Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
את המשפט "זבל של אחד הוא האוצר של האחר" כבר אמרו לפנינו, ובצדק. מדובר בדרך נפלאה לשמור על הסביבה ולתת עוד צ'אנס לרהיטים וחפצים שידעו הרפתקה או שתיים מאז שיוצרו. מה הופך את זה לאפילו נפלא יותר? היכולת לקחת את האוצרות שמצאתם ברחוב ולהפוך אותם, עם קצת אמונה, לפריט חדש ומשופר.
בעגה האקולוגית זה נקרא Upcycling, אנחנו נסתפק בלקרוא לזה שדרוג. אם אתם נגרים חובבים, הסתדרתם על אחלה פרויקט. אם הפעם האחרונה שנגעתם במסור הייתה בפורים והוא היה מפלסטיק, אתם לא לבד. ארבעת העסקים האלה מתמחים בהפחת חיים חדשים בחומרים שעבר זמנם, וזה נפלא.
איפה:"סטודיו מסור", הקישון 45 תל אביב שעות עבודה:ראשון־חמישי 9:00־19:00, שישי בתיאום מראש טלפון:9407323־052
מתן אקרמן בסטודיו המסור. צילום: איליה מלניקוב
אקרמן (34), מאמן כושר לשעבר ודוגמן בהווה, פצח ברומן עם עולם הנגרות בגיל 14, כשהושעה מבית ספר והחל לעבוד במסגרייה בקיבוץ גדות. מאוחר יותר המשיך לתפקיד קבע בצה"ל כאיש הסוואה ובנייה, לאחר מכן החל לשפץ את בתיהם של חבריו ובתקופת הדוגמנות עשה גיחות רבות מעבר לים, גם לפסטיבלים באירופה, שם מכר ציוד ג'אגלינג מעשה ידיו.
כעת הוא בעליו שלסטודיו אקולוגישמקדם אג'נדה ידידותית לסביבה שלדבריו, אינה עניין טרנדי או גימיקי אלא גישה אחראית לתחום. בפועל מדובר בשימוש חוזר בחומרים ובשילוב הרמוני בין חדש לישן. "מעבר לכך שהשילוב של חדש וישן הוא היפה והנכון ביותר, האג'נדה הסביבתית שלי היא דרך חיים", הוא אומר. "תמיד גיליתי העדפה לשימוש בחומרים ממוחזרים, אני אוהב בגדי יד שנייה ומאמין שלכל דבר יש יותר משימוש אחד".
איפה:דרך קיבוץ גלויות 13, תל אביב טלפון:050-735-1307 מייל:meromi.wood.shop@gmail.com
מרומי היא בוגרת החוג לעיצוב תעשייתי ב-HIT ולימודי נגרות של משרד התעסוקה, שעבודתה מתנהלת על הגבול הדק והעדין שבין עיצוב רהיטים לנגרות במובן הבסיסי של המונח. כך או כך, יצירותיה של מרומי נתפרות באופן מושלם למידות וצרכי הלקוחות, שמוזמנים לקחת חלק פעיל גם בתהליך התכנון. אם אתם בעלי עסק שמעוניינים ברהיטים ייחודיים לחלל העבודה שלכם – מרומי מבטיחה לספק את הסחורה באופן אישי שמתאים לכם במיוחד, ואם אתם לקוחות פרטיים שאוהבים להתחדש בריהוט שיש אך ורק לכם, מרומי היא הכתובת גם במקרה הזה. מומלץ מאוד להיכנס לעמוד הפייסבוק שלה, להתרשם מעבודות וליצור עימה קשר.
