"הבמאי ראדו ג'ודה לא יקרין את סרטו בפסטיבל ירושלים, ומתעקש: זה לא חרם". זאת הייתה הכותרת שניתנה בעיתון "הארץ" לראיון עם הבמאי הרומני המהוללשערכה שני ליטמןבפסטיבל ברלין בפברואר השנה. הסרט המדובר הוא "קונטיננטל 25'" שזכה שם בפרס דב הכסף לתסריט. "כשפנו מפסטיבל ירושלים לחברת ההפצה של הסרט, החלטנו לדבוק בהחלטה העקרונית שקיבלנו כבר בפברואר – לא להשתתף בישראל בפסטיבלים שמממנת המדינה. אם יהיו פסטיבלים עצמאיים אפשר יהיה לדון בכך", צוטט ג'ודה בראיון.

"קונטיננטל 25'" יוקרן בסינמטק תל אביב בערב הפתיחה של פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם ב-4.12 (לפרטים וכרטיסים). זה הישג מרשים לפסטיבל, ועדות לכך שג'ודה מתכוון למה שהוא אומר. סרטיו – בהם "לא אכפת לי אם ההיסטוריה תזכור אותנו כברברים", "אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם", ו"מין חסר מזל או פורנו משוגעים" (היחיד שזכה להפצה מסחרית בישראל) – מציעים ניתוחים חדים של החברה הרומנית ומפנים זרקור לאנטישמיות, צביעות, ניצול ועוד רעות חולות. כלומר, פסטיבל סולידריות הוא הבית הטבעי עבור הקולנוען שכל הפסטיבלים חושקים ביקרו.

סרטו האחרון הוא משל מוסר העוקב אחר פקידת הוצאה לפועל בקלוז’-נאפוקה, בירת טרנסילבניה. כשהיא נדרשת לפנות חסר בית – ספורטאי לשעבר שהתמכר לאלכוהול – ממרתף של בניין שעל חורבותיו עתיד לקום מלון יוקרה, היא עושה כמיטב יכולתה לעזור לו. כשקורה מה שקורה, הבוס אומר לה שהיא אינה נושאת בכל אשמה. אבל היא חשה אשמה ובמצוקתה פונה לכל מי שמוכן לדבר איתה – חברה טובה, כומר, תלמיד לשעבר (בעלה והילדים נוסעים לחופשה בלעדיה). זה סרט דברני וחכם (לפעמים מצחיק – כולל עקיצה ל"רשימת שינדלר"), שחוקר לעומק את שאלת האחריות המוסרית, לצד עיסוקו במתחים אתניים (לרומנים ולשכניהם ההונגרים יש היסטוריה של שנאה), קפיטליזם דורסני ומורשת של טוטליטריות. יש גם דינוזאורים. "קונטיננטל 25'" יוקרן פעמיים, בתחילתו ובסופו של הפסטיבל. להלן המלצות על שלושה סרטים נוספים.

ילד של אף אחד

זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע התיעודי היוקרתי של קרקוב הוא פרי יצירתה של ורוניקה מליצ׳בסקה הפולניה, שבחרה לספר סיפור המתרחש הרחק מביתה. סאנג בן ה-55 נולד בזמן מלחמת וייטנאם לאישה וייטנאמית וחייל אמריקאי, וכל חייו סבל בשל כך מדחייה חברתית וממסדית קשה. בווייטנאם יש רבבות כמותו, ולכן הוקם גוף שמחפש אחר האבות שמוכנים להימצא. כשנמצאת התאמת DNA, סאנג זוכה לכך שאביו הביולוגי יכיר בו, והוא עוזב את משפחתו ונוסע לפגוש אותו ואת אחיו באמריקה. הוא יודע שלא יוכל לשוב לאחור (עניין של בירוקרטיה משפטית), אבל הכמיהה לאב גוברת על כל שיקול אחר. המפגש הראשוני בשדה התעופה מבטיח, אבל בהמשך סאנג מתוודע לפערים התרבותיים העמוקים ומגלה את המגבלות של מוכנות המשפחה האמריקאית לאמץ אותו לחיקה. זאת דרמה משפחתית (ופוליטית) צובתת לב, שנוצרה בתבונה וברגישות רבה.

