Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
תל אביבים שלא יכולים להרשות לעצמם לאמץ כלב נמנעים בדרך כלל מהמסלול של קינג ג'ורג' בימי שישי, לא רק בגלל העומס אלא גם כי הלב נשבר מהחמודים האלה. למי שיכול ורוצה לאמץ – זה הזמן והמקום.
מכירות בגדים ביתיות
כחלק מהאפטר שוק של המחאה החברתית מצאו נשות העיר דרך מצוינת לנקות את ארונן מפריטים במצב מעולה ובמחירים עוד יותר מעולים. עדכונים על מכירות הסופ"ש השוות תוכלו למצוא מדי יום רביעי באתר Time Out.
שוק העתיקות בכיכר דיזנגוף
שוק העתיקות מתקיים גם בימי שלישי, אך בשישי בבוקר הוא מתרחב לשני צדי הכיכר עם דוכני אופנת וינטג' מצוינים לצד כלי בית ואוצרות נושנים שתוכלו למצוא רק שם.
מירי אלוני בנחלת בנימין
כבר שנים שמירי אלוני מתייצבת בכל שלישי ושישי לסשן המפורסם שלה בכניסה למדרחוב, אבל רק בשישי תוכלו למצוא שם אנשים שלא ממהרים ליום העבודה ומתיישבים להקשיב לה, ובעיקר ללוות אותה בשירה בגרון ניחר.
סביצ'ה בשוק הכרמל
באחד מרחובות השוק הצדדיים (קאפח 2, אם להיות מדויקים) תוכלו למצוא בימי שישי בלבד דוכן סביצ'ה קטן שבו נקצץ מבחר דגים טריים מהדוכן הסמוך של שבתאי הדייג ומוגשים לצד בגט. יאמי.
פסטיבל צדפות בבסטה
ביום שישי הראשון של כל חודש זוללים בבסטה (השומר 4) צדפות שמגיעות במשלוח מצרפת בחמישי בלילה, מהשעה 8:30 ועד שנגמר. בינואר מדובר ביום שישי השני, שכן השוק בפריז סגור בתחילת השנה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ברומן הביכורים של דרור בורשטיין, "אבנר ברנר", הגיבור, נער ישיבה, מקבל אפס בחיבור בנושא "העגלה הריקה – במה נמלאנה?". "אני לא חושב שהעגלה שלהם יותר ריקה משלנו, ככה שהשאלה עצמה מראה על איזו תפיסה מוקדמת", כותב "אבנר ברנר", שכמובן לא במקרה נקרא על שמו של אחד ההוגים המרכזיים של הציונות החילונית המוקדמת ואחת המטרות האהובות באוניברסיטת תל אביב לריקליימינג פוסט ציוני או לכל הפחות ביקורתי. "לדעתי, בגדול העגלה ריקה אצלנו יותר דווקא בגלל שאנו טוענים שהיא מלאה. אני מתכוון, אם אתה שואל שאלות על העגלה הריקה אתה כבר מסגיר את הבעיה אצלך", הסתבך ברנר, "מי שמלא אצלו לא מתעסק באחרים".
בשבוע האחרון עשה קאמבק מפתיע המשל העתיק על "העגלה הריקה והעגלה המלאה", שהתקבע בשיח הישראלי בעקבות פגישה בין דוד בן גוריון לרב אברהם ישעיהו קרליץ, שבה אמר הרב, בקצרה, שהיהודי הדתי הוא כמו עגלה מלאה, עמוסה באתגרי המצוות וכמובן גם בתוכן הרוחני הנלווה; בעוד היהודי החילוני הוא כמו עגלה ריקה. אך בעוד הדיון המקורי, כאילו הוא לא מורכב וטעון מספיק כשלעצמו, עסק בשאלה איזו עגלה תצטרך לפנות את הדרך אם הן ייפגשו (רמז: זוזו, חברים), הרי שבגרסת "שישי ישראלי" שלו הוא הידרדר לוויכוח מסוג "מי לוקח במכות, באטמן או סופרמן". כלומר, איזו עגלה הייתם מעדיפים להיות?
