לאורך כל חודש דצמבר מוצפים הפוסטים של עיריית תל אביב בתגובות מאחד של חן עמרם. חן עמרם היה אזרח תל אביבי רגיל לחלוטין, עד שביום בהיר אחד יצא לטיול עם כלבתו, טאריה, ולפתע קפץ עליו פקח ונתן לו דו"ח (על סך 730 ש"ח) על כך שלטענתו, לא אסף את הקקי שלה – דבר שעמרם מכחיש לחלוטין.

כדי לנסות להעביר לכולנו עד כמה בדיוק המקרה של ומסריח, עמרם תמיד מצרף קלוזאפ של קקי של כלב על רקע דשא ירוק. אם בהתחלה חשבתי שמדובר באילוסטרציה לרגשות שלו, הרי שמסתבר שהתמונה הגנרית (שלא ניתן לגזור ממנה שום דבר לא על הסביבה שבה היא צולמה ובוודאי לא על זהות הכלב שיצר את המיצב שבמרכזה), זו התמונה שעמרם קיבל מהעירייה כשביקש לקבל הוכחות על אשמתו. "זו צואה של כלב אחר, כלב קטן", טוען עמרם, "אני כבר מכיר את הצואה של הכלבה שלי ובטיול בו קיבלנו את הדו"ח היא בכלל עשתה קקי רק אחרי שקיבלנו את הדו"ח.

האמבוש שעשה, לכאורה, הפקח הרתיח את דמו והוא החל לפרסם על כך בפייסבוק באובססיביות – וגילה שהוא לא לבד. עשרות אנשים חזרו אליו עם סיפורים מחורבנים לא פחות, וכך עמרם גילה גם שלפחות ארבעה אנשים שונים מבין אלו שתיארו קבלת דו"ח לא מוצדק, קיבלו את הדו"ח מאותו הפקח – שתואר גם כמתנהל באגרסיביות כלפי בעלי הכלבים (שמו של הפקח המדובר שמור במערכת טיים אאוט). אז מי מפקח על הפקחים?

אחד האנשים שפנו לחן הוא שי ליבוביץ', שגם הוא טוען שנעשה לו עוול ומנסה להילחם לבטלו. יום שישי אחד בחודש יולי האחרון הוא הלך עם כלבו טאקו לגינת הכלבים בגן מאיר. לדברי ליבוביץ', כמו תמיד טאקו הלך למקום הקבוע שלו בגינה ולאחר מכן שי אסף אחריו. שבועיים לאחר מכן הוא קיבל דו"ח בדואר רשום על כך שלא אסף את צואת כלבו. ליבוביץ' היה בהלם. איך הגיעו אליו, איך בכלל ידעו שהוא היה בגן מאיר בתאריך הזה, ואיך בכל זאת התעלמו מהעובדה שהוא כן אסף אחר טאקו? כך או כך, אף פקח לא ניגש אליו בזירה.

בתגובה לערעור שהגיש ליבוביץ' (שנדחה, כמובן) נכתב על ידי הפקח שכשהגיע לגן באותו יום ראה "בזווית עיניו" כלב מעורב חום עושה את צרכיו. הוא יצא מהגן, חיכה עשר דקות ולאחר מכן חזר לבדוק אם הקקי פונה. בתמונות שצורפו כהוכחות – אכן יש תמונה של הצואה המדוברת ותמונה של טאקו משחק לו בגן. אבל הקרקע של תמונת הקקי המפלילה שונה מאוד מהקרקע עליה הולך טאקו. אז אם הפקח ראה את הכלב עושה קקי לבד מבלי שירימו אחריו למה לא צילם את זה? למה האשמה של ליבוביץ' צריכה להיות מוכחת באמצעות, שוב, תמונה גנרית של קקי ואז תמונה נפרדת של הכלב? בהצהרה של הפקח רשום שבגלל שלא היה עליו את מדפסת הדו"חות הוא הסביר את המצב לבעלי הכלב, שמע את טיעוניו ועדכן אותו שיגיע לו דו"ח בדואר – דבר שליבוביץ' מכחיש, וסבור שהוא פשוט סרק את הכלב בזמן ששיחק בגן והלך.

