שלושה תל אביבים שכבר עשו את הצעד הגדול והסכימו לשלם ארנונה מהצד הלא נכון של רוקח משתפים בטיפים הכי טובים ביותר לרילוקיישן ממרכז תל אביב לצפון הרחוק שלה - וגם ענו על כמה מהשאלות הכי מגוחכות שיכולנו לחשוב עליהן
הם שלושה תל אביבים אמיצים שעשו את המעבר שכולנו מבועתים ממנו וזזו מהרדיוס המיידי של שדרות רוטשילד לשכונות המסתוריות שמעבר לירקון. אז מה היה הקש ששבר את שכר הדירה? כמה זמן לקח להם להסתגל? . אנחנו מצידנו היינו נחמדים ולא דרשנו דרכון בכניסה, בכל זאת אין לדעת מתי עלויות שכר הדירה יכריעו גם אותנו ונשמח שיש לנו קשרים באיזור.
אוריאל דסקל, איש תקשורת, נשוי + 1. עבר מדיזנגוף למעוז אביב ונווה שרת
מה היה המניע למעבר?
"גרתי בדיזנגוף, משם נעתי לאיזור דרום העיר שם עברתי לא מעט דירות ואז שוב לדיזנגוף. רצה המקרה וסוג של נזרקתי מהדירה ובדיוק חבר מהצבא חיפש שותף לדירה שלו במעוז אביב. במקביל קיבלתי הצעת עבודה בעיתונות ברמת החייל וחשבתי, אוקיי, זה מסתדר לי. המעבר למעוז אביב קרה לפני קצת יותר מעשור. זה היה מאוד נוח מבחינת העבודה, לא הייתי צריך רכב, רכבתי על אופניים לרמת החייל. אז גם פגשתי את מי שהפכה להיות אשתי – גם היא עברה מאיזור אבן גבירול וגם היא עבדה ברמת החייל. זה פשוט היה נוח, לא היינו צריכים לעשות את המסע המתיש ממרכז העיר לצפון. מאוחר יותר התחלנו לחפש דירה באזור ומצאנו בנווה שרת. הפטנזיה הייתה דירה בז'אן ז'ורס, אבל זה פשוט לא היה אפשרי. אנחנו שני אנשים שעובדים קשה מאוד אבל לא נגיע לחלום הזה אלא אם נזכה בלוטו וגם אז לא בטוח. גם את הדירה הזאת היה לנו מזל לרכוש. היום זה היה הרבה יותר יקר".
היה הלם תרבות?
"כשעברתי למעוז אביב הרגשתי שאני בקיבוץ. מדובר בשכונה סופר מיוחדת ומוזרה מבחינת איך שהיא בנויה ואיך שהקהילה שם עובדת. זה משהו אחר לחלוטין מלגור בדיזנגוף וזה היה שינוי משמעותי בסגנון החיים. זה לא שירדתי למטה לפאב השכונתי, אלא הייתי צריך להגיע אליו בתחבורה. אבל זה גם מפתיע לטובה שיש קיבוץ באמצע תל אביב".
קשה או שהתרגלת?
"יש לפעמים את הרגעים שאני מתגעגע מאוד ויש רגעים שזה טוב, אבל נווה שרת זה לא פרבר באמת. אנחנו עדיין מרגישים את העיר".
אתה מרגיש שאתה גר בעיר? זאת עדיין תל אביב?
"בנווה שרת יש גם את כל היתרונות התל אביבים מבחינה הגיוון באוכלוסיה ומבחינה תרבותית, אבל כן, זה לא כמו לגור במרכז. בגלל העבודות כרגע לוקח שעה להגיע למרכז תל אביב, אז מתישהו ב-2038 כנראה נרגיש שאנחנו יותר מחוברים".
לאן יוצאים בנווה שרת?
"לוקחים מונית ונוסעים לתל אביב, כלומר, למרכז העיר. הרבה פעמים יוצאים לרמת החייל".
השאלה שכולם חוששים לדעת את התשובה עליה: וולט מגיעים אליכם?
"יש פה ושם מסעדות שלא, אבל בגדול יש כל מה שרוצים. ברמת אביב עצמה יש את כל רשתות המזון וברמת החייל יש מסעדות ולא חסרים מקומות טובים. בוולט אולי חסר קצת סושי טוב, לתשומת לבכם. יש ביקוש".
מה הפינה האהובה עליך בשכונה? זאת שווה להגיע אליה גם אם אתה לא גר שם?
"הקאנטרי והבריכה מאוד קהילתיים. זה מעין מועדון ספורט שהייתי שמח שיהיה בכל שכונה ויש גם כאלה שמגיעים אליו ממרכז העיר כי הבריכה באמת מעולה. אחלה מוסד".
שלושת הדברים העיקריים שמי ששוקל מעבר צריך לדעת?
"יש הכל בשכונה, יש מרכז מסחרי שיש בו כל מה שצריך, יש הרבה ילדים ובני נוער שפחות רואים מסתובבים במרכז. השכונה מגובשת מאוד, היו בחירות לועד השכונתי והיו הרבה מועמדים והרבה מעורבות בהצבעה – לאנשים אכפת מאוד מהשכונה. הרבה פרוייקטים חדשים נבנים ויש עוד בקנה. זאת אולי השכונה הכי שכונתית שגרתי בה: כולם מכירים את כולם, קצת כמו לגור באחת הקריות רק עם כל היתרונות של תל אביב".
גיל רגב, בת 27, עובדת בקרן הון סיכון, בזוגיות + כלבה. עברה ממרכז העיר לרמת אביב הירוקה
מה היה המניע למעבר?
"שנינו גרנו בתל אביב שנתיים, הוא בכרם ואני ברחוב הפרדס ואז בשנקין. אחר כך יצאנו מהעיר לטובת לימודים, וכשחזרנו החלטנו לחזור לרמת אביב הירוקה. אני מאוהבת בתל אביב ובאיזור לב העיר. כשעברתי ללמוד בבאר שבע, בשנה הראשונה ללימודים הייתי מדוכדכת והיה לי קשה. התגעגעתי. בלב העיר יצאתי החוצה והרגשתי טוב, שהעיר נותנת לי השראה ושאני שייכת. למרות כל זה החלטנו לא לחזור למרכז – בגלל המחיר. רובינו בחבר'ה זוגות צעירים ולא נשואים שלא מתכננים ילדים כרגע. פשוט לא רצינו להוציא כל כך הרבה על מגורים".
היה הלם תרבות?
"יש לנו עוד זוגות חברים שעשו את המעבר וכולנו גרים באותו רדיוס וזה עזר. זאת אמנם שכונה יותר משפחתית אבל עם חמישה זוגות שגרים באיזור אנחנו לא מרגישים תלושים ויש בר-שניים טובים שעושים את העבודה. אחרי המעבר גיליתי דברים שלא חשבתי עליהם – גדלתי במושב ומרכז העיר מאוד צפופה ובנויה. בירוקה יש יותר מרחב והמון ירוק. אפשר לבחור אם לקחת חלק בטירוף של המרכז או לחיות יותר באיזי. בעבודה אני חיה בקצב מאוד גבוה, אז מרגיש לי נעים לחזור לשכונה רגועה ושקטה. אני במרחק אוטובוס או קורקינט מהמרכז ובשבילי כרגע זה מספיק טוב".
קשה או שהתרגלת?
"אני מתגעגעת למרכז העיר, זה מאוד שונה. יש תחושת פומו תמידית. אני לא גרה במקןום שהכל קורה בו".
את מרגישה שאת גרה בעיר? זאת עדיין תל אביב?
"כן, אבל לא בלב שלם, כמו שהרגשתי קודם שאני תל אביבית. אפשר לומר שכן אבל עם כוכבית".
לאן יוצאים ברמת אביב הירוקה?
"אנחנו גרים ליד ברודצקי – ממש ליד בר בשם ראש פינה. יכולים לשבת שם חבר'ה מבוגרים על בירה אבל יהיה גם שולחן של אנשים בגילנו, זה מעורבב. יש גם בר יין מצוין – ברשל – שיש בו אווירה לאנשים בגילנו. שניהם דקה הליכה מהדירה שלנו".
השאלה שכולם חוששים לדעת את התשובה עליה: וולט מגיעים אליכם?
"לא קרה לי שרציתי להזמין ולא היה אפשר".
מה הפינה האהובה עלייך בשכונה? זאת שווה להגיע אליה גם אם את לא גרה שם?
"חורשת רידינג, ליד תיכון אליאנס. עכשיו בקיץ היא קצת חומה, אבל בכללי היא מאוד ירוקה ומוצלת. יש בה גינת כלבים גדולה ועכשיו יש בה גם קפה. בחורף היא מקבלת וייב סופר אירופאי ואנשים יושבים עם שמיכות. היא ממש באמצע השכונה ורואים בה מגוון – משפחות עם ילדים, צעירים ומבוגרים. השכונה לא הומוגנית ולא מיועדת רק למשפחות, למרות התדמית שלה. צריך לזכור שהיא קרובה לאוניברסיטה ויש בה גם הרבה סטודנטים".
