Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

שבעה

כתבות
אירועים
עסקאות
נתגעגע לקלילות שלך. סנתה קטרינה. (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם santa.katarina)

שנה לתוך המלחמה: המסעדות של תל אביב נסגרות על ימין ועל שמאל

שנה לתוך המלחמה: המסעדות של תל אביב נסגרות על ימין ועל שמאל

נתגעגע לקלילות שלך. סנתה קטרינה. (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם santa.katarina)
נתגעגע לקלילות שלך. סנתה קטרינה. (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם santa.katarina)

קשה לספור את כמות עסקי האוכל שספגו נזק בעקבות המלחמה, אבל אנחנו בכל זאת ננסה - יותר מ-50 עסקי אוכל נסגרו רק בתל אביב במהלך שנת המלחמה, ונתגעגע לכולן. אלו המסעדות שלא הצליחו להחזיק מעמד בהישרדות שהיא החיים בישראל

13 באוקטובר 2024

אין אדם או עסק שלא הושפע מהמלחמה הזו, שמתמשכת כבר מעל לשנה ללא אופק ברור. אך שוק האוכל הישראלי, שגם ככה נאבק גם בשגרה כדי להחזיק מעמד, חטף מכה לא קלה בענף. על הנזק שספגו עסקי אוכל בצפון ובדרום אין מה להרחיב, כי אנחנו מקווים שועדת חקירה ממלכתית עוד תגיב. אבל על זה שספגו עסקי האוכל תל אביבים, כאן זה מקומנו. יותר מ-50 עסקי אוכל מרכזיים בעיר נסגרו השנה, שזה בערך עסק אחד לשבוע. אלו 48 העסקים שנתגעגע אליהם יותר מכולם.
מקומות המסומנים באדום נסגרו במהלך החודש האחרון.

>>מלחמה על כל שקל: 10 מגמות במסע להצלת המסעדנות בתל אביב

מסעדות

סנטה קתרינה
מסעדת השף המבריקה-אך-פשוטה של תומר אגאי הגיעה לקיצה, והיה לנוקצת שובר לב להיפרד ממנהומהטאבון.

תומר אגאי נפרד מהבשר. צילום: שרון בן דוד
תומר אגאי נפרד מהבשר. צילום: שרון בן דוד

אלגריה
המעדניה/מסעדה הטבעונית – זו שהחזיקה מעמד בראש פסגת הדירוגים של וולט במשך תקופה ארוכה, המקום בו טבעונים קנו תחליפי ביצים, גבינות ומנות שהיו גורמות להם לפקפק לרגע קל אם במקרה שמו במנה בשר (לא, זה פטריות) – תסגור את שעריה בסוף החודש, פלוס מינוס שבוע. טבעונות בעיר כבר לא תהיה אותו הדבר.

המבורגר של אלגריה (צילום: Wolt)
המבורגר של אלגריה (צילום: Wolt)

הונג קונג דים סאם
שנים אחרי שהיו במרכזו של הקרב על הכיסונים של רחוב בן יהודה מסעדת הדאמפלינג האותנטית בעיר נסגרת. הם ניצחו, אגב, כי מסעדת פוראמה נסגרה לפניהם, אבל מספר שנים לאחר מותו של אחד מהשפים ועזיבתו של השני, השריד האחרון – גברת הו, אלמנתו של השף המקורי – חוזרת להונג קונג ומשאירה אותנו ללא כיסונים.

אנימאר
המסעדות הטובות ביותר בתל אביב סוגרת את שעריה, "בעקבות חוסר היציבות והמצב במדינה". אנימאר, שנפתחה ב-2019 בחלל המיתולוגי של מסעדת רפאל, הפכה תוך שנים ספורות למסעדת פיין דיינינג שישרה קו עם הטופ הקולינרי העולמי. השף הלל תוקוולי הוביל אותה להישגים מרשימים והפך לאחד מבכירי השפים בארץ, ומדובר באובדן קולינרי משמעותי ומבאס במיוחד.

השף הלל תוקוולי עם הצוות לפני סרוויס, אנימאר (צילום: אוהד קב)
השף הלל תוקוולי עם הצוות לפני סרוויס, אנימאר (צילום: אוהד קב)

פיפי'ז
האסיאתית האהובה משוק לוינסקי עשתה הכל כדי להיאחז ברגעים אחרונים של הנודל, אבל לבסוף השפית יפעת תבואה באמת סגרה את הדלתות באופן סופי. מהבישול היא עדיין לא נפרדת, ועד סוף החורף תמצאו אותה מבשלת בבית אריאלה.

דלידה
רקוויאם לברולה פלפלים ופיתה קבב: המסעדה הוותיקה שנסגרה עם פרוץ המלחמה לא הצליחה להיפתח שוב, ובכך נסתם הגולל על אחד מעוגני האוכל החזקים ביותר שוק לוינסקי. במקומה נפתחה מסעדה הודית חדשה מבית "מה פאו" בנחלת בנימין.

מוותיקות שוק לוינסקי. דלידה (צילום נועם פריסמן)
מוותיקות שוק לוינסקי. דלידה (צילום נועם פריסמן)

וינה
ביום הראשון למלחמה ספג הבניין שבו פעלה מסעדת וינה פגיעה ישירה. הבעלים, נכדם של מייסדי המסעדה, תכנן לשפץ ולפתוח מחדש אך לבסוף החליט לסגור לצמיתות. כך באו לקיצן 75 שנים של עסק משפחתי ותל אביב איבדה אבן דרך קולינרית היסטורית.

ל'אפוק
ביצה ב-320 ש"ח לא בבית ספרנו: מסעדת ל'אפוק מבית רובישון, שנפתחה במלון הבוטיק אלקונין ברעש רב, נכשלה במבחן הכניסה לישראל ונסגרה אחרי שנה, לא דקה מוקדם מדי.

ברוט
המסעדה־גסטרו בר בנחלת בנימין החזיקה מעמד עשור לפני שהניחה את המפתחות בגלל המלחמה. שפים, מבקרים וחובבי אוכל ויין אנינים יתגעגעו למטבח הלא מתפשר, שדיבר מקומיות אותנטית ללא גרם חנופה.

הפעם זו באמת מכה קשה. ברוט (צילום: נועם רון)
הפעם זו באמת מכה קשה. ברוט (צילום: נועם רון)

גן השקמים
לפני שנה הודיעה השפית דנה לי ברמן שהיא סוף סוף פותחת מסעדה, והעיר כולה התרגשה איתה. תפריט אקלקטי ומקורי עם נטייה צפון איטלקית ולוקיישן רומנטי הבטיחו גדולות ונצורות, אלא שחודשים ספורים לאחר מכן ילשה ברמן את בתה הבכורה והודיעה על פרישה. מאז נפתח באותו מקום "קרוט" של החבר'ה הגאונים מפרא, שמגשים את כל הציפיות.

פורטונה דל מאר
21 שנות פעילות לא הספיקו להחזיק בחיים את המסעדה עם הנוף לים, שנסגרה לצמיתות והשאירה חור בלב באי המרינה.

NG
"אחרי 20 שנים של סטייקים הכי טובים בארץ המסעדה שלנו בנווה צדק לא תשוב לפעילות – מלחמה אחת יותר מדי", עולה הבאנר העצוב באתר של NG. את ההמבורגרים המעולים ומעט מהסטייקים אפשר למצוא בלוקיישן שאליו עברה המסעדה בצומת הפיל.

