דלת נסגרת, דלת נפתחת: שבועיים וקצת לאחרשצפרה נסגרהסופית, מסעדת טופולופומפו נפתחת מחדש. בהודעת הפתיחה שפרסם השף אבי קונפורטי נכתב: "יצאנו לחפש את האש. חיפשנו במדורות שבכפרים הנידחים, במטבחים, בתנורים, באסכלות, ביערות ובהרים. בכל רחבי אסיה, חיפשנו את אותו דרקון אש אגדי, זה שמרחף בלילות, בין עבר לעתיד, רושף ונושף, מצית את הדמיון, מרצד בלהבות מסביב לשולחן, מסעיר את הלבבות. לא עצרנו עד שמצאתנו את הלהבה הזאת והצתנו אותה מחדש. טופולופומפו. האש בוערת במטבח. מוזמנים לשולחן", לשון הפוסט הפיוטי.

מסעדת טופולופומפו נפתחה לפני כשבע שנים כאסייתית למתקדמים, מעין מופע משוכלל לזוזוברה וצפרה, מסעדותיו האחרות של קונפורטי. השקעה אסטרונומית של יותר מ־12 מיליון ש"ח הניבה עיצוב שזכה בפרס בינלאומי, תשומת לב יוצאת דופן לכלים ולפרטים ושימוש בחומרי גלם יוקרתיים. מחירי המנות מיצבו את המסעדה כמקום להזדמנויות מיוחדות או לקהל אמיד, וביקורת נמתחה ברשתות החברתיות ובתקשורת על טקטיקת מכירה של מנות יקרות במיוחד.

טופולופומפו גרסת 2021 "מאמינה בחקלאות בת קיימא, תומכת ככל האפשר במגדלים ובמשקים, רגישה לטריות ולאיכות חומרי הגלם", ככתוב באתר. מחירי המנות נעים מ־23 ש"ח לירקות בכבישה אסיאתית ועד 390 ש"ח לקילו תמורת סאאם טליה – טלה קוריאני על העצם צלוי באש, קימצ’י ירקות, עלי חסה, לחמניות מאודות ורוטב צ’ילי-שעועית קוריאני. בתפריט המשלוחים ב־Wolt מתומחרת המנה ב־780 ש"ח והיא כוללת שני קילוגרם בשר.

בין שני הקצוות ניתן למצוא מנות מאז ומעכשיו, למשל כרובית מושחרת שזכורה כמנצחת עוד מהגלגול הראשון (58 ש"ח), לחמניות אסייתיות מאודות (62-66 ש"ח), המבורגר משתנה (88 ש"ח) וקאבול קבב 90 ש"ח. תפריט הצהריים (12:00-17:00) כולל צלחת קטנה, צלחת גדולה וחליטה אקזוטית קרה/לימונדת אשכוליות במחיר הצלחת הגדולה. כמחצית מהמנות בו אינן עוברות את רף 100 הש"ח, תמחור גבוה יחסית לדיל עסקי אך עדיין בגבולות המקובל. אם טרם התנסיתם בארוחה בטופולופומפו, כדאי לפנות כמה שעות באמצע היום (ולהקפיד להיצמד למסגרת התפריט).
טופולופומפו

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• טופולופומפו
• אבי קונפורטי
• צפרה

ביי ביי ציפור, שלום אחרון זברה: מסעדת צפרה נסגרת. בפוסט שהעלה אתמול (רביעי) שף אבי קונפורטי נכתב: "לקוחות יקרים, הציפור פורשת כנפיים והזברה שועטת למרחבים. אך לא לפני שניפרד ונודה לכולכם על (כמעט) 15 שנים גדושות בחוויה גסטרונומית, שמחה, פורצת גבולות ותרבותית". קונפורטי מסר כי הסגירה נובעת מסיום חוזה השכירות והחלטה שלא לחדשו, ומתחושת מיצוי.