קמפיין התשדירים "שישי ישראלי" – שמטרתו הרשמית היא לעודד יותר ישראלים (או, אם לדייק: יהודים ישראלים) – לעשות קידוש בשישי בערב, או בכלל להתחבר קצת למסורת, רחוק מלהיות הראשון מסוגו, אבל הוא מסתמן כאחד הנפיצים שידע הז'אנר. המסרים הפשטניים של "בבוקר שוק, בערב קידוש", ובעיקר הסרטון שבו מוצג שישי בערב בבית משפחה חילונית כבלגן מנוכר – ילדים אוכלים קורנפלקס, מפרקים מחשב ובוהים בסמארטפון; בעוד אותו ערב בבית משפחה דתית מוצג כפנטזיה שמרנית של סדר ומופת – עצבנו רבים (הדבר הגיע עד כדי 120 תלונות על הקמפיין שהוגשו לרשות השנייה. לפי אתר אייס, יותר מעשרה אחוזים מסך התלונות על פרסומות ב־2014).
האם לכעוס או למשוך בכתפיים בייאוש ולומר "עוד פעם הם עם השטויות שלהם"? בין אלו שקיבלו את הקמפיין בכידונים שלופים נמנה, שלא במפתיע, אורי משגב מ"הארץ".
"קמפיינים מגוחכים במיליונים שנועדו 'לקרב' אותנו לאיזו ליבת קיום דתית, אינם מקרבים אותנו וגם לא מרחיקים; איננו ילדים קטנים," כתב משגב בטור "אידיוטים חילוניים שימושיים" (25.12), "ואגב, גם איננו מגישים קורנפלקס לשולחן השבת ואינני מכיר מישהו שמגיש. אבל אם יש אדם כזה, זה לא עניינו של שום שתדלן או פרסומאי… אלא שברמה הציבורית כן נחוץ להתעכב על כמה היבטים חשובים בקמפיינים הללו. לא הייתי ממהר לפטור אותם כבדיחה לא מזיקה". את התואר "אידיוטים שימושיים" משגב מעניק לחילונים הנותנים כתף לקמפיינים האלו, ש"מכשירים קרקע פורייה מאין כמותה ל'ישראליות' אחת ויחידה, זו שמקדשת מפלגת הבית היהודי".
"שלא תהיה טעות, זה לא קמפיין שעוסק בקירוב לבבות", מדגיש משגב בשיחה, "הוא לא נועד לגרום חילונים לעשות קידוש. זהו קמפיין טרום בחירות של גאוות יחידה שנועד לסמן בעקיפין מי לא כמונו". משגב אף הלך צעד אחד רחוק יותר וציין גם את הקמפיין החדש "929" של משרד החינוך, תוכנית חדשה ללימוד תנ"ך, המגייסת, בין היתר, אנשי רוח ואמנות בניסיון למשוך קהל לא מסורתי כחלק מאותה מגמה.
גלנדון ואיזבלה מגיבים לקמפיין
"'שישי ישראלי' הטריף אותי פעמיים", קוצפת הפובליציסטית עינת ברזילי, שערכה את אתר צו פיוס וכתבה רבות על נושא קירוב חילונים־דתיים, "קודם כל בגלל ההתנשאות על החילונים. אני יודעת איך נראית שבת חילונית ואני יודעת שיש לה יותר מה להציע מקורנפלקס וסמארטפונים. השבתות שלהם מקסימות. בפעם השנייה, דווקא כדתייה אני אומרת: זה מה שאתם מוכרים? את השישי המשפחתי? זה יש גם אצל החילונים. מה שחשוב הוא להדגיש את הנכסים התרבותיים של היהדות. למה לא אמרו, תראו כמה יפה הטקסט של פרשת השבוע? של הקידוש? של הפיוטים? ולא צריך להיות דתי הלכתי בשביל זה, לא צריך לקיים מצוות. החילונים כן מפסידים את זה במובן הרוחני והתרבותי, אבל לא במובן ההלכתי. הייתי מוכרת את זה ככה: זה כבר שלכם, אתם לא צריכים לבקש רשות. אתה יודע מה היה בפרשת השבוע?".
