי עד הצורך בריסט הבא.

2. בית המלאכה לצילום של רע

בית הדפסה, פיתוח ומסגור, עם צוות מופלא, שקט ומקצועי, ברמה הכי גבוהה בעולם. יפה שם באופן טבעי, כיף לבוא ולספוג השראה, למשש את הניירות (סטייה ידועה של צלמים), להריח את העץ והצבע, לצלול לספרי הצילום, לבדוק את האפשרויות הטכנולוגיות החדשות ולדמיין מה אפשר לעשות איתן ולהמציא אפשרויות לא קיימות שרע, אתי והצוות ימצאו להם פתרונות מושלמים – כפי שהם עשו בתערוכת היחיד שלי "הד פעולה", שמוצגת בימים אלו בגלריה קרן בר גיל לאמנות עכשווית ברמת השרון ובתערוכה שלי "הסתר לב" שנפתחה בחמישי שעבר (25.9) בגלריה לחם ושושנים באוצרות לאה אביר, ובעוד תערוכות של אמנים ואמניות רבים בארץ ובעולם.
הזרם 1 יפו

3. מוזיאון תל אביב לאמנות

כשאין כוח לבדוק ולקרוא איזו תערוכה יש ואיפה, וכשחם מדי או קר מדי בחוץ, אפשר ללכת למוזיאון, לתפוס תערוכה או שתיים טובות ולצאת חזרה לעולם, מוגבהים מעל היום-יום בכמה ס"מ. זו גם תזכורת קבועה ונעימה לחוויה מאתגרת ומלמדת – תערוכה שהצגתי במוזיאון, שנפתחה בקירות ריקים והלכה והתמלאה מול הצופים במשך חודשיים וחצי, כשמכשירי ההדפסה והמסגור והצביעה בתוך החלל.
שאול המלך 27 תל אביב

4. בוסר

לא בא לי להמליץ, כי גם ככה כבר אין שם מקום, אבל אם הייתי צריך לבחור רק מקום בילוי אחד שיישאר, זה היה זה. אין עוד מקום בעיר עם מנעד אינטיליגנטי ומיוחד כל כך של יינות. עוד מקום שהוא חזון של אמן.
החשמל 5 תל אביב

5. גורקה קיטשן

בגלל המומו המאודה המושלם והזול, ובגלל שהם האנשים הכי מתוקים ואדיבים.
ראש פינה 16 תל אביב

6. כיכר הבימה

ושוב דני קרוון. אפילו שאומרים שיצא טיפה פחות מוצלח, פשוט כי הכיכר הפכה למצפן מוסרי, למקום שבו יהודים וערבים עדיין עומדים יחד בסולידריות כדי למחות ולזעוק נגד הרג ופגיעה בחפים מפשע באשר הם, שבוע אחרי שבוע, גם בשנים הכי אפלות שהיו כאן.

מקום לא אהוב בעיר:

