הפסטיבל הבינלאומי מספר 27 לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב שנועד ליוני, נדחה עקב המלחמה עם איראן. אם לא יהיו הפתעות לא נעימות נוספות, הוא יתרחש בסינמטק תל אביב בין ה-20 ל-27 באוגוסט. לתחרות הישראלית התקבלו 26 סרטים מתשעה בתי ספר, וזאת הזדמנות לגלות את העתיד של הקולנוע הישראלי.

מסיבות ביטחוניות, טקס הפתיחה – שבשנים קודמות נערך בגן הפסגה ביפו – הוזז גם הוא לסינמטק. במהלך האירוע יוקרנו "כרמן" (על מטפלת פיליפינית וחתולה אבודה) של יהלי מעוז, שנוצר במסגרת פרויקט קצר על הדרך, ו"ציפיות" (על טרול רדוף) של אנימושה, במסגרת פרויקט קצר אנימציה. את הסרטים האלה עדיין לא ראיתי, אך משהקדמתי וצפיתי ברבים מהסרטים הישראלים בפסטיבל, אני שמחה להמליץ על שמונה שהרשימו אותי במיוחד. יש לציין שלצד פרס הסרט הטוב ביותר, השנה יוענק גם פרס "היוצר/ת המבטיח/ה ע"ש יהב וינר ז"ל", שנרצח ב-7 באוקטובר בכפר עזה. והנה הטריילר שרקחו לכבוד הפסטיבל:

1. סילא

רוח הנאוראליזם האיטלקי וסרטי האחים דארדן שורה על סרטה היפה, ולפרקים מלחיץ, של ביסאן טיבי, שסרטה התיעודי "רחוב אחד בסילוואן" התמודד בפסטיבל ירושלים השנה. "סילא" עוקב אחרי ילדה פלסטינית שנשלחה למכור ממתקים בכבישי ישראל כדי לפרנס את משפחתה. היא חייבת לעמוד במכסה יומית מסוימת כדי לרצות את הבוס הבלתי נראה עומאר, שאם לא כן לא תוכל לחזור הביתה.

"סילא" (צילום: פאדי קובטי)

הגשמת המטרה מתרחקת כשהילד יוסף (מוחמד ג'זאוי) פולש לטריטוריה של סילא (מרים מורה), אך כשותפים לגורל נוצרת ביניהם ברית רעועה. הסרט כתוב, מבוים, מצולם (על ידי פאדי קובטי) ומשוחק לעילא, והוא מכניס עולם ומלואו לתוך 22 דקות. אם עצרתם פעם לתהות מה הסיפור של הילדים הנודניקים שמנסים למכור לכם עטים או וופלים, "סילא" מספק תמונה קשה, מורכבת ומכמירת לב של ניצול.
בית ספר: בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב

2. בדיקת כשרות

סרטה של ריקי רוטר מספק הצצה לתוך התודעה של קהילה חרדית קיצונית מנקודת מבטה של נערה שתקנית (חן רוזלס), שנלקחת על ידי אביה האוהב (יגאל זקס) לבדיקה גניקולוגית חודרנית בבית חולים. החשיפה ההדרגתית של סיבת הבדיקה משחקת במיומנות עם הציפיות המוקדמות של הצופים, ומייצרת מהלך דרמטי אפקטיבי בתוך 16 דקות דחוסות. הצילום המשובח של רם שווקי, שמבודד את הנערה מסביבתה, תורם לאווירה.
בית ספר: מכללת מנשר לאמנות

3. היום זה היום

סרטו של רועי נגן מאמץ טכניקות של מותחן בלשי כדי לספר על מאבק גירושים אגרסיבי והשפעתו על הילד שבאמצע. עודד (נבו קמחי) לוקח את בנו ילי (רועי אחאבן) לתחנת משטרה כדי להתלונן על התעללות מצד האם. כבר מהתחלה ברור שעודד דורש מבנו לשקר לעובדת הסוציאלית (שירי נדב), וכשהוא נדרש להישאר בחוץ, הוא מנסה לשלוט בסצנה מרחוק באמצעות מניפולציה נסתרת. הסרט מצולם (על ידי לי-ים פולמן) מנקודת מבטו של האב, באופן שמעורר הזדהות דווקא עם הילד שנשמע בעיקר בפסקול.
בית ספר: בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה

4. איך לאהוב את אמא שלך ב-150 מילים (או פחות)

