מקס164 הוא מקס בחמן, אמן פופ ארט צעיר וצבעווני שפותח בשבוע הבא לראשונה (בגיל 24!) תערוכת יחיד, אבל באינסטגרם הוא כברענק עם כמעט 140 אלף עוקביםובין המעריצות שהשתמשו בפילטרים אותם הוא מפתח נמצאות בילי אייליש, דואה ליפה ואפילו נועה קירל. הוא עצמו עדיין גר עם ההורים בבת ים (בכל זאת, בן 24) אבל רוב היום הוא בתל אביב. זו העיר שלו

יאוזה

האסייאתית הכי טעימה של המסעדן הוותיק יקי כביר, בקומת המרתף מתחת לספרינה. העיצוב היפני מהמם בעיני ומשרה על המקום אווירה מיוחדת, ויצירות האמנות שתלויות שם (גילוי נאות: גם כדור הדיסקו המגורד שלי ביניהן) מוסיפות המון. כל זה עוד לפני שדיברנו על האוכל. תענוג.
איינשטיין 10

‏T-LAB

בר תה חדש ואולטרא-מגניב שנמצא מול קניון TLV. למי שאוהב תה כמוני, מדובר בלא פחות ממקדש. למי שאוהב אינסטגרם כמוני, מדובר בלא פחות מגן עדן. יש שם המון סוגים של משקאות מגניבים שמצטלמים יפה וגם גלידת מאצ'ה שאני מכור אליה. גם כאן העיצוב, שכולו סביב התה, כמובן, מוסיף המון לאווירה.
החשמונאים 103

דיזנגוף סנטר

הקניון שאני הכי אוהב בתל אביב. כמות השעות שביליתי שם כילד היא בלתי סבירה. לא סתם הוא מככב במדור הזה יותר מכל מקום אחר (מקס צודק עובדתית.הנה הרשימה שמוכיחה את זה – מערכת טיים אאוט). יש בסנטר אווירה שאין בשום מרכז קניות אחר בארץ. אני אוהב את זה שהוא בנוי קצת כמו מבוך, עם המון חנויות נסתרות ומיוחדות שאין בכל מקום, ושאפשר למצוא בו הכל. למרות שהכי קל ללכת בו לאיבוד, אני מכיר אותו כמו את כף היד שלי, ומתמצא בו ממש בקלות. וד"ש לעטלפים בחניון.
דיזנגוף 50

מקס סטוק

החנות האהובה עלי ולא רק בגלל השם. כמעט כל דבר שאני צריך עבור היצירות שלי אני קונה שם, החל מהרקעים הצבעונים עד לאובייקטים שאני מצלם, כמו אקדח מפלסטיק שאני מכסה בפרווה, נצנצים, פומפיה… אני מוצא שם הכל, ובמחירים נגישים. אולי המקום היחיד בתל אביב שלא מדברים בו על יוקר המחיה.
יהודה הלוי 147

מלון פוליהאוס

לא למדתי אמנות, אני לא מסתובב המון במוזיאונים או מרייר על עבודות של אמנים אחרים, אבל את הפוליהאוס עיצב קארים ראשיד הפופי והצבעוני, וזה חיבור מושלם לאמנות שלי. כל פינה במלון הזה היא לוקיישן מושלם לאינסטגרם, והכי כיף לשבת על הבר ברופטופ עם דרינק ביד ושקיעה ברקע. לא סתם אני פותח בו בחמישי הקרוב את תערוכת היחיד הראשונה שלי, שתוצג בלובי של המלון במסגרת אירועי Art Brown, בין ה-21.7 ל-31.8. בואו.
נחלת בנימין 1

קצת עבודות של מקס, שתבינו את הכיוון:

https://www.instagram.com/p/CcOJo5ANu5J/

מקס164 יציג תערוכת יחיד ראשונה במלון פוליהאוס (נחלת בנימין 1) החל מ-21.7

• העיר שלי
• אמנות
• פופ ארט
• דיזנגוף סנטר
• פוליהאוס

זה מספר שנים שאני תר את הארץ והעולם ומצלם אנשים בעירום, ובעזרת אמצעים גרפיים ויזואליים אני מנסה להביא את הסיפור שלהם שמאיר מתוך התמונה. לרוב אני ממליץ שיהיו בעירום מלא, או לבוש מינימלי, כדי שנוכל לספר את הסיפור שלהם ללא תוספות מיותרות, אך זו איננה דרישה מחייבת. בצורה הזו אני מרגיש שאני מתקרב יותר ויותר למקור שמרכיב את כולנו ומשותף לכל אחד ואחת מאיתנו.