משולש הרחובות שינקין–אלנבי–קינג ג'ורג'. האנרגיה שם קשה, סואנת, מלוכלכת, מוזנחת ואלימה לפרקים. נקודה שאי אפשר לא לעבור בה, ואם לא עברת שם זמן ארוך אפשר אפילו לחוש תחושת פומו מתמיהה. זה מרגיש לי כמו הנקודה הארכימדית של העיר. יש לי תחושה שאם יטפלו בה נכון, האנרגיה בכל העיר תשתנה לטובה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של יוכבד ליפשיץ במוזיאון ארץ ישראל, שאצרה רז סמירה: צילומי העבודות המפוחמות שלה, המצלמה השרופה וגם שאר הצילומים בהקשר שנוצר בתערוכה. השיחה שלי עם יוכבד האצילית, שחזרה מהשבי לא הרבה קודם, תוך כדי שצילמתי אותה בפתיחת התערוכה ושאלתי על העבודות ועל החוויות שלה מהתקופה האחרונה – הייתה מעוררת השראה. בתוך כל הקושי וההתרגשות שלה, ההתעניינות שלה בילדה שלי, בי וביתר המבקרים – הייתה אצילית וטבעית גם יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"No Other Land" של באסל עדרא ויובל אברהם, סרט שמעורר השראה ותקווה, מדגים איך קולנוע (ואמנות בכלל) יכולים להפוך לכלי אקטיביסטי לשותפות ולתקווה. גם אם השלטון יגביר את האלימות וההתנכלות ליוצרי הסרט ולכפר שלהם כפי שכבר עושים, החשיפה האדירה של הסרט הופכת למשקולת נוספת ומשמעותית במאבק הגלובלי למען חירות וצדק לכל מי שחי בין הנהר לים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לבחור – יש הרבה ארגונים, אבלעומדים ביחדו-Crime Ministerהם הבחירה שלי. מחזיק מישי הדס שמבין כבר כמעט עשור שהאיש המסוכן ביותר לעם חייב להיות מסולק, על מנת שאנחנו והשכנים שלנו נינצל. טען תמיד שצריך למקד את המאבק בו ובבית שלו ברחוב עזה בירושלים. ישי חתום על הצלחת המחאה בבלפור, שהביאה ממשלה ערבית-יהודית ישרה, שהציעה תיקון לרגע אף על פי שלא יכולה היתה להניע שינוי בנושא החשוב ביותר. קיוויתי במשך שנתיים שמשפחות החטופים יאבקו ברחוב עזה. סוף סוף זה קורה – מאוחר מאוד לצערנו. לפני שלוש שנים הצעתי למכור עבודות שלי וכל ההכנסות נתרמו ל-Crime Minister. אעשה זאת שוב בקרוב, עבורם ועבור עומדים ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלון-לי גרין – איש שכולו מוקדש לעשייה חברתית, מהמחאה החברתית ב-2011 ועד היום. הפעילות של *עומדים ביחד* בשנים האחרונות, ובייחוד מתחילת המלחמה, היא מבחינתי פיסת שפיות להיאחז בה בתוך מקום שנמצא בהתפרקות מוסרית. אני מצטרף להפגנות שלהם ומתפעל מהעוצמה שהוא נוטע בצעירים. ברחבי העולם מקשיבים למסרים שלהם ומקווים שהגרעין הזה יגדל ויאפשר לישראל להתפכח ולבנות את עצמה מחדש.

מה יהיה?
זה מה שאני מאמין ומקווה שיהיה:
יהיה סוף לאלימות הקשה – או מתוך הבנה פנימית או בלחץ חיצוני.
נזכה לראות חטופים חוזרים, והשיקום שלהם יעורר תקווה.
האחראים למדיניות הכושלת יפונו מהדרך.
יתחיל ריפוי מהסתה ופילוג ובנייה מחודשת של אמון עם שכנינו. תהליך ארוך וקשה, אך אפשרי.

• העיר שלי
• צילום
• פארק וולפסון
• מוזיאון תל אביב
• בוסר
• גורקה קיצ'ן
• כיכר הבימה
• כיכר מגן דוד

>> שירה קמרד היא אמנית וציירת מוערכת שחיה ופועלת בתל אביב (תעקבו) – אבל תערוכת היחיד החדשה שלה, "הצפה זמנית", מציגה דווקא בבית האמנים ירושלים. בתערוכה מציגה קמרד עבודות חדשות שיצרה בשנה האחרונה, המתארות סצנות ליליות אפלוליות, זרועות אורות מנצנצים ככוכבים מלאכותיים. עבודות אלו ממשיכות את עיסוקה העקבי במופעי האור בציור.כדאי לראות.

1. פארק וולפסון

מקום שמלווה אותי מגיל 15, מהתקופה שלמדתי בתיכון רמת גני לא רחוק והייתי מגיעה אליו אחרי הלימודים לקרוא ספרים ולשמוע מוזיקה באוזניות. אני אוהבת את זה שהוא בנוי על גבעות ולא שטוח כמו פארקים אחרים ובכלל יש לו קסם מיוחד, וגם ציירתי אותו לא מעט פעמים. בתור מישהי שלא מזדמן לה לצאת לטבע יותר מדי בעקבות היעדר רישיון נהיגה, הוא הכי קרוב ללהוות תחליף למקום לנשום בו לאיזה רגע.

2. קריית המלאכה

סוג של הבית השני שלי כי הסטודיו שלי נמצא באיזור. אני לא כל כך מסתובבת ביותר מדי מקומות ובעיקר מעבירה זמן בסטודיו בערב, אז זה איזור משמעותי עבורי. רוב הגלריות הן באיזור וכשיש פתיחות תערוכות מעניינות בימי חמישי נגיש לי לקפוץ אליהן אחרי שאני מציירת, שזה גם מגניב.