לא, אבל גם ינון מגל לא ידע אז תחליקי לי.האמת היא שכחילוני הקמפיין לא ממש הרגיז אותי. אם כבר, החלק המרגיז בו הוא השארת הישראליות ליהודים בלבד.
"אני מן הסתם חושבת שהישראליות כוללת את כל מי שהוא אזרח ישראלי, אבל הם רצו להעביר כאן משהו אחר. אולי זה מתחת לרדאר שלי כי אני מתעסקת שנים בנושא של דתיים וחילונים, אבל הם רצו למכור את המסורת היהודית ולכן מי שלא יהודי הוא פשוט לא קהל היעד של הקמפיין. עם זאת, לא לגמרי ברור מי כן. אולי מסורתיים מתנדנדים כאלה שלא שומרים שבת אבל חוששים להתפדח מול ההורים. אם אתה חילוני עם אג'נדה, סטייל אבירמה גולן, זה לא יגרום לך לעשות קידוש. אם אתה דתי לאומי, אתה כבר עושה קידוש".
מסורת של חומוס
עכשיו זמן טוב להכות על חטא על השמאלנות התל אביבית המשעממת שלי. כל חבר או מכר ערבי שניסיתי לראיין בתגובה לנושא ענה לי באותה נחירת בוז: כן, באמת ממש לא שמנו לב לעניין הגזעני הזה עד שבא הקמפיין הרע הזה ופקח את עינינו. התגובות היחידות לקמפיין היו פרפרזות משועשעות, כגון "בבוקר נטל הקניות, בערב נטל הבדיחות של ההורים", או, בגרסה עוקצנית קצת יותר: "בערב כועסים רק על הדתיים, כי הכל סגור". עם זאת, בגדול עולה תמונה חילונית רגילה – בין ההמולה של הבוקר והצהריים למסורות משפחתיות ופרטיות בערב – עם כל אותם סמארטפונים, טלוויזיות ואולי גם קורנפלקס. בכל אופן, מבחינת "שישי ישראלי" רלוונטית רק המשפחה הישראלית ההומוגנית המוכרת.
אבל אף שהקמפיין מתמקד בפער בין משפחות דתיות לחילוניות, על הדרך הוא משליך הצדה עשרות מודלים אחרים של יום שישי. המשפחה של "שישי ישראלי" היא לא רק דתית, היא גם גרעינית: על משפחות אלטרנטיביות או חסרות ילדים אין, כצפוי, על מה לדבר. הוא מתעלם מאנשים שאינם נמצאים, מסיבות כאלו ואחרות, בקשר עם המשפחות שלהם (חלקם אגב על רקע דתי, לכיוון כזה או אחר). הוא עיוור למשמעויות נוספות של סוף השבוע, לאנשים שמתמסרים לטקסים ולרוטינות משל עצמם בדבקות לא פחותה מאיש דתי האחוז להט משיחי.
נדמה שכל תיאור של טקסי סוף השבוע התל אביביים המוכרים – החגיגות הקולינריות והתרבותיות או הבילויים הליליים – נראה בהקשר הזה כמו עידוד של הסטריאוטיפ או חומר להוגי "שישי ישראלי" לעקם עליו את האף. אבל – ולו בשביל הסיכוי הקלוש שהם קוראים את זה – נקרא לזה ניסיון לקירוב לבבות.
חצויה. השישי של ג'ניפר אבסירה
"מועדון יוצר משפחה שניה", אומר ירון טראקס, הבעלים של מועדון הבלוק, שבפרסומים שלו מתוארים לעתים די.ג'ייז ומסיבות במונחים פסאודו דתיים כמו "כהן גדול" או "עלייה לרגל". "אתה רואה את אותם אנשים כל שבוע ומן הסתם, גם אם אתה לא מכיר אותם ממש זה מייצר תחושה של חום וביטחון. בערים גדולות יש יותר ניכור, אז טבעי שבתגובה ייווצרו התאים החמים האלו שמספקים משפחתיות מורחבת. זה בצד הקהילתי. בצד הרוחני, השורשים של מוזיקת האוס ובמובן מסוים גם של טכנו הם שורשים של מוזיקה שחורה – סול וגוספל – ולכן בחו"ל התייחסו הרבה פעמים למועדונים כאל כנסיות. זה פשוט היה ב־DNA שלהם".