צפרה נחשבת לאבן דרך בתולדות המסעדות האסייתיות בישראל. פופקורן שרימפס ומנות נוספות מהתפריט התקבעו כקלאסיקות, והן מוגשות גם במזללות אסייתיות וברשתות סושי. בזמן הקורונה עברה המסעדה למתכונת משלוחים ושופצה בעלות של ארבע מיליון וחצי ש"ח. צמוד לה הוקם צפרלקס, ספוט אוכל רחוב. "השיפוץ לא היה מתוכנן. ניצלנו את הסגר כדי לחשוב מחדש איך היינו רוצים לראות את צפרה אחרי 14 שנים. נראה שזה צעד עם סיכון וכנראה הכי בטוח לסגור אבל זה לא אנחנו. אנחנו מחויבים לרעיון האירוח", הסביר קונפורטי בראיון שערכנו עמו באוגוסט שעבר.

אלא שכל זה לא הספיק על מנת להפיח רוח חיים במסעדה, שבשנים האחרונות הועם זוהרה. מקרה שבו אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה ייצוגית נגד צפרה, בגין מכירת בשר חזיר שהוצג כבשר עגל, עורר תרעומת רבה בציבור. גם טקטיקת מכירות שבה מלצרים מציעים ללקוחות מנות ללא ציון מחיר, שלבסוף מתברר כגבוה במיוחד, יצרה הד שלילי. או כפי שניסח זאת המבקר שלנו, "אכזבה. תחושה איומה של קורבן תרגיל עוקץ. גילוי עצמי איך זה לצאת פראייר".

כעת מגיעה צפרה לישורת האחרונה והדלתות תיסגרנה בפעם האחרונה ב־31.10. על אף ולמרות הכל נזכור בחיבה את הבודהה המשוגע, סארי קארי וסשימי אננס, את העיצוב והשירות המופתי. סימן שאלה מרחף גם מעל ראשה של טופולופומפו, היהלום שבכתר של קונפורטי, שסגורה כבר יותר משנה, וכעת רק סניפי זוזוברה פועלים.

תמיד עצוב כשמסעדה נסגרת. וכשזו מסעדה ותיקה ופורצת דרך, עצוב שבעתיים. נותר רק לקוות שכשם שפעם בשנה צ'ימיצ'נגה חוזרת – כך גם צפרה תפציע ותזכיר שפעם היה פה שמח.

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אבי קונפורטי
• צפרה

אכזבה. תחושה איומה של קורבן תרגיל עוקץ. גילוי עצמי איך זה לצאת פראייר. אין דרך אחרת לתאר את התחושה שחשנו בסיום הארוחה מ"צפרה". וחשוב הפעם להתחיל ישר מהשורה התחתונה כדי שלא יהיו ספקות, ושגם אם פה ושם יהיו מילים טובות (מעטות, אך קיימות) אסור שהן יבלבלו. בשנה האחרונה, הזמנו לא מעט משלוחי אוכל. כזה עוד לא היה לנו. ושאנחנו אומרים "כזה" אנחנו מתכוונים ללא מוצלח, מזלזל, בלי שום חשיבה על העובדה שמדובר במשלוח ומחירים שלא קשורים לכלום. וכשמדובר במסעדה שמתומחרת ברף העליון כמו צפרה, זה אפילו יותר מרגיז ומבאס.

התחלנו עם התחלנו עם ‫ביף ג׳א מו, זוג לחמניות מאודות עם בקר. על פניו מנה סימפטית שקשה לפשל בה. בפועל זאת הייתה תאונת שרשרת עצובה שהצליחה לדרוך על כל מוקש אפשרי בדרך. הלחמניות, שנדבקו לאריזת הקרטון הלא מוצלחת, היו ספוגיות לחלוטין מהרטבים, שאף אחד לא חשב שאולי כדאי לשלוח בנפרד. לא שזה היה משנה הרבה, כי הבקר סבל מעודף מתיקות ברמה של ציפי שביט בפסטיבל שירי ילדים. ‬