3. שבילי האופניים שבין פארק המסילה לחוף מציצים

קיוויתי לא להיות קלישאה ולא להזכיר את פארק המסילה, אבל לא הלך. מאז שפארק המסילה קיים החיים שלי קצת טובים יותר ואני פחות חוששת למות על הכביש מאיזה קורקינט לא צפוי שבא מהצד. כשאני צריכה אוויר או לנקות את הראש, איזו רכיבה עם אוזניות לאורך השבילים ועל הטיילת עושה את העבודה, עדיף לקראת שקיעה, וע"פ מחקריי זה הכי עובד עם האלבום Nowhere של Ride.

4. שדרות ההשכלה

עוד מקום אהוב עליי במזרח העיר בסוגת העצים והמרחב והשקט. זהו, אחלה מקום, אין לי עוד מה להגיד עליו, רחב וארוך מספיק בשביל לספוג אותו על שלל מדשאותיו וספסליו וברזיותיו לרבע שעה של הליכה או משהו כזה.

5. הצימר

בית לתרבות שוליים ובעיקר להופעות שוליים שמופעל על ידי מתנדבים ומשנה מיקומים מאז 2008. במהלך השנים לפעמים פקדתי אותו יותר ולפעמים פחות אבל אני תמיד שומרת לו מקום בלב, לו ולכל מועדון שנותן מקום לדברים יותר אלטרנטיביים.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שעובדים בו על הרכבת הקלה ושמצמצם את מרחב המעבר, והאמת היא שכל מקום שצפוף באופן כללי גורם לי להרגיש לא משהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה לא בדיוק מהזמן האחרון אבל כן קשור למאורע מהזמן האחרון – אני עוקבת באינסטגרם אחרי דנה מודן ואחרי שאלון אבוטבול נפטר היא שחררה שם לינק לסדרה מ-2008 שכתבה בהשתתפותו – "אבידות ומציאות". אני לא מוצאת הרבה סדרות שנוגעות לי ללב והסדרה הזו שאבה אותי. חשבתי עליה כל הזמן והסיפורים של הדמויות ליוו אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כוח או תקווה אני מקבלת מהומור, אז פרקים של "פילדלפיה זורחת" למשל לגמרי עוזרים לזה. בעצם אני לא יודעת אם 'תקווה' זו המילה הנכונה בהקשר לדמויות שם. אבל זו עדיין סדרה שעושה לי טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום ל'מטה להשבת החטופים והנעדרים'. וגם לכל ארגון שקשור לעיתונות חופשית, דבר שמרגיש כמו זן הולך ונכחד בימינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בתכלס לכל מי שמצליח לקום בבוקר ולהמשיך את השגרה.

מה יהיה?
אני לא אופטימית לצערי' ואני חושבת שהמקום הזה כמו שהכרנו אותו הסתיים ולא יחזור להיות כמו שהיה. אני כל הזמן בתחושה שעוד כמה שנים כולנו נצטרך למצוא דרכים לברוח למקומות אחרים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• פארק וולפסון
• קריית המלאכה
• פארק המסילה
• שבילי אופניים

>> ניר קליינר הוא מפיק מוזיקלי ואחד המתופפים הצעירים והמבטיחים ביותר בישראל (תעקבו), שמנגן כיום בין היתר עם עלמה גוב ואסף אמדורסקי. הוא נולד למשפחה ברזילאית והתחנך על יסודות המוזיקה הלטינית, ובסוף השבוע שעבר יצא אלבום הבכורה של הקוורטט שלו, מקומבה של ניר קליינר, שיושק בהופעה חגיגית במרץ 2 בחודש הבא (חמישי 21.8).אתם רוצים להיות שם.

1. פארק וולפסון

פארק ירוק ויפה ונעים מלא עצים. מקום שאפשר קצת לדמיין שאתה מתנתק מהעיר. לא הכרתי עד שהפקתי מופע לאירועי הקיץ של עיריית תל אביב-יפו. הרמנו מופע מחווה ל"ארץ טרופית יפה" בשקיעה וזו הייתה חוויה מיוחדת.

2. ג'וז ולוז

חדש חדש אצלי בארסנל אבל הייתי והתאהבתי לחלוטין. מקום לבוא ולעשות בו משתה. זה כנראה המקום שהכי נהנתי לאכול ולשתות בו בעיר.
שביל התנופה 7 תל אביב

3. חוף גבעת העלייה

החוף השקט והנעים היחיד שאני מכיר בעיר כנראה. אני הולך לשם לחשוב, להתקרקע ולראות שקיעה. מטייל עד בת ים וחזרה ומבלה קצת זמן במים.

4. דני פול

החומוס הכי טוב בעיר נקודה. מקום קטן ליד בלומפילד, קיים מ-1968, כמה דורות בבעלות משפחה מיוחדת שאני לא זוכר את שמם, אבל בדקתי ואין ולא היה דני אחד במשפחה הזו.
התקומה 46 יפו

5. הסטודיו שלי

הבניין ברחוב המסגר 1 הוא כנראה אחד הבניינים הכי מכוערים בעיר. ישן ומצ'וקמק ליד בניינים חדשים עצומים. יש סיפורים מטורללים על הבניין ועל הקומה שלנו בפרט. כל נהג מונית שאסף אותי מפה סיפר לי משהו אחר. הסטודיו עצמו הוא פנינה מדהימה בתוך סביבה כזו אפלה. המקום עבר המון ידיים והגיע אליי אחרי שהיה חדר חזרות מדהים בעשור האחרון, ועכשיו הוא הבית של כל הפרויקטים שאני מנגן בהם. הקלטות, חזרות, הופעות, ארוחות ומסיבות. קורה פה המון וזו זכות.
המסגר 1 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

קריית המלאכה. אני מגיע לנגן באולפנים וחדרי חזרות ולצלם בסטודיואים מדהימים שם מאז שאני בן 16. המקום מפוצץ באומנים, בתי עסק ובעלי מלאכה מדהימים, אבל למטה ברחוב תמיד מבאס. נראה לי תהיה הרבה תועלת בלנקות ולסדר את הרחובות האלה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הגעתי לאחרונה להצגה מדהימה של חברים קרובים מהילדות, הראל וירדן ישורון. "האוויר הוא של כולם". הם אחים שהעלו הצגה היסטרית על היחסים ביניהם. ניגנתי בתיאטרון הרבה וראיתי הצגות לאורך השנים, וחייב להגיד שלרוב אני מתרשם אבל לא מתרגש. מההצגה הזו התרגשתי.

מתוך ההצגה "האוויר הוא של כולם" (צילום באדיבות תיאטרון תמונע)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אגדת דשא". השילוש הקדוש אריק אינשטיין, שלום חנוך ומאיר אריאל. שיר שהוא מהאהובים והיקרים לי מאז ומתמיד אבל קיבל זווית אחרת לאחרונה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דרך פרויקט שיקום של קהילת קיבוץ בארי היה לי מפגש ראשון שבו אירחנו בסטודיו שלי ארבעה חבר'ה בני 18 מהעוטף. חברה שאיבדו יקרים, אבות ואחים ונשארו עם סימן שאלה ענק בחיים, מוזיקאים צעירים ומוכשרים שנותנים ביטוי למה שעברו במלחמה דרך אומנות ולא מוותרים לעצמם למרות הכאב והמורכבות. אני פחות חזק בהתנדבות בארגונים, אבל מנסה לייצר מפגשים אישיים משמעותיים ולנסות לעזור ולתמוך במי שיש ביכולתי לעזור לו/ה. אנחנו בונים מסלול מיוחד לנערים האלה ומציבים יעדים שיכללו מפגשים עם אמנים גדולים, והקלטת שיר שיכתבו יחד. מאמין שהכל יצא לפועל ויהיה לי עוד מה לספר על הפרויקט הזה בהמשך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שלום חנוך תמיד, בלי שאלה.

מה יהיה?
השנים האחרונות הפכו עשייה של אמנות ובכללי את החיים עצמם למשהו שמצליחים לעשות למרות הקושי, למרות הקורונה, למרות המלחמה. מחכה לרגע שלא יהיה למרות כלום, ונוכל פשוט לקיים חיים ולעבוד במה שאנחנו אוהבים ולהיפטר מהתחושה הקולקטיבית של לנסות לחיות בצל אסון שרודף אסון. מאמין שזה עוד רגע כאן.

• העיר שלי
• מוזיקאים ישראלים
• פארק וולפסון
• ג'וז ולוז
• חוף העלייה
• חומוס
• רחוב המסגר
• קריית המלאכה
• שלום חנוך

עירית נתן בנדק היא שחקנית ומורה למשחק, שזכורה כאשת הנשיא בדרמה עטורת הפרסים ״אלף״ על פרשת הנשיא קצב ששודרה ב-yes. וכן, היא נשואה לבנדק השני.היא משחקת ב״המדריך לגידול המת״ בתיאטרון תמונע (מאת ובבימויה של ענבל להבי), וממש היום (26.9) תעלה ההצגה ״ממלכת שוליים״ בתיאטרון הבימה 4, בה תככב יחד עם ענת עצמון, שירי לוטן, נמרוד פלג, איתמר זנדני ואניטה פרידמן, מאת ובבימויה של ענת זאוברמן.