אלון צבי כהן
איפה:אלון צבי כהן בע"מ – הנגריה, משק 4, מושב אלישמע טלפון נייד:050-5605040 טלפון/פקס:09-7671995 מייל:azc.nagar@gmail.com
שניה לפני שהפך לאדריכל, חתך צבי כהן לכיוון המגע הבלתי אמצעית עם חומר הגלם וב14 השנים האחרונות , מאז הקמת הנגרייה הפרטית, הוא מנגר לדירות ווילות מעוררי קנאה רהיטים, פתרונות אחסון, מטבחים ומשטחים, ואלמנטים מעוצבים ואביזרי תצוגה משוכללים לחללים מסחריים כמו רשת סטורי, מספרת הילדים "פוני", חנויות דניאלה להבי, הגר סתת ועוד.
"כאדריכל, הקורא תוכניות ושרטוטים, קל לי להבין בקלות ובמהירות את החזון של האדריכל", מעיד על עצמו צבי כהן באתר הבית שלו. "אינני מפחד מפרויקטים מסובכים והיצירתיות שלי מספקת גמישות בעת הצורך. האדריכלים יודעים כי הם תמיד יכולים לסמוך עלי. גם באיכות העבודה. גם בדיוק הביצוע. וגם בלוחות הזמנים".
גלעד שחר
איפה:תל אביב-יפו שעות עבודה:גמיש להזמנת עבודות:gilad.hanagar@gmail.com
גלעד שחר (צילום: איליה מלניקוב)
"גדלתי בבית עם אווירה מוזרה ומשוחררת. אבא שלי הנדימן, הייתה לו מין סדנה במרתף מתחת לבית, ובמשך כמה וכמה שנים הוא בנה פטיו ענק באמצע הסלון. לאימא שלי היה צהרון, ותמיד הייתי עושה עם הילדים יצירה בבריסטולים וקישוטים לסוכה. כנראה זה הוביל אותנו להתבטא, ולא ללמוד בהכרח משהו שצריך ללמוד. בגיל 22 לקחתי קורס נגרות של לשכת התעסוקה, ורק אז התחברו לי מלא פינות. פתאום ראיתי שזה חלחל.
"במשך ארבע או חמש שנים עבדתי בנגרות באופן אקסקלוסיבי, בסטודיו קראפט אנד בלום ביפו. אני אוהב את העיסוק בטכניקה, זה נורא מושך אותי. אתה נתקל בבעיה קטנה באמצע עבודה, והמשחק הוא למצוא פתרונות. זה חי. וישנו גם הפן הרומנטי שמצטרף לזה, הקסם של פעולה בעבודת ידיים עדינה, 'עשר אצבעות לי יש'. עכשיו אני לומד אמנות רב-תחומית בשנקר, אז אני מתחיל להתעסק בבניית תערוכות, פסלים ופרויקטים, וגם להעביר סדנאות נגרות".
קאי צור
איפה:ריש גלותא 4, יפו טלפון:054-4631428
קאי צור, מעצב, מסגר ונגר, הוא האיש המוכשר מאחורי KAYDESIGN – סדנה המתמחה במסגרות ונגרות. הסדנה פועלת משנת 2005 בלב שוק הפשפשים ביפו, ומהווה One-stop-shop לעיצוב, בנייה וייעוץ עבור מי שמחפש פתרונות ייחודיים ויחס אישי.
הסדנה משרתת לקוחות רבים מתחום בניית רהיטים בשילוב עץ וברזל, אינסטוליישנים לברים בתי קפה חניות ועסקים רבים במיוחד בתל אביב ובכל חלקי הארץ. הסדנה מתמחה גם בבניית תפאורות לתיאטרון ובתי ספר למשחק, אביזרים ואלמנטים מיוחדים ברמות גימור גבוהות המחייבים שימוש במגוון חומרים וטכניקות מעבר למסגרות ונגרות. משלב הייעוץ, דרך התכנון ועד הביצוע. הסדנה עובדת מול מעצבים ואדריכלים רבים בעיר ומתמחה בייצור קווים מודרנים נקיים כמו גם נראות תעשיתית.באתר הביתאפשר להתרשם מעבודות שונות.