"החוויה בגוספל היא של טיהור – אנשים שרים יחד, רוקדים יחד ומרגישים שהם מתחברים לאלוהים. גם ביהדות זה קיים, זה קיים בכל הדתות, אבל בכנסיות השחורות פשוט הייתה את המוזיקה הכי מגניבה. משחר ימי ההיסטוריה טקסי דת ופולחן הלכו יד ביד עם תנועה וריקוד, ומובן שסאונד ברמה של מועדון מגביר את החוויה הזאת הרבה יותר".
בהקשר הזה כדאי לזכור גם את הקשר בין סול למסיבות דיסקו מוקדמות בארצות הברית, שם החלו השורשים של הקשר ההדוק בין מוזיקה אלקטרונית לתרבות הגייז, שרבים מהם היו גם שחורים ובנו לעצמם את המועדונים המוקדמים של ניו יורק כמעין כנסיות אלטרנטיביות, לאחר שכבר לא יכלו להגיע לכנסיות שבהן גדלו.
מהזווית האנינה, ספק אם מישהו שאי פעם ראה תל אביבי יסכים שקורנפלקס הוא ארוחת שבת מקובלת. "הסועדים התל אביבים נחלקים לשניים", מסביר גיל אקרמן, מבקר המסעדות של Time Out. "יש את אלו שיש להם ארוחות שישי בערב ואלו שלא. אלו שיש להם ארוחות שישי בערב בדרך כלל יוצאים בצהריים, אוכלים את החומוס שלהם, משתעשעים קצת, שותים בירה והולכים הביתה לנוח לפני הארוחה. אנשים שאין להם ארוחות שישי, בדרך כלל עושים בצהריים זאת ה־יציאה הקולינרית. לא כולם מצליחים לצאת בחמישי בערב למסעדות, בין היתר כי חלק מהאנשים עובדים עד מאוחר. שישי הוא בעצם היום להתפנק בו וללכת למסעדה ולהשתכר. אני מרבה לראות את אותם פרצופים במסעדות בשישי בצהריים, ואגב, עבור רבים מהם מדובר בבילוי משפחתי לגמרי".
"שישי בצהריים זו משמרת קשה לעובדים ושעה יקרה ללקוחות", מציין אקרמן, "אתה הולך לשוק הכרמל לעשות קניות, קונה ירקות, קונה בשר, קונה פרחים, קונה יין ואז הולך למסעדה. השקלים עפים כמו כלום. בקיצור, לא פרק זמן זול בישראל, אבל כיפי".
"הפן של שישי בעולם הקולינרי רק הולך ומתעצם. תראה את מגפת הבראנצ'ים", אומר רותם מימון, עורך מדור אוכל באתר "הארץ". "כולם מנסים לנגוס מחוויית יום השישי. זה ממשיך את המגמה של השנים האחרונות, שבהן מסעדות ובתי אוכל הם לא רק מקום שבאים לאכול בו אלא גם לקבל ערך מוסף. כל מקום שואף שיהיו לו חבורות קבועות. יש גם קבלות שבת – לא בפאן הדתי, אלא להפך. משעה שתיים הווליומים מתחילים לטפס למעלה, וגם מקומות יותר מהוגנים מנסים להדביק לעצמם קצת אווירה של חמארה".
וכמה חשיבות יש לעניין של הרוטינה?
"עצומה. אנשים מחפשים את המקום שבו הם יוכלו לשבת באופן קבוע לפרלמנטים שלהם, לארוחות הבוקר היציבות והמוכרות שלהם. אין הפתעות. לא בחשבון, לא בתפריט, לא בשירות. הזמן הפנוי של האנשים הולך ומצטמצם, אז הם מעדיפים ללכת על בטוח".
"הקונטרה של זה היא המקומות שמכינים אוכל בשביל לקחת הביתה בימי שישי, שגם נמצאים בצמיחה מטורפת. בשישי הם סוגרים דלתות לקהל הרחב ורק מוכרים אוכל מוכן. אנשים מבינים שלא תמיד לבשל בבית זה כזה משתלם ושחבל להם לכלות את הזמן הפנוי המועט שלהם על בישולים. זה עולה להם אולי טיפה יותר כסף, אבל משתלם להם מבחינת הזמן".
ככה זה גם אצלנו בשישי. עבודה של תמר הירשפלד
הפעם האחרונה, אגב, שבה השבת ניצבה בחזית של דיון ציבורי כל כך לוהט הייתה קשורה גם היא לעניין הזמן הפנוי – כאשר גדעון סער, אז שר הפנים, ניסה להוביל מהלך לסגירת מרכולים בשבת בתל אביב. למהלך סיפור מסועף, אך מה שהיה מעניין בו הוא שלבסוף הוא חילק את התומכים והמתנגדים לאו דווקא לאורך הקווים הצפויים. כמה וכמה אנשי שמאל מובהקים תמכו במהלך מסיבות סוציאליות, היות ובעלי עסקים קטנים, שלא יכלו להרשות לעצמם להיות פתוחים שבעה ימים בשבוע מצאו את עצמם הולכים ומפסידים לרשתות הגדולות גם בחזית הזאת. היו שכינו אותם, גם אז, אידיוטים שימושיים.
"אני תמכתי בסגירת המרכולים משתי סיבות," מסביר ד"ר תומר פרסיקו, פעיל בולט למען חופש דת, "מסיבות סוציאליות – כי יש לאדם זכות ליום מנוחה ציבורי משותף; וגם כי אני חושב שיש למדינה ולחברה זכות לעצב את הפרהסיה שלה בהתאם לערכים שונים – לאומיים, הומניסטיים, דתיים, לא משנה. מובן שיש גבולות ברורים. אתה לא יכול לבטל זכויות פרט. אי אפשר להגיד לי עם איזה רב להתחתן – דבר שמדינת ישראל עושה לצערי – אבל אפשר להגיד לי שאסור לקנות חלב במכולת יום אחד בשבוע. זו לא זכות מולדת וזה מקובל".
בתל אביב רבים ראו על כך איום על "השבת התל אביבית".
"בתל אביב, ספציפית, התפתחה תרבות מסוימת, נקרא לה הומניסטית, קפיטליסטית, אתאיסטית, הדוניסטית, זה לא משנה. מותר שזו תהיה התרבות, כמובן, ומותר לבקש לעצב את הפרהסיה בתל אביב, ספציפית, לפי הערכים האלה. אם ככה, צריך שהציבור יצביע בעד נציגי ציבור שידבקו בערכים האלה".
"אם שווה לחיות בישראל בשביל תל אביב, אז שווה לחיות בתל אביב בשביל השבת שלה", מסכם משגב. "דווקא בגלל ששם הדו- קיום האמיתי. אף אחד לא מנסה לקרב בכוח, החרדים הולכים במעוז שלהם בשינקין והכל בסדר".
צאו לי מהבית
אפשר למנות כמה סיבות להתנחלות הזריזה של "שישי ישראלי" במוקד העניין הציבורי. קודם כל, בציבור היהודי שמחים תמיד לעסוק במחלוקת הפנימית בין דתיים לחילונים. זהו שסע ישן, כמעט אהוב, כמו צלקת מהילדות. הוא אקטואלי מצד אחד, בייחוד בתקופת טרום בחירות שבה הוא הולך ומתקבע בבירור גם לאורך השסע בין המחנות הפוליטיים. מלבד זאת, הפורמט הקליט והפשוט שלו הפך את הסאטירה עליו למתבקשת ובעלת פוטנציאל ויראלי: נדמה שדקות אחדות בלבד לאחר שהופיעו שלטי החוצות בעיר – לפני קצת יותר משבוע – התחילו להתפרסם תגובות בנוסח "בבוקר כיבוש, בערב קידוש".