ברגר
בדיוק שנה, זה הזמן שהחזיקה ההמבורגריה מבית זוריק, שהתגאתה בקציצות מבשר פרימיום מחוות בוטיק בצפון. ברמת אביב גימ"ל ייאלצו להסתפק במקדונלד'ס ובוולט.

טופולופומפו
11 שנים וכמה וכמה שערוריות עסיסיות הן מה שנותר מהמורשת של טופולופומפו, המסעדה הפאן אסיאתית של אבי קונפורטי שלא הצליחה להתאושש מהקורונה והמלחמה. המסעדה שנסגרה בפברואר האחרון הייתה מפוארת, יקרה ומעוררת מחלוקת כמעט כמו השף שבנה אותה.

לאן הפאר הזה ילך? טופולופומפו. צילום: יח"צ
לאן הפאר הזה ילך? טופולופומפו. צילום: יח"צ

יאקימונו
את מה שעשתה הקורונה לסניף רוטשילד עשתה המלחמה לסניף הילטון. המותג "יאקימונו" יישאר כזיכרון לסושי פנומנלי ומנות יפניות עוצרות נשימה.

היווני
כשהחליט שהבר השמח כבר לא המתאים למצב, מחק אשר חביבי את "היווני" מהמפה והפך אותו ל"בית לחם 3". באנקרים יווניים עדיין נוכחים בתפריט ומפות משובצות בכחול לבן מכסות את השולחנות, אך גבולות הגזרה הורחבו והאווירה מעט יותר סולידית.

חג' כחיל
המסעדה בכיכר השעון נסגרה, הלילה התל אביבי כבר לא יהיה אותו הדבר, וזה כל מה שיש לנו לומר בנושא.

השווארמה של חג' כחיל (צילום: יחסי ציבור)
השווארמה של חג' כחיל (צילום: יחסי ציבור)

לה רפובליקה (רונימוטי)
החזקנו לה אצבעות אבל בסוף זה לא קרה: בחודש מרץ השנה נסגרה האיטלקייה הוותיקה והמוקפדת סופית, לאחר שלא נפתחה מאז השבעה באוקטובר. כך מגיעות לקיצן 20 שנה של מסעדנות אולד סקול, שכנראה כבר אין לה מקום כיום.

OLÉ
שלושה חודשי מילואים הספיקו לאורן אסידו להניח את המגבת במסעדת אולה, שהתחילה כהבטחה מרוקאית־אנדלוסית ובשלב מסוים קיבלה סיבוב כשר. מאז מצא השף המוכשר בית במסעדת Flame במלון קרלטון והוא מנסה להתניע משם את הקריירה שנעצרה בגלל המלחמה.

אבן עזרא
בתקופת חייה הקצרה הביאה אבן עזרא לשוק לוינסקי את האוכל של עזורה הנהדרת מירושלים והעלתה אותו לדרגת מסעדת שף. המלחמה חיסלה גם את היוזמה המשובחת הזו, אךפיתה ברודשטייןשנפתחה באותו חלל היא חלופה משובחת לא פחות.

DePi
לבר הקולינרי שהבטיח טובות פשוט לא היה מזל – הוא נפתח תוך כדי הקורונה, החליף שפים וקונספטים ולבסוף נסגר סופית. באותו מקום פעל בהצלחה ענקית WABI, פופ אפ פאסט פוד יפני של שף דין שושני, שצפוי מתישהו לחזור לאחר פגרת קיץ.

חסרים לנו. DePi (צילום: איתמר גינזבורג)
חסרים לנו. DePi (צילום: איתמר גינזבורג)

לה סיטה
שף אבישי בן הרוש גויס למילואים עד חודש מרץ 2024 והמסעדה שזכתה לביקורות מפרגנות נסגרה. בחלל שבו היא פעלה נפתחבבר, בר יין שמסתמן כאחד המקומות החמודים והטעימים בכרמל.

ארטל פורמל
מלחמה היא אנטיתזה למפות לבנות ולמנות מתוחכמות בצלחות פורצלן, וארטל פורמל החזיקה מעמד חודשים ספורים לפני שנכנעה למצב. עוד מסמר בארון הקבורה שהמציאות מזמנת לפיין דיינינג, גם כשהוא בתחפושת מסעדת פועלים.

צ'נטרו
הסנדוויצ'יה שהפכה למסעדת רחוב קטנה ומוקפדת בלב שוק לוינסקי נסגרה. במקומה פתח השף והבעלים אלון ליסי על הגג חלל אירועים וארוחות פרטיות.

416
השנים האחרונות היו לא פשוטות עבור הבר־מסעדה הטבעוני – קורונה, שריפה, רילוקיישן, מחאות ולבסוף המלחמה. "עשינו כל שביכולתנו לשמור על המסעדה פתוחה, אך הגענו לסוף הדרך", כתבו הבעלים בן ואל רחמני, והלב נשבר יחד אתם.

השומר
ספוט האוכל השמח בשוק נסגר לתמיד. נתגעגע מאוד לאוכל השוק הפרוע, ולחלות האלו הגם.

ביס שכבר חסר לנו. השומר 1 ( צילום: רן בירן)
ביס שכבר חסר לנו. השומר 1 ( צילום: רן בירן)

אוכל רחוב

חומוס משאוושה
אחרי 22 שנות חומוס גלילי, הגרגר האחרון נטחן והניגוב נגמר. בדצמבר 23 עברה משאוושה מפינסקר לרחוב הרכבת בעקבות הריסת הבניין, אבל משולש הברמודה של משבר כלכלי-מלחמה-מעבר יצר סיטואציה לא הגיונית, שאילצה את הבעלים עמוס בר לסיים את דרכה של החומוסיה הוותיקה.

הבן של הסורי
לפני כעשור, כשהסורי נסגר בהפתעה, התרגשנו לראות שבנו ממשיך את דרכו עם פחות או יותר אותו חומוס-פול אייקוני שהפך למנת הבית של המוני תל אביבים. אבל גם הוא לא עמד מול המלחמה, ונאלץ לסגור את השריד האחרון לחומוס המיתולוגי.

ציור אימפרסיוניסטי מתפרק. הבן של הסורי. צילום: יולי גורודינסקי
ציור אימפרסיוניסטי מתפרק. הבן של הסורי. צילום: יולי גורודינסקי

מוזס סניף רוטשילד
תרגעו תרגעו, רשת מוזס עדיין עומדת יציבה, אבל הסניף המיתולוגי ביותר של מזללת ההמבורגרים נסגר אחרי שנים בהם היה מרכז ארוחת הלייט נייט של רוטשילד, ותודה לכם על שהרגעתם בטן של אינספור שיכורים. מוזס ימשיכו יפעול בת"א עם סניפי מוזס שופ במידטאון ומוזס ברמת החייל, ומה עם החור שנפער ברוטשילד? התמלא מהר על ידי קפה פטיט, בראסרי חדש. השיירה עוברת, הכלבים נובחים. רגע, בעצם אולי זה חתול בלוגו?

ג'ירף (סניף אבן גבירול)
כן, עוד סניף מיתולוגי שנסגר. המקום אליו נשפכו כל השבורים של הלילה לפני שהיתה תרבות אכילה מאוחרת, נקודת מפגש משמעותית באזור שרק הכיר את הבראסרי ומנה חריפה אחת שנאלץ להרחיק עד לרמת החייל כדי לטעום (או חלילה, עד פתח תקווה). אבל זה לא הסוף – במקומו ייפתח בקרוב סניף משודרג במתחם "לנדמרק" החדש, בין שרונה מרקט לרחוב קפלן.

