Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ימי פומפיי: כל העולם יראה את סרט ההופעה האיקוני הזה. וגם אתם
"פינק פלויד בפומפיי MCMLXXII" (צילום: יחסי ציבור)
ב-24 באפריל תוקרן בבתי קולנוע רבים בעולם הגרסה המשופצרת של "פינק פלויד בפומפיי", סרט ההופעה האדיר מ-1972 שמתעד את הלהקה ברגעים שלפני שיאיה הגדולים. הקרנות מיוחדות של מועדון פסטיבל סאונדטראק בסינמטק תל אביב יארגנו גם לכם מקום בחגיגה
מאז פרוץ מלחמת השבעה באוקטובר, נדיר מאוד שתל אביב מתחברת לאירועים בינלאומיים גלובליים ויכולה לחוש עצמה חלק מהעולם הגדול. רגע נדיר כזה יתרחש בסוף השבוע הקרוב בסינמטק תל אביב (שישי-שבת, 26.4-25.4, 20:30), עם הקרנת העותק החדש והמשוחזר של סרט ההופעה המיתולוגי "פינק פלויד בפומפיי", במסגרת מועדון פסטיבל סאונדטראק. הסרט עבר רסטורציה דיגיטלית קפדנית ב-4K ויוקרן במקביל בהקרנות מיוחדות בבתי קולנוע רבים ברחבי העולם.
"פינק פלויד בפומפיי", בבימויו של אדריאן מייבן, מתעד את הלהקה האגדית ברגעים לפני שהיא באמת מתפוצצת על העולם, אי שם ב-1972 הרחוקה והרבה לפני שרוג'ר ווטרס נהיה וואנקר מוחלט, ונחשב לסרט פורץ דרך ולאחד מסרטי ההופעות הגדולים בכל הזמנים.ההופעה צולמה באוקטובר 1971,בלב החורבות של האמפיתיאטרון הרומי בפומפיי, בקונצרט אינטימי ללא קהל שצולם ביום ובלילה ומייצר חוויה פסיכדלית מהפנטת ומלאת עוצמה. בסרט משולבים גם קטעים מעיפי מוח עם תיעוד של הפינקפלוידים כשהם עובדים באולפני אבי רואוד על "Dark Side of the Moon" ועושים היסטוריה.
השחזור התאפשר תודות לכך שלאחר חמישה עשורים, התגלה הנגטיב המקורי של הסרט באקראי בתוך חמש קופסאות עם תוויות מסתוריות בארכיון של פינק פלויד, לאחר שנחשב אבוד. לנה טופהאם, מנהלת השחזור הדיגיטלי של הלהקה, הובילה את שיקומו של הסרט פריים אחר פריים, כשכל אימג' נסרק בטכנולוגיית 4K מתקדמת, הצבעים רועננו, וכל מרקם ופרט נבדקו ושוחזרו תוך שמירה על המראה הטבעי והאותנטי של המקור. בקיצור, בטלו את התוכניות שהיו לכם לסופ"ש כי זאת הזדמנות שלא תחזור כל כך מהר.כרטיסים כאן.
>> "פינק פלויד בפומפיי – MCMLXXII", שישי-שבת 26.4-25.4, סינמטק תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
האיש שלא ראה הכל: צריך לנגן את סיד בארט. זאת משימה לרוקפור
סיד בארט (צילום: גטי אימג'ס)
סיד בארט הוא היהלום המשוגע הכי טראגי בתולדות הרוק וכולם מתגעגעים. לקראת מופע המחווה למוזיקה שלו בפסטיבל המגבר, מספר מרק לזר מרוקפור מה בדיוק הפך אותו למקור השראה עבור רבים כל כך בעולם המוזיקה. פסיכדליה מאז ולתמיד
כתב דייב גילמור על סיד בארט, שאפשר להסכים שהוא אחת הדמויות הטראגיות ביותר שידע הרוקנרול העולמי בסוף שנות השישים, אם לא היהלום הטראגי שבכתר. אני מודה שגם אני לא נולדתי עם הידע הטבוע "מי זה סיד בארט", ובגיל 14 בטח הייתי נזקק לחבר טלפוני כדי לברר את התשובה הנכונה. פינק פלויד כמכלול היו סיפור אחר: Dark Side of the Moon, ליין הבס ב-Money, תקליט "הפרה", גילמור עם הגיטרה השחורה, ובהמשך כולנו גם זמזמנו We Don’t Need No… בכל שגיאות ההגייה המקובלות.