אבל יש עוד עניין בקמפיין, שיש הסבורים שדווקא הוא שהתסיס כל כך את המותססים, אפילו בלי ששמו לב. "שישי ישראלי" נבדל מקודמיו ומדומיו. "929", בין שהציע לחילונים להכיר את האוצר התרבותי של התנ"ך או ובין שביקש להפוך אותם לאידיוטים של בנט – ניסה בסופו של דבר לגרום לאנשים לקרוא, במקרה הקיצוני לצאת מהבית ולהגיע למפגשים. הקמפיין שהזמין חילונים "לבוא לעשות שבת" אצל הדתיים ניסה גם הוא להוציא אותם מהבית. גם התנגשויות אחרות סביב מה שאנחנו משום מה, עדיין מכנים "סטטוס קוו" תמיד התרחשו, לפחות במישור הגלוי שלהן, בטיב טעם, באוטובוס, בבתי ספר, ברבנות, בוועדות התקציב.
אולם "שישי ישראלי" מתרחש בבית. הוא נכנס לקודש הקודשים הפסיכולוגי – לחלל הביתי – ומרשה לעצמו לשפוט ולהעיר הערות. כפי שברזילי ציינה, הוא לא באמת עוסק ביהדות. הוא עוסק בארוחות, בזמן משותף, במשפחתיות, בילדים שמתנהגים "יפה" או "לא יפה". אבל אלו סממנים חיצוניים למשהו חמקמק יותר.
אם לצטט טקסט מוכר שהמחברים של "שישי ישראלי" אולי פספסו – לא יודע, יכול להיות שהיה להם חילוני מדי – אז בסופו של דבר, קורנפלקס או קידוש, סמארטפונים או תהילים – כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. גם בבוקר וגם בערב. כל המשפחות האומללות, לעומת זאת – נו, אתם יודעים את ההמשך לבד.
[interaction id="54a96209cd7e120f0d02bd05"]
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אין דבר יותר תל אביבי מרביצה בשישי בצהריים עם קפה, עיתונים ופאנל חברים דברנים. חבורות־חבורות מתמסמרות מדי שבוע לשולחנות קבועים בבתי הקפה כדי לדבר על השבוע שהיה ולהחליף דעות, רכילויות ובהיות. אז איפה מתחככים בפוליטיקאים? ולאן הולכים המוזיקאים? המדריך המלא לפרלמנטים של העיר
הפרלמנטים האלה לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות, הם לעולם לא יוצאים לפגרה וחלקם לא מואסים בשחיתות (קולינרית). הפרלמנטים של ימי שישי אינם רק תחנה בדרך אל השנ"צ, הם גם מקום להחלפת רעיונות שלא דרך וואטסאפ, להתחככות עם מוקדי כוח וליצירת קשרים ובריתות בתחומי אמנות, תרבות, תקשורת, משפט ואפילו רפואה. הפרלמנטים הם המקום להיקלע לקטטות פוליטיות, והדרך להבין לאיזה שבט כל אחד שייך.
אמנם פירוש המילה פרלמנט היא בית נבחרים, אבל המקור שלה בפועל PARLER, כלומר לדבר, בצרפתית. כך שהעבודה שנעשית על שולחנות בתי הקפה בשישי עונה בדיוק להגדרה המקורית. בתל אביב הפרלמנטים החלו שוקקים מאז שהעיר הוקמה, הרבה לפני קום המדינה. הפרלמנטרים המפורסמים היו משוררים ואמנים. נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, אלכסנדר פן, לאה גולדברג וכל שאר הבוהמה פתחו שולחנות בכסית, בקיטון או בקפה בתיה ועוררו את הדיונים באלכוהול. אז לאן לקפוץ בשביל לקבל סקנד אופיניין רפואי? לאיזה שולחן כדאי לצותת? ואיפה תוכלו לגששלגביהלקטורים של הקרן לקולנוע?