משם, עברנו לפופקורן שרימפס. למרות הפתיחה הצולעת באנו לכאן די רגועים. אנחנו מכירים את המנה, אנחנו אוהבים אותה. כבר הוכחנו בעבר שאנחנו מסוגלים להתקיים עליה כאב מזון. אבל שום דבר לא הכין אותנו לפתיחה של הקופסא. על אוסף עלי חסה מהוהים, שנדמה שראו שנים – שלא לומר עשורים – טובים יותר, ישבו מה שנדמה היה לנו שהוא פופקורן שרימפס. קשה להתחייב על זה כי מישהו, יסודי מאוד לצערנו, טרח להטביע אותם בכמות מוגזמת של רוטב טוגארשי.

אין שום סיכוי, שמישהו מהאנשים של צפרה ישב בבית, הזמין את המנה הזאת, ראה את הפרזנטציה המביכה, טעם את חתיכות הבצק שאיבדו כל שריד של פריכות, ניסה ללא הצלחה לחוש בטעם השרימפס מבעד להררי קרם הטוגארשי ואמר לעצמו "ואללה, זה מה שהתכוונו". מה שמשאיר שתי אופציות: או שהם לא ניסו להבין איך המנה הזו עוברת במשלוח או שהם מבינים ולא אכפת להם.

הביג איי טונה פיצה הייתה שיפור, לא שזה הישג גדול אחרי כזו פתיחה. הקונספט הכללי חביב – צ'אפטי פריך שעליו שכבת עגבניות דקה, חתיכות טונה נאות שהרגישו טריות, עם אוסף עלים ופרחים מלמעלה ועם שפריצים של רוטב חביב במרקם מיונז. מעבר לבלגן בעיניים, זה דווקא עבד. לפחות במקומות שבהם הרוטב לא הגיע לצ'אפטי והפך אותו לרוטט וחסר קרנצ'יות. על ה"גנרל צ'או", מנת פרגית בטמפורה, נבקש שלא להרחיב. לא ברור מה המנה הזו ניסתה להיות, היא כשלה באופן מוחלט. גם פה, הרוטב בקופסא הרג את הטמפורה, חיסל את הפריכות והפך את כל האירוע למנה היחידה שאף אחד לא רצה לקחת ממנה עוד. וחוץ מזה, עד עכשיו עוד לא ברור לנו מה הייתה מטרת הקרוטונים וכדורוני האורז הפריך שמישהו החליט לפזר מלמעלה.

הבאלי ביף הייתה המנה הטעימה ביותר בארוחה. היא כוללת בשר שורט ריב פרוס ברוטב שמזכיר קארי. הבשר היה עשוי נהדר, והרוטב, שם נמצא בסיס הטעם, באמת עשה איתו חסד. יחד איתה הגיעו שתי עוגות אורז עם מילוי לא מובן ולא אסטטי. באמת לא משהו שהייתי רוצה להיזכר בו שוב. אבל הבעיה האמיתית כאן הייתה המחיר. אין אף מנה זולה בצפרה, אבל זו מופרכת אפילו בדרגים האלו. 164 שקלים עבור מנת בשר קטנה יחסית דורש סיבה ממש טובה. כאן לא הייתה אפילו התחלה של סיבה בינונית. אפילו כלי משלוח שהוא קצת יותר מ"הנה פלסטיק שקנינו בזול, קח את האוכל ושתוק" לא טרחו לארגן. כל מה שהגיע איתה זו תחושה של מי שנפל קורבן לשיטת מצליח.

ואם זה לא הספיק הגענו אל "אטריות הזהב". נשבע לכם שככה קוראים לזה בתפריט. ודי ברור שהשאלה הבאה שלכם תהיה "מה בדיוק זהב באטריות אורז, שמוקפצות ברוטב כל כך פשוט עד שאני יכול להישבע שבת12 שלי מכינה כמוהו פעמיים בשבוע לארוחת ערב, עם פחות פטריות וירקות מהגרסה הביתית שלנו"? והתשובה תהיה – המחיר כמובן. כי מה יותר הגיוני מלקחת 93 שקלים על מנה שאם הייתם קונים אותה בדוכן האסייתי בקניון, בשליש מחיר, עדיין הייתם מתאכזבים מהתמורה למחיר.