ניסיתי לחפש מישהו שדווקא כן הצליח לבטל את הדו"ח, איזה מנצח/ת במאבק וכך הגעתי לשני אוריין, מנכל"ית חברת תרגום שגרה ביפו. במאי 2020 היא יצאה לטיול עם כלבתה הזקנה, אוה, וכבר חזרה הביתה. בעודה מכינה חביתה היא שמעה לפתע דפיקות חזקות בדלת, "הכי נורא בכל הסיפור היו הדפיקות האלה בדלת. זה היה כמו שמשטרה דופקת באמצע הלילה על דלת של סוחר סמים". פקח עמד מחוץ לדלת, סרק ישר את הכלבה שלה והאשים אותה בכך שלא אספה את צואתה. היא ביקשה הוכחות, הפקח הצביע על הפקח הנוסף שהיה איתו כעד ואמר ששניהם ראו את המקרה ממרחק של מטר. אבל שוב, אם זה המצב – למה הם לא פנו אליה לאחר המקרה? למה היה צריך לעקוב אחריה עד הבית?

אוריין כבר קיבלה בעבר דו"ח לא מוצדק על אי אסיפת צואה ולכן החליטה שהפעם אין מצב שמוותרת. בדו"ח שקיבלה לא היה מתואר איך אפשר לבקש להישפט והיא הייתה צריכה לעבור מסכת עינויים בירוקרטית רק כדי לקבל בכלל את אופציה לעמוד מול שופט. באפריל 2021, כמעט שנה לאחר הקקי שלא היה, היא קיבלה תאריך למשפט (אוה כבר הספיקה ללכת לעולמה בשיבה טובה). כשהגיעה ליום עצמו מסתבר ששכחו לזמן את הפקחים. בתאריך השני, הפלא ופלא, הפקחים זומנו והגיעו. בעדותם הם מסרו הצהרות שונות ולא הצליחו לספק תשובה לגיטימית מדוע לא פנו אליה ברחוב עצמו והיו צריכים להגיע ולדפוק על דלתה. בדרך כלל מילה של פקח מספיקה אל מול מילה של מתלונן אך "מחמת הספק" הדו"ח בוטל. אוריין גם דרשה, אך לא קיבלה, החזרי הוצאות על שני ימי העבודה שהפסידה.

בינתיים, חן עמרם איגד ופתח עבור כל אותם מתלוננים קבוצת וואטסאפ. בקבוצה האנשים מנסים להתארגן יחד כדי לנסות לערער קולקטיבית על הדוח"ות הלא מוצדקים שלהם. המטרה הנוספת והחשובה לא פחות להם היא לנסות לתפוס על חם פקח סורח. עמרם חושב שיש פה סיפור גדול יותר מאיזה פקח או שניים בעייתיים – קקיגייט של ממש, שיטה בה אין פיקוח על האנשים שאחראים לפקח עלינו ומקבלים מיידית את המילה שלהם, גם אם ההוכחות קלושות במקרה הטוב. כשחושבים שלמרות הנושא (שנשמע מצחיק, צריך להודות), מדובר בסופו של דבר דו"חות שמתחילים ב-730 ש"ח – זה כבר מפחיד. בטח אם יש אנשים שחווים ממש מצוקה נפשית בעקבות אגרסיביות של פקח – לה אין הצדקה גם אם הכלב חירבן על המדרכה פעמיים.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה לכתבה:"פקחי עיריית תל אביב-יפו אינם צריכים לעמוד במכסה כלשהי של דו"חות ואינם מקבלים שכר עידוד או תמריצים כלשהם על פי כמות דו"חות אותם הם מבצעים. הפקחים עוברים סדנאות והשתלמויות על ידי גורמים מקצועיים כדי לבצע את עבודתם נאמנה ובהתאם לחוקים ובנוסף גם עוברים תדריך לפני כל יציאה למשמרת. ישנם מקרים בהם הפקחים רואים בעיניהם את העבירה מתבצעת אך לא מצליחים לתעד את רגע הטלת הצואה. במקרים אלו הפקח רשאי לתת דו"ח ולתאר את האירוע, אלא אם כן יש ספק כלשהו ואז לא יינתן דו"ח. כ-213 ערעורים הוגשו בשנה האחרונה, מתוכם הוגשו 66 בקשות לביטול שלא התקבלו ואז הוסבו לבקשת התושבים ל-66 בקשות להישפט, כ-23 ערעורים בוטלו. 7 ערעורים עדיין בבדיקה".