גם מקומות כמו פורט סעיד ודייגו סאן נהנו משירותיו של קאי, שזוכה לביקורות מעולותבעמוד הפייסבוק שלו. אם אתם מחפשים יחס אישי והתאמה אישית לצרכי החלל שלכם, מומלץ לבדוק את הסדנה, שגם מחזיקה קשרים ענפים עם ספקי משנה מהשורה הראשונה בתחומי הצביעה והזיגוג וכן עם מחסני עץ וברזל המחזיקים חומרי גלם ייחודיים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דירות בגודל 25 מ"ר לא חייבות להיות מוזנחות ועלובות, וטוב שכך, כי בסוף כולנו נגור בקופסאות נעליים. רק החליפו את ה"רהיטים" ב"פתרונות אחסון" ו"מערכות מודולריות". למקסם למקסם למקסם
אלוהים ומנהלי אתר יד 2 יודעים שיש אינסוף מרפסות עמידה, חדרי ארונות וקופסאות גפרורים להשכרה בתל אביב, המפורסמים כ"דירת גלריה מקסימה" או "חלל אינטימי בלב העיר". למעשה, אם אתם נלחמים להישאר בעיר הזאת למרות השכירות המטורפת ובעלי הדירות החמדנים, סביר להניח שגם אתם אוכלים מדי יום במטבחון־סלון־חדרון המשולב שלכם ומתקלחים באמבטיה־ארון־שירותים זערוריים. עד לשנת 2014 מצאנו נחמת רבים בעמוד הפייסבוק הנפלא "דירות בתל אביב שמדכאות אותי", אך מאז הוא נפח את נשמתו ונותרנו לבד.
לדברי רוני אביצור ועופר רוסמן,בעלי משרד האדריכלים XSהמתמחה בחללים קטנים, ניתן לחלק את החסרונות הנפוצים ביותר של דירות תל אביביות לפי העשור שבהן הן נבנו. "בעוד שלדירות משנות ה־80 יש תקרות מאוד נמוכות, בשנות ה־90 התברכנו בחלונות אלומיניום עם מסגרות מכוערות", אומרת אביצור וצוחקת. "וכמובן אסור לשכוח את המרפסות הסגורות", מוסיף רוסמן. "דווקא הדירות הישנות הן בעלות הפוטנציאל הגבוה ביותר, עם חללים ענקיים ופתחים יפים", מסבירה אביצור.
עם זאת, לדברי השניים החלוקה של הדירות הללו פחות מתאימה לצורת החיים בעידן הנוכחי. "לצערנו הן גם מתחברות למערכות בניין ישנות, מה גם שלגבי רבות מהן יש תוכנית תמ"א שלעולם לא תתממש", הם מוסיפים.
אז מי אחראי לאסונות התכנוניים האלה? אביצור ורוסמן מסבירים כי יזמים שמתכננים דירות בישראל עובדים על פי סט חוקים לא כתוב שמגדיר מהי דירה "טובה". פעמים רבות אין לכללים האלה כל קשר לדרך שבה אנשים חיים בפועל. כך לדוגמה קיימת לעתים קרובות התעלמות מהאפשרות לניצול חללים למטרות חופפות.
"אנחנו כבר רגילים שמטבח וסלון יכולים להיות פונקציות חופפות ולא שני חדרים מופרדים", אומרת אביצור, "אבל יש למשל המון מקומות בעולם שבהם מכונת כביסה יכולה להיות במטבח וכאן עדיין בונים דירות עם חדרי כביסה או שירותים לאורחים, שזה בכלל דבר הזוי".
משרד בתוך ארון של סטודיו אקסס. צילום: גידי בועז
מובן שכל הנאמר לעיל רלוונטי עבור מי שיש דירה בבעלותו. כל השאר התרגלו בשנים האחרונות לז'רגון שכולל מונחים כמו "פתרונות אחסון", "מערכות ישיבה מודולריות" ו"מערכות מידוף". במילים אחרות, "רהיטים" שייכים לעולם האתמול. לדברי ענבל אדדי, המעצבת הראשית של איקאה בישראל ומנהלת הסניף בנתניה, בכל מה שקשור לתקציב וחלל מוגבלים, מילת הקסם היא "למקסם".
