הביקורת התפרסמה במקור באתר"הספוילר", אתר המסכים החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

בשנת 2016 אמזון פריים הכריזו על ביטול הסדרה "בחורות טובות מורדות" (Good Girls Revolt), חמישה שבועות בלבד אחרי עלייתה לאוויר. הסדרה התקופתית ההיא עקבה אחר מספר עובדות במגזין חדשות בסוף שנות השישים שמתאגדות נגד האפליה המגדרית וההטרדות המיניות בעיתון. למרות שזכתה לביקורות טובות, באמזון טענו שנתוני הצפייה לא מצדיקים השקעה בעונה נוספת. הסבר אפשרי אחר לביטול הוא חוסר העניין המופגן בסדרה של ראש אולפני אמזון דאז, רוי פרייס, שעל פי העדויות בכלל לא טרח לראות אותה. שנה לאחר מכן, אגב, פרייס פוטר בעקבות האשמות בהטרדה מינית במקום העבודה.

שש שנים ותנועת MeToo אחת אחר כך מגיעה לשירות HBO מקס הסדרה "Minx", שמרגישה כמו מעין יורשת של "בחורות טובות". גם היא סדרה תקופתית של שירות סטרימינג גדולה, שמתרחשת במערכת מגזין על רקע המהפכה הפמיניסטית ונוגעת בין היתר במיניות נשית. אבל הזווית של Minx לנושא קצת שונה, אולי בגלל שהיא מתרחשת כמה שנים מאוחר יותר.

https://www.youtube.com/watch?v=UTc5I86to_8

השנה היא 1972, ולא רק שפמיניזם זה כבר לא סוד שמדברות עליו עם חברות בסתר – זה נושא כה חם וטרנדי שאנשי עסקים מחפשים איך לעשות ממנו כסף. ג'ויס (אופליה לוביבונד) חולמת להקים מגזין נשים מהפכני, אך היחיד שמתעניין בהצעה שלה הוא דאג (ג'ייק ג'ונסון), מוציא לאור של רשת מגזינים אירוטיים. הוא מציע לה "להמתיק את הגלולה" הרדיקלית שלה עם צילומי עירום של גברים, מוצר נטול מתחרים שהוא מאמין שיהפוך למבוקש לאור השינוי החברתי.

הקומדיה הצנועה הזו נוקטת בעצמה בגישה של המתקת הגלולה. יש לה הרבה מה להגיד על מגדר, מיניות, גזענות, אליטיזם ונושאים אחרים, והיא אומרת את כל זה בחבילה חמודה וצבעונית של חצי שעה, עם בדיחות מוצלחות והרבה עירום פרונטלי. כבר בפרק הראשון מופיעים יותר איברי מין גבריים מאשר במלתחות של חדר כושר.

בסיס הסיפור הוא שיתוף הפעולה הלא מובן מאליו בין ג'ויס ודאג. יש להם דינמיקת "הזוג המוזר" קלאסית, אבל הם יותר מסתם 'הפמיניסטית הכבדה' נגד 'הבחור הסליזי מהפורנו'. "את מפחדת להיות כיפית, את חושבת שזה גורם לך להראות חלשה. את יכולה להיות יותר מדבר אחד", דאג אומר לג'ויס אחרי שהיא מתחילה להסביר את הצידוק האבולוציוני למשיכה שלה לאחד הדוגמנים. אפשר לפרש את המשפט הזה כהסגברה נטו, אבל הסדרה מספיק מחוכמת, ניאונסית ומחממת לב כדי שלא נרגיש ככה. יש כאן לימוד הדדי והערכה הדדית, שנבנית מסצנה לסצנה לכדי משפחה נבחרת של ממש.

משפחה בהפרעה. מתוך Minx. צילום: יח"צ / HBO

את הכבדות של הגיבורה מאזנות גם שתי דמויות שכולן וייבים טובים – שלי, אחותה עקרת הבית הנועזת של ג'ויס, ובמבי, דוגמנית עירום ששודרגה למשרת עיתונאית וחולמת להיות קצת כמו העורכת החדשה בקבוצה. הסדרה גם לא מתעלמת מזה שהגל השני של הפמיניזם – זה שג'ויס היא הייצוג המושלם שלו – נטה להתמקד בבעיות שהעסיקו נשים לבנות מרקע פריוולגי. טינה, המזכירה השחורה של דאג, מייצגת את הדיון הזה בעצם נוכחותה העוקצנית, אבל הבדיחות שלה על הלובן של ג'ויס הם רק חלק מהעניין. הניגוד פה הוא לא רק נשים מול גברים, אלא גם הכסף הישן מול מעמד בינוני-נמוך. כשהחבורה מגיעה לקאנטרי קלאב כדי לחפש מפרסמים לעיתון, כולם מרימים עליהם את האף על הוולגריות – שהיא מבחינתם פשע חמור בהרבה מהטרדה מינית או שידול לזנות.