• הבועה
• גינות כלבים
• כלבים
• פלורנטין
• קקי

רובינו אוכלים חרא מפעם לפעם, זה ממש לא סוד, אבל העוברים ושווים שנתקלו בימים האחרונים בפסלי הקקי הצבעוניים שפוזרו ברחבי העיר לא הצליחו להוריד את החיוך מהפרצוף. זה בדיוק מה שעזרא הרמן – האמן שהציף את כיכר דיזנגוף ומקומות נוספים בפופ ארט צבעוני, בועט ושמח – התכוון שיקרה.

״חרא כולנו אוכלים אבל אצל כל אחד יש מורכבות, משהו יפה ושונה שמתבטא בצבעוניות של הפסלים״, אמר לנו הרמן. ״עבדתי על הפרויקט חודשיים, וכל אחד רואה בקקי משהו אחר. זה היופי. לתת מבט שונה כל כך על משהו שהסתכלתי עליו אחרת לגמרי עד אז״. בעבודות אחרות של הרמן – יליד גרמניה שעלה לארץ בגיל עשר, ולמד בישיבה – ניתן לראות אובססיה של ממש לעיסוק אבסטרקטי בצבע, שאת הכלים הראשונים לשימוש בו ספג מאביו, טכנאי צבע שהוא מגדיר כ״גאון חומרים״. את הקונספט הפילוסופי הראשוני שמנחה את העבודות שלו הוא מנסה לפרק תמיד לתוצאות מאוד פרקטיות שעדיין יביעו את הרעיון הגדול, לצד שמחה ואופטימיות שמאפיינות את עין האמן שלו.

פרויקט הקקי, תוצר של שילוב בין רעיון פילוסופי לרוח שטות, הוא לא סתם הפתעה משמחת במרחב הציבורי, אלא עושה מה שרק אמנות ממש טובה עושה לנו: גורם לנו להתעסק בנושא שנוי במחלוקת, ואפילו מוסתר. הבחירה להרים את הפרויקט דווקא במרחב הציבורי לא מקרית; הפרשות אנושיות הן עדיין טאבו בעולם המערבי. אנחנו נגעלים מהן, מסתירים אותן ומתביישים בהן.

״אם הפסלים היו חומים אף אחד לא היה מרים אותם״, אומר הרמן, ״אבל כל הצבעוניים נחטפו מהכיכר מהר מאוד. אנשים לקחו אותם. לאסתטיקה יש תפקיד קריטי בחיים שלנו. אם ייגש אלינו הומלס רוב האנשים פחות יטו לעזור לו, רק כי הוא מריח לא טוב והנראות שלו דוחה אותנו. כשייגש אלינו מישהו מטופח נהיה הרבה יותר פתוחים להקשבה״.

מיצבי הקקי מרפררים ליצירות אחרות בהיסטוריה של האמנות, כמו האסלה של דושאן. האסתטיקה שהרמן מתייחס אליה בפסלי הקקי – מציבה מראה קצת מסריחה (לא התאפקנו) ומאוד הומוריסטית מול הפנים של כולנו, מעלה שאלות בנוגע לאופן שאנחנו מבצעים בחירות בחיים ומזכירה לנו לקחת את עצמנו קצת יותר בקלות. מה עוד אפשר לבקש.
מוזמנים להתרשם משלל יצירותיו של הרמן בסטודיו שלו בשביל המרץ 3.ניתן לתאם מראש דרך האינסטגרם

• הבועה
• אמנות
• כיכר דיזנגוף
• קקי
• מיצב

גבירותי ורבותיי, הקקנוע חוזר. זקני העיר וזקנותיה זוכרים ודאי כיצד חנך ראש העיר שלמה "צ'יץ" להט בסוף שנות השמונים את הקקנוע, הלוא הוא האופנוע המצויד בשואב אימתני וציוד ניקוי מדוגם ששעט ברחובות העיר בחיפוש אחר קקי של כלבים לפנותו. 32 שנים אחר כך, ובעיית הקקי של כלבים רק הולכת ומחריפה. זמן מושלם לקאמבק קקנועי.

ואכן, במסגרת שאיפתה של עיריית תל אביב-יפו לשמור על עיר נקייה ואסתטית עבור כולנו, וכחלק מהמאבק העיקש של בתופעת אי איסוף צואת כלבים על ידי בעליהם, החל אגף התברואה וניהול הפסולת של עיריית תל אביב-יפו להפעיל יחידת קקנועים – קטנועים לאיסוף צואת כלבים ברחבי העיר.