"יש היום מערכות שיודעות להתאים את עצמן בדיוק למידות של החדר, כמו גם מוצרים שיש להם פונקציונליות כפולה", היא מסבירה, "למשל רהיטים שהמטרה המקורית שלהם היא לא אחסון אבל הם מאפשרים את זה, למשל ספה, הדום או שולחן שמכילים ארגז. יש גם רהיטים כמו מיטות או ארונות שיכולים להתארך או שאפשר להוסיף ולגרוע מהם סגמנטים, כך שלא צריך להחליף את הרהיט בשלב מסוים אלא רק לערוך התאמה".
אותה מערכת ריהוט בגישה כל כך שונ
לעבוד מהבית- מערכת ישיבה המתאימה את עצמה לצרכי הדיירים. צילום: גידי בועזלעבוד מהבית- מערכת ישיבה המתאימה את עצמה לצרכי הדיירים. צילום: גידי בועזלעבוד מהבית- מערכת ישיבה המתאימה את עצמה לצרכי הדיירים. צילום: גידי בועזלעבוד מהבית- מערכת ישיבה המתאימה את עצמה לצרכי הדיירים. צילום: גידי בועז
עד כמה נערכים באיקאה למציאות דיסטופית שבה כולנו נתגורר בתאים? לדברי אדדי, סניפי הרשת מציגים כיום בית שלם של 25 מ"ר בלבד עם מטבח, שירותים ואזור שינה. "העיצוב השבדי שם המון דגש על חללים קטנים כתופעה אופיינית מאוד של הזמן הזה", היא אומרת. "גם אנשים שיש להם יותר כסף היום גרים בדירות קטנות בערים. זאת תופעה עולמית".
אף שאדרי לא אוהבת לדבר במונחים של "עשה ואל תעשה", היא עדיין מציעה כמה חוקי ברזל עבור כל מי שחי בחלל קטן. ראשית, אדדי מייעצת לא להשאיר נפח בין רהיטים בחלל ללא שימוש או ללא מטרה. כמובן גם ניצול גובה ורוחב עומדים בראש רשימת ההמלצות, והדברים השימושיים צריכים להיות נגישים יותר. "כדאי לעשות גם שימוש בצבעים לא מנוגדים ובמנעד מונוכרומטי יחסית, כדי לייצר מראה רגוע יותר לחלל שגם ככה צפוף", היא מוסיפה.
כמה פרגולות אפשר להכניס לדירת חדר אחת? צילום: שאטרסטוק
מי שלא מוגבל בתקציב יוכל לשאת את עיניו מעבר לראשון לציון או נתניה ולרכוש מערכת ריהוט שהיא פרי שיתוף פעולה בין מעצב העל איב בהר (שאחראי בין השאר למכונות הסודה סטרים הנוכחיות) לבין מעבדת החדשנות Media Lab של MIT. זו יחידה מודולרית המופעלת על ידי השלט המובנה, אפליקציה או אלקסה (העוזרת האישית הווירטואלית של אמזון), וכוללת במצביה השונים מיטה, מדפים, ארון, שולחן כתיבה ועוד מיני פתרונות אחסון.
הדגם הראשון של אורי (על שם אמנות קיפול הנייר אוריגמי) יצא לשוק לפני כמה שבועות ועולה 10,000 דולר. היתרון האמיתי הוא כמובן האפשרות לא לסדר את המיטה, אלא רק להחביא אותה בלחיצת כפתור.
ועוד כמה רהיטים מתאימים במיוחד לדירות קטנות:
מתקן מדפים של עדיקה. 120 ש"ח. צילום: ערן סלםשולחן צד לעיתונים. 199 ש"ח במקום 400 ש"ח ברשת URBAN. צילום: ישראל כהןסולם מדפים של קונטראסט. 4400 ש"ח. צילום: יח"צהדום עם מקום לאיחסון של רשת אולטימה. 2222-2740 ש"ח. צילום: יח"צMilano Smart Living- ספת רטרו הנפתחת למיטה זוגית אורתופדית ונוחה, של מילאנו סמארט ליבינג. החל מ 12,000ש"ח. צילום: מרקו מוסיארגז איחסון המשמש גם כספסל של הרמוניה לבית. 600 ש"ח. צילום: אסף לויעוד יחידת מדפים של עדיקה. 120 ש"ח. צילום: ערן סלםפרגוד כחול עמוק של "הרמוניה לבית". 500 ש"ח. צילום: אסף לוי
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מתי בפעם האחרונה חשבתם על הסיפור שמאחורי הכיסא או המנורה שלכם? הכירו חמישה מעצבים שאוהבים לעבוד עם הידיים מדברים על היצירה שלהם. תאמינו לנו, אתם תרצו להכניס אותם אליכם הביתה
השתגענו: כלי הפורצלן של ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו
גיל:31 לימודים:בצלאל מגורים:תל אביב ותק:חצי שנה אתר,אינסטגרם
נועה רזר. צילום: נועה לבנת
איך הגעת לעיצוב קרמי?
"התחלתי ללמוד ארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ורציתי ליצור דברים מעולמות התוכן של הארכיאולוגיה. אני אוהבת את המגע של חומרים סמי ארכיאולוגיים כמו אדמה ואת היכולת למתוח את הגבולות של קרמיקה לכדי גופי תאורה או רהיטים. להצליח לייצר רהיט, למשל, מחומר שבדרך כלל עושים ממנו ואזות זה אתגר. אני לא יכולה לראות שום מקצוע אחר שאהיה מרוצה ממנו ושלמה איתו כמו זה".
קרמיקה כמוצר סמי-ארכיאולוגי. צילום: איה וינד
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"מלכה. אחרי גיל 5 הבנתי שאני רוצה להיות אמנית".
מה המוצר שלך שאת הכי אוהבת?
"אני אוהבת את גופי התאורה שלי, בעיקר את הוורודים. הם חלק מסדרה שנקראת הפילאר, שמורכבת מתשע צורות שאני מרכביה בסדרים חדשים".
גופי התאורה של נועה רזר. צילום: איה וינדגופי התאורה של נועה רזר. צילום: איה וינד
גיל:30 לימודים:HIT מגורים:תל אביב ותק:שנתיים אתר,אינסטגרם
ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו
מה לך ולכלי פורצלן?
"טסתי לחילופי סטודנטים בברלין כשלמדתי עיצוב פנים. כל הקורסים היו תפוסים חוץ מהסדנה לקרמיקה, ואיך שהגעתי התאהבתי. בתרבות הרוסית פורצלן זה פריט נוי מאוד נחשב, הוא מוצג מאחורי ויטרינה ומעיד על מעמד גבוה שעובר מדור לדור. דווקא על הכלים האלה אני בוחרת לצייר קעקועים אמיתיים של אסירים סובייטים, ומוהלת את תרבות האירוח הסובייטית והיוקרה בהפך הגמור – הפושעים הנמוכים ביותר במעמד. כל כלי הוא יחיד במינו ומספר סיפור שלם של אסיר".
"כל עבודה זה תינוק חדש". ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו
מי הלקוחות שלך?
"אנשים נחמדים ומכירי תודה. בארץ מדובר בעיקר באספנים שרוצים פיס מעניין לבית, בחו"ל זה בעיקר בעלי גלריות וסטודיואים לעיצוב".
כלי הפורצלן של ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלו
מה המוצר הראשון שמכרת?
"צלחת עם קעקוע של אסירה שכתובות עליו המילים 'להתראות לחופש' ברוסית. הקעקוע שלה מסמל את אובדן החירות, הבדידות שבכלא וניתוק הקשר מהמשפחה שלה. זה היה מרגש בטירוף".
יש פריט שאת אוהבת במיוחד?
"כל עבודה זה תינוק חדש. יש לי קושי רציני למכור את הפריטים אחרי שהם יוצאים מהתנור, אני צריכה זמן עם העבודה לפני שהיא מועמדת למכירה".
מוהלת את תרבות האירוח הסובייטית בהפך הגמור. ולריה מוניס. צילום: גלעד בר שלוקעקועים אמיתיים של אסירים סובייטים. צילום: גלעד בר שלו
אבי בן שושן
כלי הגשה ונוי
גיל:29 לימודים:שנקר מגורים:תל אביב ותק:שמונה חודשים אינסטגרם
אבי בן שושן. צילום: טל דואק
מה הוביל אותך לעיצוב תעשייתי?
"הלכתי ללמוד כדי להבין איך דברים עובדים, איך נוצרים אובייקטים. תמיד הייתי עושה דברים עם הידיים ויוצר. אני טכנופוב, אף פעם לא משך אותי לעבוד במשרד או מול מחשב ורציתי לייצר דברים בכוחות עצמי. לא חשבתי אף פעם איך לייצר כלים שימושיים שאנשים ירצו לקנות, אלא איך אני מתייחס לאובייקט כפונקציונלי אבל גם כסוג של דמות, כגוף".
איך נראה תהליך היצירה שלך?
"זה מתחיל מהפשטה של צורות, של דברים שמעניינים אותי. אני מנסה לראות את החיים בתוך האובייקט שאני יוצר, לאפשר לו לחיות ולהתקיים כאיזשהו עצם שקשור להיסטוריה ותרבות".
כלי כגוף ודמות. אבי בן שושן. צילום: מאי אלימלך
לדעתך הסביבה הצרכנית בישראל מאפשרת יצירה כזו?
"המקצועות האלה חוזרים לקדמת הבמה היום, בייחוד בגלל הרשתות החברתיות. יש הרבה יותר מקום לחזור למשהו ראשוני, יש רצון לגעת בחומר, ליצור בעצמך ולהתייחס לעבודות יד בהתעניינות חדשה. יש פה הרבה מאוד יוצרים שעושים עבודות טובות ומעניינות".
מה המוצר שלך שאתה הכי אוהב?
"האישה. זו ואזה בדמות צלמית, ורודה עם נמשים".
התעניינות מחודשת בעבודת יד. אבי בן שושן. צילום: מאי אלימלךהחיים בתוך האובייקט. אבי בן שושן. צילום: גוני ריסקין
"עבודה עם חומרים תמיד עניינה אותי, ועץ הוא חומר גלם שמשלב בין הצד התעשייתי למסורתי יותר. בזמן הלימודים התאהבתי בליצור כיסאות, משהו שאנשים משתמשים בו עם כל הגוף שלהם, ומשם הדרך לרהיטים הייתה קצרה. הייתה לי תמיד אמונה שגם אם אבחר להיות ליצן בקרקס, אם זה משהו שאתה אוהב באמת אתה יכול לפרנס את עצמך וליהנות ממה שאתה עושה".
מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"ארכיאולוג או חוקר".
בין מסורתי לתעשייתי. שולחן של נדב כספי. צילום: איה וינד
מה המוצר הראשון שמכרת?
"חנוכייה מאלומיניום שהכנתי. זה היה מרגש, ההבנה שמישהו סומך עליך וקונה מוצר שלך, מישהו אוהב מה שאתה עושה ומאמין בך".
מה המוצר הכי נמכר אצלך?
"המדפים שלי. זה מוצר שהוא חקירה צורנית וחיבור יחסית פשוט של קורות עץ, אבל הגריעה של החומר מהצדדים יוצרת חלל מעניין באמצע ויזואליה אליפטית מעניינת".
חקירה צורנית ומעניינת. המדפים של נדב כספי. צילום: איה וינד
עלמה שחם
עיצוב הבית
גיל:30 לימודים:בצלאל מגורים:תל אביב ותק:ארבע שנים
עלמה שחם. צילום: הגר מגן
איך תאפייני את היצירה שלך?