ולנטינה והמוסטרס

המלחמה הרחוקה באוקראינה משפיעה גם על חייהם של תושבי כפר קטן בסיציליה. במקום הוקם בסיס תקשורת צבאי אמריקאי, עם צלחות לוויין ענקיות שמפיצות רחשים סטטיים בלתי פוסקים ופוגמות בבריאות של השכנים. לא רק זאת, אלא שכל מי שחולף בסביבה נעצר על ידי חיילים אמריקאים ונדרש להראות תעודות זהות. סרטה של פרנצ'סקה סקאליסי עוקב אחר ולנטינה, צעירה כבדת משקל שנתקעה בבית הוריה (אחותה עזבה מזמן), מטפלת באביה החולה שמדכא את רוחה, וחולמת על פרנסה ועל מציאת בן זוג. זה דיוקן אינטימי, אימפרסיוניסטי ושובה לב של אישה בודדה החיה בצל הסכנה החבויה בינות לנופי הטבע המתכלים.

בילעין חביבתי

בזמן שבבתי הקולנוע מוקרן "הים" של שי כרמלי פולק, הפסטיבל חוזר לסרטו התיעודי המצוין מ-2006, שבו הנציח את מאבקם העקשני של תושבי הכפר הפלסטיני בילעין בתוואי החומה, שנבנית על אדמותיהם ומפרידה בינם לבין עצי הזית שלהם. במקביל למאבק המשפטי, אנשי הכפר יוצאים להפגנות, חלקן יצירתיות, ונתקלים שוב ושוב בחיילים שנשלחים לעצור אותם (וגם במסתערבים שבאים לעשות בלגן). זה סרט דוקו-אקטיביסטי, שבו הבמאי (ואחיו הצעיר יונתן) הוא חלק פעיל מהמאבק שהוא מתאר. במהלך הצילומים (שהם חלק מהמחאה) פולק מתיידד עם כמה מתושבי המקום, שמספרים את סיפוריהם למצלמתו. עשרים שנה חלפו מאז, אך הסרט נחווה כאילו צולם אתמול, וזה חלק מכוחו. בפסטיבל יוקרן גם "5 מצלמות שבורות" מ-2011, שמתעד את אותו מאבק מנקודת מבטו של תושב בילעין עימאד בורנאט. כזכור, הסרט היה בין חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר בקטגורה התיעודית.

פסטיבל סולידריות, סינמטק תל אביב, 4-13.12.לפרטים וכרטיסים

• קולנוע
• פסטיבל סולידריות
• המלצות
• סרטים מומלצים

עונת פסטיבלי התרבות בעיצומה, ובסינמטק עובדים שעות נוספות: פסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי רק ננעל אמש, פסטיבל ספיריט לקולנוע רוחני ייפתח שם בעוד עשרה ימים, ומיד אחריו יגיע אלינו בדצמבר פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם (10.12-3.12), והתוצאה היא נחשול גדול ונדיר של סרטים מעוררי תקווה והשראה מכל רחבי העולם, שזה בדיוק מה שצריך עכשיו.

>> כתבתי תסריט על זקן שהולך למות מבחירה. לא חשבתי על בראבא ועלי
>> זאת מלודרמת פשע. זה מיוזיקל. זאת יצירה קולנועית מקורית ופרועה

פסטיבל סולידריות, בניהולם של מייסד ומנהל הפסטיבל דני וילנסקי והמנהל האמנותי גידי אביבי, הוא אירוע קולנועי שנתי ייחודי המתקיים זו הפעם השמינית, ומעלה לשיח הציבורי בישראל סוגיות חברתיות-פוליטיות מרכזיות מישראל ומהעולם. הפסטיבל מתקיים מתוך אמונה בכוחו של הקולנוע לעורר מחשבה ולחולל שינוי לקראת מציאות צודקת יותר ועתיד טוב יותר דווקא בתקופה זו בישראל, באזור ובעולם כולו.