הטעם המר בפה בסוף הארוחה היה אולי קשור לאוכל, אבל הרבה יותר לחוויה ולמחיר. שנה אחרי שהקורונה נכנסה לחיינו וכולנו עברנו לנוהל Wolt, אין שום הצדקה למשלוח כל כך מחופף ולא מקצועי שאחראי לכל כך הרבה כשלים במנות. ועדיין שום דבר לא מתחרה בחוצפה של מי שהחליט לתמחר את המנות. הפער בין רמת התמחור המוגזמת לבין רמת האוכל והאופן שבו הוא הוגש היה כל כך גדול שלא היה מדובר בסתם נפילה. זאת ההגדרה המילונית להתרסקות.

צפרה, יגאל אלון 96, 22:30-12:00, 03-6240044, משלוחים בוולט

ביף ג'א מו – 92
פופקורן שרימפס – 68
ביג איי טונה פיצה – 82
באלי ביף – 164
ג'נרל צ'או – 96
אטריות הזהב – 93

• ביקורת מסעדות
• צפרה
• אבי קונפורטי
• ביקורת משלוח
• מסעדות אסייתיות

• Facebook
• Twitter
• Email

יום הפילה הבינלאומי, כפי שהוכרז ה-13.8 ברחבי העולם, הוא יום בעייתי מאוד. נתח הפילה (טנדרלוין), שמשתרע לו לאורך עמוד השידרה של הפרה ומשני צדדיו וקצהו הצר מייצר סטייקים עגלגלים נפלאים למראה, היה בעבר חלומו הג'וסי של כל קרניבור ונחשב לטופ היוקרתי המוחלט של עולם הבשר עד סוף שנות ה-90, אך החיך המתעדכן והמשתדרג של פודיז ברחבי העולם גילה את האנטרקוט, את השייטל, את נתח הקצבים ושאר נתחים עסיסיים ושמנמנים יותר – והפילה הקלאסי הפך כמעט מוקצה מחמת מיאוס.

לא נשמיץ אותו ביום חגו הבינלאומי. הטענות נגדו – נתח רך מדי, עם טעמי בשר עדינים מדי, ללא שומן שיחדיר בו עסיס – נכונות כולן. אבל לצד מגרעותיו ובטיפול מדויק, נתח פילה מושלם יכול להיות גם עונג אדיר שנמס על הלשון ללא מאבק. לא חסרות מסעדות בעיר שיודעות לתת לו את הכבוד המגיע לו, ולפניכם כמה סיבות טובות לחגוג אותו כבר היום.

המשופד: איציק הגדול

לפעמים כל מה שפילה צריך זה תיבול קל, חיתוך לקוביות, שיפוד וגריל פחמים טוב. זה בדיוק מה שעושים אצל איציק הגדול, וב-90 שקל לשיפוד זו אחת ממנות הפילה הנגישות והטובות בעיר. הבעיה היחידה היא שמיד תרצו להזמין עוד אחד, כך שאולי עדיף להסתער מראש על הפורטרהאוס וואגיו שמשלב 600 גרם של פילה וסינטה על העצם ב-270 שקלים. אמרנו שחוגגים, לא?

המאפה: בסטה

מסעדת השוק האהובה והמוערכת לא ידועה בהכרח דווקא בגלל מנות הבשר שלה, אבל לאחרונה (השבוע!) הסתנן לתפריט שלה ספיישל שקשה לעמוד בפניו וכולל פילה בקר עם דוקסל פטריות עטוף בצק עלים, מוגש עם דמי גלאס, פטריות ותירס גמדי, מעין פרפרזה על מנת הביף וולינגטון הקלאסית שסחררה את עולם הקולינריה באייטיז. כל הטוב הזה ב-149 שקלים

הטרטרי: טופולופומפו

במסעדת היוקרה של שף אבי קונפורטי יש מספר מנות שנותנות לפילה הבקר טוויסטים שמוציאים אותו ממחוז השעמום אל עולמות האוממי האסיתיים. מנת הביף טרטר שמוגשת כראשונה לוקחת את הנתח הנא, קוצצת אותו ומשדרגת עם פניני סאגו, דאשי וואסאבי וחלמון כמהין, היא אחת הראשונות הטובות בארץ גם מחוץ לאליפות הפילה. 73 שקלים.

הקלאסי: יפו תל אביב

על שף חיים כהן אפשר לסמוך שאם הוא מגיש פילה במסעדה שלו, זו תהיה חוויה בלתי נשכחת. ואכן, על פי כל החוקים הנוקשים של המטבח הצרפתי, הפילה של יפו תל אביב מוגש קלאסי עם דמי-גלאס עגל, פירה אוורירי וחמאתי ובצלים צלויים ומתקתקים, ותמורת 180 שקל תוכלו לעצום עיניים ולדמיין שאתם בביסטרו הכי טוב שנכנסתם אליו בטעות בפאריז.

הבשרי: NG נוה צדק

בלי פינפונים ובלי קישוטים, הפילה של NG הוא מאסטרפיס של בשר נטו במשקל 220 גרם, מטופל למופת כמו כל נתח במקדש הבשרים הזה של נוה צדק ועשיר בטעמי יישון נפלאים שמעניקים לו עומק נדיר, כשהוא מלווה בצ'יפס אפוי מתפודי באטר שהם תענוג בפני עצמו. ב-156 שקלים הוא גם אחד ממנות הפילה המשתלמות בעיר.

האוממי: טאיזו

בקצרה: כל מתבכייני הפילה שטוענים נגד טעמיו העדינים צריכים לאכול את הנתח שמתקינים ממנו בטאיזו ולסתום את הפה. טיפול אוהב ומקורי עם חמאה חומה ואצות נורי לוקח אותו למחוזות טעם שגם הוא לא ידע שאפשר להגיע אליהן. יש בטאיזו מנות טובות יותר, אבל ספק אם יש בארץ מנת פילה מוצלחת יותר. 172 שקל.

האקזוטי: צפרה

הבנג בנג היא מנה סינית קלאסית שאהובה במיוחד בארוחות משפחתיות, ומבמרכזה בדרך כלל נתחי עוף שרוככו במהלומות מקל (ומכאן שמה הרועש). בצפרה מכינים אותה עם נתחי פילה בקר דקים אך לא עשויים מדי, ויחד עם כרובית, בצל ירוק ורוטב אקזוטי שמכיל ליים ועשבי תיבול אסיתיים מתקבלים ביסים מרעננים וכיפים. 130 שקל.

המפלצתי: הדסון

יש להודות: אף אחד לא מגיע למקום כמו הדסון, עם כל הנתחים המיוחדים והחיתוכים המושלמים, כדי לאכול פילה. אבל נתח הטי-בון הקלאסי שלהם, עם עצם ה-T שמאחדת נתח פילה ונתח סינטה, הוא אקסטזה של סיפוק ותאוות בשרים במחיר שמשתנה בהתאם לגודלו (אל תחשבו אפילו לקחת פחות מ-400 גרם).

• אוכלים שותים
• הכי טובים
• איציק הגדול
• מסעדות בשר
• צפרה
• הבסטה
• טופולופומפו
• יפו תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בצהרי יום באמצע השבוע מסעדת צפרה משקפת תמונת מצב של ענף המסעדנות בימי קורונה. עובדי הייטק רוכנים על צלחות בשולחנות ספורים והבר החדש שומם. מוזיקה קצבית ממלאת את החלל כזיכרון לימים שמחים יותר. לתוך המציאות הזו פוסע אבי קונפורטי בפנים טרודות. כשף ובעלים של מסעדות גדולות (צפרה, טופולופומפו ורשת זוזוברה), שעד כה אירחו מאות סועדים ביום, הוא בעיקר מתוסכל. יש לו בטן מלאה על ביבי והממשלה, על העובדים הזרים ועל התקשורת הלא מפרגנת.

ההתנהלות סביב הקורונה מוציאה את קונפורטי מכליו. "בישראל של היום אין מדדים, אין שקיפות ואין תהליך אמיתי ומסודר של קבלת החלטות. בממשלת החפיף של נתניהו הכל נזיל ומזגזג. אם ראש הממשלה יחליט בהבל פה, ותוך זילות והעמדת עובדה לשאר שרי הממשלה, להטיל סגר על המשק – כך יהיה", הוא יורה. "נתניהו נאשם בפלילים ובמספר פרשיות מורכבות? הוא שקוע בזה עד צוואר ותהליך קבלת ההחלטות הרסני למדינה, רווי חשבון פוליטי זר לאינטרסים של מדינת ישראל. אם היינו מנהלים עסקים בצורה כזו היינו פושטים רגל. ממשלת האחדות שלא מעניין אותה כלום מחזירה את ישראל שנה אחורה בכל פרמטר אפשרי. זה מייאש אבל התרגלנו".

אם הצלחה נמדדת ברעש תקשורתי ובאזכורים בקבוצות קולינריה, אזי קונפורטי הוא פאסה. בחיים האמיתיים נזקפת לזכותו תרומה מכרעת להתפתחות הקולינריה בישראל. פודיז ותיקים זוכרים את גרסתו למטבח סנטה פה בצ'ימיצ'נגה והמבורגרים משובחים ברשת מוזס בתחילת דרכה. פופקורן שרימפס ומנות נוספות שהוא הכניס ללקסיקון חלחלו למסעדות אסייתיות רבות. אלא שכיום סובלות המסעדות שלו מדימוי אליטיסטי ויקר. "אני מתנגד לפופוליזם ובורות בה רבים נפגעים בשל מניפולציות", הוא הודף את הטענות בכעס כבוש. "השיא היה ב־YNET. אחרי מה שעברנו עם גל גדות (סערת הפרסומת ל־HOT שקראה להישאר בבית – ש.ב.ד.), המנחה החצופה וחסרת המודעות והרגישות אמרה לי בסוף הראיון בצחוק 'המסעדה היקרה נפתחת', וסיימה בכך שהיא הייתה שמחה לבוא לאכול אצלי אך חוששת מהדבקה".

למרות מה שנתפס בעיניו כחוסר הערכה ועל אף המצב, קונפורטי לא נותן לשום דבר לעצור אותו. כשמסעדנים אחרים שוקלים אם להיות או לחדול הוא עסוק בהקמת ספוט חדש. "את צפרלקס – ואני לא מתנגד לקונוטציה לציפרלקס – אנו פותחים כמקום שמציע אוכל רחוב נגיש מלא טעם ותרבות", הוא מצביע על חלל צמוד לצפרה שהוקם בתקופת הסגר, במסגרת שיפוץ שנערך במסעדה בעלות של 4.5 מיליון ש"ח.

התפריט מורכב משלוש בחירות בקטגוריות שונות כמו לחמניות אסייתיות מאודות, לחמניות וייטנאמיות אפויות, מתוקים קטנים, משקאות בריאות קלים ובאבל טי. "השיפוץ לא היה מתוכנן. ניצלנו את הסגר כדי לחשוב מחדש איך היינו רוצים לראות את צפרה אחרי 14 שנים. נראה שזה צעד עם סיכון וכנראה הכי בטוח לסגור אבל זה לא אנחנו. אנחנו מחויבים לרעיון האירוח". בשל חוסר הוודאות פתיחת צפרלקס נדחתה למועד לא ידוע. עד אז ניתן לטעום חלק מהמנות החדשות במשלוח מצפרה. "סיימנו את התכניות האדריכליות ונפתח ברגע שנרגיש בטוחים יותר".

הסגר שהוטל ב־15 במרץ העמיד את קונפורטי בפני דילמה ייחודית לבעלי מסעדות אסייתיות – הצורך להתמודד עם טבחים זרים המוגנים על פי חוק. "החזקנו אותם כי לא יכולנו אחרת", הוא מסביר בלקוניות. "הטבחים הישראלים התפזרו. חלק מהעובדים העדיף לנצל את החל"ת. הם לא רוצים לחזור מוקדם יותר ללא פיצוי ואני מבין אותם. נוח לקבל כסף – גם אם פחות – ובמקום לעבוד ללכת לים".

איך עברת את התקופה האחרונה?
"כדי לפתוח מחדש לקחנו הלוואות בסדר גודל של כמיליון וחצי ש"ח למסעדה. בצפרה מערך המשלוחים הכפיל את עצמו אך גילינו שללא אורחים אנו מפסידים – והרבה. חברות הייטק מסביבנו צפויות לחזור למשרדים רק בינואר 2021 וקהל מבוגר חושש בצדק לצאת. טופולופומפו עמדה סגורה למשך חודש מאותו יום שישי כשהודיעו שהמסעדות נסגרות והיא תיפתח בחמישי הקרוב (13.8)".

וזוזוברה?
"היא עבדה מצוין כמו כל המסעדות בז'אנר הזה. עם 10 אנשים עשינו אותם סכומים שאנחנו עושים היום בצוות גדול בהרבה. אבל אסור לטעות – מתח הרווחים במשלוחים קטן יותר כך שבפועל רק שרדנו. זו הייתה שעתן היפה של כל המסעדות 'על יד' שנמצאות בפריפריה. הן נהנות מקהל שבוי ויכולות להרוויח בגלל מבנה הוצאות נמוך, ולכן הכפילו מחזורים".

מה עשית בזמן הסגר?
"שתיתי יותר מדי ואכלתי יותר מדי ובישלתי מהבוקר עד הערב. קניתי מטגנת ב־100 שקל, לא כמו מטגנות במטבחים שלי שעולות 50 אלף ש"ח, ואני מבסוט לאללה (מחייך). שבועיים לפני הסוף כבר איבדתי את חדוות האוכל והורדתי את כל מה שעליתי. הסגר היה יכול להיות בגדר מעז יצא מתוק לו הממשלה הייתה מגדירה ומנהלת את המצב. בפועל התחילו חששות שהפכו לפחדים שהפכו לחרדות. אם היו נותנים פיצוי סביר יכולנו לשבת בבית ולמצות את התקופה הזו. יכולנו להיות במקום אחר ולחזור עם כוחות ואנרגיות אבל בישראל מזלזלים במסעדות ולא סופרים אותנו. ולא רק אותנו מסתבר".

איך אתה לא מתייאש? מה מניע אותך?
"היכולת להאכיל אנשים, לחשוב לטווח ארוך ולא להרים ידיים היא בדי.אן.איי שלי. ליצור משהו לאורך זמן, להתגבר על הקשיים ולעמוד במטרות שלי. כל החיים אני נלחם בטחנות רוח. יש כל הזמן מקלות בגלגלים וגם העיתונאים לא מפרגנים. השאיפה שלנו למצוינות מתורגמת אצלכם בטעות כרצון לעשות יותר כסף. לא קראתי אף כתבה מחמיאה שמדגישה את הדרך, הזמן וההשקעה ואני גם לא מצפה לכך. אני כבר לא מחפש את ההתמודדות מול התקשורת אלא מול הקהל. בסוף הוא זה שמשלם וקובע".

צפרה

טופולופומפו

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אבי קונפורטי
• הישרדות: קורונה
• צפרה
• טופולופומפו
• זוזוברה