"הסקיצות שלי תמיד מאוד איוריות, קומיקסיות ומצחיקות, תמיד משלבות בין דו ממד לתלת ממד, וזה מאוד משפיע על העיצוב. בלימודים היו יוצאים לי פרויקטים מצחיקים וכלים מאוירים כאלה, אמרו לי להפסיק לעשות את זה. היום זה מה שמגדיר את היצירה שלי, והתנור האקולוגי שיצרתי כפרויקט גמר הוא המוצר שאני הכי אוהבת".
התנור האקולוגי של עלמה שחם. צילום: שלומית בן משה
איך הגעת לעיצוב תעשייתי?
"עבדתי ארבע שנים ברפת בקיבוץ שבו גדלתי. זה היה המקצוע שלי והיה ברור לי הרבה שנים שלשם אני הולכת אבל תמיד היה לי הרצון לעצב. תמיד חשבתי על דברים אחרת, והיכולת לתרגם את זה היום למקצוע שמעלה חיוך לאנשים זה כיף".
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
"טייסת. היום אני מרגישה שאני משחקת לפרנסתי, זה לשחק עם חומרים במחשבות ולשחק כל היום זה הכי מה שהייתי רוצה לעשות כשהייתי קטנה".
מה הפריט הראשון שמכרת?
"בכיתה ז' הייתי מכינה פרות קטנות מעיסת נייר ומוכרת אותן בירידים. בקיבוץ עדיין זוכרים אותי כילדה שמכרה פרות קטנות".
דובוני קרח של עלמה שחם ל-Money business. צילום: יח"צ
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ארצות הברית היא מקום של קטבים: בצד אחד עומדים בני מעמד הפועלים, ללא ביטוח בריאות ועם סיבוכים מהתמכרות למשככי כאבים נרקוטיים כתוצאה מעבודה מאומצת בפס היצור. מן העבר השני עומדים אלה שיש להם מספיק כסף לקנות רהיטי חתולים ארטיזנליים, ומעליהם אלה שיש להם כסף לפתוח עסק לרהיטים כאלה. אחד מהם הוא ג'קסון קנינגהאם, הבעלים והמייסד של חברתTuft and Paw, המייצרת עמודי גירוד, מיטות ומכסים לארגזי חול שעולים יותר ממטבח של איקאה.
מיטה מעץ טבעי ב-700 דולר. צילום: Tuft and Paw
על פי אתר Racked, קנינגהאם הגה את הרעיון לאחר שעבר לגור עם חברתו. "היא אובססיבית לחתולים וזה די מסריח שאין להם רהיטים יפים", הוא אמר לאתר. קנינגהאם, בעל רקע בסחר אלקטרוני, בוחר רהיטים שמיוצרים על ידי אומנים ועסקים קטנים. לדבריו, כבר בתחילת הדרך היה ברור שהלקוחות שלו לא מהססים לבזבז בוכטות כדי להשיג את הטוב ביותר עבור החתול שלהם: "אנשים היו כזה: 'אין לך את זה במלאי? אוקיי, אני אחכה שלושה חודשים. אני יכול לשלם יותר כדי לקבל את זה לפני?'. אלה לא היו אנשים שרק רצו לקנות משהו מהר באמזון".
עמוד טיפוס ב-959 דולר בלבד. צילום: Tuft and Paw
התיאור של קנינגהאם לא מפתיע, שכן סקירה של קטלוג החברה יכולה לגרום לנשימתכם להיעתק: מחירן של מיטות מעוצבות נע בין 170 ל־700 דולר, והרהיט היקר ביותר – עץ טיפוס – עולה 950 דולר. בסך הכל, מי לא רוצה את הטוב ביותר עבור החתול שלו? גם אם המניאק הקטן נראה קצת כפוי טובה.
בית לחתולים ב-450 דולר. צילום: Tuft and Paw
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו