• Facebook
• Twitter
• Email

עדין יותר, מתקתק יותר ומבטיח לכם בקרים נטולי האנגאובר. כך שבפעם הבאה שהברמנית במקום הקבוע שלכם תציע צ'ייסר כפינוק על התנהגות טובה, ייתכן וחובבי האניס יחושו במורד הגרון בתחושה נעימה, קרירה ועדינה יותר ואולי והם בכלל לגמו מאוזו, האח הגדול, היווני והיוקרתי של הערק.

אז למה לשתות אוזו? בעלי ברים מזהים את הצורך לספק לחובבי האניס חוויה גבוהה יותר. אלעד (בולי) סולימן, בעלי בר הקליפורניה האופנתי של הרגע ואחד מהחלוצים שהחליטו למקם את האוזו בפרונט (לא משהו אישי נגד ערק כמובן) הסביר: "כל העיר מוכרת ערק ובא לנו משהו אחר וקול יותר. אוזו הוא מוצר איכותי יותר מערק, מרגישים את זה כבר בשלוק הראשון וגם ביום שאחרי"(מתוך כתבה שפורסמה מוקדם יותר השנה בטיים אאוט תל אביב).

גם בעלי ברים אחרים שפונים לליבם של הבליינים התל אביביים ואניני הטעם, כדוגמת הנואיבה שבמתחם התדר ומסעדת פארוק בשוק (הפשפשים) בוחרים באוזו 12 כדיפולט במדף הספיד והשף אבי ביטון אף רמז כי הביקוש למשקאות אניס הולך וגובר בשנה האחרונה, מה שהוליד צורך לגוון ולהרחיב את ההיצע והביא את האוזו לפריחה מחודשת.

שנת 2013 והרפורמה שגרמה לאלכוהול הזול שלנו להתייקר אבל פתחה עולם של אלכוהול יוקרתי שהפך נגיש, גרמה למיקום נוח של האוזו על מדף האניסים, כאשר הערק שסומן כזול ונגיש – נאלץ להימכר בעלות גבוהה שפגעה בתדמיתו הקלילה. מה שהנגיש משקאות אניסיים יוקרתיים יותר, כדוגמת אוזו 12. חוויה גבוהה יותר, במחיר כמעט דומה.

אז אם התעורר בכם החשק להתנסות במשקה אניס יוקרתי, אוזו 12 הוא האופציה האולטימטיבית. הוא מעורר בנו זיכרונות נעימים מחופי יוון, גם אם אין לנו כאלה, עם טעם אניסי במידה ומחליק בגרון בהנאה. מדובר בתזקיק עשוי מענבים שתובל בפירות וצמחים כמו: שורשי אניס, כוכבי אניס, שומר, ליקריש, אגוז מוסקט והל. הוא כמו החבר הטוב שתמיד זמין לבלות וזורם בכל מצב: עם מים, קרח, שניהם ביחד, עם אשכוליות או לימונענע, או לפיוריסטים, עומד בפני עצמו. ויש גם אנקדוטה יפה: בראשית דרכו ב-1880, הרבה לפני שהפך לאוזו הנמזג ביותר בעולם, נמכר המשקה האניסי בחביות על ידי האחים קאלוג'יאני, כאשר לכל אחת מהן אופי מעט שונה. החבית ה-12 נבחרה לאהובה ביותר והיא זו שנתנה לאוזו את שמו.

• אוזו
• ברים בתל אביב
• אלכוהול
• פרויקט הברים הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

אם עד לא מזמן ברים מקומיים נאלצו להמתין לשקיעת החמה ולצאתם של הבליינים הכבדים כדי למלא את השולחנות, היום הם כבר רוצים להתחיל את יום העבודה מוקדם יותר ולהתאבזר בתפריט אפריטיבו קליל, טעים ונינוח. כי מה אנחנו עוד רוצים אחרי שהחתמנו כרטיס חוץ מלשבת עם חברים, לשתות דרינק פוטוגני ולאכול משהו טעים. ובכן, מפתיע שהתל אביביים נוהרים לאפריטיבו?

לא מעט תשבחות נאמרו (ובצדק) על תרבות השתייה החדשה והאלגנטית שנצבעה בגוונים אדומים של קמפרי ומתבטאת בדרינקים קלילים לסגור איתם את היום, לפרוק את יום העבודה הארוך וליהנות מאתנחתא נעימה עם החברים במרווח הזמן שבין ארוחת ערב להיזרקות על הספה (או העלאת ההילוך לפני לילה שעשוי להקשיח). המתכון לאפריטיבו מושלם פשוט ומדויק: דרינק אדמוני במחיר נוח, השפעה אלכוהולית מלטפת, מנות טאפאס מהודקות ונגיעה אחרונה מהשמש. התמהיל חייב להיות פוטוגני כמובן.

אל תקראו לו האפי האוור

כמו כל הרגל אנין ומשמח, גם תרבות האפריטיבו נולדה בארץ המגפיים, הפחמימות והקמפרי: איטליה. אחרי עשור של ניסיונות לאקלם את ההרגל בארץ הקודש, האדפטציה המקומית הזרימה הרבה קמפרי בנהר ופרצה גם את גבולות האימפריאל או קבוצת R2M. עד כדי כך שכל בית קפה, בר שכונתי, מיינסטרים ומה שביניהם ממהרים לבסס תפריט אפריטיבו נחשק שישכיח מכם את תלאות היום.

https://www.instagram.com/p/BXQYb9LHSam/?utm_source=ig_web_copy_link

אז איפה שותים?

לאפריטיבו הישראלי חוקים משלו והתאמה לאנינות החיך, הלחץ התל אביבי לצד יוקר המחיה בעיר הוביל לחיפוש של דרינק טוב בעלות נגישה. האפריטיבו הישראלי הפך לנפוץ וקמפרי, על שלל צורותיו, אינו עוד נחלתם הבלעדית של ברים מפונפנים ומסעדות איטלקיות. אדפטציות לאפרטיבו מופיעות כמעט בכל מסעדה, בית קפה מקומי, או בר שכונתי. אחד מהחלוצים שעדיין מגיש את האפריטיבו הוותיק בעיר, הוא הטאפאס בר האיטלקי, צ'יקטי, שהשיב את האפריטיבו לחיינו לפני כארבע שנים, עם משקאות בעלי תכולת אלכוהול נמוכה ומנות טאפאס איטלקיות להשלמת החוויה. אפרטיבו מושלם לא פחות מוצע בהרצל 16 של אנשי R2M, הבושוויק שמציע קוקטיילים והאפי האוור נעים ונוח החל משעות הצהריים ובר הפונטנה החדש בחצר בית המלון של רוטשילד 65 של אנשי האימפריאל, שמבוסס כולו על טהרת האפריטיבו המסורתי. בקיצור, האנג משוחרר של בין ערביים זה כל מה שקורה עכשיו.

https://www.instagram.com/p/Bzad8hhAc7x/?utm_source=ig_web_copy_link

• קמפרי
• דרינק
• אלכוהול
• ברים בתל אביב
• פרויקט הברים הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

בתקופה האחרונה נדמה שכולם מדברים על קיימות. מונח שעד היום הכרנו בעיקר בזכות החיבור לשיח על משבר האקלים ואיכות הסביבה. אך קיימות כולל בתוכה דאגה אמיתית לעתיד ולחיים ברווחה מבחינה חברתית, כלכלית וכן, גם סביבתית. אז איך כל זה מתחבר לקוקטייל עם וודקה?

מדינות רבות בעולם לצד מותגים גדולים אחרים החלו לקדם בשנים האחרונות את השיח על ערכי הקיימות והרצון להיות טובים יותר. בישראל הקטנה עדיין מתבצעים צעדים קטנטנים יותר בנושא – אך הם בהחלט ניכרים בעולמות הקולינריה, חיי הלילה והברים.

בבר האוגנדה הופסק השימוש בכלי פלסטיק מזהמים, בפיקוק ובג'ספר הוחלפו קשיות הפלסטיק בחלופה ממוחזרת על אף העלויות הגבוהות. בקלארו הוקמה גינת תבלינים שמקדמת שימוש בחומרי גלם טריים לצד צמצום והימנעות מבזבוז חומרי גלם מיותרים. בבר הזאלמה הבאר שבעי אף הגדילו והפכו את הפסולת שמייצרת המסעדה – לקומפוסט. וזו רק ההתחלה.

https://www.instagram.com/p/B3MBXiJHq7N/?utm_source=ig_web_copy_link

הפרדת פסולת, צמצום בזבוז, גמילה מסיבית מכלים חד פעמיים ושיתופי פעולה עם ספקים שמתייחסים באופן הומני יותר לבעלי חיים הולכים והופכים מערכים, לסטנדרט חשוב ומהפכני. מותג הוודקה Ketel One אימץ את הסלוגן: Doing little bit better וזה מתחיל מהוודקה עצמה – סופר נקייה ואיכותית, מה שהופך את המשקאות שמכילים אותה לטובים יותר ולבסוף מעודד ברמנים, אנשי לילה וברים בארץ ובעולם להיות טובים יותר, להשתמש בחומרי גלם איכותיים וטהורים יותר ולהכיר בכוח שלהם לשנות את העולם.

אז איך קטל מיול, קוקטייל שמשלב Ketel One וג'ינג'ר ביר, הופך את העולם שלנו לטוב יותר? הכל התחיל בשנת 2018 בתרות ה-WOLD CLASS בה מתחרים מדי שנה כ-54 ברמנים מכל רחבי העולם (וכן, יש לנו נציג והוא מעולה) במטרה לזכות בתואר הברמן הטוב בעולם. אבל הדרך לטייטל עומדת בפני אתגרי קיימות.

המשתתפים והמשתתפות נדרשו להשתמש בתוצרת מקומית לצורך רקיחת קוקטייל מעורר השראה. המתמודד האירי, לדוגמא, החליט לעורר מודעות לנושא צמצום אוכלוסיית הדבורים בעולם ועיטר כל קוקטייל קטל מיול בשקית עם זרעים שתעורר צרכנים לזרוע, לגדל שתילים ולסייע לצמיחת אוכלוסיית הדבורים מחדש.

המתמודד הדרום אפריקאי הצליח לייצר אפיק פרנסה חדש לדרי רחוב ומחוסרי בית, לאחר שיצר קשר עם מקלט למחוסרי דיור והניע אותם לייצר מרכיבים לקוקטיילים שלא ניתן לרכוש בקלות. המהלך הזה כבש למעלה מ-50 ברים בדרום אפריקה שאימצו אל התפריט שלהם את ה- Ketel One בלאדי מרי ורוכשים את חומרי הגלם ממחוסרי הדיור. כל הפרוייקטים משותפים בפלטפורמה בשם THE HIVE בחסות Ketel One, בה ברמנים מרחבי העולם יוצרים קהילה, חולקים רעיונות ומישמים את ערכי הקיימות בברים שלהם.

אתגר המרכיב האחד

בתחרות בישראל נדרשו הברמנים המקומיים להכין קוקטייל על בסיס Ketel One. האתגר? ניתן להשתמש במרכיב נוסף בודד ולהוציא ממנו את המקסימום. המטרה כמובן, היא הגברת המודעות לבזבוז מצד אחד ורצון מצד שני לעודד את אנשי הלילה וקהילת הברמנים להפוך למובילי דעת קהל כיפיים ודמויות עם השפעה אמיתית על הסביבה. לצורך העניין, הזוכה, גורמי ספיאשווילי, שנשלח לייצג את ישראל בתחרות הברמנים העולמית, רקח קוקטייל שכל מרכיביו נרכשו מחוות קיימא – המייצרת מקור פרנסה לבני נוער שנפלטו ממסגרות הלימוד. עבודת האדמה מספקת להם מסגרת ופרנסה בו זמנית.

• קיימות
• מחזור
• ברים בתל אביב
• חיי לילה
• פרויקט הברים הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

בספטמבר 1986 הוצג לראשונה "מדד הביג מק" במגזין הכלכלי "האקונומיסט". זה התחיל כבדיחה חד פעמית על ההמבורגר המפורסם בעולם והמשיך למדור שנתי קבוע. במקור, השווה המדד את מחירי כריך ההמבורגר ברשת המזון המהיר במדינות שונות בעולם, כדי להשוות בין שערי חליפין וערך מטבעות. כלכלת ההמבורגר לא מדעית במיוחד, אבל בהחלט הצליחה להתמקם לנו בתוך הבטן.

מדד הג'וני ווקר

עם כל הכבוד לאקונומיסט, כלכלה זה פחות הקטע שלנו (אחרת כבר היו לנו יותר דירות ופחות מינוסים בבנק). בליינות, זה כבר לגמרי דיבור. לכבוד גיליון הברים החלטנו להשיק את מדד הג'וני ווקר, מתוך הנחה שעל וויסקי שתכף חוגג 200 שנה אפשר לבסס גם כמה הבנות תל אביביות. שכן תל אביב היא עיר אחת אך כמו ההבדלים בין מגוון הוריאנטים שג'וני ווקר מוכר, גם בה אפשר למצוא ניואנסים שמייחדים כל פינה. אז קבלו את המדד שיעזור לכם להשוות בין אזורי הבילוי השונים ולרקוח ערב כאוות נפשכם.

מקרא:

אדום:קז'ואל, נעים בלב ונוח בכיס.

שחור:כשרוצים להגביה אבל לא להתנשא.

ירוק:קיבלנו את הקידום שרצינו בעבודה וגם חיים פעם אחת.

זהב:אוכלים ושותים על חשבון ההורים.

כחול:תיירים או תל אביבים שעברו לשכונות שמעבר לרוקח.

אזור: שוק לוינסקי

סגנון: הכי הכי מגניב.

אוכלוסיה: היפסטרים מילניאלים שמעולם לא שמעו על תל אביב שמצפון לדרך יפו, כותבי טיים אאוט וחבריהם.

מתי הולכים: כשמתגעגעים לאוצר או מחליטים להתמסד לפרויקט אומנותי וצריך לחדש את הקשרים עם חבר'ה מהז'אנר. לחילופין, יש לכם חברים מברלין להרשים.

תמחור: הגיוני בסטנדרטיים תל אביביים המקובלים בתל אביב בלבד.

מדד הג'וני: מאדום ועד ירוק. תלוי אם בחרתם בהאפי האוור בטוני ואסתר או שעליתם למונדו 2000.

אזור: פלורנטין

סגנון: אקלקטי עם מאנץ'.

אוכלוסיה: החל מתל אביבים ותיקים שהפריחו את השממה באזור לפני עשור והחליטו להתברגן, החברים שלהם שמתקשים להרפות מהגעגועים לגואה, בשר טרי שהיגר לעיר לפני שבוע ומחפש את החוויה התל אביבית ואפילו צעירים מחולון והסביבה שחולמים לגלות ולחוות את העיר הגדולה.

מתי הולכים: כשחבר משיק סינגל בהודנא, כשנמאס מהבולשיט של העיר וכשבא לנו לעשן פסיבית.

מדד הג'וני: שחור. הג'נטרפיקציה היכתה גם בשדרות וושינגטון.

אזור: שוק הכרמל והכרם

סגנון: חוסכים ונהנים.

אוכלוסיה: צעירים שפחות התחברו לסצנה ההיפסטרית או לעבודה מסודרת.

מתי הולכים: כשאתם בין עבודות או מגלים סוד לחברים מרמת גן. המנזר פתוח, הפוזה בבית וההאפי האוור בסלון ברלין לא ייגמר לעולם.

מדד הג'וני: אדום. האנג נטול מצפון ורווי אלכוהול.

https://www.instagram.com/p/Bt3ymx8gTfS/?utm_source=ig_web_copy_link

אזור: דיזנגוף

סגנון: כיסאות בר, שולחנות גבוהים ודרינקים שנבראו בשביל הסטורי באינסטגרם.

אוכלוסיה: חובבי גלישה, הייטקיסטים אמידים ורווקים/רווקות שמנסים לכבוש את ליבם.

מתי הולכים: כשיש יום הולדת לחברה מהצבא וחייבות לחוות את העולם של חשתות מתוך גולגולת.

מדד הג'וני: זהב. למה? כי רוב תושבי השכונה מרוויחים מעל המינימום וכי על דרינק פוטוגני משלמים.

אזור: מרכז העיר

סגנון: אנין.

אוכלוסיה: אנשי קולנוע ושחקנים שאשכרה מתפרנסים מהאומנות שלהם ובני מזל שירשו דירה במלצ'ט.

מתי הולכים: כשעוברים לגור באזור הבימה, כשמתגעגעים לאוצר או לומדות משחק ומקוות למלצר את מיכאל אלוני בפיקוק.

מדד הג'וני: מאדום ועד כחול. תלוי איפה מה לבשתם ואיפה בחרתם לשבת.

אזור: נמל תל אביב

סגנון: תיירותי.

אוכלוסיה: אורחים מחו"ל, אורחים מאזורים אחרים מהארץ, גברים שלובשים טוניקות.

מתי הולכים: כשהוזמנתם לערב קריוקי.

מדד הג'וני: כחול. תיירים לא מתחשבים על כסף.

אזור: יפו

סגנון: קול ואותנטי.

אוכלוסיה: יפואים נינוחים ואופנתיים, חובבי שוק הפשפשים ודייטים עם תקווה.

מתי הולכים: כשרוצים להיכנס לפרופורציות, זקוקים להשראה או פשוט באים להנות.

מדד הג'וני: שחור. אתם אולי יפואים, אבל לא ילדים.

• ברים בתל אביב
• אלכוהול
• חיי לילה
• פרויקט הברים הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

תדר

התדר הוא פחות או יותר הדיפולט המושלם לכל יום בשבוע. הקומפלקס שהתמקם בבית רומנו הפך לאחד ממתחמי הבילוי הכי מושקעים ומצליחים בעיר. עם רומנו הטעימה בקומה העליונה, מתחמים חדשים וממוזגים לצרכי פיזוז נעים בימי הקיץ הלחים, הופעות אינטימיות, חנות תקליטים, ירידי סוף שבוע, הופעות, תוכן מתחדש ופיצה שאין לה תחליף. בקיצור, תמיד יש מה לעשות. לא משנה באיזה מוד אתם.

דרך יפו 9

ג'אספר ג'ונס

קוקטיילים הם כבר ממזמן לא טרנד חולף או נישה השמורה לתושבי צפון דיזנגוף אניני הטעם המתונים. הקוקטיילים מוגשים בקנקני תה מעודנים, הברמנים הם מיקסולוגים מחבקים, ליטרלי, שעות הפתיחה גמישות והלוקיישן משרת את כל צרכי הבליין העירוני: דייט, האנג עם חברים או אם התמזל מזלכם – פיקאפ.

דיזנגוף 190

כולי עלמא

החלל פוטוגני במיוחד, התור ארוך בקטע טוב, משחקי הארקייד מספקים אתנחתא נוסטלגית, הגלריה הקטנה תגרום לכם להנהנן מול פרויקט סיום של סטונדטית משנקר והתקלוטים משמחים ונעים על הספקטורם שבין היפ הופ קליל לניינטיז משובח. בכל זאת השתעממם, חפשו לכם תייר מבולבל בסמוך לשירותים הממוזגים שישמח לגלות את העיר דרך עיניי המקומיים. הכי תגלית שלכם.

מקווה ישראל 10

דלידה

הבר המהודק שמצטרף לקלחת של שוק לוינסקי מציע בר משקאות אנין במיוחד ודרינקים עם טוויסט כמו: טרינידד סאוואר על בסיס ויסקי, סאלטי קולדה ועוד רבים ומתוחכמים. התפריט נוטה למטבח האירופאי, האווירה רגועה ואפלולית במידה לא מספיק מלחיצה כדי להבטיח את הצלחת הדייט הבא שלכם. אל תוותרו על ברולה הפלפלים. אתם תבכו מחריפות מתוקה ומעודנת ותודו לנו אחר כך.

זבולון 7

מנזר

מנזר הוא מוסד ותיק, מוערך, מזמין אבל לא מתחנף וחף מטעויות. הקהל לא מוגדר, הבירות זוכות לשמות סודקי שיניים אבל הוא יחבק אתכם בכל מצב צבירה ובכל שעה בלילה וביום. כן, ההוא שמספרים עליו שהיה פתוח פעם ביום כיפור ולוקח את חדוות השתייה והמאנצ'ים רמה אחת מעל ובתמחור נטול נקיפות מצפון.

אלנבי 60

• פרויקט הברים הגדול
• וויסקי
• וויסקי בר
• אלכוהול
• ברים בתל אביב