בתערוכה "אלילים וזהויות" שלגלריה פאןלאמנות הומוסקסואלית באוצרותו של ארז ביאלר, שמתארחת עד ה-2/11 במלון הפוליהאוס במסגרת פרויקט ART BROWN של מלונות בראון לעידוד יצירה מקומית ובינלאומית, אני מציג צילום של בחור בשם דיויד – ישראלי אמריקאי שחובש קסדת פוטבול ומצולם במגרש ספורט, מביט אל-על, והוא מכוסה באבקת סימון מגרשים, כאילו היה מתאבק. הוא לובש בגד ים תחתון שחור ומצמיד את שתי ידיו במחוות תודה – כאילו הוא מול קהל מריע. הסיפור של דיויד הוא רק אחד מיני רבים שמצולמים בפרויקט ובמקרה הגלריה פאן עוסקת באמנות הגוף הגברי ובאמנות הומוסקסואלית, אך הפרויקט הזה מקיף גם נשים, טרנסים, א-בינאריות ובעצם כל ביטוי של הקיום האנושי.

בניגוד לקלישאה המסחרית הרווחת – אסתטיקה קווירית והומואית דווקא לא חייבת לכלול שרירים וגופות חלקים. האסתטיקה שהובילה אותי בבחירת העבודות לגלריה פאן בהחלט סובבת סביב התמה של הגוף הגברי, אך רציתי להציג את המגוון המיוחד, הרחב והססגוני שקיים, גם במנעד המשיכה לארכיטיפים גבריים ולנזילות מגדרית. כך לדוגמה הצילום של אור על חוף געש חושף גבריות אחרת, רכה, עגולה, כמעט נשית. הצילום של ארי כשראשו נטוע באדמה בין השיחים, לאור פנסי המכונית והכוכבים, מציג אמנם תמונה סוריאליסטית, אבל כזו שמיד ניתן להזדהות איתה: מי מאיתנו לא פעם הרגיש שתול כך עם רגליים באוויר?

משחר ההיסטוריה של הקיום האנושי קיימות קשתות של משיכה מינית וביטויים מגדריים, ובתערוכה "אלילים וזהויות" בחרתי דווקא את דיויד, גבר סיסג'נדר המייצג את עולם הספורט, כאשר הוא בתנוחת הודיה לקהל. אלילי הספורט תמיד הצטיירו כהתגלמות הגבריות והפעם רציתי להביא גבריות אחרת – יותר נוצצת ורגישה, כזו שאינה מתנצלת, אך כזו גם שאיננה אגרסיבית.

היכולת לשדר גבריות רכה שייכת לשנים האחרונות בלבד והיא תוצאה של הפריצה של הזהויות הלא-סטרייטיות לחיינו בתרבות והאמנות. אם בעבר ביטויים של אמנות הומואית יכלו להכניס אדם לכלא (למשל אוסקר ווילד הי"ד), הרי שהיום ניתן להתבטא בהתאם לקודים התרבותיים האסתטיים של החברה ההומואית ואף להצליח להגיע אל הקהל אשר מפוזר בכל העולם. תשאלו את Lil Nas X.

הרעיון שעומד מאחורי התערוכה הוא להביא לקדמת הבמה את היכולת ההומואית לייצר זהויות שונות ואלילים – בתרבות ואמנות כמו פרדי מרקורי או אפילו במדע, כמו לדוגמה אלן טיורינג. כך לדוגמה שתי העבודות של אמן הפיקסל הישראלי מברלין איל אלף אופיר מבטאות באופן מושלם את התמה של התערוכה: דיים עדנה שעשויה מקוביות שש-בש היא המשחק בזהויות, ופרדי מרקורי שעשוי מקוביות הונגריות שכל אחת סובבה באופן ידני הוא החלק של האלילים.

גם אל היער הירוק הגדול של האמן והמורה הרוחני אננדה, או בשמו הארצי נעם פז, מתאים באופן מיוחד לתמה של התערוכה בכך שהדמות המצוירת היא ללא מגדר ברור, וכך גם היצירה Exposed של צלם האופנה, העיתונות והאמנות גיא יחיאלי – חייל – דמות נסגדת בחברה הישראלית לכל הדעות ומרכיב מאוד מהותי בזהות של כולנו – עומד חשוף אך עדיין עם מדים. בתערוכה משתלבים גם האלילים של האמן מיכאל גוליאן, שמציג את הפרשנות שלו לסיפורי המיתולוגיה היוונית-רומית, והיצירות המרגשות של האמן הבדואי הגאה חמודי אל מאהדי, שבא מכפר קטן בצפון וכיום חי בתל אביב.