מאז עשינו שיעורי בית, צללנו לתקופה המוקדמת של הלהקה, ומבלי לגרוע מתואר הפרופסורה המוזיקלית של חלק נכבד מחבריה, הרי שהדיקן והרוח הנושבת של ההרכב בעת ההיא היה ללא צל של ספק סיד בארט – אדם מיוחד ומורכב. הצלחתו לבצע הכלאה בין טקסטים צבעוניים ומהלכי אקורדים לכאורה פשוטים הולידה פונט מוזיקלי שאפשר לאהוב ואפשר גם לא לאהוב, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. כמו שקורה לפעמים (במשפחות הכי טובות), גם סיד קיבל זימון לשימוע ואת שיחת "זה לא אתה – זה אנחנו" ונפרד מהלהקה ב-1968. לאחר שהתקשה לתפקד בה בעקבות השפעות חריפות של סמי ההזייה אותם צרך.
פינק פלויד המשיכו בלי בארט כמנוע העיקרי ובעניין זה אין צורך לגלות את אמריקה שוב.קיימת אגדה אורבנית (ככל הנראה נכונה), שבשנת 1975, כשפינק פלויד היו בעיצומה של העבודה על Wish You Were Here, הגיח לאולפן בארט במראה הזוי – מחלפותיו קוצצו והגבות שלו גולחו. הוא החל להסתובב באולפן, עד שמי מהם ביקש לברר מי זה שמסתובב להם בין הציוד המוזיקלי המפוזר בחדר ההקלטה.הוא לא זוהה עד שווטרס הפנים שמדובר בבארט. ווטרס וגילמור פרצו בבכי למראה הווירדו שניצב מולם, שנראה שונה לחלוטין ממי שבראשם היה מושא להערצה, יפה תואר, יהלום טהור. הלהקה השמיעה לחבר הישן בהתלהבות טראק מהאלבום הנרקם. בארט ענה משהו לקוני.
אין לדעת כיצד היתה מתפתחת פינק פלויד כלהקה, אילו בארט היה נשאר חלק מההרכב וממשיך בהובלתו האמנותית, שביטויה התמצה בשני האלבומים הראשונים של הלהקה ועוד קצת. יתכן שאפילו הרוקנרול שאנחנו מכירים היום היה מקבל תפנית לכיוון לא ידוע.
גם התמונה היא מחווה לסיד בארט. רוקפור (צילום: יחסי ציבור)
בהופעה שלנו בפסטיבל המגבר (8.12, 22:30, מרכז ענב לתרבות), בחרנו לנגן שירים של בארט החל מימיו כמנהיג הקו האמנותי של פינק פלויד באמצע הסווינגינג סיקסטיז והאינטרפרטציה המיוחדת שלו (ושל הלהקה) למושג פסיכדליה. בנוסף, נעלה שירים של בארט מאלבומי הסולו לאחר פרידתו מחבריו להרכב. הרפרטואר שננגן זכה ברובו לעיבוד חדש – קצב, טמפרמנט ואנרגיה שונים, שמביאים אותנו כלהקה קרוב ככל שניתן לפגישה עם האמת הלא מתיימרת של בארט.
>> מופע המחווה של רוקפור לסיד בארט ( יעלה במסגרת פסטיבל המגבר, מרכז ענב לתרבות, 7-10.12 //פרטים נוספים באתר הפסטיבל
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
השיר הפותח את אלבום הסולו של הביץ' בוי היחיד שאשכרה ידע לגלוש. חבל שהוציא רק אלבום אחד, את "Pacific Ocean Blue" המצוין ב־1977. רוק־חוף־מערבי פוגש את זעקת הגולש העירוני לקצת רוחניות – ואם לשפוט על פי שירים (או על פי ההינדים) אין דבר רוחני יותר מנהר.
