ז'אנר סדרות בתי החולים זוכה לרגע מעניין עכשיו: "האנטומיה של גריי" בדיוק נחתה בדיסני+ עם עונתה ה-22, דווקא בתקופה שריעננה מחדש את הז'אנר עמוס הרופאים. זה הגיוני מאוד בסך הכל, שהטלוויזיה נדבקת לרופאים. עוד מימי ER הגדולה, הסקרנות בנוגע למה האנשים בחלוקים הלבנים חווים ורואים נשארה נקודת מוצא שממנה מוצאים דרמה וקומדיה בקצב מסחרר. יצאנו לחפש את 10 הסדרות הרפואיות הגודלות – חלקן עדיין רצות, חלקן קלאסיקות וחלקן אשכרה מבדרות, אבל כולן יודעות איך להציל לכם את החיים, או לפחות איך עושים קטטר.
>>לראות אותן היום: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בדיסני+ עכשיו

10. האנטומיה של גריי (2025-הנצח) // דיסני+

לא בטוח שנכון לקרוא לטלנובלת בית החולים הזו אחת הגדולות, אבל קשה מאוד להתעלם מסדרה שמתחילה את עונתה ה-22. למרות העלילה הלעיתים מגוכחת ולפעמים קרינג'ית (אנחנו עוד זוכרים את קו העלילה שכלל יחסי מין עם רוח רפאים), היא עדיין מעבירה את הזמן בכיף והיתה המקום בו שונדה ריימס שיכללה לשלמות את פורמט ה"רופאים אבל גם חתיכים עם חיי מין סוערים" – ז'אנר שהופך לפופולרי יותר ויותר ככל שהזמן עובר. עכשיו אפשר רק לנסות להבין אם אי פעם יש להם תכנון לסיים את הסיפור, ולגלות אם כל הרופאים מצאו אהבה.

9. הרופא הטוב (2017-2024)

הגרסה האמריקאית אמנם מבוססת על סדרה קוריאנית, אבל היא לא פחות מעניינת מהמקור. במרכז העלילה עומד מנתח צעיר מבריק ואוטיסט בעל כשרון רב בתחומו, ומה שמעניין כאן אלה היחסים שנוצרים עם הצוות מסביבו. ולמרות שגיבור עם אוטיזם זה כבר לא דבר חדש בימינו, ההופעה של פרדי היימור בתפקיד המנתח בעל המוגבלות שמגיע לעיר הגדולה בהחלט שווה צפייה.

8. ניפ/טאק (2003-2010) // אמזון פריים

כשחושבים על דרמות רפואיות לרוב נחשוב על רופאים חמורי סבר שמטפלים במקרים חמורים כמו התקפי לב וסרטן. אבל הסדרה הזו חושבת על ניתוחים פלסטיים, כמו שעשה בתחילת שנות האלפיים מי שלימים יתגלה כמפעל טלוויזיה שלם – ריאן מרפי. הסדרה המצוינת האת עוקבת אחר מרפאת ניתוחים קוסמטיים, אחרי הצוות וכמובן – המקרים של המטופלים בקליניקה. יש לה 6 עונות, וקל לראות ממנה שכבר אז מרפי ידע לעשות טלוויזיה מושכת אש.

7.הסקס של מאסטרס (2013-2016)

גם הסדרה הזאת לא בדיוק מתמקדת בבית חולים, והיא מבוססת על סיפור אמיתי – על צמד החוקרים מאסטרס וג'ונסון שהמחקר החלוצי שלהם לגבי מיניות האדם. ויליאם מאסטרס הוא גניקולוג והסדרה אכן מתרחשת בבית חולים אוניברסיטאי, אבל הדבר המרכזי כאן (מלבד מערכות היחסים בין הדמויות) הוא המחקר, ולאו דווקא המטופלים (למרות שגם הם מעניינים בפני עצמם). סדרה קלילה, כיפית, סקסית ומי יודע – אולי תלמדו משהו.

6. ER (משנת 1994-2009)

עוד סדרה ותיקה ונפלאה היא ER, קלאסיקה שהחלה בשנות ה-90 וסיימה את דרכה במילניום הנוכחי. הסיפור הוא הקלאסי מכולם כמובן – צוות בחדר מיון בבית חולים בדיוני בשיקגו והיחסים בין העובדים. אבל לא פעם הסדרה הרגישה כמו סרט אקשן או מתח עם קצב מהיר, רגעים דרמטיים ומלחיצים והמון איברים ודם. ER היתה *ה*דרמה הרפואית, במלוא מובן המילה.

5. זה הולך לכאוב (2022) // BBC ו-AMC

רפואה זה נושא שתמיד יהיה מהול בכאב, וכשמשלבים בזה הומור אתם יודעים מה יוצא – קומדיה בריטית. "זה הולך לכאוב" מתמקד במחלקה פחות סופנית הפעם – מחלקת יולדות. יש בזה המון לב, המון כאב ורגעים יפים ושמחים שמייצרים תמהיל אבסורדי-קומי-עגום שלא ראיתם כמותו בטלוויזיה.

4. The Pittי(2025-?) // HBO

כמעט 30 שנים אחרי ER, נואה ויילי חוזר למדי הרפואה בסדרה שמצד אחד מזכירה הריאליזם של ER, רק בקצב "זמן אמיתי" בסגנון של "24", ועם המון פוקוס על הפוסט-טראומה של עבודה רפואית. ההצלחה חסרת התקדים שלה לא מתבטאת רק בפרסים, אלא גם בריענון הז'אנר והיצמדות באמת יוצאת דופן למציאות האמתית של רופאים ב-2025. כבר מחכים לעונה הבאה, שבטוח תהיה חתיכת יום אחד ומטורף.

3. האוס (2004-2012) // נטפליקס

הסדרה שהכירה לנו את הרופא האפרורי גרגורי האוס ידעה עליות ומורדות (שהגיעו בעיקר לקראת סופה), אבל היא גם כנראה הסדרה שהשפיעה הכי הרבה על הדרמות הרפואיות כיום. "האוס" הייתה התוכנית הראשונה שהתייחס לאנליזה רפואית כאל תעלומה שצריך לפענח, ולמרות שקל לשנוא את הנוסחתיות של הסדרה, אין מנוס מלהכיר בהישגים שלה – שכוללים פרס פיבודי, שני פרסי גלובוס הזהב וארבעה פרסי אמי ותפקיד אייקוני אחד של יו לורי – ולתת לה את המקום השלישי והמכובד.

2. מ.א.ש (1972-1983) // CBS

מלחמה היא דבר אבסורדי ואחת הדרכים הכי טובות להתמודד עם סיטואציות אבסורדיות היא קומדיה. "מ.א.ש" המבריקה, שבדרכה מבוססת על "מלכוד 22", הצליחה לייצר סאטירה טלוויזיונית חסרת תקדים על הסיוט האמריקאי שהוא מלחמת ויאטנם דרך התמקדות בצוות בית חולים צבאי דווקא במלחמת קוריאה. היא האבטיפוס לכל סדרות בתי החולים שנעות בין דרמה קורעת לב לרגעים קומים שעוזרים לעבד את הטראומה מלעבוד בתוך מערכת בריאות דווקא דרך הצחוק. היא גם אחת הסדרות הכי חשובות בתולדות הטלוויזיה. עם זאת, אנחנו ניתן את המקום הראשון לזו ששכללה את הנוסחה הזו לכדי שלמות.

1. סקראבס (2001-2010) // דיסני+

סקראבס היא לא רק סדרת הרופאים הכי טובה, היא גם אחת הקומדיות הכי טובות שעלו על המסך. היא בין הסדרות הבודדות שאני מסוגל לצפות בהן יותר מפעם אחת ובכל סיבוב אני מגלה מחדש כמה היא גאונית. הצוות של "בית החולים הקדוש" הוא בין המגוונים ביותר שיש על המסך וקשה לא להתאהב בכל אחת מהדמויות הללו. כל דבר בה עובד כל כך טוב, הצחוק, הבכי, ואפילו כיף לצפות בפרקים פחות מוצלחים (כמו פרק האגדה שהיה יחסית משמים ועם אפקטים גרועים, אבל איזה כיף), אז תכינו את שרירי הצחוק ואת הממחטות לבכי שבא מיד אחר כך, כי אם לא ראיתם אצ זה – זה הזמן. עם זאת, אסיים כמובן באזהרה הקבועה מלצפות בעונה התשיעית והמיותרת כי הסדרה נגמרת באמת בסוף עונה 8.

• המסך
• סדרות
• רפואה
• רופאים

מבלי ששמתם לב, היא מנסה לשנות את הרחובות שלנו: הפעילה רוני לי סנה מריצה בימים אלה קמפיין מימון המונים לצורך הקמת מערך רפואה לחסרי הבית, בשיתוף עמותת 'מגרש ביתי' העוסקת בשילוב חסרי הבית בחברה. היא בת-35, בעלת תואר שני בפיתוח קהילות בינלאומי ועובדת סוציאלית, ובזמן שאנחנו מבלים במסעדות – היא לקחה על עצמה פרויקט שהמדינה והעירייה מתקשות לספק לו מענה כבר שנים.

מעל ל-3,400 חסרי בית מוכרים יש בישראל, רובם המוחלט מתרכז בתל אביב. הרשויות מעריכות שישנם כמה מאות נוספים שלא מדווחים. בשיתוף עמותת לשובע, עיריית תל אביב מספקת מענה מגורים, תחת מערך ״גגונים״ אותו חקרה רונה לי לעומק בשנה האחרונה. העבודה עם חסרי הבית גרמה לה להבין שמכל הצרכים הדוחקים – הצורך הרפואי הוא בין אלו שלא מקבלים מענה ראוי. חסרי בית אמנם מבוטחים תחת מטרית ביטוח הבריאות הממלכתי, אך צוותי קופת חולים לא מוכשרים לעבודה אתם.

כך למשל, לעתים קרובות הם מקבלים יחס משפיל במרפאות, וברמות הבסיסיות ביותר לרובם אין כרטיס קופה מסודר לתת, וגם אין אפשרות לבדוק תוצאות של בדיקות באתר ובאפליקציה, מה שמקשה עליהם מאוד לקבל טיפול ראוי. בנוסף לכך חלקם חוששים מכניסה למרפאות בקהילה ולכן מוצאים את עצמם לעתים קרובות מגיעים למיון כשכבר מאוחר מדי.

״יש הרבה עמותות״, אומרת לי סנה, ״אבל אף אחד לא נותן שירות וכלים רפואיים כפי שאנחנו רוצים לתת. למשל מרפאת לוינסקי זה מיזם מדהים, אבל הם הם נותנים שירות למי שעוסקות ועוסקים ישירות בזנות. יש ואקום שלא ניתן לו מענה ולשם אנחנו נכנסים. אנחנו נגיע בצוותים של ארבעה – רופאות, פרמדיק ועו״סית. אנחנו מתייחסים לרפואת רחוב במובן העמוק של המילה ואנחנו נצא לסייר עם תיק עם ציוד על הגב ונעניק טיפול רפואי ראשוני למצבים שאחרת יכולים להסתבך ולהפוך למסכני חיים. כי ברחוב כל חתך פשוט יכול להזדהם. אנחנו מקווים שבנוסף לטיפול הרפואי נהווה גם גשר בין חסרי הבית לקהילה ונתווך להם שירותים שמגיעים להם״.

בישראל כמו בישראל התשובות מגיעות מהשטח. המגזר השלישי מתריע ומציף צורך, אוסף מידע ובונה תשתיות ראשוניות – ואז לפעמים השלטונות מתערבים. ״מאז שהתחלנו את קמפיין מימון הממונים קבלנו פניות מיותר מ-50 נשים ואנשי רפואה שרוצים לצאת איתנו לרחוב, אבל אנחנו חייבים לגייס כסף עבור ביטוח מקצועי לרופאים, ציוד רפואי מתכלה ושאינו מתכלה כמו מד לחץ דם, מדחומים, חבישות וגם תוכנה לניהול תיקים רפואיים כדי לנהל את המידע ברמת חיסיון נאותה וגם כדי שאף חסר בית לא ימות יותר אלמוני. זה גם יוריד עומס מהמערכת, כי טיפול ראשוני הם יקבלו ברחוב והרבה מצבים קיצוניים שהם מגיעים אליהם ימנעו״.

מה היית רוצה שמי שקורא את הכתבה יעשה?
״יתרום לקמפיין מימון ההמונים כמובן״, היא צוחקת, אבל בעיקר הייתי שמחה שתזכרו שבריאות זאת זכות אדם בסיסית. כשאתם נכנסים הביתה וסוגרים את הדלת – הם עדיין שם בחוץ״.
לתמיכה בקמפיין

• הבועה
• מרפאת לוינסקי
• דרי רחוב
• רפואה
• הומלסים
• חסרי בית

בשבוע שעבר נעשתה היסטוריה ברפואה הארציתכאשר מונה לראשונה מנהל תחום רפואת להט"בבבית חולים בישראל. בית החולים העירוני איכילוב מינה לתפקיד את ד"ר רועי צוקר, ולכבוד המינוי תפסנו אותו לשיחה קצרה על הדרך שעשה, על התכניות לעתיד ועל מה זו בכלל "רפואת להט"ב".

ד"ר צוקר, בן 39 מתל אביב הוא מומחה לרפואה פנימית ומחלות זיהומיות, ולא פחות חשוב – אבא של יותם. בשנים האחרונות הוא עוסק ברפואה מוכוונת לקהילה הלהט"בית. "הכל התחיל בחצי שנה בה גרתי בברלין, שבמהלכה גיליתי מרפאה להט"בית גדולה – וכך מצאתי את הייעוד המקצועי שלי בחיים" הוא מספר.התגלית התחברה גם לחווייתו האישית בעבר בתור מטופל: "יצאתי מאוחר יחסית מהארון והרגשתי שאין יותר מידי רופאים ורופאות, כולל רופא המשפחה שלי, שאני יכול לדבר אתם בפתיחות על מה שעובר עליי".

מחקרים בכל העולם מראים כי ניסיון העבר של ד"ר צוקר אינו יוצא דופן, וכי להט"בים נעזרים במערכות בריאות במידה פחותה, מתוך הפחד להיחשף או לחוות יחס של אפליה. רבים מהלהט"בים יעדיפו להגיע לטיפול רפואי רק במצבי קיצון. מחקר של החברה הישראלית לרפואת להט"ב בדק 600 אנשי רפואה ומצא כי 75% נחשפו במידה מועטה או בינונית בלבד לרפואת להט"ב, וכי רובם היו רוצים לדעת יותר על כך.

על אף חוויותיו כמטופל, הוא טוען שבתור רופא לא זכור לו שחווה אפליה יוצאת דופן: "מהיום שיצאתי מהארון הייתי מוקף בחברים, רופאים בחלקם, שמעולם לא גרמו לי להרגיש שאני שווה פחות". על בית החולים בו הוא עובד הוא מעיד – "איכילוב באופן טבעי הוא הבית החם של הקהילה הגאה בכל הקשור גם לשירותי רפואה – מהמרפאות עד המיון ומחלקות האשפוז. ישנם שירותים שניתנים כבר היום כמו מרפאת הטרנסג'נדרים, המנוהלת על ידי ד"ר איריס יעיש, או מרפאת ה-HIV שמטפלת בחלק ניכר מהאנשים החיים עם הנגיף". עם זאת, יש תחומים נוספים וחשובים שאותם שואף ד"ר צוקר ליצור במסגרת תפקידו, דוגמת גריאטריה להט"בית, רפואת מתבגרים להט"בית ותופעת ההתמכרויות שמטרידה רבים בקהילה.

"אני רואה בתפקיד שלי תפקיד שיוצר חיבורים בין תחומי הרפואה לבין ארגונים רלוונטיים כמו עיריית תל אביב, המרכז הגאה, איגי והאגודה למען הלהט"ב. בראייתי היכולת לשלב בין רפואה לתרבות הלהט"בית וראיה של 'המטופל הלהט"בי' בצורה הוליסטית, היא המפתח ליצור שירותים חדשים ומתקדמים שאין במקום אחר". נושא רפואת הלהט"ב קיים בארץ בתחום רפואת המשפחה כבר 11 שנה, מאז שקופת החולים כללית פתחה את מרפאת הלהט"ב הראשונה ואחריה הצטרפו גם קופות אחרות. הניסיון מלמד שמדובר במרפאות פעילות מאוד שבהם הביקוש עולה על ההיצע.

הנושא כמובן לא מעסיק רק את מדינתנו הקטנה. לאחרונה חזר ד"ר צוקר מההתמחות הראשונה בעולם לרפואת להט"ב שנערכה במאונט סיני שבניו יורק – בית חולים אוניברסיטאי מהגדולים והוותיקים ביותר בארה"ב. הוא היה אחד מאלה שיצרו את ההתמחות – והראשון לסיים אותה. כיום ההתמחות התרחבה למעל 20 מדינות בארה"ב וממומנת על ידי ארגון הרופאים האמריקאי (AMA).

יש הטוענים שההתייחסות אל "רפואת להט"ב" כתחום בפני עצמו רק מחזקת את ההפרדה שבין הקהילה לאוכלוסיה הכללית. לטענות אלו עונה ד"ר רועי צוקר: "יש להפריד בין המילה שוויון, שהוא זכות בסיסית של כל אדם, לבין העובדה שישנן קהילות מסוימות הדורשות שירותי רפואה שונים וייחודיים – הדברים האלה לא סותרים אחד את השני".

על שירותי הרפואה הייחודיים הוא מסביר כי "לכל אחת מאותיות הלהט"ב ישנם מאפיינים הדורשים התייחסות מיוחדת. לדוגמה, עבור גברים המקיימים יחסי מין עם גברים – סקירה שונה למחלות מין, חיסונים מומלצים וטיפול מונע ל-HIV, התייחסות לסמים הנפוצים יותר בקרב הקהילה וליווי של משפחות חד-מיניות. אצל טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות יש את הליווי הנפשי, התחלת הטיפול ההורמונלי והתהליך הניתוחי. אצל נשים לסביות חוסר המודעות לצורך בבדיקות סקר לסרטן צוואר הרחם וסרטן השד, השמנת יתר ועישון – כל אלה קורים יותר בקרב נשים לסביות מאשר בנשים הטרוסקסואליות".

לסיום, ד"ר רועי צוקר פונה דרכינו אל כל קהילת הלהט"ב: "המסר החשוב שלי לכל להט"ב, בין אם נמצא בתל אביב או קרית שמונה – אני אשתדל להיות השגריר שלך בדרך לרפואה טובה יותר. עם זאת, זה דורש גם מכם – לקרוא, לחקור ולהבין טוב יותר כיצד אתם יכולים לדאוג לבריאות של עצמכם. לפעמים אתם צריכים לעזור לרופא שלכם, טוב ופתוח ככל שיהיה, ללמוד על הצרכים המיוחדים שלכם – זה בסדר וזה לגיטימי".

• הבועה
• להט"ב
• להטב"ק
• איכילוב
• רפואה

מסוג הדברים שנחמד לנו לדווח עליהם: בית החולים העירוני איכילוב הוא הראשון בארץ הממנה מנהל תחום רפואת להטב"ק. לתפקיד מונה ד"ר רועי צוקר, מומחה ברפואה פנימית ומחלות זיהומיות, שאף עבר הכשרה בנושא בבית החולים "הר סיני" בניו יורק. על מינויו של ד"ר צוקר נמסר היום (ה') בהודעה רשמית של בית החולים.

בבית החולים הסבירו כי תחום רפואת הלהטב"ק הולך ומתפתח בשנים האחרונות, וכי מחקרים שנערכו בארץ ובעולם מראים כי שחברי הקהילה משתמשים פחות במערכות הבריאות, ולעתים מגיעים רק במצבי "אין ברירה". גם כשאלה מגיעים, הם חווים לעתים אפליה או טיפול גרוע.

בין הנושאים שד"ר צוקר יקדם בתקופה הקרובה: גריאטריה לחברי הקהילה, רפואת מתבגרים, תחום ההתמכרויות בקרב חברי הקהילה, ליווי של משפחות גאות, מחקר בתחום ועוד.

"אנו מאמינים כי אין מקום טוב יותר מתל אביב בכלל ובית החולים איכילוב בפרט כדי ליזום פרויקטים יחודיים מסוג זה למען כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית", נמסר מטעם בית החולים.

• הבועה
• להטב"ק
• רפואה
• איכילוב

• Facebook
• Twitter
• Email

כשחום הגוף עולה, האף נעשה גדוש, וכאב ראש מתחיל להתפתח – מוטב מסיבות אבולוציוניות להישאר בבית. כך טוענים פרופ' גיא שחר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, ושותפתו למחקר, ד"ר קרן שחר מהמחלקה לפסיכולוגיה במכללה למינהל, במאמר שהתפרסם באחרונה בכתב העתPLoS Biology.

מדוע אנחנו מרגישים ומתנהגים כחולים כאשר אנחנו נדבקים בנגיף או בחיידק? רובנו לוקחים כמובן מאליו את הידיעה שמחלה מידבקת מלווה בתחושת מחלה, אבל התפישה שחיידקים משפיעים ישירות על התנהגות החולה היא מוטעית. למעשה המערכת החיסונית מזהה את הזיהום, ובתיווך עצבים והורמונים משנה בכוונה את הפעילות המוחית באופן שתופיע התנהגות מחלה.