הקקנוע, פיתוח תוצרת כחול-לבן, שואב את צואת הכלבים שלא נאספה אל מיכל איסוף המכיל כ-20 ליטר ויכול לבצע כ-200 שאיבות עד שמתמלא. הקקנועים יסרקו את העיר לאורכה ולרוחבה, מבוקר עד ערב, לפי תוכנית עבודה סדורה שנבנתה על סמך בקשות של אנשי תברואה בשטח ותלונות של תושבים למוקד 106+. פעולת איסוף הצואה על ידי הקקנוע מצטרפת לשלל פעולות למיגור מפגעי הצואה, בהן חלוקת דוחות לבעלי כלבים שאינם אוספים את צואת כלבם, הצבת מתקני שקיות לאיסוף צואה בגינות ובפארקים, הקמת עשרות גינות כלבים ברחבי העיר ואף אישור חוק עזר עירוני המאפשר לקחת דגימות DNA מהקקי של הכלבים כדי לאתר את בעליהם הסוררים.

בתל אביב-יפו היחס בין מספר הכלבים לבני האדם נחשב לאחד הגבוהים בעולם, עם יותר מ-40 אלף משקי בית בעלי כלבים, כך שלמעשה 1 מכל 11 תושבים הוא בעליו של כלב. הכלבים עושים את צרכיהם במרחב הציבורי, ועל פי נתונים שנאספו בעירייה כ-500 קילו צואת כלבים בממוצע בחודש לא נאספת על ידי בעליהם. כאמור לעיל, העירייה מצידה פועלת ביתר שאת למיגור המפגעים, אך האחריות לשמור על ניקיון המרחב הציבורי מוטלת בראש ובראשונה על בעלי הכלבים.

בחודש אפריל השנה יצאה עיריית תל אביב-יפו בקמפיין נרחב הקורא לאיסוף צואת כלבים לאחר שנמצא כי במהלך שנת 2020 נרשמה עלייה ניכרת בהיקף הדיווחים על צואת הכלבים שלא נאספת על ידי בעלי הכלבים בעיר, כמו גם עלייה באי שביעות רצון התושבים ממפגע זה. בשנת 2020 לבד, נפתחו 6,766 קריאות שירות במוקד שירות 106 פלוס ובאפליקציה 106+ אודות ניקיון ואכיפה בנושא צואת כלבים במרחב הציבורי. הסיירת הירוקה, האחראית על אכיפת הנושא, חילקה יותר מ-3,500 דוחות למפרי ההנחיות. אל תצטרפו לסטטיסטיקה ותנו כבוד לקקנוע.

• הבועה
• קקי
• כלבים
• עיריית תל אביב
• ניקיון

ישר על הרגע הראשון נרשמה דרמה קטנה. אחד מחברי הסיירת הירוקה זיהה בעל כלב סורר בפינת רוטשילד-מרמורק. הכלב הלך ללא רצועה ואיגור בעל עיני הנץ, אחד מארבעת הפקחים שהתלווינו אליהם בסיור, החל לצעוד לכיוונו בקצב מהיר. כשבעל הכלב זיהה אותו הוא פתח במנוסה ונעלם. איגור ביצע תרגולת אחורה-פנה וחזר אלינו. בכל זאת, מדובר בסיירת ירוקה שאמונה על מבצע אכיפה לבעלי כלבים, לא סצינה מ-NYPD.

האמת היא שהסיור שאליו התלוונו לפקחים השבוע עבר בשקט יחסי. רק דו"ח אחד נרשם במהלכו (ונרחיב עליו בהמשך), כשרוב בעלי הכלבים שנתקלנו בהם אספו גללים, שמרו על כלבים קשורים והמציאו שבבים ומסמכים בהתאם לנדרש. הכלבים מצדם זכו לבונוס בדמות חטיף ממותג – גם הוא חלקממבצע האכיפה וההסברה שמובילה באחרונה עיריית תל אביב-יפו נגד אי איסוף גללים.

בשבתי ככתב לענייני קקי של כלבים, נתבקשתי לעבור לפני הסיור על הנתונים המבאסים שהובילו למבצע הנוכחי. האמת היא שגם בלעדיהם ניכר שמצב הקקי והכלבים הלא קשורים בעיר הוא די גרוע. היחס בין מספר הכלבים לבני אדם בתל אביב הוא מהגדולים בעולם, עניין מבורך כשלעצמו: 1 מכל 10 תושבים הוא בעלים של כלב. מה שפחות נחמד זה שכ-500 קילו של צואת כלבים לא נאספת בממוצע בחודש. השכונות החומות ביותר, אם תהיתן, הן פלורנטין, לב העיר והצפון הישן, ובהן מתמקדת האכיפה.