שלושת הדברים העיקריים שמי ששוקל מעבר צריך לדעת?
"לא לפחד מאוטובוסים – אנשים שגרים במרכז העיר רגילים ללכת ברגל ולעלות על אוטובוס נראה פרוייקט, כי הכל נורא קרוב. במרכז לא צריך להתאמץ על דברים – מקניית חלב עד ללתחזק קשר עם חברה – וזה סוויץ' שצריך לעשות בראש. חברה שהגיעה אליי מדיזנגוף הייתה בשוק שלקח לה רק 10 דקות באוטובוס. זה יותר קרוב ממה שזה מרגיש. מדובר באיזור שכונתי במובן האינטימי, תהנו מהקצב האיטי – זה מדייק את החיים. אני כבר לא עושה דברים כי הם ברירת מחדל ופשוט נמצאים שם אלא אני ממש צריכה לבחור. זה דווקא משהו טוב".
מיטל ברקוביץ, מייסדת מיזם "נשים בהייטק", נשואה + 2. עברה ממרכז העיר להדר יוסף
מה היה המניע למעבר?
"לפני עשור גרנו בדירת שני חדרים ביהודה המכבי. הילדה הייתה איתנו בחדר והייתי בהריון עם השנייה. כל הזמן ניסיתי לסדר את הדירה ככה שתתאים ונסתדר. בשבוע 35 נכנסתי ללחץ, וככה מהרגע להרגע, כשאני בשבוע 38, עברנו להדר יוסף. ילדתי 4 ימים אחרי המעבר".
קשה או שהתרגלת?
"מכיוון שלא היה מקום במרכז העיר, הילדה הייתה כבר בגן בהדר יוסף והיה לי גם חבר טוב שגר פה אז הכרתי את השכונה בזכותו ולכן היה לנו פחות הלם במעבר. זה שונה, כל הפעילות פה היא אחר הצהריים, יש גינות, את בית הקפה והפיצה השכנותית המעולה. יש בשכונה משהו קהילתי-משפחתי. מרחב התנועה ללא כבישים מדהים וזה התאים מאוד לשלב שהיינו בו עם ילדות קטנות שמתחילות ללכת. מהר מאוד חברנו לעוד משפחות שהפכו להיות המשפחה שלנו. קל לי יותר לגדל את הבנות כאן. העזרה ההדדית פה גבוהה והבנות בגיל צעיר התחילו ללכת לבד. הכל מרגיש בטוח יותר".
את מרגישה שאת גרה בעיר? זאת עדיין תל אביב?
"לא מרגיש לי תל אביב ואני מתגעגעת לעיר. כשאני נכנסת לאבן גבירול, בפניה מרוקח שמאלה, אני אומרת 'איך אני מתה על תל אביב, איך אני מתגעגעת'. אין את האנרגיה, התנועה, החיות, זה לא קיים פה. ועדיין, זה לא לגור בקיבוץ. זה משהו באמצע, מקום שהוא בין תל אביב לקיבוץ".
לאן יוצאים בהדר יוסף?
"אנחנו מטר מפארק הירקון, אין באמת צורך לצאת לעיר. יש הצגות בבית פרנקפורט, בית קפה שכונתי, פיצה ריסו המצוינת, אם צריך קניון – קופצים לאיילון. אנחנו יוצאים גם לרמת החייל. מבחינה מקצועית אצלי הכל קורה במרכז העיר, אז אני נכנסת על בסיס קבוע, כמובן עם אוטו כי זה רחוק. אפילו על אופניים חשמליים זאת חתיכת נסיעה לעיר".
השאלה שכולם חוששים לדעת את התשובה עליה: וולט מגיעים אליכם?
"מגיע בשפע ויש מבחר".
מה הפינה האהובה עלייך בשכונה? זאת שווה להגיע אליה גם אם את לא גרה שם?
"פיצה ריסו במרכז המסחרי הישן".
שלושת הדברים העיקריים שמי ששוקל מעבר צריך לדעת?
"תלוי גילאי הילדים – חייבים להכיר את בית פרנקפורט, את המרכז המסחרי, ולהזמין כרטיסים לכל ההופעות בפארק כי אחרת שומעים אותן בפול ווליום ומתבאסים שאת לא שם".