מיאזאקי
מזלת הראמן של יובל בן נריה ליוותה אותנו עוד מרמת החייל ועד לשרונה מרקט, שם התמקמה כסניף שהתמקד בעיקר משלוחים, וסיפק גם את אחד מכריכי העוף המטוגן היותר מעניינים בעיר. במקומה קמה גרסה כשרה ל"קפה טאיזו", והמיתוג הישן מתפוגג כלא היה.

נתגעגע במיוחד לקריספי צ'יקן המופרע במיאזקי. צילום: איליה מילניקוב
נתגעגע במיוחד לקריספי צ'יקן המופרע במיאזקי. צילום: איליה מילניקוב

ניקו
מרגע לידתה הייתה ההמבורגרייה של מסעדת שילה גאג בעל אורך חיים מוגבל. בינתיים החזיר שף שרון כהן את בר היין ג'אנגו שפעל כאן קודם וגם זאת לתקופה מוגבלת, עד למעבר ללוקיישן החדש במונטיפיורי, בספטמבר אם תרצה השם.

קוסינה פרנקו אנד לילי
הדוכן הצרפתי-ארגנטיני באבן גבירול סיקרן עם אמפנדס וביף בורגניון כרקע לסיפור של זוג עולים חדשים חדורי אמביציה. למרבה הצער כל זה לא הספיק והמקום נסגר תוך זמן קצר.

פיקניק סנדוויץ' קלאב
לאחר שסגר את המסעדה הקטנה והחמודה שלו ברחוב ירמיהו פתח שף יוסי שטרית (לא ההוא, השני) באותו לוקיישן את "פיקניק סנדוויץ' קלאב", ספוט כריכים סקסיים באווירת פיקניק. אלא שמה לעשות והחיים בתקופה האחרונה הם הכי רחוק מפיקניק שאפשר? שטרית סגר את הסנדוויצ'יה ועבר לצפון, ותל אביב הפסידה שף מוכשר.

כריך של שף. פיקניק סנדוויץ' קלאב (צילום: יוסי שטרית)
כריך של שף. פיקניק סנדוויץ' קלאב (צילום: יוסי שטרית)

כרמל
דוכן על האש שהיה ממוקם – טוב, אתם בטח יכולים לנחש איפה – שגרם לנו להתאהב בפיתה עם שיפוד פרגית וליה, שעכשיו נשאר לנו רק לחלום עליה, ועם טעם הגריל גחלים הזה.

טקסים
קשה להאמין שרק לפני שנה קראנו למאבק האגו בין ענקי הדונר טקסים וגרטי משוק הכרמל "מלחמה". בינתיים גרטי הפציע לפני כחודש לפופ אפ קצרצר אך טקסים נסגר סופית, למגינת לבן של קהילות השווארמה.

דוכן לחם
לאחר ארבע שנים הודיע האופה יונתן (ג'וני) הלר על סגירת מאפיית הבוטיק בפלורנטין בדרכו להרפתקה הבאה. געגועים לקווין אמאן הכי מפתיע בעיר.

פונטו פיצה
הפיצרייה של אלון פלד (לוקאל בורגר) בפלורנטין הבטיחה רבות אך לא הספיקה לקיים: היא פעלה בקושי שלושה חודשים ונסגרה שלא על מנת להיפתח שוב.

ומה יאכל הכלב? פיצה פונטו. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם punto.pizzatlv
ומה יאכל הכלב? פיצה פונטו. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם punto.pizzatlv

צ'ופ צ'ופ
אולי בגלל המלחמה, אולי בגלל עבודות החפירה הבלתי נגמרות באבן גבירול – ספוט הסטריט פוד האסיאתי סגר את הדלתות שלא על מנת לחזור.

ברים ובתי קפה

HOC סניף פלורנטין (והמאפייה)
בית הקפה הטרנדי ניסה לתפוס את המכורים של שוק לוינסקי, אבל פתח בטיימינג מזעזע של רגע לפני המלחמה. למרבה הצער, גם המאפייה של בית הקפה ממוקמת שם, כך שנכון לעכשיו אין מאפי HOC באף אחד מהסניפים, עד להודעה חדשה.

דמיינו את זה עם נוף לים. קפה HOC. צילום: Tamuna Djanashvili
דמיינו את זה עם נוף לים. קפה HOC. צילום: Tamuna Djanashvili

השפגאט
הבר הלהטב"קי הבכיר בעיר הודיעה כי לאחר 13 שנים של הרמות, מישהו צריך להוריד. מראשוני המתמקמים בנחלת בנימין, אינספור מסיבות, ערבי תרבות וקליפ אחד של נועה קירל ואילן פלד. המקום יפעל עד סוף ספטמבר עם ליינים מוכרים ואהובים, אבל יסיים את דרכו – לפחות בנקודה הזו – עם טעם מתוק של נוסטלגיה בפה.

הספוטניק
בר, קלאב, מרכז תרבות ומה לא – החללית של הספוטניק ריחפה בחיי הלילה התל אביביים במשך עשור, ונכנעה לבסוף לרצונו של בעל הבניין לשפץ, אבל ברור לכולם שהפגיעה הניכרת בחיי הלילה המקומיים תרמה לא מעט לעניין.

מייקר'ס
קיר העציצים האייקוני של בית הקפה-משתלה הזו הפך לאימיג' מוכר ברחבי העיר והאינטרנט, לא מעט בזכות "סוקלנט סשנז", אך גם בזכות הקהילה שהתגבשה סביבו. עכשיו יהיו לנו רק זכרונות ממנו. כנראה שנאלץ לראות את ההופעה של מרגי בפעם ה-2,983,746.

ליזלוטה
בפוסט אינסטגרם שובר לב הודיעו לקראת סוף יולי בעלות בית הקפה האהוב מריינס שהן יסגרו את שעריו, כי הן "שבורות. פיזית ונפשית (וכספית). ופשוט אין לנו ברירה אחרת", ועכשיו אינספור מרכז-תל-אביבים יחפשו קפה חדש לצהריי שישי ובוקר שבת.

פופ אנד פופ בייקרי
אחד מהבייקרי האהובים בעיר, והמקום שלימד אותנו שקרואסון יכול להיות ממולא ומצופה, סוגר את שעריו אחרי 3 שנים בעקבות מצוקת כח אדם שנובעת מהמלחמה. אבל אל דאגה, את המאפים המוגזמים של השף קונדיטור עופר בן נתן תוכלו למצוא באגף הקינוחים של מסעדת פופ אנד פופ, שממשיכה כרגיל.

נורמן בר
אחרי 20 שנה של בירה ותרבות, ובעקבות תנופת הבנייה שעוברת על הכרמל והכרם, מפנה המוסד הוותיק את מקומו לעוד מלון בוטיק או בניין דירות. כך חולפת תהילת עולם.

בר הגאולה
עוד מוסד ותיק שהתפייד אמנם לפני המלחמה, אך חסרונו מורגש במיוחד – מקום ששמר על גחלת הברים מפעם והציע תפריט של קלאסיקות מהמטבח האשכנזי והבלקני ובירה צוננת. נחפש גאולה במקום אחר.

היו ימים היו פה דרינקים. גאולה. צילום: נמרוד סונדרס
היו ימים היו פה דרינקים. גאולה. צילום: נמרוד סונדרס

Beanz20
לא עזרו אשכי העץ שיצרה הילה אלפרט, ובית הקפה החמוד בכרמל נסגר. אם הגעתם והרחתם קפה אל תתפלאו, כי במקומו נפתח בית קפה חדש.

וספרר
בית הקפה/בר שרשת נורדיניו הפעילה בבניין חברת Fiverr נסגר. במקומו התמקמו בחלל המשופץ פיצות דקות ומנות פסטה סקסיות מבית היוצר של בנצי ארבל (כפרה מיו, קלבריה). שימו את טברנה רומאנה בווייז ותודו לנו אחר כך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

קשה לספור את כמות עסקי האוכל שספגו נזק בעקבות המלחמה, אבל אנחנו בכל זאת ננסה - יותר מ-50 עסקי אוכל נסגרו...

מאתשרון בן-דוד13 באוקטובר 2024
הימים העמוסים של פעם. שפגאט, שבוע הגאווה 2022 (צילום: יובל וייצן)

הסעודה האחרונה: 42 מסעדות, ברים ובתי קפה שנסגרו בגלל המלחמה

הסעודה האחרונה: 42 מסעדות, ברים ובתי קפה שנסגרו בגלל המלחמה

הימים העמוסים של פעם. שפגאט, שבוע הגאווה 2022 (צילום: יובל וייצן)
הימים העמוסים של פעם. שפגאט, שבוע הגאווה 2022 (צילום: יובל וייצן)

למלחמה הזו ישנם גם מחיר כלכלי כבד, ומאז חודש אוקטובר אנחנו חווים גל סגירות שלא נראה מאז הקורונה. אלו 42 העסקים תל אביביים שלא הצליחו לחזור ולעמוד על הרגליים בגלל המלחמה. נתגעגע לאכול אצל כולן, אבל להרמות שבתמונה הראשית נתגעגע במיוחד

27 באוגוסט 2024

אגפי הקולינריה מרגישים בכל הכובד את משקל המלחמה לא פחות מאף תחום אחר, ואולי אפילו יותר מהרוב – שילוב הגורמים המזוויע של מלחמה, משבר כלכלי וזנב ההתאוששות הארוך מהקורונה הפיל מסעדות, דוכני אוכל רחוב ובתי קפה רבים. חלקם ותיקים, חלקם טריים, חלקם פשוט לא הצליחו לפתוח שוב מאז ה-7 באוקטובר, חלק סגרו לאחר ניסיון התאוששות. חלקן עוד עשויות לחזור בצורה כזו או אחרת, וחלקן אבדו לעד. אלו כל מקומות האוכל שאנחנו לא יכולים יותר לאכול בהם בעקבות המלחמה.
מקומות המסומנים באדום נסגרו במהלך החודש האחרון.

>>מלחמה על כל שקל: 10 מגמות במסע להצלת המסעדנות בתל אביב

מסעדות

הונג קונג דים סאם
שנים אחרי שהיו במרכזו של הקרב על הכיסונים של רחוב בן יהודה מסעדת הדאמפלינג האותנטית בעיר נסגרת. הם ניצחו, אגב, כי מסעדת פוראמה נסגרה לפניהם, אבל מספר שנים לאחר מותו של אחד מהשפים ועזיבתו של השני, השריד האחרון – גברת הו, אלמנתו של השף המקורי – חוזרת להונג קונג ומשאירה אותנו ללא כיסונים.

אנימאר
המסעדות הטובות ביותר בתל אביב סוגרת את שעריה, "בעקבות חוסר היציבות והמצב במדינה". אנימאר, שנפתחה ב-2019 בחלל המיתולוגי של מסעדת רפאל, הפכה תוך שנים ספורות למסעדת פיין דיינינג שישרה קו עם הטופ הקולינרי העולמי. השף הלל תוקוולי הוביל אותה להישגים מרשימים והפך לאחד מבכירי השפים בארץ, ומדובר באובדן קולינרי משמעותי ומבאס במיוחד.

השף הלל תוקוולי עם הצוות לפני סרוויס, אנימאר (צילום: אוהד קב)
השף הלל תוקוולי עם הצוות לפני סרוויס, אנימאר (צילום: אוהד קב)

פיפי'ז
האסיאתית האהובה משוק לוינסקי עשתה הכל כדי להיאחז ברגעים אחרונים של הנודל, אבל השפית יפעת תבואה הבטיחה שהפעם היא באמת סוגרת סופית את המקום, עם קובץ. אנחנו עדיין קצת מפקפקים עקב דיווחים כוזבים בעברה, אבל אם זו האמת, זה באמת מבאס.

דלידה
רקוויאם לברולה פלפלים ופיתה קבב: המסעדה הוותיקה שנסגרה עם פרוץ המלחמה לא הצליחה להיפתח שוב, ובכך נסתם הגולל על אחד מעוגני האוכל החזקים ביותר שוק לוינסקי. במקומה תיפתח מסעדה הודית חדשה מבית "מה פאו" בנחלת בנימין – כל הפרטים בקרוב.

מוותיקות שוק לוינסקי. דלידה (צילום נועם פריסמן)
מוותיקות שוק לוינסקי. דלידה (צילום נועם פריסמן)

וינה
ביום הראשון למלחמה ספג הבניין שבו פעלה מסעדת וינה פגיעה ישירה. הבעלים, נכדם של מייסדי המסעדה, תכנן לשפץ ולפתוח מחדש אך לבסוף החליט לסגור לצמיתות. כך באו לקיצן 75 שנים של עסק משפחתי ותל אביב איבדה אבן דרך קולינרית היסטורית.

ל'אפוק
ביצה ב-320 ש"ח לא בבית ספרנו: מסעדת ל'אפוק מבית רובישון, שנפתחה במלון הבוטיק אלקונין ברעש רב, נכשלה במבחן הכניסה לישראל ונסגרה אחרי שנה, לא דקה מוקדם מדי.

ברוט
המסעדה־גסטרו בר בנחלת בנימין החזיקה מעמד עשור לפני שהניחה את המפתחות בגלל המלחמה. שפים, מבקרים וחובבי אוכל ויין אנינים יתגעגעו למטבח הלא מתפשר, שדיבר מקומיות אותנטית ללא גרם חנופה.

הפעם זו באמת מכה קשה. ברוט (צילום: נועם רון)
הפעם זו באמת מכה קשה. ברוט (צילום: נועם רון)

גן השקמים
לפני שנה הודיעה השפית דנה לי ברמן שהיא סוף סוף פותחת מסעדה, והעיר כולה התרגשה איתה. תפריט אקלקטי ומקורי עם נטייה צפון איטלקית ולוקיישן רומנטי הבטיחו גדולות ונצורות, אלא שחודשים ספורים לאחר מכן ילשה ברמן את בתה הבכורה והודיעה על פרישה. מאז נפתח באותו מקום "קרוט" של החבר'ה הגאונים מפרא, שמגשים את כל הציפיות.

פורטונה דל מאר
21 שנות פעילות לא הספיקו להחזיק בחיים את המסעדה עם הנוף לים, ולפני כשלושה חודשים הדלתות נסגרו לצמיתות.

NG
"אחרי 20 שנים של סטייקים הכי טובים בארץ המסעדה שלנו בנווה צדק לא תשוב לפעילות – מלחמה אחת יותר מדי", עולה הבאנר העצוב באתר של NG. את ההמבורגרים המעולים ומעט מהסטייקים אפשר למצוא בלוקיישן שאליו עברה המסעדה בצומת הפיל.

ברגר
בדיוק שנה, זה הזמן שהחזיקה ההמבורגריה מבית זוריק, שהתגאתה בקציצות מבשר פרימיום מחוות בוטיק בצפון. ברמת אביב גימ"ל ייאלצו להסתפק במקדונלד'ס ובוולט.

טופולופומפו
11 שנים וכמה וכמה שערוריות עסיסיות הן מה שנותר מהמורשת של טופולופומפו, המסעדה הפאן אסיאתית של אבי קונפורטי שלא הצליחה להתאושש מהקורונה והמלחמה. המסעדה שנסגרה בפברואר האחרון הייתה מפוארת, יקרה ומעוררת מחלוקת כמעט כמו השף שבנה אותה.

לאן הפאר הזה ילך? טופולופומפו. צילום: יח"צ
לאן הפאר הזה ילך? טופולופומפו. צילום: יח"צ

יאקימונו
את מה שעשתה הקורונה לסניף רוטשילד עשתה המלחמה לסניף הילטון. המותג "יאקימונו" יישאר כזיכרון לסושי פנומנלי ומנות יפניות עוצרות נשימה.

היווני
כשהחליט שהבר השמח כבר לא המתאים למצב, מחק אשר חביבי את "היווני" מהמפה והפך אותו ל"בית לחם 3". באנקרים יווניים עדיין נוכחים בתפריט ומפות משובצות בכחול לבן מכסות את השולחנות, אך גבולות הגזרה הורחבו והאווירה מעט יותר סולידית.

חג' כחיל
המסעדה בכיכר השעון נסגרה, הלילה התל אביבי כבר לא יהיה אותו הדבר, וזה כל מה שיש לנו לומר בנושא.

השווארמה של חג' כחיל (צילום: יחסי ציבור)
השווארמה של חג' כחיל (צילום: יחסי ציבור)

לה רפובליקה (רונימוטי)
החזקנו לה אצבעות אבל בסוף זה לא קרה: בחודש מרץ השנה נסגרה האיטלקייה הוותיקה והמוקפדת סופית, לאחר שלא נפתחה מאז השבעה באוקטובר. כך מגיעות לקיצן 20 שנה של מסעדנות אולד סקול, שכנראה כבר אין לה מקום כיום.

OLÉ
שלושה חודשי מילואים הספיקו לאורן אסידו להניח את המגבת במסעדת אולה, שהתחילה כהבטחה מרוקאית־אנדלוסית ובשלב מסוים קיבלה סיבוב כשר. מאז מצא השף המוכשר בית במסעדת Flame במלון קרלטון והוא מנסה להתניע משם את הקריירה שנעצרה בגלל המלחמה.

אבן עזרא
בתקופת חייה הקצרה הביאה אבן עזרא לשוק לוינסקי את האוכל של עזורה הנהדרת מירושלים והעלתה אותו לדרגת מסעדת שף. המלחמה חיסלה גם את היוזמה המשובחת הזו, אךפיתה ברודשטייןשנפתחה באותו חלל היא חלופה משובחת לא פחות.

DePi
לבר הקולינרי שהבטיח טובות פשוט לא היה מזל – הוא נפתח תוך כדי הקורונה, החליף שפים וקונספטים ולבסוף נסגר סופית. באותו מקום פועל כעת בהצלחה ענקית WABI, פאסט פוד דיינר היפני של שף דין שושני.

חסרים לנו. DePi (צילום: איתמר גינזבורג)
חסרים לנו. DePi (צילום: איתמר גינזבורג)

לה סיטה
שף אבישי בן הרוש גויס למילואים עד חודש מרץ 2024 והמסעדה שזכתה לביקורות מפרגנות נסגרה. בחלל שבו היא פעלה נפתחבבר, בר יין שמסתמן כאחד המקומות החמודים והטעימים בכרמל.

ארטל פורמל
מלחמה היא אנטיתזה למפות לבנות ולמנות מתוחכמות בצלחות פורצלן, וארטל פורמל החזיקה מעמד חודשים ספורים לפני שנכנעה למצב. עוד מסמר בארון הקבורה שהמציאות מזמנת לפיין דיינינג, גם כשהוא בתחפושת מסעדת פועלים.

416
השנים האחרונות היו לא פשוטות עבור הבר־מסעדה הטבעוני – קורונה, שריפה, רילוקיישן, מחאות ולבסוף המלחמה. "עשינו כל שביכולתנו לשמור על המסעדה פתוחה, אך הגענו לסוף הדרך", כתבו הבעלים בן ואל רחמני, והלב נשבר יחד אתם.

השומר
ספוט האוכל השמח בשוק נסגר לתמיד. נתגעגע מאוד לאוכל השוק הפרוע, ולחלות האלו הגם.

ביס שכבר חסר לנו. השומר 1 ( צילום: רן בירן)
ביס שכבר חסר לנו. השומר 1 ( צילום: רן בירן)

אוכל רחוב

מוזס סניף רוטשילד
תרגעו תרגעו, רשת מוזס עדיין עומדת יציבה, אבל הסניף המיתולוגי ביותר של מזללת ההמבורגרים נסגר אחרי שנים בהם היה מרכז ארוחת הלייט נייט של רוטשילד, ותודה לכם על שהרגעתם בטן של אינספור שיכורים. מוזס ימשיכו יפעול בת"א עם סניפי מוזס שופ במידטאון ומוזס ברמת החייל, ומה עם החור שנפער ברוטשילד? התמלא מהר על ידי קפה פטיט, בראסרי חדש. השיירה עוברת, הכלבים נובחים. רגע, בעצם אולי זה חתול בלוגו?

מיאזאקי
מזלת הראמן של יובל בן נריה ליוותה אותנו עוד מרמת החייל ועד לשרונה מרקט, שם התמקמה כסניף שהתמקד בעיקר משלוחים, וסיפק גם את אחד מכריכי העוף המטוגן היותר מעניינים בעיר. כעת היא עוברת שיפוץ כדי להפוך ל"קפה טאיזו" כשרה, והמיתוג הישן מתפוגג כלא היה.

נתגעגע במיוחד לקריספי צ'יקן המופרע במיאזקי. צילום: איליה מילניקוב
נתגעגע במיוחד לקריספי צ'יקן המופרע במיאזקי. צילום: איליה מילניקוב

ניקו
מרגע לידתה הייתה ההמבורגרייה של מסעדת שילה גאג בעל אורך חיים מוגבל. בינתיים החזיר שף שרון כהן את בר היין ג'אנגו שפעל כאן קודם וגם זאת לתקופה מוגבלת, עד למעבר ללוקיישן החדש במונטיפיורי, בספטמבר אם תרצה השם.

קוסינה פרנקו אנד לילי
הדוכן הצרפתי-ארגנטיני באבן גבירול סיקרן עם אמפנדס וביף בורגניון כרקע לסיפור של זוג עולים חדשים חדורי אמביציה. למרבה הצער כל זה לא הספיק והמקום נסגר תוך זמן קצר.

פיקניק סנדוויץ' קלאב
לאחר שסגר את המסעדה הקטנה והחמודה שלו ברחוב ירמיהו פתח שף יוסי שטרית (לא ההוא, השני) באותו לוקיישן את "פיקניק סנדוויץ' קלאב", ספוט כריכים סקסיים באווירת פיקניק. אלא שמה לעשות והחיים בתקופה האחרונה הם הכי רחוק מפיקניק שאפשר? שטרית סגר את הסנדוויצ'יה ועבר לצפון, ותל אביב הפסידה שף מוכשר.

כריך של שף. פיקניק סנדוויץ' קלאב (צילום: יוסי שטרית)
כריך של שף. פיקניק סנדוויץ' קלאב (צילום: יוסי שטרית)

כרמל
דוכן על האש שהיה ממוקם – טוב, אתם בטח יכולים לנחש איפה – שגרם לנו להתאהב בפיתה עם שיפוד פרגית וליה, שעכשיו נשאר לנו רק לחלום עליה, ועם טעם הגריל גחלים הזה.

טקסים
קשה להאמין שרק לפני שנה קראנו למאבק האגו בין ענקי הדונר טקסים וגרטי משוק הכרמל "מלחמה". בינתיים גרטי הפציע לפני כחודש לפופ אפ קצרצר אך טקסים נסגר סופית, למגינת לבן של קהילות השווארמה.

דוכן לחם
לאחר ארבע שנים הודיע האופה יונתן (ג'וני) הלר על סגירת מאפיית הבוטיק בפלורנטין בדרכו להרפתקה הבאה. געגועים לקווין אמאן הכי מפתיע בעיר.

פונטו פיצה
הפיצרייה של אלון פלד (לוקאל בורגר) בפלורנטין הבטיחה רבות אך לא הספיקה לקיים: היא פעלה בקושי שלושה חודשים ונסגרה שלא על מנת להיפתח שוב.

ומה יאכל הכלב? פיצה פונטו. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם punto.pizzatlv
ומה יאכל הכלב? פיצה פונטו. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם punto.pizzatlv

צ'ופ צ'ופ
אולי בגלל המלחמה, אולי בגלל עבודות החפירה הבלתי נגמרות באבן גבירול – ספוט הסטריט פוד האסיאתי סגר את הדלתות שלא על מנת לחזור.

ברים ובתי קפה

השפגאט
הבר הלהטב"קי הבכיר בעיר הודיעה כי לאחר 13 שנים של הרמות, מישהו צריך להוריד. מראשוני המתמקמים בנחלת בנימין, אינספור מסיבות, ערבי תרבות וקליפ אחד של נועה קירל ואילן פלד. המקום יפעל עד סוף ספטמבר עם ליינים מוכרים ואהובים, אבל יסיים את דרכו – לפחות בנקודה הזו – עם טעם מתוק של נוסטלגיה בפה.

הספוטניק
בר, קלאב, מרכז תרבות ומה לא – החללית של הספוטניק ריחפה בחיי הלילה התל אביביים במשך עשור, ונכנעה לבסוף לרצונו של בעל הבניין לשפץ, אבל ברור לכולם שהפגיעה הניכרת בחיי הלילה המקומיים תרמה לא מעט לעניין.

מייקר'ס
קיר העציצים האייקוני של בית הקפה-משתלה הזו הפך לאימיג' מוכר ברחבי העיר והאינטרנט, לא מעט בזכות "סוקלנט סשנז", אך גם בזכות הקהילה שהתגבשה סביבו. עכשיו יהיו לנו רק זכרונות ממנו. כנראה שנאלץ לראות את ההופעה של מרגי בפעם ה-2,983,746.

ליזלוטה
בפוסט אינסטגרם שובר לב הודיעו לקראת סוף יולי בעלות בית הקפה האהוב מריינס שהם יסגרו את שעריו, כי הן "שבורות. פיזית ונפשית (וכספית). ופשוט אין לנו ברירה אחרת", ועכשיו אינספור מרכז-תל-אביבים יחפשו קפה חדש לצהריי שישי ובוקר שבת.

פופ אנד פופ בייקרי
אחד מהבייקרי האהובים בעיר, והמקום שלימד אותנו שקרואסון יכול להיות ממולא ומצופה, סוגר את שעריו אחרי 3 שנים בעקבות מצוקת כח אדם שנובעת מהמלחמה. אבל אל דאגה, את המאפים המוגזמים של השף קונדיטור עופר בן נתן תוכלו למצוא באגף הקינוחים של מסעדת פופ אנד פופ, שממשיכה כרגיל.

נורמן בר
אחרי 20 שנה של בירה ותרבות, ובעקבות תנופת הבנייה שעוברת על הכרמל והכרם, מפנה המוסד הוותיק את מקומו לעוד מלון בוטיק או בניין דירות. כך חולפת תהילת עולם.

בר הגאולה
עוד מוסד ותיק שהתפייד אמנם לפני המלחמה, אך חסרונו מורגש במיוחד – מקום ששמר על גחלת הברים מפעם והציע תפריט של קלאסיקות מהמטבח האשכנזי והבלקני ובירה צוננת. נחפש גאולה במקום אחר.

היו ימים היו פה דרינקים. גאולה. צילום: נמרוד סונדרס
היו ימים היו פה דרינקים. גאולה. צילום: נמרוד סונדרס

Beanz20
לא עזרו אשכי העץ שיצרה הילה אלפרט, ובית הקפה החמוד בכרמל נסגר. אם הגעתם והרחתם קפה אל תתפלאו, כי במקומו נפתח בית קפה חדש.

וספרר
בית הקפה/בר שרשת נורדיניו הפעילה בבניין חברת Fiverr נסגר. במקומו התמקמו בחלל המשופץ פיצות דקות ומנות פסטה סקסיות מבית היוצר של בנצי ארבל (כפרה מיו, קלבריה). שימו את טברנה רומאנה בווייז ותודו לנו אחר כך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

למלחמה הזו ישנם גם מחיר כלכלי כבד, ומאז חודש אוקטובר אנחנו חווים גל סגירות שלא נראה מאז הקורונה. אלו 42 העסקים...

מאתשרון בן-דוד27 באוגוסט 2024
דף חדש: נחמדות

פוזיטיב אגרסיב: מה קרה כשהחלטתי להיות נחמדה

פוזיטיב אגרסיב: מה קרה כשהחלטתי להיות נחמדה

בימים רגילים לא נדיר למצוא את יעל סגרסקי מקללת אל חלל האופן ספייס מתוך זעם מתפרץ על יחצן עיקש או היזכרות רנדומלית באיזה אדיוט מחייה הפרטיים, וכל זה על 20 מיליגרם ציפרלקס. דף חדש: פרוייקט קבלת החלטות

דף חדש: נחמדות
דף חדש: נחמדות
17 בינואר 2018

יש לא מעט דפוסים באורח החיים שלי שדורשים שינוי, החל מצריכה מופרזת של שוקולד ועד הידרדרות מבעיתה בתדירות שטיפת הכלים, אבל אני לא רואה את עצמי משנה אף אחד מהדברים האלה בזמן הקרוב. הבעיה האמיתית שלי היא גדולה יותר, כללית יותר וצריך להתחיל ממנה. אם אני מוכרחה לתת לה שם, היא נקראת נטייה לדיכאון.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
כשהחלטתי ללמוד את שפת האהבה
כשהחלטתי לעשות ספורט בכל יום
כשהחלטתי לבשל לעצמי

"מה את רוצה שישתנה בחיים שלך?", שאלו אותי השבוע. "אני לא יודעת", גמגמתי, "פשוט פשוט להיות שמחה יותר". "אז תחליטי להיות שמחה יותר", אמרה לי העורכת משל חיינו בפרסומת לחליטת תה. קיבלתי על עצמי את גזרת הגורל, ולאחר חצי שעה שהעברתי על כיסאי האפרפר ברטינה על רשימת האירועים הדלוחים שעליי לסקר, זה כבר היה ברור: אני לא יודעת איך נהיים שמחים יותר, שמחה היא רגש. אי אפשר פשוט לשנות רגש. ביקשתי משימה, משהו מעשי. "אז תהיי נחמדה יותר לאחרים", היא השיבה.

אחרי שספגתי את העלבון הסמוי פתחתי בשבוע של התמוטטות עצבים. האל יודע אם קריסת הנפש התרחשה בעקבות אכילה מוגברת במסעדת הכורכום שבקרקעית הבניין (אשר זכתה לכינוייה בזכות חומר הגלם המרכזי בה – כורכום, שנועד לכסות ככל הנראה על טעמים וריחות אחרים), או בעקבות צריכת יתר של מידע על משפחת נתניהו. מה שאני יודעת בבירור הוא שנחמדה זה לא מה שהייתי השבוע, לא לעצמי ולא לאחרים.

אם להיות כנה, תחושת הפצצה המתקתקת בלב שלי לא התחילה אתמול. למעשה, מאז שאני זוכרת את עצמי היו תקופות השקט, השלווה והפניות לזולת לא יותר מאיים של נחת בתוך ים סוער של משברים וחרדות. גם היום, בתקופה הטובה בחיי – עם עבודה מסודרת, חברים מושלמים, חופש ביטוי עצום ובמה אינסופית ליצירה – הבסיס שממנו אני יוצאת ואליו חוזרת בסוף יום הוא רעוע. כמעט אין לי בוקר שלא נפתח באווירת "כוסאומו בשביל מה כל החרא הזה", ואין ערב שלא נסגר באווירה דומה. גם במהלך היום, בעצם, לא נדיר למצוא אותי מקללת אל חלל האופן ספייס מתוך זעם מתפרץ על יחצן עיקש או היזכרות רנדומלית באיזה אידיוט מחיי הפרטיים; וכל זה על 20 מיליגרם ציפרלקס. מהנקודה הזאת, מתברר, לא פשוט להתעשת כדי לשאול לשלומו של הנהג הנרגן באוטובוס או לענות בנימוס לקולגה שלא באה לי טוב.

בבוקר שבת נתקלתי בסרטון ויראלי של ילד הודי מסוג מדקלם־נאום־דידקטי־בצורה־חמודה. הוא אמר, "אם תתאמנו על משהו, אתם תהיו טובים בו. על מה התאמנתם היום? על להתלונן? כי אם תתלוננו בכל יום, אתם תיעשו ממש טובים בזה אם אתם רוצים להיות שמחים, תתחילו להתאמן כבר עכשיו". כאדם ממורמר רציתי לזרוק אותו יחד עם הלפטופ שלי מהחלון.

מאוחר יותר באותו הבוקר נודע לי שסבא שלי נפטר. הוא היה אדם מורכב, שזה אומר שהיו בו כמה פגמים בלתי נסלחים שלא נעים לנטור עליהם לבן משפחה מת. הסתכלתי אחורה על השבועות האחרונים ואמרתי לעצמי, בחשבון נפש די קצר וקר: "את בסדר. ביקרת אותו מספיק, יותר מכל הנכדים, והפגנת חמלה". לא קיבלתי איזו תמורה נפשית מהביקורים האלה בזמן שהתרחשו. ביקרתי כי זה מה שצריך לעשות וכי פחדתי שאאשים את עצמי על התפקוד שלי כנכדה ביום שילך מהעולם. עכשיו, כשהוא נפטר, הרגשתי הקלה מסוימת. נראה שמשהו במשוואה שלימדו אותנו מגיל ינקות, "תעשו טוב ותקבלו טוב בחזרה", לא תמיד עובד.

כשיצאתי לרחוב ראיתי כלב פרוותי ושמנמן כמו דובי קטן. הוא טייל ברחוב עם בעליו ולא עשה שום דבר חוץ מלהיות כלב. באותו רגע התאהבתי בו והרגשתי שאני יכולה לאהוב את העולם. הנה, חשבתי לעצמי – כשזה קורה זה פשוט קורה. אולי לא צריך לכפות על עצמנו חמלה כלפי הזולת. אולי בדרישה העצמית הזאת, "להפיץ טוב", יש משהו צבוע, מנותק רגשית ולא מחובר למשתנה שהוא טיב הזולת עצמו. אולי החמלה האמיתית, האותנטית, הפשוטה, באה ללא החלטה. אולי היא תיפול עליי שוב ביום שבו אאמץ כלב. כבר הרבה זמן שהלב שלי מתפוצץ בכל הליכת שישי לגן מאיר. כן, זה מה שאעשה. אבל בשנה הבאה. כשיהיה לי זמן לזה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בימים רגילים לא נדיר למצוא את יעל סגרסקי מקללת אל חלל האופן ספייס מתוך זעם מתפרץ על יחצן עיקש או היזכרות...

מאתיעל סגרסקי17 בינואר 2018
אלקבץ בבית תנועת אחותי (צילום: איליה מלניקוב)

הלכה לעולמה השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ

הלכה לעולמה השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ

הלילה, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, הלכה לעולמה השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ והיא בת 51. היא הותירה אחריה בן זוג ושני ילדים – וגם חלל גדול בלב הקולנוע הישראלי

אלקבץ בבית תנועת אחותי (צילום: איליה מלניקוב)
אלקבץ בבית תנועת אחותי (צילום: איליה מלניקוב)
19 באפריל 2016

השחקנית, התסריטאית והבמאית המוערכת רונית אלקבץ הלכה היום לעולמה בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא השאירה אחריה בן זוג ושני ילדים.

מאז עשתה את הופעתה הראשונה בקולנוע הישראלי כבר בגיל 16, היתה אלקבץ לאחת הדמויות הבולטות והאהודות בקולנוע ובתאטרון הישראלי. היא היתה לשחקנית השלישית שזכתה למספר שיא של פרסי אופיר – שלושה פרסים לשחקנית הטובה ביותר על הסרטים "שחור", "חתונה מאוחרת" ו"ביקור התזמורת". אלקבץ גם התפרסמה בשנים האחרונות כיוצרת, כאשר ביימה וכתבה טרילוגית סרטים ביחד עם אחיה שלומי אלקבץ. לאחרונה שיחקה בסדרה הצרפתית "טריפליום" והמשיכה לבסס את מעמדה כאחת השחקניות המצליחות בישראל. בנוסף, שימשה אלקבץ בנשיאת הארגון ״אחותי – למען הנשים בישראל״.

אלקבץ, אשר גדלה בקריית ים, היתה לדמות מפתח בהתחדשות של הקולנוע הישראלי בשנות התשעים. לא רק שימשה כאבן שואבת בתפקידה החשוב והאמיץ ב״חתונה מאוחרת״ של דובר קוסאשווילי, שנחשב לתחילתו של הגל החדש הישראלי, אלא הפכה לסמל ומוזה לבמאים וכותבים רבים אחרים. בתפקידיה ידעה לכשף, אך לשמור על קרקע אמינה. היא ידעה לתפוס את מבטו של הצופה, ולשחרר אותו. היא ידעה לבחור תפקידים מאתגרים, ולקחת סיכונים גם עם במאים צעירים שבהם היא האמינה. כך היה עם קוסאשווילי, וכך היה גם עם קרן ידיעה עם סרטה הראשון ״אור״, וכך גם עם סרטו הראשון באורך מלא של ערן קולירין ״ביקור התזמורת״.

אך לאלקבץ היה תפקיד חשוב בקולנוע הישראלי העכשווי גם מאחורי המצלמה, כשביימה עם אחיה סדרת סרטים מהפכנים בנוף התעשייה המקומית. הם כתבו וביימו ביחד את "ולקחת לך אישה", "שבעה" ו"גט – המשפט של ויויאן אמסלם". הסרטים הפכו להצלחה ענקית, כשגט זיכה אותה ואת שלומי לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר. ב"גט" חשפה את הממסד הדתי והגברי הישראלי במערומיו. גט לא זכה רק לביקורות מהללות, אלא גם להצלחה קופתית ענקית.

יותר מכל, היתה אלקבץ דמות בינלאומית, שלא רק שיחקה בסרטים צרפתים בנוסף לקריירה הישראלית שלה, אלא תמיד ראתה אל מעבר לים בזמן שהיא גם יודעת להתמקד בבית; להיות ביקורתית כלפיו, אבל גם לכבד אותו. למרות שנחשבה כשחקנית מקטבת, שחלק אוהבים וחלק שונאים, ידעה אלקבץ למשוך לא רק את המבקרים אחריה, אלא גם את הקהל הרחב שמילא את האולמות בהתרגשות. לכתה משאיר בלב הקולנוע הישראלי חלל גדול שמילאה דמות גדולה מהחיים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הלילה, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, הלכה לעולמה השחקנית והיוצרת רונית אלקבץ והיא בת 51. היא הותירה אחריה בן זוג ושני...

מאתשי רינגל19 באפריל 2016
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק

חיוכו של יוני קרייף

חיוכו של יוני קרייף

הוא חייך כשבאתי להעיד ברבנות לרגל נישואיו, וחייך עשור לאחר מכן כשבאתי להעיד לטובתו בגירושין. לא ממבוכה, או כדי להתגבר על הכאב, או כדי להיות אמיץ - אלא באופן שבו תינוק מחייך כשמדגדגים אותו

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
3 בדצמבר 2015

יש משהו בעיניהם של גברים שהגיעו לגיל חמישים, שאתה מזהה מיד. מרחוק, אפילו. לפני השיער המאפיר שלא תמיד מאפיר, לפני הכרס הקטנה שלא תמיד קטנה אבל גם לא תמיד כרס, כל גבר בן חמישים נושא עימו איזה סוג של תבוסה עתידית, הכרה בעובדה שהעסק לא יחזיק לנצח, ולא משנה עד כמה העסק מצליח. להפך – ככל שהחיים טובים יותר, כך ההכרה שאוטוטו מתחילים להיפרד מהם יותר מטרידה.

אצל כולם זה ככה, חוץ מאשר אצל יוני קרייף. שתמיד נראה כאילו גילה זה עתה את סוד האושר, או שהוא ממש טיפה שיכור. ומה שמוזר זה, שמאז ומעולם הוא נראה כך. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמתי לב לזה:

בכיתה ג', כשהמורה האכזרית לתנ"ך הכריזה על בוחן פתע, והוא חייך בביטחון של חתן התנ"ך העולמי שנדרש לשאלה איזה ספר בא אחרי בראשית. עד כדי כך חייך, שהיינו בטוחים שהוא יודע את החומר, וכולנו העתקנו ממנו. הוא נתן לנו לעשות את זה בשמחה – מעולם לא חשב שאינפורמציה היא מוצר שאדם צריך לשמור לעצמו, מה שהתברר קצת כהשקפה תיאורטית, כי לא היתה לו שום אינפורמציה: הוא לא ידע מה ההבדל בין אברהם אבינו לפרעה. כולנו נכשלנו איומות במבחן. מה שלא גרם לו להפסיק לחייך, כי זה היה העניין: כמו אליפלט בשיר המפורסם, הוא חייך מבלי דעת מדוע, וליתר דיוק מבלי שאנחנו נדע מדוע. כמו אחד שבלע אקסטזי עם המים המקונליים בלידתו. כמו בודהה שעושה ביד. חייך, כי העולם נראה לו שווה חיוך.

גם בצבא, כשחטף כדור מאש כוחותינו בלבנון (וליתר דיוק מאש כוחותי, כי מישהו מהפלוגה שלי ירה בו בטעות). נסענו, אני והיורה, לתל השומר ופחדנו להיכנס לחדרו, אבל איך שפסענו פנימה הוא דפק חיוך כאילו באנו לתת לו מזוודה עם מיליון דולר. הבחור שירה בו רעד מרוב בושה ופחד, וזה לא שיוני קרייף ניחם אותו או סלח לו, הוא פשוט מצא את כל האירוע מאוד, מאוד משעשע.

הוא חייך כשבאתי להעיד ברבנות לרגל נישואיו, וחייך עשור לאחר מכן כשבאתי להעיד לטובתו בגירושין. לא ממבוכה, או כדי להתגבר על הכאב, או כדי להיות אמיץ – אלא באופן שבו תינוק מחייך כשמדגדגים אותו. החיים, משום מה, דיגדגו אותו. כך שלא התפלאתי כאשר לפני חצי שנה ראיתי אותו ברחוב,

והוא בדיוק בגיל הזה שבו עיניו כבר אמורות היו להסגיר את התובנה שאנחנו לא פה לנצח, אבל האיש הזה – כלום. פרצוף ירח מאושר. כמו תמיד.
"מה קורה, יוני," אמרתי.
"סבבה," ענה והתכוון לזה. כמה אנשים שאתם מכירים אומרים סבבה ומתכוונים לזה? לחצתי לפרטים, והוא פירט: חנות הגבינות הקטנה שלו פשטה את הרגל, והוא עבר לגור במושב אצל הוריה של אשתו השניה, שגם היא שוקלת להתגרש ממנו.
"לא נשמע כל כך סבבה," אמרתי בזהירות.
"בכלל לא!" אמר – וחיוכו גדל עוד יותר.
איחלתי לו שכל צרותיו יסתיימו במהרה, ולא ידעתי עד כמה איחולי יגשים את עצמו: לפני חודשיים הוא נהרג בתאונת דרכים, אי שם בכבישי הצפון מרובי התאונות, כאשר לקח את האוטו של הורי אשתו בשתיים בלילה, ונסע מהמושב בחיפוש אחרי מקום לשתות משהו. לא יודע אם הוא היה לפני או אחרי השתיה. גם כשאתה צלול ובהיר, שתיים בלילה זו לא שעה טובה לנסוע בכבישים החשוכים והמפותלים הללו.

הייתי בשבעה. היה די מלא. היו שם אשתו הראשונה ושני בניו, שהיכרתי היטב. איכשהו, כשדעכה ההמולה, נשארנו רק אנחנו, והם לקחו אותי טרמפ חזרה לתל אביב. בדרך העליתי בזכרוני את חיוכו התמידי, חסר הפשר, את העובדה שתמיד נראה משועשע מהחיים, ושאלתי אותם אם יש להם איזשהו הסבר לזה.
"אבא?" אמר בנו הגדול וכירכם את פניו, "משועשע מהחיים?"
ואשתו לשעבר הוסיפה: "יוני היה חתיכת מיזרבל, כל החיים שלו."
"לא לא," אמרתי, "לא יכול להיות – כל פעם שראיתי אותו הוא חייך מאוזן לאוזן". הם הביטו אחד בשני בחוסר נוחות. וזו היתה אשתו שאמרה לבסוף: "הוא חייך בגללך."
"בגללי?"
"כן," אמרה, "אתה מאוד הצחקת אותו. תמיד הוא אמר, איזה מוזר העוזי הזה, איזה בנאדם משונה."
המשכנו לנסוע בשתיקה, כי איך ממשיכים אחרי דבר כזה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הוא חייך כשבאתי להעיד ברבנות לרגל נישואיו, וחייך עשור לאחר מכן כשבאתי להעיד לטובתו בגירושין. לא ממבוכה, או כדי להתגבר על...

מאתעוזי וייל3 בדצמבר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!