הסיור החל בכיכר הבימה בשעת בוקר סבירה ומשם המשכנו צפונה לשדרות ח"ן. בעלי הכלבים באזור היו מבין הממושמעים והנחמדים שיצא לי לפגוש באותו בוקר ובכלל, וכך גם ההולכים על ארבע. הפקחים, שהתקרבו גם לשומרי הסדר במטרה לחלק חטיפים ועלוני הסברה, נתקלו לרוב ברגע הראשון במופע של חשדנות מצד בעלי הכלבים, כנראה תגובה טבעית לרגע שבו בעל סמכות ניגש לאזרח. אלא שהחשדנות התפוגגה במהרה והוחלפה בנחמדות, ליטופים וחטיפים. תכלס כיף לשמוע מצד בעל תפקיד שאתה ממש אחלה! (גם אם אתה ואמא שלך ידעתם את זה לאורך כל הדרך).

"שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה"

השקט היחסי הופר כשהתקרבנו לכיוון פארק גן העיר סמוך לעירייה. אורן, פקח נוסף שסייר אתנו, זיהה כלב שהסתובב בלי רצועה ונתן דו"ח לבעלים. למען האמת חשבנו שהאירוע עבר ברוגע ורצינו להמשיך בדרכנו, אלא שמקבל הדו"ח נתקל שוב בקבוצת הפקחים בשדרות בן-גוריון והחל להמטיר מלים קשות לכיוונה.

"ככה נראית המדינה המסריחה שלנו, אנחנו נלך לבית משפט", הטיח בהם ואז החליט להוציא חופן של שטרות מארנקו ולפזר לכיוונם ועל המדרכה. הפקחים ניסו, בסוף גם הצליחו, פחות או יותר, להרגיע את האדון ודרכינו נפרדו. קשה לשפוט אדם ברגע כזה, ניכר שהפקחים ידעו להכיל את עצביו ולסייע לו ככל שניתן.

עדות לחשיבות שאזרחים רבים נותנים למבצע הנוכחי התגלתה לנו רגעים ספורים לפני כן. ברחוב מלכי ישראל ניגש לפקחים בחור שישב באחד מבתי הקפה באזור, וביקש מהם להגיע לאזור מגוריו שכן יש שם "מלא חרא של כלבים". הפקחים מצדם רשמו את הפרטים והבטיחו לו לקיים באזור אכיפה בזמן הקרוב.

משם נרגענו ברחוב צדדי עם כמה משולשים של אבטיח קר, והתפניתי לתחקר את הפקחים אודות התנסויותיהם ובעיקר, איך לא, בנוגע לתגובות שהם מקבלים. הם ענו לי, בין השאר, שאחד ציין ש"מגעיל אותו לאסוף קקי", אחר טען שהכלב בכלל לא שלו, שהיו אלה שמיהרו לערב הורים ובני משפחה בעלי השפעה, ואולי הסיפור הטוב מכולם הוא על זה שהלך במהירות, חשב שהפקח הלך לכיוון אחר, וכשדרכיהם הצטלבו ענה לו: "שיט, חשבתי שהצלחתי לברוח ממך. שמע: אשתי בדיוק מניקה את הילדה".

אבל אולי ז'אנר התגובות המקומם ביותר ששמעתי מהם הוא על תושבי שכונות פאר, בצפון העיר ובמגדלי היוקרה, שהקנס פשוט לא מזיז להם. "תן לי כמה דו"חות שתרצה, אמשיך לא לאסוף", הפטירו לעברם, כי מתברר שאם יש לך כסף אתה יכול להיות חרא של בנאדם. ליטרלי. ועדיין – אני משער שגם הזן הזה, כמו גם ביתר חלקי העיר, הוא מיעוט של המיעוט ורוב בעלי הכלבים נוטים להישמר ולאסוף. נטיית הלב היא להאמין שכדי להיות בעל כלב (או כל חיית מחמד אחרת) אתה צריך להיות אדם טוב. לא כל אחד מסוגל לזה, ורק הטובים מספיק מאמצים לחיקם חבר כזה של אמת.

סיימנו את הסיור בשעת בוקר מאוחרת באותו מקום שהתחלנו, ליד הבימה, בזמן ששחקני תיאטרון מוכרים כבר התיישבו לשתות את אספרסו הבוקר שלהם לקראת החזרות/הצגות היומיות, רגע לפני שהרופאים הפגינו נגד פיטוריהם של חלק מעמיתיהם בכיכר הסמוכה. צילמנו כמה תמונות יפות, ונפרדנו לשלום. לא תמיד קל להיות בצד הזה של הפיקוח, באכיפה על בעלי כלבים או על כל דבר אחר. עידן, משה, איגור ואורן, תודה על הסיור! מי ייתן ולא תצטרכו להתעסק יותר מדי בחרא הזה.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• אימוץ כלבים
• כלבים
• קקי
• חרא
• צואה

• Facebook
• Twitter
• Email

ממש כשם שהמדינה שמה לה למטרה לנכש את שדות המוקשים הלא מסומנים ברמת הגולן, מנסה העירייה בשנים האחרונות להשיב מלחמה בתחום איסוף גללי הכלבים. בתקופה האחרונה החלה העירייה להשתמש בכלי חדש נגד בעלי הכלבים המסריחים, עם הפעלתה סיירת סמויה שתנסה לתפוס את הקקי חם.

>> המדריך המלא לרחוב טשרניחובסקי המתחדש
>> 10 המקומות הכי מפחידים בתל אביב

"הנה, אלה רק מהחודש האחרון", מחזיק בידיו גיא דהן, אחד ממנהלי המשמרת בסיירת הירוקה ערמת תלונות שהצטברו על התופעה, רגע לפני שהוא מזניק את המסתערבים שלו לעוד יום עבודה אמיץ. הוא ופקח נוסף בשם עדי יוצאים אל מה שאפשר להגדיר בסיירת הירוקה כגראונד זירו, ככיס התנגדות העיקרי למאמצי ניקוי הרחובות – שכונת פלורנטין "הבעייתית" כלשונם, שממנה יש "ים של קריאות, ים של צואה". אלא שבניגוד לצרות הטינופת האחרות של פלורנטין, הפעם אפשר להטיל את האשם – או לפחות את האשם התורם – על התושבים עצמם ולא רק על הרשויות.

לדברי דהן כמה מאפיינים הופכים את פלורנטין לבעייתית – העובדה שרוב תושביה הם זמניים, האופי הבלייני שלה שהופך את שעות פיק הקקי ללא צפויות (בליינים שחוזרים שיכורים בארבע בבוקר כנראה לא ממהרים לאסוף את הקקי) וגם ההתארגנות בשכונה – קבוצות הווטסאפ של תושביה שמתריעים בפני שכניהם על הפקחים שבדרך. "לכן שם אנחנו חייבים לעבוד באופן סמוי", מספר דהן. "צואה זה לא רצח, אבל בהתחשב בהיקף התופעה, אין ברירה".

"לתפוס צואה זה לא משהו פשוט, צריך סבלנות", מספר קובי, פקח אחר. בחלק מהמקרים נאלצים הפקחים להתמודד גם עם תלונותיהם של התושבים שאינם מרוצים כמובן מהדוח (בסך 730 ש"ח שניחת עליהם), בהם גם סלבס שלא חוששים להתפרץ על מי שבסך הכל ניסה לאכוף נגדם את החוק שאוסר על השארת הקקי של הכלב על המדרכה. אחת מהם היא דוגמנית ושחקנית מוכרת שאת שמה לא פרסמנו כאן.

בפועל הפעילות הסמויה – לפחות ביום שבו התלווינו אליה – מתקשה להניב תוצאות. לפתע, אחרי שעות של המתנה, מתריע הפקח קובי בפני חברו על כלב בעל מאפיינים עיכוליים חשודים. "תראה, השחור מת ללחוץ", הוא מדווח, וחבריו נערכים בדריכות לקריאת "פאודה". אלא שמרגע שלחץ הכלב החוצה מיהרה בעלתו לשלוף שקית נסתרת ולאסוף את הגללים.

על הדוח היחיד שניתן באותה משמרת סמויה אפשר היה לוותר: עקב קריאה על כלב שברח מבעליו באזור שוק לוינסקי מיהרו הפקחים לשם ואיתרו כלב ידידותי ונרגש. עם מציאת בעליו – אישה דומעת ממוצא פיליפיני שמספרת על כך שמישהו כנראה לא סגר את השער כשביקר בביתה – הגישו לה דוח בסך 730 ש"ח כי כלבה היה בלי רצועה.

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• עיריית תל אביב
• קקי
• עירוני