כל מי שאי פעם גידל חיית בית יודע, שהתנהגות מחלה אינה ייחודית לבני אדם. גם המחקרים מלמדים כי התנהגויות דומות מאפיינות מגוון רחב של בעלי חיים, לרבות חרקים חברתיים – דבר הרומז על כך שהתופעה נובעת ממנגנון שמור היטב באבולוציה. כלומר, מנגנון זה ככל הנראה חיוני ולכן הוא שרד וממשיך להתקיים בבעלי חיים מקבוצות שונות.

שורת התסמינים הנפוצים הכרוכים במחלה לכאורה פוגעת בסיכויי ההישרדות של הפרט החולה במקום לשפר אותם. אם כך, מהו באמת תפקידו של מנגנון זה? המדענים גורסים שהמנגנון שבעטיו נוצרים תסמיני המחלה התפתח לא מפני שהוא הועיל לבני אדם כפרטים, אלא כדי לבודד את הפרט החולה מסביבתו החברתית, להקטין את שיעור ההדבקה של קרוביו במחלה, ובכך להציל אותם מסכנת מוות, ולו במחיר חייו שלו. "זו נראית כהתנהגות אלטרואיסטית של הפרט", אומרת ד"ר קרן שחר, "אבל למעשה היא מגוננת על עותקיו של הגן האנוכיי, ובכך מאפשרת לו להגדיל את שיעורו באוכלוסייה".

התנהגות אלטרואיסטית

חרקים חברתיים הם דוגמה קיצונית לדרך התנהגות זו. לדבורים פועלות למשל אין יכולת להתרבות בעצמן; כל פוטנציאל ההתפשטות של הגנים שלהן מושקע באִמן, מלכת הכוורת, והן למעשה מהוות מבוי סתום מבחינה אבולוציונית. לכן, כאשר דבורה חולה, הדרך הבטוחה ביותר למנוע פגיעה בהתפשטות הגנים שלה היא לעזוב את הכוורת – ובכך להתאבד. זהו בדיוק המצב במחלת הדבורים המיסתורית אשר תוקפת בשנים האחרונות את דבורי הדבש: הכוורנים אינם מוצאים ערמות של דבורים מתות בכוורת אלא מגלים לחרדתם כוורות נטושות.

אשר לבני אדם, בחינה של כל אחד מתסמיני המחלה הנפוצים אישרה את השערת המדענים: כל המנגנונים הפועלים אצלם בעת מחלה מקטינים במידה משמעותית את הסיכויים שהמחלה תופץ – בהדבקה באמצעות הפה, במגע או באמצעות האוויר. כך, מאחר שהחולה פחות רעב ופחות צמא, קטֵנים הסיכויים שהוא יחלוק ארוחות עם הקבוצה, וכך ידביק אותה. עם צמצום צריכת המזון המוצק והנוזלים גם מצטמצמות הפרשות הצואה וההקאה, שהן המסלולים הרגילים להפצת חיידקים. החולים, שמטבע הדברים עייפים וישנים שעות רבות, אינם ניידים כמו במצבי שגרה, ולכן קטן רדיוס ההדבקה שלהם. בצורה דומה פועלים גם הדיכאון וחוסר העניין במצבים חברתיים ומיניים. מֵעבר לכל אלה, צמצום הטיפוח העצמי והשינויים בשפת הגוף נועדו לאותת לסביבה כי האדם חולה, וכי עדיף להתרחק ממנו.

"אנחנו יודעים שבידוד הוא הדרך היעילה ביותר לעצור מחלות מידבקות", אומר פרופ' גיא שחר, "ובכל זאת, כשמדובר במחלות כמו שפעת, שנתפשֹות לעתים בטעות כלֹא מסוכנות, אנשים נוטים לקחת תרופה להורדת חום ולשיכוך כאבים, וללכת לעבודה. אבל חשוב להבין, שלהתנהגות בזמן מחלה יש תפקיד. שפעת הורגת מיליוני אנשים מדי שנה בשנה, ובחלק מהמקרים האלה הסיבה היא שאנחנו לא מפסיקים להפיץ אותה".

המדענים מקווים לחולל שינוי בתפישת הציבור באשר להתנהגות בעת מחלה, שאולי תגרום לכך שאנשים יפסיקו ללכת לעבודה כאשר הם אינם חשים בטוב וילמדו מתי עדיף להישאר בבית. הרי אבולוציה של מיליוני שנים אינה טועה.

• גליליאו
• רפואה