Dennis Wilson – Pacific Ocean Blue
Billy Joel – "The River of Dreams"
וכאילו כדי לבסס את הטענה על רוחניות הנהר, בא בילי ג'ואל, כפרה עליו, לעזרת חבר עם הלהיט הענק שלו שזכה בגראמי לשיר השנה של 1993.
"God knows I've never been a spiritual man"
Billy Joel – The River of Dreams
Eurythmics – "There Must Be An Angel" (Playing With My Heart)
אחד השירים שהצליחו לרומם את רוחי ולמלא את ליבי שמחה עוד לפני שמלא לי עשור. מהלהיטים הכי גדולים של היוריתמיקס, שנגעו בגוספל בעוד כמה וכמה שירים שלהם באייטיז ובהם "Sisters Are Doin It For Themselves" שבו התארחה ארית'ה פרנקלין.
Eurythmics – There Must Be An Angel
The Polyphonic Spree – "Lithium"
השיר הגדול הזה של נירוונה מהאלבום "Nevermind" ממש לא תוכנן להיות שיר גוספל. מה לעשות שחבורה של היפים לובשי שמלות התלבשו עליו 16 שנה אחרי שיצא, והפכו אותו לשיר מקהלה? לשמוח, זה מה. איזה קאבר אדיר.
The Polyphonic Spree – The Fragile Army
Pink Floyd – "Not Now John"
ועכשיו לכעוס. השיר היחיד באלבום "The Final Cut" מ־1983 ששר דיוויד גילמור (עם מקהלת גוספל, כמובן). האלבום לא מוערך מספיק לטעמי, בטח לא בקרב היפסטרים שאוהבים לזהות את עצמם אך ורק עם הפסיכדליה של ימיה המוקדמים של פינק פלויד. תאצ'ריזם־רוק במיטבו, ולמעשה ביקורת על הפוליטיקה הגלובאלית של התקופה.
עטיפת הסינגל האמריקאי ל־"Not Now John"
David Bowie – "Young Americans"
השיר שהחל את האובססיה של בואי לסול שחור אחרי שהרג את זיגי ואת הגלאם ופצח ב"פלסטיק סול" (כפי שנהג בואי בציניות לכנות הסגנון החדש). שיר כיפי לאללה, ועם זאת לא פחות פוליטי מזה של פינק פלויד שמעליו כאן. ומה לזה ולגוספל? שמעו בעצמכם, לא אחר מאשר לות'ר וונדרוס הצעיר אחראי כאן לקולות הרקע יחד עם זמרים נוספים.
David Bowie – Young Americans
Lou Reed – "Satellite Of Love"
טוב נו, גם פה לא מדובר לגמרי במקהלה אלא יותר בקולות רקע שמזכירים מקהלת גוספל. אבל בין זמרי הרקע האלה נמצא דייויד בואי, שגם הפיק את האלבום "Transformer" ממנו לקוח השיר – ולקראת סופו הוא נעשה מקהלתי ממש. חוץ מזה, שיר יפהפה שלא הרבה יודעים שנכתב במקור עבור האלבום "Loaded" של הוולווט אנדרגראונד, אך יצא רק בימי המירוץ לחלל – כשלו ריד היה צריך את ההשמעות ברדיו.
Lou Reed – Transformer
The Fairfield Four With Elvis Costello – "That Day Is Done"
אחרי כמה שירים עם "כאילו" מקהלות גוספל, הנה שיר עם אחת ממקהלות הגוספל האסליות הוותיקות בארצות הברית. הפיירפילד פור זוכת הפרסים היא להקה שפועלת מאז 1921 (!) ובשיר הזה, שנכתב יחד עם פול מקרטני (ואמור היה לצאת באלבום "Let It Be" של הביטלס) הם מארחים את אלביס קוסטלו שגם הוא חתום על כתיבת השיר היפהפה.
Electrelane -"The Valleys"
כל כך הרבה רוק קלאסי לא היה באור בזויות מעולם, אז לשם האיזון הקדוש, הנה להקת אינדי בריטית עם יציאת גוספל מפתיעה מתוך האלבום הנהדר שלה "The Power Out" מ־2004 ובו היא מארחת את להקת השיקאגו-א-קאפלה.
Electrelane – The Power Out
George Harrison – "My Sweet Lord"
כפי שאפשר לשמוע אותי מציין לפני תחילת השיר בתוכנית, אגיד זאת גם כאן: אי אפשר לעשות תוכנית גוספל ברוק בלי "My Sweet Lord" של החיפוש(ית) הרוחני של ג'ורג' הריסון.
George Harrison – My Sweet Lord
John Lennon – "Give Peace A Chance"
גם חבורה של היפים מטונפים, פציפיסטים שוחרי שאכטות יכולים להיות אחלה להקת גוספל.
Blur – "Tender"
מעבר לכך שהשיר מתבקש בקונטקסט של התוכנית, הידעתם שהשיר המפורסם של בלר, יחד עם מקהלת הלונדון קומיוניטי גוספל, הוא רפרנס לספר "Tender Is The Night" של פ. סקוט פיצ'ג'רלד? וואלה, גם אני לא.
Blur – 13
Jimmy Cliff – "Many Rivers to Cross"
בשביל צמד תוכניות רוק ופופ עם מקהלות גוספל, אפשר לומר שאלה היו התוכניות הכי אשכנזיות שרק אפשר, עם כמעט רק מוזיקה של לבנים. ויתרתי על סול והיפ הופ שבהם הגוספל הוא בן בית, אך לא הצלחתי לוותר על ההמלצה הזאת שלכם לבלדה המושלמת של זמר הרגאיי ג'ימי קליף – מתוך פסקול הסרט "The Harder They Come".
ליין האינדי החודשי חוזר להיכן שהתארח במסיבת הבכורה לערב שכולי על טהרת האינדי. בליין אפ: אינדי רוק/פופ, אלקטרופופ, אינדיטרוניק, בריט פופ/רוק, אלטרנטיב, נויז רוק, אקספרימנטלי, פסיכדלי, ניו וויב/רייב, פאנק, פוסט פאנק, ארט רוק, גאראז', שוגייז, היפ הופ אלטרנטיבי ושאריות טראש. על העמדה: אורון לוי ודורי ימין. שישי בלבונטין 7, 00:00, 30-40 ש"ח.לפרטים נוספים
מעצבים עד 100 ש"ח
חובבי אופנה אך עם מינוס בבנק? יש פיתרון. אירוע מעצבים צעירים יספק לכם אלכוהול ואופנה פורצת דרך שלא תעלה על 100 ש"ח. בין המעצבים: עמרי כהן (OMRA SHOES), דוד מלאך (סלון ברלין), ליאת איטח (הרי את מנומרת) ועוד. לעמדה תגיע Dj Gabriel עם מוזיקת אלטרו-דאנס, ולקינוח הופעה אקוסטית של יערה טופ. שישי ברביעיית פלורנטין (חלל התערוכה המרכזי), 11:00-17:00, כניסה חופשית
TATRAN בבארבי
הטריו האינסטרומנטלי הכי משובח בסביבה בהופעה חסרת מעצורים בבארבי. שישי בבארבי, 21:30, 75 ש"ח.לפרטים נוספים
סטנדאפ פוקימון באוזןבר
זה לא סוד שאפליקציית פוקימון כבשה את העולם ואת ישראל. לכן אין יותר מתבקש מלעשות סטנדאפ לכל מי ש"רוצה להיות גיבור הכי שבעולם". שישי באוזןבר, קינג ג'ורג' 48 (פינת שד' בן ציון 1), 40-50 ש"ח.לפרטים נוספים
שלי ורותם בתחת
היוצרות האלקטרו-אקוסטיות המרגשות מגיעות להופעה בתחת לקראת אלבום הבכורה המצופה שלהן. שבת בתחת, 21:30, 30-60 ש"ח.לפרטים נוספים
The Israeli Pink Floyd מארחים את דני שושן
להקת המחווה הישראלית שעשתה מזה קריירה מארחת את דני ששון מלהקת הצ'רצ'לים לערב שכולו וידאו ארט, קטעים נדירים של הלהקה המקורית, תאורה משוגעת וחוויה בלתי נשכחת. גן הפסגה ביפו, 20:30, כניסה חופשית.לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו