היום, ה-24.12, הוא יום ההתרמה השנתי לאוטיזם של אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם, ואלו"ט – אגודה לאומית לילדים ובוגרים עם אוטיזם. מבצע ההתרמה מתקיים השנה בסימן העלאת המודעות לאוטיזם בישראל ולעידוד חברה פתוחה, סבלנית ומכילה יותר.כאן בלינק תוכלו לתרום בקלות למטרה החשובה.הטור הבא נכתב על ידי ליאור רוטשטיין, צלם מקצועי שאובן על הרצף האוטיסטי, ונע בין צילומי חתונות לצילומים בכיכר החטופים.

את העובדה שאני על הרצף האוטיסטי הבנתי באמת רק כשהייתי בן 15. עד אז, לא הבנתי ואולי לא באמת רציתי להבין. עד גיל 4 לא דיברתי באופן רציף, ולאורך שנות היסודי הלכתי למספר אבחונים. אני זוכר את הקושי במציאת חברים, העובדה שהסתובבתי הרבה לבד, וגם את החרמות שעברתי. קצת לפני התיכון אמא שלי הושיבה אותי והחליטה לספר לי, הפעם באופן רשמי, שאני עם אספרגר, שיש סיבה לקושי במציאת חברים ושמירה על קשרים. רק שבמקום שחרור שאולי הייתי אמור להרגיש, אני בחרתי להסתיר את זה. ידעתי שילדים הם לא סבלניים, שגם ככה קשה לי למצוא את המקום שלי, אז עכשיו לתת להם עוד סיבה? לספר שאני עם אוטיזם?

ההסתרה ליוותה אותי גם שנים אחרי שסיימתי תיכון, את המפלט שלי מצאתי בצילום. מה שהחל כתחביב הפך לכלי התמודדות ובהמשך למקצוע. בהתחלה הייתי לוקח מצלמה ומצלם נטו עבורי, ועם הזמן הבנתי שזו הדרך הכי נוחה שלי לתקשר עם העולם ועם עצמי. ככה אני מדבר, ככה מבינים אותי. ככל שעבר הזמן הבנתי שצילום אירועים, וחתונות בפרט, זה התחום שמעניין אותי במיוחד. אתה פוגש זוג שהוא עולם ומלואו, מקבל הזדמנות לפגוש אותם ביום המרגש ביותר עבורם, והתפקיד שלך הוא לא רק לייצר להם מזכרת, אלא להצליח לתפוס את התחושות, החוויה והאווירה.

בהתחלה היה לי קצת קשה, היו סיטואציות שלא הבנתי עד הסוף, ניואנסים שלא תמיד שמתי אליהם לב, דבר שגם הקשה עליי בהתחלה בעבודה בצוות צלמים. עם הזמן סיגלתי לעצמי שיטות עבודה והתוצאות דיברו בעד עצמן. בעבודה עם זוגות חשוב לי להבין את הזוג – אני לא רואה "חתן וכלה", אני רואה את הזוג הספציפי שעומד מולי ורוצה להעביר בתמונות את המהות שלהם, זה היתרון היחסי שלי.

בגיל 27, אחרי המון שנים של התלבטויות, הגעתי להחלטה שאני סוג של חידה שהגיע הזמן לפתור, ובחרתי לעלות פוסט בפייסבוק על האוטיזם, ומאז חיי השתנו. בעיקר הבנתי שאני זה מי שאני, ואין לי שום רצון להסתיר את זה יותר. לפני שנתיים, כמו כל ישראלי, התעוררתי ב-7 באוקטובר למשמע האזעקות והחדשות, וחוויתי קשיים רבים. הפחד מהלא נודע, גם האישי וגם הלאומי, גרמו לי להתכנס בביתי. כמעט ולא יצאתי, אירועים כמובן בוטלו, והייתי במקום מאוד מורכב.

אחרי כמעט חודש, ביום ה-27, הרגשתי שאני חייב לעשות משהו, והכלי שאיתו אני מרגיש הכי בנוח הוא המצלמה. יצאתי עם המצלמה לכיכר החטופים. הגעתי נטו בשביל עצמי, מתוך מקום של סולידריות. אחרי סיבוב קצר בכיכר פגשתי חברה מהעבר שהתברר לי ש-3 מבני משפחתה נרצחו, ועוד 7 נחטפו לעזה. משם הגיעה ההבנה, שאם זה קרה למישהי שאני מכיר, אני חייב לעמוד שם לצד המשפחות. בחודשים הראשונים תיעדתי עבורי בלבד, בהמשך התחברתי לכמה משפחות ופשוט התחלתי לתעד עבורן, הבנתי את החשיבות. במהלך קיץ 2024 אחריי שעוד אנשים במטה הכירו אותי התחלתי להיות באופן רשמי הצלם של המטה.

לאורך כל התקופה חזרתי לצלם גם חתונות, הדיסוננס הזה, בין תיעוד הכיכר לצילום מתחת לחופה של זוג מאוהב ומשפחות נרגשות היה משמעותי. העצב, הכאב והדמעות האיומות מול השמחה, ההתרגשות ודמעות האושר. מהרגע שהתחלתי לצלם עבור המטה, הגעתי להחלטה שאני עושה איתם מה שאני עושה בחתונות – לומד את השמות, את הסיפורים ובעיקר רואה אותם כאנשים, ולא כ"אובייקט הצילום שלי".

אחת המשפחות הראשונות שליוויתי הייתה משפחתו של רון בנימין. במאי 2024 התברר כי רון נרצח כבר ב-7.10, נחטף לעזה, וצהל חילץ אותו והשיב אותו לקבורה. הייתי הצלם היחיד שצילם את טקס הקבורה. נשארתי בקשר עם אלמנתו והבנות שלו, ושנה לאחר מכן הוזמנתי לצלם את יום השנה לקבורה, וגם כאורח לחתונה של בתו של רון. לא האמנתי עד כמה התיעוד של המשפחה ברגעים הקשים ביותר שלה יכולה להיות משמעותית כל כך, ולהעניק להם כוח.

דוגמה נוספת לכך היא העובדה שבמשך חודשים תיעדתי כל דבר שקשור לדניאלה גלבוע, ליוויתי את המשפחה בעצרות ובפרויקטים שלקחו בהם חלק במסגרת המאבק להשיבה. 3 ימים לאחר שדניאלה חזרה התעוררתי להודעה מאמא שלה: "שתדע שסיפרתי לדניאלה עליך…", ואני חושב לעצמי: 'הבת שלך הייתה שנה ו-4 חודשים בגיהנום, יכולת לספר לה כל כך הרבה דברים ואת בוחרת לספר גם עליי?'. באותו רגע הבנתי איזה משמעותי הפכתי להיות לכמה מהמשפחות.

לאורך השנתיים האחרונות היו כל כך הרבה רגעים שילוו אותי לכל חיי, בעיקר ההבנה שלעיתים מספיק לעשות משהו קטן בשביל להיות משמעותי מאוד עבור מישהו אחר. בשבועות אחרונים ביקרתי בכיכר המתרוקנת, זה סימן עבורי סיומה של תקופה, שאני שמח שהסתיימה – אך לא נשלים את המאבק עד שרן גואילי ישוב לקבורה. מקווה שבדרכי שלי עשיתי שינוי קטן בתפיסה, ומקווה שאנשים ילמדו להסתכל על הבן אדם, מעבר לכותרת.

• יוצרים כותבים
• כיכר החטופים
• צילום
• אוטיזם
• הספקטרום האוטיסטי

כמדי שנה, גם בדצמבר הנוכחי מגיע הזמן לסיכומים ומבט אחורה, וכמדי שנה, גם השנה תערוכת "עדות מקומית" – המוצגת כבר 22 שנים – מסכמת את מיטב יצירות הצילום העיתונאי והתיעודי בישראל. תחשבו על זה כמעיין ספר קומיקס נטול מילים, שמביט על המציאות הישראלית דרך עדשת המצלמה, ודרכה מציג מראה לא בהכרח מחמיאה אבל בהכרח מדויקת למקום בו אנו חיים.
>>פעם שלישית דוקו: תוכנית הרזידנסי ביפו ממשיכה לעטוף את העוטף

כיאה למדיום מתעד, בשנתיים האחרונות התערוכה שיקפה את המלחמה והשבר שעברו ועדיין עוברים על המדינה באופן בלתי מתנצל וכמעט חסר רחמים. בהתאם, גם זוכי "עדות מקומית 2025" – שהוכרזו כיום – משקפים את האירועים שהתרחשו בפינה המקוללת הזו של המזרח התיכון דרך התמונות: משפחות של חטופים, סיום המערכה בצפון, מחאות החרדים, אלימות בגדה המערבים והחיים בצל מתיחות בטחונית בלתי נפסקת. שיקוף שכזה ניתן לראות גם בזוכה בתמונת השנה על שם רועי עידן, פרס הניתן על ידי ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, שניתן לאיתי רון מ"הארץ" על התמונה הבאה:

את הצילום הזה, של צלליות חרדים וחיילים, תיעד רון בכפר הפלסטינאי כיפל חארס בגדה המערבית, שם נערכת מדי כמה חודשים הילולה שבמהלכה אלפי מתפללים פוקדים מבנה, שמזוהה על פי המסורת כקבר יהושע בן נון, תוך כדי שמוטל עוצר על הכפר בזמן ההילולה – התושבים נאלצים להסתגר בביתם, והמתפללים מסתובבים במקום מאובטחים במאות חיילים ושוטרי מג"ב.

תיעוד נוסף של אירועי הגדה המערבית ניתן למצוא בתיעודי זוכה "סדרת השנה" אבישי מוהר, שתיעד מתנחלים משקיפים על קהילת מע'ייר א-דיר שבשטחי C בגדה המערבית, שנאלצו לנטוש את בתיהם בעקבות איומי המתנחלים שהקימו התנחלות בקרבתה. במהלך פינוי הבתים פלשו מתנחלים ליישוב, יידו אבנים וירו אש חיה לעבר התושבים, שנאלצו לברוח ולהותיר את רכושם מאחור. כעשרה מהם פונו לבית חולים לאחר שהוכו קשות.

השנה הוגשו לתחרות כ-7,000 עבודות על ידי 366 צלמות וצלמים, מתוכה יוצגו בתערוכה 82 עבודות וידאו וסטילס שצולמו על ידי 64 אנשים. התערוכה תיפתח ב-12.12 במוז"א, ותינעל בסיום ינואר 2026. במהלכה גם תוצג עבודת הוידאו "עזה", פרויקט משותף של צלמים ישראלים ועזתיים, המתעד את החיים בעזה במהלך תקופת המלחמה לאורך השנתיים האחרונות.

צילומים נוספים שזכו בפרסים מציגים את בני משפחות החטופים דני אלגרט ועינב צנגאוקר. אלגרט צולם על ידי מתן גולן בבית בקיבוץ ניר עוז ממנו נחטף אחיו איציק אלגרט, עוטה מגן דוד צהוב עליו כתוב 7.10 כסמל ליום בו החלה השואה השנייה ובמחאה נגד הממשלה, בתמונה שזכתה בקטגוריית חשיפה ארוכה; צנגאוקר, אימו של מתן צנגאוקר, מצולמת בתמונה שזכתה בקטגוריית חדשות, במעטה הינומה שחורה במהלך טקס חתונה מבוים שנערך בכיכר החטופים ב-17 באוגוסט, בהשתתפות בת זוגו של מתן, שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי. פחות מחודשיים אחר כך, שתיהן זכו לחבק את מתן לאחר 738 ימים של מאבק עיקש, בזכות תוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

מעבר לתמונות הזוכות, השנה תוצג גם "עדות צעירה" – יוזמה משותפת של מערכת עדות מקומית ומשרד החינוך, אשר מציגה בחלל התערוכה עבודות של 22 צלמות וצלמים צעירים מרחבי הארץ. עוד בתמונות הזוכים ניתן למצוא תמונה כמעט רנסנסית של גברים וילדים מצטופפים ליד מנגל בסעודת מצווה, בעת ההילולה השנתית לכבוד הבאבא סאלי (בראש הכתבה); את הלווייתו של דוד ליבי, עובד חברה קבלנית, שנהרג מפיצוץ מטען ברצועת עזה.

עוד בזוכים ישנם עבודת וידאו זוכה פרס "שומרים" של הפגנות החרדים נגד גיוס, ושלהמסע האחרון של שירי, אריאל וכפיר ביבס; צילום שלאלפי רצים המשתתפים במרתון ים המלח; צילום חורבות הכפר הלא מוכר אום אל־חיראן, שנהרס כדי לאפשר את הקמת היישוב היהודי דרור וצילום של צנחני מילואים מחטיבת 55, שמבצעים תרגיל צבאי המדמה חדירת מחבלים יחד עם כיתת הכוננות של קצרין. סך הכל ארץ שפויה עם תמונות שפויות. לפחות יש מי שמסתכל על כל זה בישירות.
עדות מקומית, 12.12.25-31.1.26, מוזיאון ארץ ישראל (מוז"א), חיים לבנון 2, רמת אביב,לפרטים נוספים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• עדות מקומית
• צילום
• מוזיאון ארץ ישראל
• אמנות

תרועת הפסטיבלים של תל אביב בעיצומה, ובשבועות האחרונים לא עובר יום מבלי שאנחנו מתבשרים על פסטיבל שרוצה לחגוג איתנו את התרבות אחרי שנתיים שבהם עצם המילה "לחגוג" נשמעה מטורפת. פסטיבלים גדולים וקטנים, מרכזיים ופרינג'יים, אקספיסטים ואקטואלים, מוזיקה, קולנוע, תיאטרון, אמנות, מה שתרצו. כדי לעשות לכם קצת סדר בהיצע המטורף של החודש הקרוב ריכזנו את מיטב התוצרת הפסטיבלית של החודש הקרוב במקום אחד ונתנו בהם סימנים. אין לכם מה לדבר איתנו בדצמבר אם לא הייתם בשניים מהם לפחות.

>> יש קסם מיוחד: 20 מלונות הבוטיק הכי מומלצים בתל אביב
>> החופש קורא לי: 18 בתי המלון הכי מומלצים ומפנקים בישראל
>> זאת הארץ הטובה: 7 אתרי נופש מומלצים בחיק הטבע הישראלי

סאונדטראק 2025 // סינמטק תל אביב // 22.11-18.11

המהדורות הקודמות של פסטיבל סאונדטראק כבר סימנו אותו בתור הפסטיבל הכי מגניב בעיר, וזה לא הולך להשתנות השנה: חמישה ימים ולמעלה מ-60 סרטים, מופעים ואירועים שחוגגים את ההיתוך האטומי בין סאונד ותמונות נעות, סרטי קאלט, קלאסיקות, מוזיקאים מליגת העל, אורח כבוד מאנגליה, מחווה לג'ורג' עובדיה מחד ומחווה לפיליפ גלאס מאידך.רק תלחצו פליי

חשיפה בינלאומית // לוקיישנים שונים // 23.11-18.11

פסטיבל המוזיקה שחושף מוזיקאים ומוזיקאיות ישראלים ללייבלים ומפיקים מהעולם הוא אחד מאירועי השיא של השנה מבחינת תעשיית המוזיקה המקומית, כי לא מעט אמנים כבר בקעו אל העולם מתוך פלטפורמת הפרזנטציה הזאת, ואחרי הפוגה של שנה בלעדית בירושלים, חוזר פסטיבל חשיפה בינלאומית למספר לוקיישנים בעיר.במקומכם היינו ממהרים לבדוק את התוכניה ולהירשםכי כל ההופעות פתוחות לקהל חינם.

פסטיבל הצילום הבינלאומי // מרכז ענב וגן העיר // 29.11-19.11

עונת פסטיבלי הסתיו לא הייתה שלמה בלי פסטיבל הצילום הבינלאומי Photo Is:rael, שחוזר בנובמבר לתל אביב בפעם ה-12 ויתפרש במשך עשרה ימים על פני כל מתחם מרכז ענב וגן העיר, עם לא פחות מכ-50 תערוכות של צלמים ישראלים ובינלאומיים מובילים, ולצדם עשרות אירועים, מפגשים וסיורים מיוחדים, פאנלים, הרצאות ואירועי אמנות רב-תחומית שהצילום במרכזן.יהיה הרבה מה לראות.

פסטיבל תמונע // תיאטרון תמונע // 30.11-23.11

אחד מאירועי השיא של התיאטרון העצמאי בישראל חוזר להציג בכורות של מיטב יצירות הבמה העצמאית בישראל, בפסטיבל רב תחומי של תיאטרון, פרפורמנס, מחול, דראג, ספרות, מוזיקה ומפגשים מקצועיים בניהולם האמנותי של ד"ר ארז מעין שלו ואיתי דורון. הכינו את עצמכם נפשית לשבוע של יצירות אמיצות, ניסיוניות, מעמיקות ובלתי מתפשרות של יוצרים ותיקים וצעירים, יצירות שמסתכלות למציאות הישראלית המדממת בלבן של העיניים ומציעות לה תגובה ופרשנות תחת הכותרת "והארץ הייתה". תוהו ובוהו? אתם אמרתם. אל תחמיצו את נשף הגאלה הרשמי של השוטרת אז-אוליועוד ממתקי פרינג' מבטיחים שמחכים לכם בתוכניה המלאה.

פסטיבל דוקאביב גליל // מעלות תרשיחא // 29.11-26.11

אם החמצתם את פסטיבל דוקאביב שהתקיים השנה, הנהההזדמנות שלכם להשלים חורים בהשכלה: בפעם ה-17 מגיע הפסטיבל למעלות תרשיחא כדי לחגוג את מהדורתו הגלילית ויציג כ-25 סרטים מהמשובחים והמדוברים ביותר של בציר 2025, ביניהם בכורות, סרטים ישראליים, סרטים בינלאומיים, מפגשים מרתקים עם יוצרים וחוויות חד פעמיות. בקיצור, קחו צימר.

פסטיבל הג'אז של תל אביב // תדר // 29.11-27.11

עיריית תל-אביב-יפו והתדר בשת"פ יפהפה שעיקרו סופ"ש שלם שחוגג את החופש, הספונטניות והחקירה שמאפיינים את הג'אז תחת ניהולם האמנותי של ספי ציזלינג ויונתן לוי בשורה של פרויקטים מיוחדים, הפקות מקור, שיתופי פעולה ראשונים וליין־אפ מקומי איכותי. הפסטיבל יתפרש על ארבע במות ברחבי בית רומנו והסביבה – רחבת התדר, הג'אז קיסה, חלל המטמון, פארק המסילה וגינת חואניטה. ויכלול גם תקלוטים, הקרנות והרצאות שיספרו את הסיפור של הג'אז על גווניו השונים.והכי חשוב: כניסה חופשית.

פסטיבל V-Sounds // לוקיישנים שונים // 28.11

זוהי המלצה רותחת: פסטיבל Volvo V-Sounds חוזר לתל אביב בפעם השמינית (שישי, 28.11), וזה אומר יום שלם של הופעות חינם בשישה מוקדים מרכזיים של חיי הלילה עם אמנים מוכרים וטאלנטים פורצים וכיף גדול וחינמי שירים לכל העיר את מצב הרוח. בליינאפ: 18 הופעות אדירות, כולל מרגי, יסמין מועלם, עלמה גוב, הזאבות ועוד.לא להחמיץ בשום אופן, אתם לא תוכלו לשאת את ה-FOMO.

פסטיבל תיאטרון קצר // צוותא // 9.12-4.12

פסטיבל תיאטרון קצר יגיע בחודש הבא לצוותא בפעם ה-27, והוא הולך לגעת בלב השאלות הגדולות של התקופה וגם בלב שלכם עם מגוון יצירות תיאטרון מצחיקות, חתרניות, מרגשות ובעיקר קצרות. השנה יספח הפסטיבל גם את בר ההופעות בר גיורא ובו יעלו מדי לילה מיוזיקלס קצרים ופרועים. בואו לעשות את זה קצר.אתם רוצים עוד פרטים ואתם תקבלו אותם.

פאנץ' // בית ציוני אמריקה // 13.12-11.12

רגע, אתם רציניים איתנו שעד היום לא היה כאן פסטיבל סטנדאפ רציני? איך לא? בגלל מי לא? צריך למצות את הדין עם האחראים ולהביא אותם למשפט ציבורי, אבל ברוח הפיוס והאחדותנסתפק בכך שעכשיו יש.

פסטיבל בכורות מוזיקליות // מרכז ענב לתרבות // 27.12-24.12

פסטיבל "בכורות מוזיקליות" יעלה בפעם השנייה בחודש דצמבר במרכז ענב לתרבות של עיריית תל אביב- יפו, והופך בזאת למסורת חדשה שמעניקה הזדמנות נדירה למוזיקאיות, מוזיקאים והרכבים בתחילת דרכם להתארח בהופעה מיוחדת על במות המרכז. בחודשים האחרונים הוציאו בענב קול קורא למוזיקאים, ובחרו את המיטב שבהם מבין מאות מועמדויות שהוגשו. התוצאה היא פסטיבל מגוון בן ארבעה ימים שישלב מופעי רוק, פופ, היפ הופ, מוזיקה אלקטרונית ועוד. "בכורות מוזיקליות" הוא חלק מ"בכורות תל אביביות" – פסטיבל רב תחומי שיתקיים בבתי התרבות של העיר. אתם באים.

• ❤ תרבות
• ❤ תל אביב
• פסטיבלים
• סטנדאפ
• צילום
• מוזיקה

עונת פסטיבלי הסתיו בעיצומה, והיא לא הייתה שלמה בלי פסטיבל הצילום הבינלאומי Photo Is:rael שחוזר בנובמבר לתל אביב בפעם ה-12 ויתפרש במשך עשרה ימים על פני כל מתחם מרכז ענב וגן העיר (29.11-19.11), עם לא פחות מכ-50 תערוכות של צלמים ישראלים ובינלאומיים מובילים, ולצדם עשרות אירועים, מפגשים וסיורים מיוחדים, פאנלים, הרצאות ואירועי אמנות רב-תחומית שהצילום במרכזן.

נושא הפסטיבל השנה הוא "Voices/קולות", ומטרתו ביא לחזק את חופש הביטוי ולתת קול לכולן/ם – ללא הבדל דת, גזע ומין. "בעשרות תערוכות הפסטיבל, אנחנו מזמינים את הצופים להתבוננות חודרת במארג הסבוך של העידן הוויזואלי שבו אנו חיים", כתבו מנהלי הפסטיבל, "בתרבות של שתיקה שבה היכולת להקשיב מצטמצמת והסבל של האחר נדחק ממרכז השיח, בעולם כזה שאיבדנו בו את קולנו, הגיע הרגע לפעול. אנו מבקשים להשיב לעצמנו את האפשרות לדבר ולשמוע".

התערוכה המרכזית של הפסטיבל, "אלבום הצפון", מציגה את יצירותיהם של חשובי הצלמים הישראלים לצד חומרים ארכיוניים נדירים, המתעדים את החיים המורכבים בצפון הארץ בצל המלחמה המתמשכת. מנגד, תוצג תערוכת "PHOTO VOICE", יוזמת הדגל של PHOTO IS:RAEL, הכוללת יצירות של למעלה מ־100 קבוצות תמיכה ושיקום. השילוב בין שתי התערוכות יוצר דיאלוג חזותי עשיר: מצד אחד מבט מקצועי, היסטורי ואמנותי; מצד שני קולות אישיים של לוחמות ולוחמים הנושאים עמם את הטראומה ותוצאות המלחמה.

>> אמן קטן: 5 דברים מעולים לעשות עם הילדים בסופ"ש "אוהבים אמנות"
>> כנגד גובה הגלים: 29 תערוכות לגלוש איתן אל תוך הסופ"ש ומעבר לו

במסגרת הפסטיבל יתקיימו מגוון אירועים המאוגדים סביב הנושא הכללי – הכוח הטמון בקול האנושי. יוצרים ויוצרות משלבים תחומי יצירה מגוונים (שירה, מוזיקה, קולנוע, פרפורמנס ואחרים), במטרה להתגבר בעזרת הקול על השליטה של המבט ולהציע נוכחות חיה ומורכבת. בין האמנים המשתתפים: רוני סומק, ג'ימבו ג'יי, נטע וינר וסיסטם עלי, אלדד ציטרין, אריק אבר, מונוליט, אייס הוקו, להקת המחול פרסקו ועוד רבים אחרים.הפסטיבל יכלול גם תערוכה המבוססת על דיאלוג בין המשורר רוני סומק והאמן דוד טרטקובר, תערוכה ראשונה לאחר לכתו השנה.

"נושא הפסטיבל השנה הוא Voices, כקריאה להשמיע, לצעוק ולחזק את חופש הביטוי לכל מגוון הקולות, במיוחד בשנה שבה המרחב הציבורי מוצף חרדה וחוסר ודאות", אמר מנכ"ל ומייסד הפסטיבל אייל לנדסמן. "גם השנה, לצד אמנים מהארץ ומהעולם, אנו נותנים במה לקולות שנדחקים לשוליים, קולות של כאב ושבר לצד קולות של תקווה ושיקום".

פסטיבל הצילום הבינלאומי הוא אירוע הצילום הגדול ביותר בישראל והיחיד הנותן במה לאקטיביזם חברתי לצד גופי עבודה מרתקים של צלמים ואמנים מכל העולם. הפסטיבל מהווה נקודת שיא בפעילותה השנתית של PHOTO IS:RAEL, המיושמת באמצעות מודל ייחודי בשם PHOTO VOICE – מתודה מבוססת על ההכרה שלכל אדם בחברה ישנה הזכות להציג את עצמו, לשקף את עולמו לסביבה ולומר את דברו באופן ישיר ובלתי אמצעי. בעזרת מודל זה, עשרות משתתפים מקהילות מוחלשות ברחבי הארץ לומדים את שפת הצילום ומתנסים בצילום מעשי על מנת לתאר את חייהם וחוויותיהם. המשתתפים מציגים בפסטיבל לצד צלמים מובילים מהארץ ומהעולם.
>> פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-12 PHOTO IS:RAEL, מרכז ענב לתרבות, 29.11-19.11,כל הפרטים על כל התערוכות באתר הפסטיבל

• ❤ תרבות
• צילום
• פסטיבל הצילום הבינלאומי
• מרכז ענב
• מלחמת שבעה באוקטובר

>> דוד עדיקא (תעקבו) הוא צלם, יוצר, ראש המחלקה לצילום בבצלאל ומהאמנים הבולטים בתחום בישראל. במסגרת "נקודת עגינה", התערוכה המרכזית של "אוהבים אמנות. עושים אמנות" שתתקיים בחלקו הדרומי של נמל יפו כחלקממגה-אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב-יפו(החל ממחר, 23.10 ולאורך הסופ"ש כולו), יציג עדיקא את עבודות החדשה, "יומן ריצה".

במשך כמעט עשור, יוצא בכל יום עדיקא לריצה מנמל יפו הסמוך לביתו, מאזור מעגן סירות הדייגים עד תל אביב. במהלך הריצה, שמשמשת כמרחב לעיבוד היומיום, הוא מביט במרחב הטיילת, בוחר רגעים ומתעד אותם במצלמת הטלפון. התיעוד היומיומי הצטבר לכדי יומן ריצה, שאותו ממשיך עדיקא לעדכן גם היום. עבור "אוהבים אמנות. עושים אמנות", נבחרו צילומים מתוך היומן והודפסו על גבי מגבות חוף שהוצבו על מתקני תלייה. רוצו.

1. הטיילת של תל אביב-יפו

רצועת החוף הזו שנמתחת מיפו בדרום ועד גבול הרצליה בצפון, היא המקום שבו העיר והים נושמים יחד. זהו קו מתמשך של אור, תנועה ורוח, מקום שעבורי, הצילום מתרחש בכל רגע ובכל מבט. אני נוהג לרוץ לאורך הטיילת בשעות היום, אבל בעיקר בסמוך לשקיעה. לאורך הריצה מתחלפים הנופים והפנים: דייגים, משפחות, הרצים והרצות, המתבוננים מול הים, המתאמנים ועוד טיפוסים רבים. כל מקטע מאופיין באנרגיה אחרת, באור אחר. הריצה בטיילת היא הדרך שלי להתאפס מול מחשבות שמתבהרות בזמן שקצב הרגליים מתחבר לנשימה. בין המים לכביש, בין הרוח לגוף אני מוצא כל פעם מחדש, סיבה לזוז, לראות ולהאמין.

2. קפה אדא חנינא

בגלל הקפה והמוזיקה והאנשים, הקרבה לשוק הפשפשים, לבית ולים. אני אוהב ללכת לשם לבד, לקבוע שם עם חברות וחברים, להיפגש עם קולגות לפגישות עבודה קלילות וגם סתם, בדרך לריצה – או מהריצה.
רבי חנינא 9 יפו

3. סטודיו ב' (Bet Ceramics)

הסטודיו לקרמיקה של בן שלום דוידי, קדר מחונן וצלם בחסד, הוא מקום מיוחד במינו וסטודיו שבו אפשר להתנסות בעבודה עם חימר, או ללמוד ברצינות ולהעמיק איך לעבוד על אובניים. מעבר ליופי של הכלים של בן ולאסתטיקה המובחנת שלהם, בן הצליח לבנות סביבו קהילה של אנשים טובים וחמודים שחולקים ערכים משותפים של כבוד, שוויון והדדיות.
בן עזאי 5 יפו

4. אתא

החנות של אתא ממוקמת באחת הפינות היפות בעיר, במפגש שבין רוטשילד וכיכר הבימה. החנות היא שילוב בין הבגדים היפים של אתא לבין החלל הנעים, עם חצר קטנה והרבה עציצים וצמחים שמקבלים את פני המבקרים כבר בכניסה. יש איכות בהרמוניה בין הבגדים, המיקום והעיצוב שהופך את המקום לייחודי. הוא משקף במידה רבה את התפיסה האסתטית וההוליסטית של יעל שנברגר, המעצבת של אתא ואת האהבה שלה לקרמיקה ישראלית, לאמנות מקומית, ולדברים יפים ולא מתאמצים.
כיכר הבימה 2 תל אביב (פינת רוטשילד)

5. לחם אביגיל

מאפיית בוטיק קטנה שכולה הלב והנשמה של אביגיל. הלחמים של אביגיל הם לחמים מבוססי מחמצת והם הכי טעימים בעולם, בימי שישי יש חלת בריוש וכדי לא לפספס אני שולח לאביגיל הודעת ווטסאפ בבוקר כדי להבטיח שתישאר לי אחת לשבת.
יהודה הימית 33 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

תחנת רכבת ההגנה / התחנה המרכזית. האזור כולו הוא ערבוב של רעש, כאוס, הזנחה וסירחון. אני נדהם כל פעם מחדש מהעובדה שלעיר יפה, חיה ועכשווית כמו תל-אביב יפו, יש תחנה מרכזית מוזנחת באופן לא סביר. האזור סביב תחנת ההגנה והתחנה המרכזית הוא אחד המקומות הבלתי נתפסים בעיר – סירחון, בלגן והזנחה מוחלטת של המרחב הציבורי, דווקא במקום שבו העיר מתחילה עבור אלפי אנשים בכל יום שמגיעים ברכבת או באוטובוסים. קשה להבין ולקבל איך זה המראה הראשון של תל אביב-יפו. אני מפנטז על היום שבו תחנת רכבת מרכזית בתל אביב-יפו תהיה כמו ביפן: נקייה, מדוייקת, יעילה ויפה, מקום שמזמין אותך להיכנס אל העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"דמיון חומרי: עצב דלוק / אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון"נפתחה לפני מספר חודשים, והיא הפרק השלישי בתערוכת האוסף "דמיון חומרי" באוצרות דלית מתתיהו (אוצרי משנה: טל ברויטמן ועדי דהן). התערוכה עלתה לתצוגה בעיצומו של השבר העמוק ביותר שידעה החברה הישראלית. מלחמה, קיטוב חברתי ושסע עמוק. בתערוכה מוצגות עבודות שנוצרו כאן במשך יותר ממאה שנים, בינהן נוצרים הקשרים ומשמעויות חדשות וישנות (גילוי נאות: סדרת דיוקנאות של 4 מחברי הפנתרים השחורים שצילמתי מוצגת בתערוכה).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנת 2023 לנה דל ריי הוציאה את השיר let the light in – ומאז, השיר הזה מתנגן אצלי בראש, באוטו, בבית, ובכל הזדמנות:
Ooh, let the light in
At your back door yelling ’cause I wanna come in
Ooh, turn your light on
Look at us, you and I, back at it again

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד!שהיא תנועה פוליטית יהודית-ערבית בישראל, סוציאליסטית, שדוגלת בשלום, שוויון, צדק חברתי ועצמאות לישראלים ופלסטינים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענברהיא פרשנית פוליטית עצמאית במיזם המחאה "יאללה תקווה", פעילה חברתית ואשת תקשורת, היא יפה וחכמה וחדה – והפעילות שלה ברשת חשובה וחיונית.

מה יהיה?
אני מקווה שבסוף יהיה טוב. אני מאמין שתקווה היא פעולה, לא רק wishfull thinking.

• העיר שלי
• צילום
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• לחם אביגיל
• אדא חנינא
• טיילת תל אביב
• קרמיקה
• אתא
• מוזיאון תל אביב