>>קלאב כל כך צבעוני, שונה ודומה. כל כך יפה. זו העיר של סארי מנסור

1. פארק וולפסון

אני גרה בשכונת רמת ישראל-ביצרון, והפארק הוא רבע שעה מהבית. כשבא לי להרגיש קצת טבע, אני מגיעה אליו. יש בו אגם עם ברווזים ומדשאות, ובשקיעה אין כמו לעלות לקצה הגבעה, לראות את כל תל אביב ולנשום עמוק.

2. הבימה 4

מאז ומתמיד ליבי שייך לפרינג'. שם מצאתי את החומרים המשחקיים שהכי עניינו אותי לשחק. בשלוש שנים האחרונות הבימה 4 הפך לאחד מהבתים המקצועיים שלי – אי של פרינג' בתוך התיאטרון הרפרטוארי. בקרוב עולה בו ההפקה חדשה ״ממלכת שוליים״ מאת ובבימויה של ענת זאוברמן, שעוסקת בתיאטרון פרינג' על סף סגירה. בהפקה הזאת אני משחקת לצד קאסט של שחקנים מצויינים וענת עצמון מופלאה אחת. ואני מאוד נרגשת.
תרס"ט 2

3. פיקוק

כל שחקן יודע: כשההצגה נגמרת ומסתיים הפירוק – בין אם תרצה או לא תרצה – אתה תגיע לפיקוק. מדובר ב״כסית״ המודרני של השחקנים. יש בו שילוב של אוכל מצויין ואלכוהול מדוייק, השירות בו תמיד אישי וחברי, והכי כיף לפרק בו אדרנלין של הצגה. וכל זה עוד לפני שדיברנו על המיקום, ממש מול הבימה.
מרמורק 14

4. המעדנייה של חיים רפאל

המעדנייה של חיים רפאל בשוק לוינסקי היא המעדנייה המשפחתית שלנו. בתור בולגריה גאה (משני הצדדים), אני ואבא שלי קונים שם את כל המעדנים שמזכירים את הבית של סבא וסבתא שלי. מהאיקרה ועד קציצות הפרסה, דרך עלי הגפן והקשקבל. כשאני רוצה להרגיש קצת את המטבח שעליו גדלתי – אני מגיעה לשם.
לוינסקי 36

5. הבוריטו של קובי

בפופ אפ של קובי פליישמן (צלם ובמאי ושף מחונן) ותימור כהן (שחקנית ואושיית רשת מהממת – תעשו לה עוקב) מכינים את הבוריטו הכי טעים בעולםםם. הם מתארחים בסמאש בורגר באלנבי כמעט כל חמישי-שישי. בתור חובבת אוכל מקסיקני אני מודה שהרבה זמן לא נתקלתי בבוריטו כזה (גם לטבעונים והצמחוניים – הנאה מובטחת). חובה חובה חובה!
אלנבי 47