ב-28/10 אתארח יחד עם אמנים נוספים מהתערוכה באירוע שיח גלריה שייערך בלובי מלון הפוליהאוס. האמנים בתערוכה נמצאים בקצוות שונים בעולם וחלקם היגרו מתרבות אחת לאחרת. המפגש נועד כדי להכיר אותם מעט ולשמוע על תהליכי מוזה והשראה, תהליכי יצירה, מרעיון לביצוע ולקיים שיח שאלות ותשובות מסיפורי חייהם המרתקים של האמנים עצמם. האירוע יועבר בשידור זום בו ישתתפו גם אמנים שאינם נמצאים פיזית בישראל והוא יוקלט ויעלה למדיה החברתיים של הגלריה. התערוכה עצמה מציגה עד ה-2/11/2021.
חמישי 28/10/2021 בשעה 19:00, מלון הפוליהאוס נחלת בנימין 1 תל אביב, למידע נוסףבאתר הגלריה

• טור אישי
• אמנות ישראלית
• פוליהאוס
• מלון בראון

• Facebook
• Twitter
• Email

אפשר להגיד שזה האסקפיזם התל אביבי ואפשר להגיד שאנחנו פשוט תמיד מעדיפים לראות את חצי הכוס המלאה (ונשמח אם תמזגו לתוכה נוזל מערפל תודעה אם כבר). כך שגם המצב הכמעט אפוקליפטי שתפס אותנו לא מוכנים בדיוק כשהטמפרטורות הפכו להיות כל כך מענגות, הותירו את התיירים בארצם ודחו את תוכניות החו"ל שלנו למועד מאוחר יותר. מה זה אומר? המון חופשות מקומיות במבצעי אביב מפנקים מתמיד. תפתחו את הבוקינג.

סייל אביב

מלונות בראון האופנתיים (המקומיים והירושלמיים) מציעים 40 אחוזי הנחה לנופשים שיזמינו חופשה עד ה-16 באפריל. התירוץ שלכם לליל הסדר קרוב מתמיד. כמו כן, אפשרות לצאצא ראשון חינם בהוטל בובו, לייטהאוס או בראון ביץ'.

לרומנטיים

מזמיני חופשה זוגית מענגת הכוללת לינה וארוחת בוקר מפנקת במסעדת המלון או באחד מבתי הקפה הסמוכים יוכלו להעמיק את הרומנטיקה בעיסוי מפנק בן 50 דקות און דה האוס. המלונות המשתתפים: לייטהאוס, בראון ביץ', פוליהאוס ובראון TLV למזמינים עד לתאריך 31 במרץ.

השקה פריזאית

הוטל בובו, שרק השם שלו גורם לנו לרצות לנגוס בקרואסון מתפצח – מפרגן במבצע טרום פתיחה עם הנחה של 30% למזמינים עד ה-1 באפריל. וכן, זו לא בדיחה.

בואו לבירה

כי מתי בפעם האחרונה יצאתם מהעיר? אם אתם בעניין, מלון וילה בראון הירושלמי מציע לכם לילה שני ב-50 אחוז הנחה למזמינים עד ה-4 באפריל.

לפרטים נוספיםבאתראו בטלפון: 9646*

• חופשה בתל אביב
• מלונות בתל אביב
• מלונות בישראל
• חופשה
• מלונות בוטיק
• פוליהאוס
• בראון TLV
• בראון ביץ' הוטל

• Facebook
• Twitter
• Email

כמעט כל ילד תל אביבי שגדל כאן בין שנות השלושים לשנות השבעים היה לוקח חלק בריטואל מקומי ידוע: פעמיים בשנה הוא התלווה להוריו לחנות נעלי הילדים "פיל", ששכנה ברחוב נחלת בנימין 1 (במקום שבו ניצב היום מלון ה"פוליהאוס") ורוכש זוג נעליים. כבונוס, הוא בדרך כלל היה מקבל מתנה: בלון או יויו מעץ – מותרות של ממש ביחס לאותם הימים.

כעת החליטו בפוליהאוס להציג תערוכה המוקדשת לחנות החל מ־30 במאי בשעה 19:00. במסגרת התערוכה יוצגו במשך חודשיים בלובי של המלון תמונות של החנות, שדלתותיה היו פתוחות החל משנת 1932 ועד ל־1973. בנוסף, יוצגו אביזרים מהחנות, ובהם מתנות שחולקו לילדים, ואף זוג נעליים באריזה המקורית. האמנית סיון שטרנבך אף יצרה פסלי בלונים לכבוד האירוע.

עוד כתבות מעניינות:
חנויות הנעליים הטובות לגברים
חנויות הנעליים הכי טובות בתל אביב

עומר גרשון, מנהל הקריאייטיב של מלונות בראון, אומר כי הרעיון להציג את התערוכה (שאותה אוצר האספן גיל פנטו) עלה בעקבות חגיגות ה־70 לישראל. לדבריו, מדובר בהומאז' למוסד שעליו גדלו כמה דורות של תל אביבים, בהם הוריו. "המשפחה שלי כאן מ־1919, סבתא שלי הגיעה ישר לבן יהודה שטראסה", הוא צוחק, "בראש השנה ובפסח היא הייתה לוקחת את הילדים ל'פיל' וזה היה מאורע מאוד מרגש עבורם. צריך להבין שנעליים זה היה עניין של 'לאקשרי' אז, היה צנע".
רביעי (30.5), 19:00, מלון הפוליהאוס, נחלת בנימין 1 תל אביב

• תל אביב
• נעליים
• פוליהאוס
• אופנה
• החיים היפים