תוכנית הפסטיבל משלבת השנה הקרנות בכורה בישראל של סרטים בינלאומיים חדשים ועטורי פרסים מפסטיבלי הסרטים הגדולים בעולם, עלילתיים ותיעודיים, לצד הקרנות בכורה של סרטים ישראליים בולטים. כמו כן, יתקיימו דיונים ומפגשים על סוגיות ומאבקים בתחומים שונים של זכויות אדם – ביניהם דמוקרטיה, פליטים ומבקשי מקלט, אפליה, גזענות, זכויות נשים, זכויות קהילת הלהט"ב, זכויות ילדים ובני נוער, חופש הביטוי וזכות המחאה, חופש העיתונות, זכויות עובדים, רעב ועוני.

הפסטיבל, היחיד בישראל המוקדש כולו לקולנוע וזכויות אדם, מציג השנה גם תכנית מיוחדת המוקדשת לסרטים העוסקים באירועי שבעה באוקטובר ומציגים אותם מזוויות שונות, לצד נושאים בוערים נוספים בתחומי זכויות אדם בישראל.במסגרת הפסטיבל יוענק גם אותזכויות האדם על שם אמיל גרינצוויג ז"ל, האות מוענק משנת 1981 על-ידי האגודה לזכויות האזרח מדי שנה לאדם או לארגון שתרמו תרומה מיוחדת לקידום זכויות האדם בישראל.

סרט הפתיחה של הפסטיבל יביא להקרנת בכורה בישראל את הסרט "מרפק" Ellbogen (2024, טורקיה, צרפת, גרמניה), סרטה העלילתי עטור הפרסים של הבמאית הברלינאית אסלי אוזרסלאן, עיבוד קולנועי לרומן באותו שם של הסופרת פטמה איידמיר. "מרפק" הוא סיפור עוצמתי על נערה צעירה שנדחקת אל שולי החברה, ובמאבק נואש על זהותה וחירותה, נאלצת לכוון מחדש את מסלול חייה. הסרט סוחף אותנו יחד איתה אל תוך הלילה, לא רק כדי לגלות מה יקרה לה, אלא גם כדי לשאול שאלות על עצמנו ועל המקום שלנו בעולם. הבכורה העולמית של הסרט נערכה השנה בפסטיבל ברלין.

סרט הנעילה של הפסטיבל יהיה "האחר" The Other(2024, ארה"ב), סרטה התיעודי של הבמאית הניו יורקית ג'וי סלע, אורחת הפסטיבל. הסרט יוקרן בבכורה ישראלית בפסטיבל במסגרת אירוע מיוחד לציון יום זכויות האדם, שיכלול את טקס חלוקת הפרסים לזוכות ולזוכים בתחרויות הסרטים של הפסטיבל. הסרט משקף מציאות חלופית, עולם שלם של שוחרי ופעילי שלום בישראל/פלסטין הפועלים במשותף למען עתיד טוב יותר. הוא צולם בשנים 2017-2024, כולל במהלך המלחמה הנוכחית. ומתמקד בפעילים נגד הכיבוש, ישראלים ופלסטינים כאחד.

"פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם נערך בשלהי 2024 כאשר האירועים קורעי הלב של שבעה באוקטובר נוכחים במציאות הישראלית, כמו גם המלחמה האזורית המתמשכת בעזה ובצפון וההפיכה המשטרית, עם כל האיומים המוחשיים שלה על זכויות אדם ויצירה קולנועית חופשית", אמרו מייסד הפסטיבל דני וילנסקי והמנהל האמנותי גידי אביבי. "הפסטיבל נערך מתוך תחושה של מחויבות לנושאים ולערכים המעצבים של הפסטיבל ורצון להעלות לשיח ציבורי בישראל דווקא עכשיו סוגיות חברתיות-פוליטיות מרכזיות באמצעות הקרנתם של סרטים פורצי דרך בנושאי זכויות אדם מישראל ומהעולם, סרטים החותרים לקידום השלום, דמוקרטיה וזכויות אדם לצד שוויון וצדק חברתי. נוכח המצב בישראל ובעולם, נראה לנו כי הצורך בקיומו השנה בסינמטק תל אביב ובחברה הערבית חיוני מתמיד".
>> פסטיבל סולידריות, 10.12-3.12, סינמטק תל אביב.עוד פרטים וכרטיסים כאן

• המסך
• ❤ תרבות
• פסטיבל סולידריות
• קולנוע זר
• סינמטק
• שבעה באוקטובר

זו שנתו העשירית של פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם בסינמטק תל אביב, ובמהלך עשרת ימיו (החל מה-1.12 ועד ל-10.12) יוקרנו בו סרטים ישראלים ובינלאומיים, רובם הגדול תיעודיים, אך יש גם עלילתיים. לרגל המונדיאל הידוע לשמצה בקטאר, יש השנה קטגוריה המוקדשת לסרטים העוסקים בספורט וזכויות אדם. את "הצדעה" מ-2008, שחוזר לרגע באולימפיאדת 1968 במקסיקו סיטי שבו האצנים טומי סמית' וג'ון קרלוס הניפו את אגרופיהם על דוכן המנצחים בהצדעת הכוח השחור (ונענשו על כך קשות), ראיתי לפני כמה שנים בטלוויזיה, ואני זוכרת אותו לטובה. מבין החדשים בחרתי להמליץ על שלושה סרטים תיעודיים שריגשו אותי כל אחד בדרכו.

הטיסה האחרונה הביתה

אלי טימונר היה יזם יהודי שב-1972 ייסד חברת תעופה לואו קוסט בשם אייר פלורידה שזכתה להצלחה גדולה (באותם ימים הוא הצטלם עם הנסיך צ'רלס ועם בן גוריון). עשר שנים אחרי כן, בגיל 53, הוא חטף שבץ, והפך למשותק בחצי גוף. חבר המנהלים של החברה שלו נרתע ממנהל שנשען על מקל, ופיטר אותו. אבל לא על זה הסרט. ב-2021, בהגיעו לגיל 92, טימונר כבר לא שלט בגופו, וביקש לשים קץ לחייו. אשתו וילדיו תמכו בו, וחוקי קליפורניה מאפשרים לו לקבל מהמדינה תרופה שתעשה זאת בשבילו, כל עוד שני רופאים מאשרים והוא מסוגל להחזיק את הכוס בידו שלו.

בתו הקולנוענית, אונדי טימונר, תיעדה את 15 הימים שחלפו בין אישור הבקשה ועד פרידתו מהחיים, מוקף בכל בני משפחתו. במהלך הימים האלה טימונר נפרד בזום מחברים וקרובי משפחה רחוקים, מספר בדיחות גסות, ואף זוכה להפתעה נחמדה. בתו השנייה, הרבה רייצ'ל, מנחה אותו להסיר מעליו את רגשות האשמה הישנים לגבי כספים שאיבד, ולראות עד כמה הוא אהוב על ידי כולם. וכך הסרט היפה והמרגש הזה שכולו חסד ורוממות רוח, הופך למעין גרסה תיעודית ויהודית של "איזה חיים נפלאים".

לירה

לירה מקי היתה עיתונאית חוקרת מדרי שבצפון אירלנד. במהלך התפרעויות נגד הסכם יום שישי הטוב באפריל 2019, כדור תועה שנורה מאקדחו של חבר ארגון ה-IRA החדש, שם קץ לחייה. היה היתה בת 29, ונראתה בת עשרה. המונים באו ללווייתה, בהם גם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי. סרטה התיעודי של אליס מילר מעצב דיוקן אינטימי, עצוב ומעורר השראה של האישה הנחושה, חסרת הפחד ושובת הלב הזאת. בגיל 16 לירה מקי פרסמה את הכתבה הראשונה שלה, על התאבדות בקרב בני נוער בצפון אירלנד, ומשם המשיכה לעוד כתבות תחקיר על השלכות הסכסוך הפוליטי המתמשך על החברה בצפון אירלנד. היא עשתה לעצמה שם גם כדוברת של הקהילה הגאה.

כשחתמה על חוזים עם הוצאות לאור לפרסום שני ספרים (הראשון נועד לעסוק בהיעלמותם הלא פתורה של שני ילדים), היא זכתה לכותרות בעיתונים כמי שתוארה כקול של דורה. לצד שיחות עם אמה, אחותה ובת זוגה (שמספרת איך לירה לא התאפקה והראתה לה תצלום של טבעת האירוסים שקנתה לה עוד לפני שביקשה את ידה), הסרט כולל שלל קטעי ארכיון שבהם לירה מבטאת את תפיסת עולמה. לא שמעתי על לירה מקי עד שצפיתי בסרט, ובמהלכו התאהבתי בה לגמרי וכאבתי את כאבם של מכריה ושל מולדתה.

סאנסו ואני

הצעיר המקסיקני סאנסו נשפט למאסר עולם ללא חנינה בשל חלקו ברצח. הוא אינו חף מפשע, אבל הוא מאמין שנשפט לחומרה ושיום יבוא והוא יצליח להשתחרר מהכלא בקליפורניה. כמה שנים אחרי ששימש כמתורגמן במשפטו, הקולנוען רודריגו רייס חוזר אל סאנסו ומבקש לעשות עליו סרט. הנהלת בית הכלא מסרבת לאפשר לסאנסו להצטלם "כדי לא לתת לו פרס", ולכן רייס מלהק במקומו נער אחר. שיחותיהם המצולמות מבוססות על התכתובת הארוכה של רייס עם סאנסו. בניסיון להבין איך ילד ממקסיקו גדל להיות אסיר עולם בכלא אמריקאי, רייס חוזר לעיר שבה נולד וגדל, ומשחזר את סיפור חייו במעין גרסת סינמה וריטה של דוקו-דרמה. לתפקידי קרובי משפחתו של סאנסו – חלקם כבר אינם בין החיים, אחרים התבגרו – הוא מלהק קרובי משפחה אחרים (דודו מגלם את אביו, וכו').

זה סיפור על עוני מחריד, על אסון שהרס את המשפחה והותיר את הילד חסר השגחה הורית, ועל התבגרות חסת סיכוי. רייס עצמו נוכח מאוד בסרט – הוא ה"אני" שבכותרת – ומספר גם על הקושי להשיג תקציב לסרט על נער מקסיקני שאינו דוגמה ומופת להתגברות על קשיים. לצד האמירה החברתית, "סאנסו ואני" הולך וצובר רבדים ליריים ומתפתח ליצירה קולנועית ייחודית ועתירת רבדים.

פסטיבל סולידריות, סינמטק תל אביב, 1-10.12.לפרטים וכרטיסים

• פסטיבל סולידריות
• קולנוע
• המסך
• זכויות
• מחאה

• Facebook
• Twitter
• Email

פצ'ה קוצ'ה בהיכל התרבות – הערב השני

פסטיבל פצ'ה קוצ'ה – שנותן לאמנים מתחומים מגוונים 6 דקות ו-40 שניות להביע את עצמם על במה – מגיע גם הערב להיכל התרבות. בין המשתתפים: ערוץ הכיבוד, גרגורי לרין, איתמר פלוג'ה ואמן הרחוב דדה.לפרטים נוספים

"Food processor" במתחם שרונה

תערוכת הצילומים שעושה פלאים עם אוכל מתקיימת בפעם השלישית ממש בימים אלה במתחם שרונה. במידה ותהיתם, לא ניתן לנגוס בתמונות.לפרטים נוספים

"הוא לא נמר" בבית יד לבנים

״הוא לא נמר״ – הצגה עם שם משונה בהתחשב בעובדה שהיא מספרת על נמר – מעבירה את הסיפור העל זמני של מישהי שנזרקת ועושה הכל כדי לחזור לאקס המיתולוגי, רק כדי לגלות שהיא אישה חזקה ועצמאית. בתפקיד האקס: המלך. בתפקיד הנזרקת: נמר.לפרטים נוספים

פסטיבל סולידריות בסינמטק

במסגרת "פסטיבל סולידריות", תקיים הערב עמותת סיכוי הקרנה של סרט דוקו על מאבק של תושבים ערבים זקנים בחיפה נגד פינוי ביתם בוואדי לטובת סלילת כביש לנמל ולאחריו דיון מעניין עם אבירמה גולן, סלווה נקארה (אמא של אמג'ד מ"עבודה ערבית") וההיסטוריון החיפאי ג'וני מנסור. לפרטים נוספים

• פסטיבל סולידריות
• פצ'ה קוצ'ה
• Food Processor
• הוא לא נמר

• Facebook
• Twitter
• Email

לקראת סוף החודש יבוא עלינו לטובה פסטיבל סולידריות 2015. אירועי הפסטיבל, שיתקיימו בתיאטרון יפו ב־30 באפריל ובסינמטק תל אביב ב־1 עד 3 במאי, יכללו הקרנות של סרטי אקטיביזם, מופעים שונים ופתיחת תערוכה, וייתנו ביטוי לאקטיביזם במרחב החברתי־פוליטי והאמנותי. הפסטיבל, שהתקיים בעבר תחת השם "אינתיפאדת האמנות", מתקיים זו הפעם השלישית, הפעם כ"פסטיבל סולידריות". השם החדש מרמז על קו מקשר בין מאבקים שונים בארץ ובעולם, אם זה מאבק נגד הכיבוש, נגד גירוש פליטים, נגד גזענות או דיכוי נשים או למען ועדי עובדים.

אירוע הפתיחה הרשמי של הפסטיבל הוא הקרנת סרטו של קן לואץ' "הרוח של 45" ("The Spirit of 45") המנסה להתחקות אחר הרוח הפוליטית שהובילה לניצחונה של מפלגת הלייבור בבחירות בשנת 1945 באנגליה. דני וילנסקי, יוזם ומפיק הפסטיבל, מספר כי זו תהיה ההקרנה הראשונה של הסרט בישראל, ושהיא קיבלה את ברכתו של הבמאי, אף שלואץ' עצמו היה שותף להכרזת החרם של אנשי תרבות בריטים על ישראל.

אירוע מעניין נוסף הוא "עזה – מבט מבפנים" של ארגון בצלם, שייתן הצצה אל החיים בעזה בזמן לחימה ובעתות שגרה, כפי שהם נשקפים מבעד לעדשות מצלמותיהם של אזרחים עזתיים. באירוע יוקרנו עדויות וסרטים שצולמו בעזה ובמהלכו תתקיים שיחת סקייפ חיה בעברית עם בלוגר עזתי המתעד את המציאות היומיומית בעזה.

עוד בפסטיבל: הקרנת בכורה תל אביבית לסרט הקצר ״אם תחייך העולם יחייך אליך״ שזכה להצלחה בפסטיבלים בעולם, הופעה של "סיסטם עאלי", הרכב היפ הופ בארבע שפות – עברית, ערבית, אנגלית ורוסית, ושני אירועים בתיאטרון יפו: תערוכת צילומים של אקטיב סטילס ומופע בשם "נשף היועץ המשפטי והמענה החשאי" ־ מופע רב תחומי בנושא עינויים בישראל שיכלול מוזיקה חיה, הקרנת קטעי וידיאו והקראת עדויות.

לרשימה מלאה של ההקרנות והאירועיםבפייסבוקובאתר הסינמטק

• תל אביב
• סינמטק תל אביב
• פסטיבל סולידריות
• תיאטרון יפו
• עירוני
• אמנות