ניצן (נעמי אורן), חיילת בחופשה, מנסה לכתוב ברכת יום הולדת לאמה (אורנה כץ), שתהיה מעניינת לקריאה בציבור ותבוא מכל הלב. הבעיה היא שהלב שלה מצולק מזיכרונות של ריחוק אימהי. לאחותה (אלונה שאולוף) זה בא הרבה יותר קל כי היו להן יחסים חמים יותר. סרטה האינטימי של רוני יניב נחווה כמאוד אישי, וההפי אנד לכאורה הוא אירוני וצורב.
בית ספר: בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה

5. סבתא ואני

רבקה מיכאלי תרמה את קולה לסרט אנימציה בטכניקות משולבות (זה נראה כמו בובות ופלסטלינה). תומר (קולו של יוצר הסרט תומר שחם) מתגורר עם סבתו. השגרה הנינוחה, המלווה בקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 1 מאת בך, מופרת לפתע כשאפה של הסבתא נופל לתוך המחבת לצד הפנקייקס. סבתא מקבלת את התפרקותה ההדרגתית בשלוות נפש, אבל לתומר זה קשה. זה סרט סוריאליסטי, שנון ועגמומי על זקנה ועל תלות רגשית.
בית ספר: בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב

6. אנו מכריזים בזאת

בערב יום העצמאות, ג'וש (דן שקד), עולה חדש מארה"ב, לוקח את משפחתו לעשות מנגל ביער, וגם לישון באוהל על אדמת ארץ הקודש. ניסיונו להתחבר למסורת הישראלית המפוקפקת מוצף רגשות פטריוטיים (לבנו הוא קרא ישראל), אבל הקבב בפיתה לא יורד לו טוב בגרון (הוא מוסיף קטשופ).

זאת רק הכנה לקושי האמיתי שמגיע באמצע הלילה – המפגש הלא מבוקש עם חבורת צעירים שחונים ליד ומשמיעים מוזיקה מזרחית בקולי קולות. ג'וש הולך לבקש שינמיכו, וזה מתפתח לקונפליקט חמום מוח בינו לבין אחד החוגגים (תומר קרקעי). שמואל אלמליח יצר דרמה קומית מוצלחת, שצוללת אל תוך השסע החברתי בישראל ואיכשהו יוצאת משם בשלום.
בית ספר: מעלה בית הספר לקולנוע ואמנויות

7. הפסקת קפה

שי קרמר ודור קפלן יצרו באנימציה מגזרי נייר סאטירה על תרבות הצריכה ועל ניצול כוח העבודה הזול בעולם השלישי. במהלך צילום פרסומת בחוות קפה, אחת הפועלות רואה משהו שהיא לא אמורה לראות, ובורחת על חייה. חמוש ברובה, הפרזנטור יוצא בעקבותיה, והסרט הופך למרדף עולמי סוריאליסטי ומדמם, המעוצב כסדרה של פרסומות למוצרים שונים. סצנת הסיום דוקרנית במיוחד. הסרט מוקרן במסגרת התחרות הבינלאומית.
בית ספר: המכללה האקדמית ספיר, ישראל

8. שום דבר מיוחד

סרטה של אפרת ברגר נמשך רק 14 דקות, אך העבודה עליו נמשכה חמש שנים והוא מלא כל טוב. על בסיס ראיון שהבמאית ערכה עם מיילין מלניו על שגרת יומה המשמימה כמטפלת באישה זקנה, ועל חלומותיה לעתיד, היא יצרה סרט יפהפה, המשלב טכניקות שונות של צילום, אפקטים חזותיים ואנימציה. התוצאה מלנכולית, משעשעת ועתירת המצאות. הסרט (שעלה לגמר בתחרות אופיר) מוקרן בפסטיבל במסגרת תחרות הסרט העצמאי הקצר.

>> הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב, סינמטק תל אביב, 27.8-20.8.כל הפרטים והכרטיסים פה בקליק

• המסך
• פסטיבל סרטי סטודנטים
• סרטים מומלצים

אתם שמעתם מה חושבים עלינו בעולם? כי בואו… המצב לא מי יודע מה. לכן שובו של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים בפעם ה-27 הוא אירוע לא מובן מאליו בכלל. אז נכון, בניגוד לשנים עברו אורחי הכבוד לא כוללים אף בימאי או יוצר שיהיו מוכרים לקהל הרחב, ורובם אנשי תעשייה מעניינים שכנראה יותר מלהיבים עכברי קולנוע (בטוח שיש מי שנרגש מהגעתו של המעצב האמנותי של "ג'וג'ו ראביט" ו-"נוספרטו"), אבל כחלופה לכך הפסטיבל מציג תוכנית מגוונת ונרחבת במיוחד של הקרנות סרטים ואירועים מרתקים סביב קולנוע – אז אנחנו נרגשים מאוד מהגעתו.