הגדוד העברי 8 5466065־03 בית הקפה הכי אקטיביסטי בעיר. אלבי מהווה בית לקהילה הלהט"בית, לפליטים, למהפכנים ובעיקר לטבעונים (המקום צמחוני, אבל כל המנות יכולות להגיע בגרסה טבעונית). המיקום באזור הדמדומים על גבול התחנה המרכזית הישנה בין ג'אנקיז לחנות הבגדים יד שנייה של אב"ד מייצר מרחב הזדמנויות לדמויות צבעוניות. מי בפרלמנט:יש כאן 6־7 פרלמנטים קבועים מדי שישי, שמתכנסים על פי תחומי עניין – המשוררים (עדי קיסר, שלומי חתוכה, רועי חסן, הילה חכימי), הפמינסטיות (אורטל בן דיין, יעל בן יפת), הדי.ג'ייז (חן אלמליח, אופיר טובול, מוחמד ג'בלי, הגר שיזף), אנשי התקשורת (רון כחלילי, דורון צברי, האני זובידה), ויש גם פרלמנטים קווירים ואריתראים. חלק מהפרלמנטים מתערבבים לפעמים. ביום בהיר תראו פה:את טהוניה רובל. אוכלים:סלטים עשירים בקטניות, שקשוקה, כריכים, סביח ובעיקר מרקים חמים לעונה הקרה. תעריף הקפה:חמישה ש"ח לאספרסו, 12 ש"ח לקפוצ'ינו. בפינת העיתונים:"הארץ", "ישראל היום".
גאולה 44 95101710־03 תל אביבים עילאיים ומתנשאים, אבל עם כל כך הרבה שיק! אם להרגיש קטנים, אז כאן, בבניין לשימור שמאכלס את בית הקפה הזה, ההיפסטרי הזה, שמתכתב עם תל אביב של שנות השלושים בתקופה היפה של הגמל המכונף. בעלת המקום, אלין לב הר, יצרה פה תמהיל ים תיכוני נעים המתודלק בקהל עדכני ובתיירים נכונים. מי בפרלמנט:אמנים, מאיירים, אנשי תקשורת צעירים (בעיקר עורכים וכתבים ב"הארץ") ורנן מוסנזון וחבורתה המתכנה "הלסביון העליון". ביום בהיר תראו פה:את השכנה יוליה פלוטקין. מה אוכלים:האוכל לגמרי טעים והתמחור מתאים לדלפוניותם של העיתונאים. כריכים, סלטים ועוד. תעריף קפה:12 ש"ח לקפוצ'ינו. בפינת העיתונים:"הארץ" ו"ידיעות אחרונות".
פרישמן 18 5234318־03 הקפה הזה פועל מאז 1950 ללא שינוי ניכר. ב־2005 הוא עבר לידיו של בועז טגרמן, בעלי הבאצ'ו, והפך ממקום אוסטרו־גריאטרי לנ"צ היפסטרית. פלורליזם הוא שם המשחק כאן: ותיקי הסצנה, חלקם מגיע לכאן מיום ההקמה, לצד דם ברנז'אי חדש, שכנים ותיירים בדרכם לים. מי בפרלמנט:לצד קבוצות נשים ייקיות שחצו את ה־80 ופוקדות את הקפה בקביעות, תמצאו כאן אושיות מקומיות כמו זאב טנא, איתן גרין, חגי לינק, אודי שרבני, החבורה של מיכאל הנגבי, הבמאי דניאל אדר, הצלם גל דרן והעיתונאי איתי מאירסון. ביום בהיר תראו פה את:יגאל סרנה, מנשה נוי, קרן מור, ליאל דניר ואילן פלד. תעריף הקפה:קפוצ'ינו קטן ב־12 ש"ח. מה אוכלים:חזה עוף ופירה, סלט, פסטות, באבאגנוש, שקשוקה סלק, סלט עדשים שחורות ועוגות מיוחדות ממתכוני רטרו. בפינת העיתונים:"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "ג'רוזלם פוסט", "דה מרקר", "כלכליסט", Time Out” ועוד.