מקום לא אהוב בעיר

כיכר אתרים. בחופש הגדול מצאתי שם את עצמי כמעט כל בוקר כי הבת שלי יולי לומדת שם גלישה. המקום הזה לצערי תמיד מטונף, לא מטופח, מלא בג'וקים וחיות לא נחמדות אחרות. מסריח, מעופש ולא מזמין. זה מעצבן שמול חוף הים היפהפה הזה נמצאת מפלצת בטון שכזאת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"לאורך הים", סרטו הדוקומנטרי של רובי אלמליח. במרכז קהילתי בלב יפו פועל בית הספר למוזיקה ״ילדי המוזיקה״. זוהי האפשרות היחידה של בני ובנות נוער מקומיים – יהודים, ערבים וממשפחות של מהגרי עבודה – ללמוד וליצור מוזיקה. הם מגיעים למרכז מדי יום, שרים ומנגנים ובעיקר מתנתקים לכמה שעות מתנאי החיים הלא פשוטים שלהם. את הפרויקט ייסד ומנהל רן שמעוני, את המרכז מנהלת חברתי שרית מאירוביץ'. הסרט מלווה את פרויקט ילדי המוזיקה בהכנות לקראת המופע הגדול ביותר בחייהם, מופע משירי עופרה חזה. מצאתי עצמי מראה את הסרט לכל מי שאני מכירה, מתרגשת ומתמלאת הערצה על הנחישות, הכישרון, האמונה והאופטימיות שלהם. חוץ מזה שיש בסרט כמה מהביצועים הקוליים הטובים שתשמעו בחייכם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה ״תחנה 11״ (Station 11) המוקרנת ב-HBO+. זוהי סדרה דיסטופית אבל אופטימית ומרגשת עם נגיעות של תיאטרון, ששוברת ופותחת את לב. היא לא חדשה, אבל עם פרוץ המלחמה אח שלי חפר לי עליה וממש הכריח אותי לראות אותה. ווואוו, כמה שהוא צדק. יצאתי מחוזקת ועם יותר אמונה באנושות ובכוחה של האמנות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שמקדם את החזרת החטופים ותומך במשפחות שלהם. הם היו צריכים להיות כאן מזמן, ואסור לנו לנוח עד שכולם יחזרו.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לחבורת חסמבה – צעירי משפחות החטופים (אלה בן עמי, שיר סיגל, גיל דיקמן וירדן גונן). הם לצערם תל אביבים בעל כורחם, אבל הם שיעור עבור כולנו, באומץ, נחישות והקרבה. בכיכר דיזנגוף, בשער מנחם בגין ואיפה לא – הם לא מוותרים. וגם לנו אסור.

מה יהיה?
אני מטבעי אופטימיסטית מושבעת, למרות שהמלחמה והמצב כולו הצליחו לערער אותי. אני חייבת להאמין שיהיה פה טוב יותר, וכמו שדוד גרוסמן אמר ״אין לנו פריבילגיה להיות מיואשים״.

• העיר שלי
• ❤ תל אביב
• תיאטרון
• הבימה
• פיקוק
• פארק וולפסון
• חיים רפאל

אי שם בחלקה המזרחי של תל אביב שוכן לו פארק אדית וולפסון. מי? מה? כן, בדיוק. אל תגלו לאף אחד שסיפרנו, אבל מדובר באחד המקומות הכי יפים בעיר. הוא ממוקם בין דרך השלום, דרך הטייסים ורחוב לה גווארדיה. בהיותו כזה שפועל בין נתיבי תחבורה ציבוריים, הוא קודם כל ריאה ירוקה שמאפשרת לנוח קצת מהווייב הסואן של העיר. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

הדובדבן שבקצפת הוא הפסל הסביבתי "כיכר לבנה" שתכנן האמן דני קרוון, ולאחרונה שופץ ושודרג – עניין שהיה נחוץ בעיקר הודות לצבעו הלבן הבוהק שהלך והטשטש עם השנים. היצירה הוצבה בפארק ב-1989 ונחשבת לאחת מיצירות האמנות החשובות שמפארות את תל אביב, חלק ממכלול היצירה שהפך את קרוון לאחד היוצרים הנחשבים בעולם בתחומו. מדובר בפסל סביבתי עשוי בטון לבן שתוכנן על ידי האמן דני קרוון לכבוד מקימי העיר תל אביב והעיר הלבנה. המיצב מזמין את הציבור לשוטט בו ועליו וילדים לשחק בין האלמנטים השונים בו, שמסמלים את נופי העיר בראשיתה ואת האידיאה התל אביבית.

לאחרונה שופץ הפסל – שיפוץ שכלל שיקום בטון, צביעה, החלפת תאורה ושדרוג אסתטי של כל חלקי הפסל ונעשה בשיתוף ותיאום עם משפחת קרוון ועל ידי אנשי מקצוע מובילים בתחום. עכשיו הוא נפתח מחדש, בדיוק בעונה הנכונה, ועכשיו גם אתם יכולים לעלות אל מגדל תצפית שממנו אפשר לצפות על חלקים רחבים מהעיר שנפרשת למרגלותיו (כולל הים). יש בו גם פירמידה שמדמה אוהלים ואמפיתיאטרון שקוע. אתם יודעים מה אתם צריכים להביא איתכם, נכון? יפה מאוד, יין! אל תשכחו פותחן, כדי שתוכלו להרים כוסות אי שם למעלה לחיי העיר הלבנה, שאמן שיבואו עליה רק ימים טובים.

כיכר לבנה, להשיג בפארק אדית וולפסון.

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ❤ תל אביב
• אמנות
• אמנות רחוב
• פארק וולפסון
• דני קרוון