>>אינסוף וואו: חדר של יאיוי קוסאמה מצטרף לאוסף מוזיאון תל אביב

הפסטיבל, שיתקיים בתאריך 25.6-2.7 בסינמטק ת"א וברחבי העיר, מופק ומנוהל במלואו על ידי סטודנים לקולנוע מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, שפועלים בהתנדבות להרמת מה שנחשב לאחד משלושת הפסטיבלים המרכזיים והחשובים בעולם לסרטי סטודנטים וקולנוע קצר. במהלכו יתקיימו חמש תחרויות מרכזיות: הישראלית, הבינלאומית, הסרט העצמאי הקצר, אמנות וידאו וקולנוע ניסיוני ותחרות למדיה דיגיטלית, שם יוקרנו לראשונה במסגרת התחרות גם סרטים שנעשו באמצעות בינה מלאכותית, כנראה כדי שסטודנטים שמפחדים מהשינוי של ה-AI יבינו שיש להם ממה לפחד.

התחרות הישראלית כוללת 26 יצירות מ-9 בתי ספר לקולנוע מרחבי הארץ, שלפי ההודעה לתקשורת עוסקים, בין היתר, בנושאים של הגירה, זהות וטראומה משותפת, כמה מפתיע. התחרות הבינלאומית כוללת כ-30 סרטים מ-20 מדינות, כאשר מספר לא מבוטל של סטודנטים הגישו את סרטיהם לפסטיבל באופן עצמאי, אל מול התנגדות בתי הספר בחו"ל. בכל התחרויות הנ"ל ישפטו אנשי קולנוע, במאים ומפיקים מהארץ ומהעולם, לצד בכירים בעולם הפסטיבלים והאמנות, שיעניקו פרסים בסך כולל של 143 אלף ש"ח.

אבל מעבר לתחרויות, יתקיימו במהלך השבוע של הפסטיבל גם אירועים הפתוחים לסטודנטים, ליוצרים ולקהל הרחב, ביניהם הקרנת טרום בכורה חגיגית של הסרט "חלומות" (“Dreams”) בבימויו של הקולנוען המוערך מישל פרנקו ובכיכובה של זוכת פרס האוסקר, ג'סיקה צ'סטיין, ואירוע "פיצ׳ינג קצר על הדרך" שמציע לזוכה מענק הפקה בשווי 250,000 ש"ח מקרן גשר והקרנת טרום-בכורה בפתיחת הפסטיבל הבא.

חוץ מהם יתקיימו הקרנת "הקצרים הכי טובים בעולם", הקרנה של הפודקאסט האהוב עלינו "אוכלי סרטים" של הסרט האייקוני "הבהלה לזהב" מאת צ'פלין, תחרות לסרטי תיכונים, אירוע לילה לבן עם דיסני+ במסגרתו יוקרנו "רטטוי" ו"הנוסע השמיני" (אנחנו רואים את קווי הדמיון), הקרנה שיכורה לסרט "נערות שעשועים" כחגיגת 30 שנה לסרט (יהיה משחק שתיה) ופאנלים של "דלת פתוחה לחדר כותבים", או על יצירת קולנוע אחרי ה-7 באוקטובר, וכמובן, כי אנחנו ב-2025, פאנל על עתיד ה-AI בקולנוע. יהיה סינמטי, יהיה סטודנטיאלי, יהיה סוף סוף אירוע תרבות מכובד.
פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי, 25.6-2.7 בסינמטק ת"א וברחבי העיר.לאתר הפסטיבל

• ❤ תרבות
• קולנוע
• המסך
• סרטי סטודנטים
• פסטיבל סרטי סטודנטים

ביום רביעי הבא (14.8) ייפתח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב ה-26 במספר. אם לא יהיו שינויים עקב מה שנהוג לקרוא לו "המצב הביטחוני", אירוע הפתיחה יתקיים כמו בשנים קודמות, בגן הפסגה ביפו. בימים שאחר כך הפסטיבל יעבור לסינמטק תל אביב, שם יוקרנו סרטים קצרים מהארץ ומהעולם במסגרות תחרותיות שונות.

>>היא אמרה לי תקרא: הלוקיישן החדש של האחים גרין הוא שדרוג מתבקש

אירוע מיוחד יוקדש לזכרה של מאיה פודר, מי שהיתה סטודנטית לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וגם התנדבה בפסטיבל הקודם, לפני שנרצחה ב-7.10 במסיבת הנובה. בגלל שאהבה לשיר ולרקוד, הפסטיבל בחר לציין את זכרה בהקרנה פעילה של "מאמא מיה!" (20.8 בשעה 20:30), שבה הנוכחים יוזמנו לשיר ולרקוד עם הסרט. בנוסף, יתקיימו שלל כיתות אמן בהשתתפות יוצרים מקומיים ובינלאומיים, ביניהם המחזאי-קולנוען המהולל דיוויד מאמט והעורכת הצרפתיה המעוטרת ז'ולייט וולפלינג ("חלודה ועצם", "הפרפר ופעמון הצלילה"). בתחרות הבינלאומית יוקרנו סרטים מסין, פולין, גרמניה, צ'כיה, דרום קוריאה, יפן, הודו, צרפת, ארגנטינה וארצות נוספות. צפיתי בכמה מהסרטים הישראלים ובחרתי להמליץ על שמונה מהם.

1. השומרת

באירוע הפתיחה של הפסטיבל יוקרן "השומרת" של רועי קנבסקי, שהופק במסגרת פרויקט "קצר על הדרך". הסרט מתבונן באנשים שלרוב אנחנו מתייחסים אליהם כאלה חלק מהתפאורה: לודה היא אישה מבוגרת עם מבטא רוסי שעובדת כשומרת במוזאון לאמנות (הצילומים התקיימו במוזיאון יעקב אגם בראשון לציון, שהתחפש למוזאון כתר לאמנות מודרנית). הסרט מדגיש את היותה של לודה כרואה וכמעט בלתי נראית, עד הרגע שבו ילד מרדן קורא עליה תיגר. הבימוי החד והמדויק עושה שימוש יפה בחללים של המוזיאון והתוצאה היא מעין דרמה קומית נוגה.
אירוע הפתיחה,14.8 בשעה 20:20

2. פרמיירה

סרטים שמתרחשים על רקע פסטיבלי קולנוע כמו נועדו להקרנה בפסטיבלי קולנוע. "פרמיירה" של עומר בן-דוד הוא אחד הטובים שבהם. דניאל (אריה הספרי) נמצא במה שאמור להיות רגע שיא בקריירה שלו כקולנוען – הקרנת בכורה של סרטו בפסטיבל קולנוע בניו יורק. אבל במקום להתרגש הוא חמוץ וכועס ומקנא, כי בתחרות מוקרן סרט ישראלי נוסף, שככל הנראה חביב יותר על השופטים. לא רק זאת, יוצרו הוא האקס של זוגתו של דניאל (דפי אלפרן מ"פאודה"). אז דניאל מתנהג באופן מגעיל, ולא אומר בבקשה ותודה גם לברמן – או שאולי הוא תמיד כזה. זה סרט דחוס, מבוים ומצולם לעילא – מעין גרסה ישראלית של הקולנוע הנוירוטי של וודי אלן.
התחרות הישראלית, מקבץ 5, 18.8 בשעה 16:00

3. פרחי חורף

סרטו היפהפה של ניקולאי קולשוב הוא כמו סיפור קצר עם מהלך דרמתי שלם, לצד היותו קולנועי מאוד. אדם ושיר, אח ואחות, אוהבים להציץ על השכנים בבניין הסמוך דרך המשקפת, במה שנראה בהתחלה כגרסת הילדים של "חלון אחורי" של היצ'קוק. כשאדם מגלה במקרה שאביו (אודי רצין) מנהל רומן עם אחת הנשים בחלונות ממול, הוא מתחיל לבלוש אחריו, ומוצא דרך מחוכמת לטפל בבגידה בלי לפרק את המשפחה.
תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 1, 15.8 בשעה 18:30

4. חמוצים

גם סרט האנימציה של אניה כספי שמאע ומירי דוחיקיאן יוקרן במסגרת תחרות הסרט העצמאי הקצר. אינה בת ה-14, עולה חדשה, מנהלת התכתבות – במכתבים שמגיעים במעטפות – עם חברתה קטיושה שנשארה באוקראינה, כשעוד היתה חלק מברית המועצות. קטיושה מדווחת על אהבה ראשונה שמסעירה את חושיה, ואינה חשה צורך לענות באופן דומה. אבל המציאות הרבה פחות רומנטית ונעימה מזו שבמכתב שהיא כותבת: בארץ אולי לא קוראים לה ג'ידובקה, אבל מדביקים לה כינויים מעליבים אחרים, ומצפים שתתנהג בהתאם לסטריאוטיפ שהלבישו עליה. האיורים יפהפיים ובתום שבע דקות קצרות הסרט מותיר הד רגשי.
תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 1, 15.8 בשעה 18:30

5. אוף, תקשיבי

סרט אנימציה מוצלח נוסף פרי יצירתן של עלמה קיני ואביב גפני מבצלאל. הסרט, המתואר בתקציר כדוקו-ארכיוני, מבוסס על הודעות קוליות אמיתיות בווטסאפ, שנארגו על ידי היוצרות לרצף של תלונות ותיאורים מתוסכלים הנשלחים לחברה שעובדת בפיצריה. פקקי תנועה, סרטים גרועים, גברים דפוקים – הכל מתערבב לרצף שנון של דימויים מאוירים ביד. בסוף זה סרט על חברות נשית.
התחרות הישראלית, מקבץ 1, 15.8 בשעה 16:00

6. מיתוס

מלחמות ישראל והסרטים שנוצרו עליהן (בעיקר "בופור" ו"ואלס עם באשיר") הותירו סימנים בנפשותיהם של לוחמים רבים. סרטו של עומר מלמד מאוניברסיטת תל אביב מציע טוויסט מעניין על הנושא הזה (שמזכיר במידה את סרטו של דן וולמן "חייל הלילה"). באישון לילה בחור במדי צבא פורץ לדירת אביו, מעירו משנתו, וחוטף אותו באיום אקדח כמו היה פלסטינאי בשטחים הכבושים. אבנר (רפי קלמר) הוא זוכה פרס בטחון ישראל, ובנו המבולבל אוהד, שגם המטען הזה רוכב עליו, מצלם את חטיפתו ומעלה אותה בלייב לרשת חברתית. הסרט, המציץ לתוך עולמו הפנימי המעורער של בחור רדוף שחי בסרט, עשוי ומצולם באינטנסיביות מרשימה.
התחרות הישראלית, מקבץ 1, 15.8 בשעה 16:00

7. תמונת מראה

נעמה להב מסם שפיגל יצרה דרמה קומית מבדרת על שתי שותפות לדירה שדורכות זו לזו על הרגליים. נעמי (להב) משכפלת מפתח לחבר שלה, וזה לא מוצא חן בעיני סתיו (שירה אבן). היא דורשת מנעמי לעזוב את הדירה, אך היא מסרבת, והיריבות בין השתיים הולכת ומסלימה באופנים מפתיעים, המעידים על סוג של סימביוזה, שבמרכזה אביזר מין.
התחרות הישראלית, מקבץ 6, 18.8 בשעה 18:30

8. היד של קטיה

תום שובל הוא כבר במאי ותיק, עם רפרטואר של שני סרטים ארוכים ("הנוער", "הסירו דאגה מלבכם") ומקבץ של סרטים קצרים משובחים ("הלב הרעב", "פתח תקווה"). סרטו החדש, שמתחרה גם על פרס אופיר, הוא אחד הסרטים המותחים ביותר שראיתי מעודי, בכל אורך. ביום סגרירי, המנופאית קטיה (אנסטסיה פיין) מקבלת הזמנת עבודה שהיא לא יכולה לוותר עליה, בהיותה מהגרת ואם חד הורית. היא משאירה את בנה בן ה-11 לטפל באחיו התינוק, ויוצאת מהבית. קטיה מטפסת אל מרומי עגורן ענק, והמעקב אחר מאבקה ברוח העזה עוצר נשימה, לא פחות. הסרט המצולם (רותם ירון) והערוך (ז'ואל אלכסיס) להפליא, מתמודד בתחרות הסרט העצמאי הקצר, אחרי שכבר זכה בפרס הסרט הקצר בפסטיבל ירושלים 2023.
תחרות הסרט העצמאי הקצר, מקבץ 2, 16.8 בשעה 14:40

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל אביב, 14-20.8.24.כל הפרטים כאן

• המסך
• פסטיבל סרטי סטודנטים
• יום הקולנוע
• סינמטק תל אביב
• גן הפסגה
• אוניברסיטת תל אביב
• סם שפיגל
• בצלאל
• אנימציה

מהדורתו ה-26 של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תתקיים, מן הסתם, עם כמה שינויים בעקבות המצב בו אנו מצויין. ראשית, במקום התאריך הקבוע של סוף יוני, הפסטיבל יתקיים לראשונה בחודש אוגוסט (14-20.8), בעקבות השינויים בלוח שנת הלימודים האקדמאית. שנית, ואולי חשוב מכך – האירוע יתקיים בראי התקופה, עם מגוון אירועים שיהרהרו בטראומה, יחשבו על בית ואף יזכרו בחברים שאיבדנו. ובכל זאת, למרות השינויים, גם השנה הצליח הפסטיבל להביא כמה אורחי כבוד, ובראשם המחזאי/בימאי האייקוני דיוויד מאמט ("הבלתי משוחדים", "גלנגרי גלן רוס" "לכשכש בכלב" ועוד). וזה רק קצה הקרחון.

>>שפה בינארית: פסטיבל ZER0|1NE נוחת בת"א עם מיקס חוצה תרבויות

השנה יתקיימו חמש תחרויות מרכזיות במסגרת הפסטיבל – תחרות ישראלית, תחרות בינלאומית, תחרות הסרט העצמאי הקצר, תחרות למדיה דיגיטלית, ותחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני – אותן ישפטו אנשי קולנוע, במאים ומפיקים מהארץ ומהעולם, לצד בכירים בעולם הפסטיבלים והאמנות. בתחרויות ישתתפו כ-100 סרטים קצרים מ-20 מדינות, כולל סרטים שנעשו על ידי פליטים ממלחמת אוקראינה-רוסיה. במסגרת אורחי הכבוד, למעט מאמט, יתארחו גם היוצא האוגנדי אייזק נבוואנה ("מי הרג את קפטן אלכס") שגם ישתתף באירוע תדר משותף עם קומיקאים מקומיים, העורכת המועמדת לאוסקר וזוכת פרס סזאר ג'ולייט וולפלינג (״הפרפר ופעמון הצלילה״, ״אמיליה פרז״) ולארס הנריק גאס, מנהל פסטיבל הסרטים הקצרים אוברהאוזן, שספג אש על תמיכתו בישראל לאחר ה-7 באוקטובר.

בין המשתתפים בסרטי התחרות הישראלית תמצאו לא מעט שחקנים מכורים – דובר קוסאשווילי (איך לא), אנסטסיה פיין, סוזאנה פפיאן, שלמה בראבא, דאנה איבגי, ליאת הרלב, גור בנטביץ׳ ורבים נוספים, ושם גם תוכלו לתפוס בבכורה ישראלית את הסרט ״זה לא זמן לפופ״ של עמית וקנין, אשר היה מועמד בתחרות הסטודנטים של פסטיבל קאן, והיה הסרט הישראלי היחיד שייצג את ישראל ברביירה הצרפתית השנה. התחרות הבינלאומית היא, מן הסתם, אתגר קצת יותר גדול בתקופה כזו, לכן זה די מרשים שהצליחו להביא 35 סרטים מ-20 מדינות שונות, בינהן הודו, בורקינה פאסו, יפן, דרום קוריאה, גאורגיה וארה"ב. בחלק מהמקרים, כמו עם הסרט "לילות חורף מעטים" (A few winter nights) ) מבית הספר לונדון פילם סקול, הסטודנטים החליטו להגיש את הסרט באופן עצמאי, ואף התקבל לתחרות, למרות התנגדות ביה"ס.

המהדורה הנוכחית, כאמור, תכלול מספר אירועים רלוונטים שמתעסקים במציאות החדשה, לרבות אירועי הנצחה לזכרם של היוצר יהב וינר ז"ל, והסטודנטית מאיה פודר ז"ל, שנרצחו ב-7 באוקטובר, כמו גם פאנל "לביים טראומה" בהשתתפות שירה הס, אסף קורמן, יובל שפרמן ועוד יוצרים שידונו על מרכזיותה של טראומה ביצירה ישראלית, או הפאנל הדוקומנטרי "תגובה מיידית" על מצב הדוקומנטרי הישראלי פוסט 7.10. בנוסף יתקיימו גם מעבדת פיתוח פרויקטי גמר עלילתיים ודוקומנטרים, אירוע פיצ׳ינג קצר, הקרנת הסרטים הקצרים העצמאיים הטובים ביותר של השנה האחרונה, אירוע הקרנה מיוחד של "הבוגר" עם הפודקאסט "אוכלי סרטים", תחרות לסרטי תיכונים ועוד אירועים נלווים שיהפכו את תל אביב, לפחות לכמה ימים, לפסטיבל קולנוע מתמשך.
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים, 14-20.8.לפרטים נוספים

• ❤ תרבות
• המסך
• פסטיבל סרטי סטודנטים
• סרטי סטודנטים

המילה קאלט נשחקה לאורך השנים, כמו לא מעט מילות תואר בומבסטיות. כשכל אחד מתיימר לקחת לעצמו את התגית הזו, קצת קשה להבדיל מה אמיתי ומה סתם מנסה. אבל "העיר הזאת" מפלרטטת עם המילה קאלט במשך המון שנים. ראשית היו אלו הופעת הקאלט של ההרכב ויקטור ג'קסון (שלפני היו הקאלט בהתהוות, N.O.D), שם ביצעו קטע מוזיקלי-מומחז קצר בשם "הסיפור הבלשי". גאג חמוד שערבב בין סיפור הבלש הקלישאתי לראפ-פואטיקה-פארודיה של פדרו גראס, ג'ימבו ג'יי ואיציק פצצתי. אבל זה היה רק לידתו של קאלט.

כשהסיפור הבלשי הפך למחזמר הראפ "העיר הזאת" אי שם ב-2012, הוא לא היה קאלט מיידי. אין דבר כזה קאלט מיידי. במקום זה הוא היה להיט קטן של תיאטרון האינקובטור הירושלמי, שצבר קהל מפה לאוזן, הביא ליוצריו כמה פרסים מכובדים ורץ במשך עשור שלם, הישר למעמד קאלט מוצדק. ועכשיו, בחמישי הקרוב (6.7) יעלה לאקרנים הסרט "העיר הזאת", גרסה קולנועית לסיפורו של הבלש ג'ו ושרה בנט (אין קשר משפחתי, וכבר אין שם אמצעי). וזה, רבותי, כבר יהפוך לקאלט. עוד רגע, רק חכו ותראו.

כשהוזמנתי להנחות את הפאנל שאחרי הקרנת הבכורה לסרט, במסגרת פסטיבל סרטי הסטודנטים שנערך בשבוע שעבר, היה ברור לי מה אני רוצה שיהיה הפוקוס לשיחה – הדרך הפתלתלה שעברו השלושה, בדגש על הבימאי והיוצר עמית אולמן, שהיה הכוח המניע לכל הסרט הזה. זו היתה דרך ארוכה ומלאת 'לא', שבסוף גם נעזרה בהדסטארט חסר תקדים לסרט ישראלי, שהוביל ליצירת סרט ז'אנר (אירוע נדיר כשלעצמו בישראל) שכולו אהבה להיפ הופ, סרטי נואר ויצירה מקורית, רעננה, קומית, פארודית ומלאת פלואו ואנרגיה. חלקי השיחה בפאנל המובאים כאן הם רק טעימה מכמה שהיה מורכב ליצור את הסרט הזה, בתקווה והוא יגיע לקהל שלו, ובעיקר, יזכה להפוך לקאלט.

מתי הבנתם שזה אמור להפוך לסרט?
אולמן: "די בשלבים הראשונים של הכתיבה. היה ברור לי שזה הולך להיות הצגה, כי זה היה המשך טבעי של מה שעשינו בהופעות, אבל הרעיון להפוך את זה לסרט הגיע ממש מזמן, כי זה ז'אנר קולנועי בסך הכל".
ג'ימבו: "הופענו עם הסיפור הבלשי בהופעות מוזיקה במועדונים קטנים. עמית למד תיאטרון בניסן נתיב, אני הייתי סטודנט לתקשורת, והוא בעצם הזמין אותנו להפוך את הדבר הזה להצגה. בשלב הזה פשוט אמרתי 'כן', ולא היתה לי את ההבנה שאני אהפוך לעשר שנים לשחקן תיאטרון. זה היה כזה 'כן, אחי'".

היצירה עברה שני מעברים – מההופעות להצגה, ומההצגה לקולנע. מה הפתיע אתכם לגלות במדיום הקולנועי?
אולמן: "לא יודע אם הפתיע, אבל היה ברור שאפשר להראות הרבה יותר מידע, גם עלילתי. ההצגה מאוד מקומפרסת, הטקסט, המילים ולחן, הכל מלא בהמון רפרסים ופאנצ'ים. זה מאוד דחוס, וגם קשה לקלוט הכל בפעם אחת, ממה ששמעתי. הרעיון בסרט היה להעמיס עוד יותר. וגם זו הזדמנות לדייק את המשחק – בהצגה לא כל הופעה היתה מדויקת. עבורי, כשחקן בהצגה, שיגע אותי שהיו רגעים שלא עוברים. כאן היתה לי את ההזדמנות לדייק את זה כמה שאני יכול".

היה עוד אלמנט שנוסף במעבר למסך הגדול – אירחתם בסרט המון ראפרים. איך היה לעבוד איתם?
אולמן: "הרעיון היה ללהק ראפרים, כי הם מבינים את הקטע. עבדתי עם הרבה שחקנים בניסיון להעביר את העניין של איך לשחק ולשיר ראפ, והנטייה של מי שלא מכיר היא לעשות איזה חיקוי של ראפר, או להילחם בזה. עם ראפרים, זה היה נורא כיף לראות כמה זה מתלבש עליהם מהר. הם מבינים, הם יודעים איך לבצע ראפ ולהתכוון. מצד שני, גם שחקנים כמו אלון נוימן או עידן אלטרמן, שניהם מאוד מוזיקלים, הבינו את הקטע".

איך הפכתם את תל אביב לעיר פילם נוארית?
מישה: "זאת היתה השאלה הקשה שלנו. הטסט הראשון שעשינו לפני חמש שנים היה לבדוק את צילומי החוץ, איך תל אביב נראית. אני הכי זוכר מסיורי הלוקיישן את הריח. היינו במקומות הכי מושתנים של תל אביב. באיזשהו שלב הבנו שאנחנו לא יכולים ללכת על אווירת אירופה הקלאסית או גותהם. אז מה עושים? יש פה הרבה בטון, המון ברוטליזם. בואו נלך על זה, בואו נלך על מה שיש".

הסרט גם עמוס ברפרנסים וקריצות פנימיות. מה האהוב ביותר עליכם?
ג'ימבו: "מבחינתי הדבר הכי חשוב היו הקריצות להיפ הופ ישראלי, זה הדבר שאני אוהב. יש בברבוניה (הבר האפלולי של 'העיר הזאת'. מ"ש) על הקיר רשימה עם מלא הרכבים, גם הרכבים שהתפרקו, תמונות של ראפרים ישראלים. ובעיקר יש מעגל ראפ עם שלושה דורות של ראפ ישראלי".
מישה: "אני עשיתי גם את העיצובים לסרט, ויש את העיתונים שרואים. לקח לי המון זמן לעשות את זה, ישבתי והמצאתי כותרות, כתבות. תעשו פאוז ותקראו את השטויות שלנו".
פצצתי: "אני לא בטוח אם רואים את זה בסרט, אבל בצילומים אחד הדברים שהכי נגנבתי מהם היה פריט ממחלקת הארט, שעשו עבודה מטורפת על כל הסרט. היה בקבוק וויסקי שעיצבו לו את התווית, והמזקקה של הוויסקי היתה מקנשה'ס".
אולמן: "שלי זה 'תודה למאיה עדן וחנן'".

ולמי שלא מכיר, מה זה?
אולמן: "מאיה עדן וחנן זה אגדה. אנחנו (אולמן, ג'ימבו ופצצתי. מ"ש) הכרנו בחוג תיאטרון, ובאו אלינו בכיתה י' שני תלמידים חדשים, אחת בחורה, ספיר, והשני חנן. ספיר, כי לא ידענו את שמה, קיבלה אתה כינוי מאיה עדן, וחנן קיבל את השם חנן. אחרי כמה זמן הם ברחו משם, אבל נשארו בתודעה בתור אלו שבאו והלכו. ומאז אנחנו די מודים להם בכל דבר. בכתב, בדיבור. בסרט יש פעמיים 'תודה למאיה עדן וחנן'".

לפני 11 שנים ישבתי איתכם לריאיון ראשון על ההצגה, ושאלתי כמה רחוק אתם רואים את זה מגיע. אז עניתם שאתם 'רק רוצים להופיע עם זה כמה שיותר ושהאולם יהיה מלא'. אשאל את אותה שאלה, אבל הפעם אל תתנו תשובה שלפחדנים – לאן אתם רוצים לראות את זה מגיע.
אולמן: "די רחוק, שיהיה מצידי בכל העולם. אם לא בגרסה הזו, אז אולי בגרסת רימייק באנגלית. יש כבר תרגום מההצגה. ימים יגידו".

• המסך
• העיר הזאת
• קולנוע ישראלי
• המופע של ויקטור ג'קסון
• ג'ימבו ג'יי
• איציק פצצתי
• פדרו גראס
• עמית אולמן
• פסטיבל סרטי סטודנטים