סביר ש-Minx תרגיז לא מעט אנשים משני קצוותיו של הדיון, אבל שני הפרקים הראשונים מסמנים מגמה חיובית. כן, היא בחרה לה נושא עיסוק פרובוקטיבי, אבל יש לה מספיק שכל ולב כדי להתמודד איתו, בלי שתהפוך לסיפור דידקטי עם מוסר השכל. בכל זאת, כמה דידקטית כבר יכולה להיות סדרה עם כל כך הרבה בולבולים וכל כך הרבה חולצות מכופתרות היתוליות.

"Minx", פרק חדש בכל יום חמישי ב-HBO Max, יעלה ב-HOT בסוף מרץ

רוצים עוד המלצות טלוויזיה?בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר",ותראו תראו

• המסך
• HBO
• פמיניזם
• פמיניסט
• פמיניסטיות

מה זה מבחן בכדל?

האמנות בכלל והקולנוע בפרט מסוגלים לשקף מציאות חברתית, פוליטית ותרבותית מסוימת – אותה מציאות של המקום בו נוצרו. אולם כפי שלומד כל סטודנט בשנתו הראשונה באקדמיה: האמנות הפופולרית גם משפיעה על החברה, בוראת אותה מחדש דרך ייצוגים ותבניות ומעצבת אותה – לא רק יונקת ממנה ומשקפת אותה. קריאה של הקולנוע ככלי אידיאולוגי שמשקף חברה ותרבות מסוימות – אך גם מעצב אותן – יכולה לחשוף אינספור אופני ייצוג מעוותים, אשר הנחקר, המדובר והמוכר ביותר מביניהם הוא ייצוגן של נשים על המסך הגדול. מושג חשוב בהקשר זה הוא ״מבחן בכדל״.

המבחן קרוי על שמה של מאיירת אמריקאית בשם אליסון בכדל, שבשנת 1985 ברצועת הקומיקס הקבועה שלה הופיעה הסצנה הבאה: שתי נשים הולכות לצד בית קולנוע שמציג סרט אקשן גברי כלשהו. אחת הנשים מציעה לחברתה ללכת לסרט, וזאת עונה לה: ״אני הולכת רק לסרטים שמקיימים שלושה תנאים: 1 – יש בסרט לפחות שתי דמויות של נשים. 2 – הן משוחחות ביניהן. 3 – נושא השיחה הואאינוגברים״. בכדל לא ידעה אז, כמובן, שהקומיקס שלה יהפוך למשפיע ומעורר השראה עבור זרמים פמיניסטיים רבים בחקר הקולנוע, ולשם נרדף לבדיקה ראשונית בנושא אפליית נשים בסרטים.

ככל שעברו השנים, ועם התעצמותה של הקריאה הפמיניסטית בתאוריה הקולנועית, והתגברותה של המודעות החברתית לאופני הייצוג של קבוצות שונות על מסך הקולנוע (ובטלוויזיה), נוספו למבחן מספר דרישות על מנת להפוך אותו לרלוונטי ועדכני יותר: הדרישה שלשתי הדמויות הנשיות שבסרט יהיה שם פרטי, למשל. מאז, אינספור מחקרים וסקירות נעשו בנושא ותוצאותיהם העידו על מצב עגום ביותר. כך, למשל, על פי מחקר שנעשה על 50 הסרטים המצליחים ביותר בקופות בשנת 2013, רק 36% מתוכם עברו את המבחן. זהו נתון פשוט בלתי נתפס: ברוב מוחלט של סרטי הקולנוע המצליחים באותה שנה, לא הייתה אפילו סצנה אחת בה מדברות שתי נשים בעלות שם פרטי על נושא שאינו גבר כלשהו. סרט שובר קופות כמו ״ההוביט״, למשל, לא עמד אפילו בתנאי הראשון, ולכל אורכו (כמעט שלוש שעות) לא הוצגו שתי דמויות של נשים בכלל.

למה זה חשוב?

מושג חשוב שמתקשר לנושא הינו המושג ״הכחדה סימבולית״ מתחום ביקורת התקשורת. הוא מתאר דרכים בה המדיה מקדמת ומנציחה סטראוטיפים, ומפחיתה או מונעת ייצוג לזהויות מסוימות (לדוגמא – כמה דמויות גיבורים להט״בים ראיתם לאחרונה בקולנוע? כמה בעלי מוגבלויות?). בהקשר המגדרי, מחקרים שונים מצאו כי נשים נוכחות בקולנוע ובטלוויזיה בשיעור נמוך בהרבה מאשר האחוז שהן מהוות מכלל האוכלוסיה במציאות – מה שנהוג לכנות כ״הכחדה כמותית״. זה רלוונטי לא רק לסרטים בדיוניים, אלא גם לפאנלים בחדשות, תוכניות אקטואליה, ראיונות, שעשועונים ועוד – כמעט בכולם ישנו רוב גברי מובהק. אולם, מושג זה לא קשור רק לכמות. ישנו גם היבט איכותי, שנקרא לעיתים ״הכחדה איכותית״, ובו נבדק האופן שבו מוצגות נשים, למשל: במה הן עובדות, כמה הן פעילות, עצמאיות, אינטליגנטיות, חזקות וכו׳. מובן שגם מבחינה זו נמצא כי הנשים מיוצגות באופן הרבה פחות חיובי מגברים (כלומר, הן מוצגות תוך הכחדה שהיא גם איכותית וגם כמותית).

מה קורה היום?

השיח סביב היחס לנשים בתעשיית הקולנוע – וכחלק מכך גם האופן בו מיוצגות נשים בסרטים – נמצא בשנים קריטיות של שינוי. פרשת הארווי ויינשטין וקמפיין Me Too שהגיע אחריו התחילו בהוליווד, בירת תעשיית הקולנוע העולמית. אולם, חשוב לזכור כי הנושא חורג מגבולות הייצוג המעוות של נשים בקולנוע ובטלוויזיה, ומתקשר גם לחוסר השוויון התעסוקתי כלפי נשים בתחומים השונים בתעשיית הקולנוע – המורכבת מרוב גברי מוחלט. כל הסימנים מראים שברמה הזאת מתחיל חוסר השוויון, ושינוי שלו יכול להוביל לשינוי בייצוגים של נשים על המסך.

נשים בתעשייה ההוליוודית מרוויחות גם היום פחות מגברים ומאיישות הרבה פחות תפקידי מפתח. בטקס האוסקר האחרון הייתה מועמדת אישה ראשונה לפרס הצילום הטוב ביותר, לראשונה אחרי 90 שנים של טקסים. בקטגוריית הבימוי, הועמדה אישה בפעם החמישית ב-90 שנים. רק 12 אחוזים מהסרטים שנוצרו בשנה שעברה בוימו על ידי נשים, 17 אחוזים בלבד מהתסריטים נכתבו על ידי נשים, ו-4 אחוזים בלבד (!) מהסרטים צולמו בידי נשים. כרגע, נראה שהמצב העגום לא צפוי להשתנות בעונת הפרסים ההוליוודית הקרובה. בהמשך לכך, בטקס האוסקר האחרון עלתה לבמה הזוכה בפרס השחקנית הטובה ביותר, פרנסס מקדורמנד, ושלהבה את הקהל בנאום המעודד גיוון מגדרי בצוותי הסרטים (אשר בעקבותיו החלו בעוד ועוד תעשיות לדרוש שילוב נשים וגברים ביחס כמותי שווה). נראה כי הקולנוע, כמדיום פופולרי המעצב את פני החברה כפי שכתבתי תחילה, הוא אחד המקומות מהם יכולות להתחיל מהפכות שכאלו, ובזכותם המצב יכול להשתנות בעתיד.

גם בתחום ביקורות הקולנוע ניתן למצוא רוב גברי מוחלט. כתגובה לכך, לפני כמה שנים הוקמה בישראל ״טבלת המבקרות״, הכוללת רק ציונים ודעות של נשים מבקרות קולנוע ישראליות – ועמודה מיוחדת המציינת האם סרט מסוים עבר את מבחן בכדל או לא. ככל שעובר הזמן, עוד ועוד אתרים, בלוגים ועמודים מתחילים לייחס לנושא חשיבות מרכזית. בשבדיה, לדוגמא, הוקם כבר לפני שנים מאגר מידע המכיל נתונים על יותר מ-6000 סרטים, אשר בודק האם הם עברו את המבחן ומאפשר לקוראים להוסיף אליו סרטים חדשים.

כמובן שקריאה פמיניסטית של סרטים, ובכלל – מבט על ייצוגים של זהויות שונות בקולנוע ובטלוויזיה, מורכבים יותר מהחוקים הראשוניים והכלליים שהציע מבחן בכדל (ומעבר לכך, בחינה של ייצוגי נשים בקולנוע נעשתה על ידי הוגים והוגות בתחום תאוריות הקולנוע גם זמן רב קודם לכן). ברור שסרטים יכולים לעבור את המבחן ובכל זאת לייצג נשים באופן שלילי, ולהיפך: סרטים יכולים שלא לעבור את המבחן, ובכל זאת להיות פמיניסטיים ובעלי ייצוג נשי הולם. הדרך הנכונה להתייחס אל המבחן הזה, שמאז שפרץ במקרה אל העולם דרך פרק בקומיקס, עזר לשנות את ההסתכלות על ייצוגי נשים בתרבות הפופולרית – היא לראות בו בסיס; כלי ראשוני, פשוט, שטחי אולי – לבחינה ראשונית של ייצוג מגדרי ביצירות שונות. בשנים האחרונות חל שיפור הן בכמות ואופני הייצוג של דמויות נשיות בקולנוע המסחרי, והן במודעות הקהל והתעשייה לחשיבות של שוויון מגדרי (סביר להניח שטקס האוסקר בפברואר הקרוב, שיהווה את שיאה של עונת הפרסים הנוכחית, ידגיש ויבליט כמו קודמו את חשיבות הנושא). גם אם השינוי הוא איטי ולא מיידי, נראה שאם יותר ויותר צופים יהיו מודעים לקיומם של המושגים ״הכחדה כמותית״ ו״הכחדה איכותית״, ויצפו בסדרות וסרטים כשבראשם גם חשיבה ביקורתית ראשונית על האופן בו מיוצגות זהויות שונות – המצב ימשיך להשתנות לטובה ולהתקדם אל עבר מציאות שוויונית יותר.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מולאן
• פמיניסט
• נשים בקולנוע
• פמיניסטיות
• הדרת נשים
• פמיניזם
• פרנסס מקדורמנד
• ביקורת סרטים

גברים שלא רוצים להגיד את הדבר הנכון, אלא להעליב כאוות נפשם בלי לקחת אחריות, נוהגים לומר שהיום "כבר אי אפשר לתת מחמאה לאישה בלי שזו תהיה הטרדה". וברצינות, גם "בעלי ברית" בפוטנציה, גברים נורמטיביים שלא הורגלו בשיח הפמיניסטי אבל רוצים לנסות להצטרף, עדיין לא הפנימו את הכללים החדשים, שמקדשים יחס מכבד והוגן על פני שיפוטיות והחפצה. זה כמובן לא בלעדי לגברים – כולנו עדות שגם נשים יכולות לבאס עם "תראו אותה, עם כל הציצי בחוץ" או "את יודעת איך זה בנים, חושבים מהזין".רוצים ורוצות לשפר את דרכיכם אבל מפחדים להינשך על ידי פמיניסטית אם תשאלו כיצד? לפניכם עשרה משפטים שבאמת שנמאס כבר לשמוע ב־ 2016. על לא דבר.

"זה לא היה קורה אם לא היית מתלבשת ככה"

בן גאה למשפחת האשמת הקורבן, לצדו אחיו הגדול "אם לא רצית, למה עלית אליו לדירה" ואחיו הקטן "היא סתם טיזרית". אחת ולתמיד: זה לא חשוב מה היא לובשת, לאן היא הולכת והאם היא עפעפה בחושניות רבע שעה לפני כן. תקיפה או הטרדה מינית היא אשמתו של התוקף בלבד. האם תשאלו בחור שנשדד ברחוב למה הוא שם את הארנק בכיס והוציא את העיניים לכל גנבים?

מה לומר במקום:"אני מצטער שזה קרה לך, אני יכול לעזור איכשהו?".

"תני חיוך, מה אכפת לך"

אם יצאת מהבית ללא חיוך ובמקרה את גם אישה, תתקשי לעבור מנקודה אחת לשנייה בלי להישאל או להינזף על הבחירה בהבעת פנים שאינה לבבית ומזמינה. עבור רבים נשים הן קישוט להרמת מצב הרוח, ולמי אכפת אם לאישה המסוימת הזו יש עוד עיסוקים מלבד שיפור יומם של גברים שהיא לא מכירה.

מה לומר במקום:כלום. אם דחוף לכם לתשאל אדם כלשהו לגבי חיוכים, גשו למראה ותחקרו את עצמכם.

"וואי וואי, מה הייתי עושה לך"

אם אנחנו לא בקשר זוגי או רומנטי, לא אכפת לי מה היית עושה לי. לא אם היית צעיר יותר, לא אם הייתי החברה שלך ולא בכלל. ספק אם מישהי אי פעם נענתה לחיזוריו של האדם שהתחילה איתה ככה, אפילו "כאב שנפלת מגן עדן?" יותר יעיל.

מה לומר במקום:"את מוצאת חן בעיניי", "החולצה מתאימה לך" או "את נראית טוב היום". אם אתם זרים מוחלטים, פשוט להימנע.

"את לא כמו כל הבנות"

כי כל הבנות, כידוע, הן בנות. איכס. הן אוהבות איפור וקוקיות ודברים ורודים וחדי קרן, ולכן הן פחות טובות מאיתנו הבנים, שאוהבים ספורט, משחקי מחשב וסרטי אקשן. הן אפילו מפגינות רגשות, ונעלבות מדברים שלדעתי הם לא מעליבים בכלל. למרבה המזל, את לא נדבקת במגפה המסוכנת הזו, תני לי לשמור לנצח על נפשך הייחודית והפלאית.

מה לומר במקום:"את מגניבה".

"היית נראית הרבה יותר טוב אם היית מתאפרת יותר/פחות או מפזרת/מאריכה/ מקצרת את השיער"

האם אתה הסטייליסט שלי, המאפר שלי או מעצב השיער שעמו התייעצתי בנוגע למראה החיצוני שלי? אה, לא? אז תניח לי לנפשי. מותר להעיר לחברה ששואלת אם היא מאופרת מדי, אבל אישה שבחרה בסגנון מסוים לא מחכה לקבל הוראות כדי להתאים לטעמך האישי.

מה לומר במקום:"אף פעם לא מרחתי אייליינר אבל שמעתי שזה קשה".

"אני לא שוביניסט, אני מעריץ נשים"

"להעריץ נשים" זה כמו לומר שאתה מעריץ איטלקים או אנשים עם שיער חום כהה. אתה כנראה מעריץ אנשים מסוימים שבמקרה הם גם אישה או איטלקי או ברונטי. זו בטח לא דרך להוכיח שאתה מתייחס לנשים באופן שוויוני.

מה לומר במקום: "אני מצטער אם אמרתי משהו בעייתי, לא התכוונתי לפגוע בך".

"אבל זה של בנים"

נשים, נערות וילדות מקבלות את הטיעון הממשטר הזה בכל פעם שהן מנסות לפרוץ את "הגבולות הטבעיים שלהן", כלומר ללבוש בגדים "גבריים", לבחור מקצוע או תחביב "גברי", להזמין במסעדה מנה או משקה מסוים או לצפות ב"דדפול". שמעו קטע – זה לא עניינכם או עניינכן מה מישהי בוחרת לעשות, וגם לא אמור להזיז לכם אם ילד בוחר ללבוש ורוד ולאפות עוגיות.

מה לומר במקום:"לכי על זה, בהצלחה!".

"וואו, איך רזית"

נשים רבות ישמחו לקבל מחמאה על הפחתה במשקל. אחרות רזו לאחרונה בגלל שהן חולות, מדוכאות, סובלות מהפרעת אכילה או סתם לא דחוף להן לשמוע כמה רע הן נראו לפני חודש־חודשיים. אם האישה לא סיפרה לכן על הדיאטה ותוכנית האימונים שהחלה, אין צורך להזכיר לה שהחברה מעדיפה רזון.

מה לומר במקום:"טוב לראות אותך, מה שלומך?"

"אימא טובה נמצאת בבית עם הילד שלה"

א. לא בהכרח. ב. בן אדם טוב לא דוחף את האף שלו לאיזון המשפחה והקריירה של מישהי אחרת. ג. נשים רבות מתייסרות גם ככה לגבי מספר השעות שהן מבלות מחוץ לבית, ואין צורך לפזר מלח על הפצעים שלהן. ד. מתי בפעם האחרונה נכנסת למשרד של הבוס ושאלת "למה אתה לא תולה פה יותר ציורים של הילד"?

מה לומר במקום:"אני יודע/ת שקשה לשלב בין שני הדברים, אני בטוח/ה שאת עושה מה שאת יכולה".

גברים הכי אוהבים נשים ש…

אוכלות סטייקים או מעדיפות סלט. שיש מה לתפוס אצלן או כאלה שמקפידות על הגזרה. עם שיער ארוך וחלק או עם תספורת קצרה ומגניבה. שבוחרות מה שנוח להן או שמשקיעות בעקבים ואיפור. יש אינספור דברים ש"גברים אוהבים שנשים עושות", הם סותרים זה את זה והם בעיקר מבוססים על ההנחה המגוחכת שכל הגברים הם אותו הדבר ושיש להם את אותו טעם בדיוק.

מה לומר במקום:"תעשי מה שבא לך".

• מיוחדים
• פמיניזם
• גברים
• נשים
• יום האישה 2016
• פמיניסט