פלורנטין 3 א' 03-5182144 ממבט ראשון הקסבה רק נראה מחתרתי. הרבה לקוחות מזוקנים עם קעקועים וסטיילינג מהז'אנר שלא רואים במרכז העיר. ישיבה קצרה במקום מגלה מקום נעים ורגוע מבית היוצר של בעלי בר ההודנא שנולד לפני שש שנים ומאפשר ליוצאי הברים שמסביב להתאפס לפני או אחרי שמתחילים את היום. ביום יום תמצאו בין הלקוחות רבים מתושבי השכונה ואנשי העסקים מדרום העיר. מי בפרלמנט:קבוצות של תושבי השכונה, אורחים מזדמנים וכאלה שפשוט הלכו לאיבוד. כולם יחד מנסים לפצח את 20 השאלות במוסף סוף השבוע של "הארץ". נכון להיום השיא המכובד עומד על 19 תשובות. ביום בהיר תראו פה:את חיים צינוביץ' ואניטה פללי על שלל כלביה. תעריף הקפה:11 ש"ח להפוך. מה אוכלים:ארוחות בוקר כמיטב המסורת וקינוחים טבעוניים. בפינת העיתונים:"יש הכל".
רביבה וסיליה
ניסים אלוני 10 5466090־03 שלושת הסניפים של בית הקפה הוותיק מציעים מאפים חלומיים, פטיסרי משובח, אוכל מושקע וצוות שחרד לרווחת הלקוחות. כל אלה מתומחרים בהתאם ולכן זוכים לקהל שיודע להעריך איכות ויכול להרשות אותה לעצמו. מי בפרלמנט:הפרלמנט הכי מפורסם ומצולם היה זה של המעושרות ניקול ראידמן, לאה שנירר, אתי דודאי, ענבר שנהב, דפנה שחר וטלי סיני ריקליס, ואכן ניתן לזהות פה יצירות של פלסטיקאים מפורסמים מתנוססות על פני לא מעט מהלקוחות. בימי שישי הבנות מתוגברות בפרלמנט המשפטי, בפרלמנט של פרשנים בטחוניים ובפרלמנט של תעשיית הפרסום. ביום בהיר תראו פה:אם אנחנו מזהים נכון, זה פיליפ וזאנה על הבר. תעריף הקפה:14 ש"ח לקפוצ'ינו. מה אוכלים:המבורגר עם מיונז צ'יפוטלה בלחמניה ביתית וצ'יפס דק. בפינת העיתונים:"הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "גלובס", "כלכליסט", “Time Out”.
רביבה וסיליה. צילום: דניאל לילה
גודיס
ה' באייר 48. 03-5469588 בית הקפה הוותיק בכיכר המדינה פועל לטובת האליטות הוותיקות מאז 1989, ומציע אווירה ביתית שבה הצוות מכיר באופן אישי את כל הלקוחות. למרות המיקום הנוצץ בכיכר האופנתית, העיצוב פשוט, צנוע, מיושן ואינטימי. כיסאות הרטאן המעוגלים והשולחנות הבהירים מזכירים אולם ברידג'. מי בפרלמנט:דדי בורוביץ', תמי מוזס, רפי גינת ושמואל פרנקל. ביום בהיר תראו פה: אנשי הון ורופאי שיניים. תעריף הקפה:קפוצ'ינו ב־12 ש"ח. מה אוכלים:שקשוקה, סלט לאה או ממולאים. בפינת העיתונים:"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "גלובס", "כלכליסט" ולפעמים גם "Time Out".
אורי צבי גרינברג 25 6136132־03 הביסטרו הצפוני של צביקי עשת והשף אליאב גולדנברג מעתיר בשנים האחרונות תפנוקים על השכונות הצפוניות השמנמנות של העיר. לכאן מגיעים ברכב ארבע על ארבע ובבגדים ממותגים. מי בפרלמנט:יהורם גאון, איציק מרדכי וחברים, אייבי נאמן וחבורתו וכן פרלמנטים נוספים של האליטה הכלכלית. ביום בהיר תראו פה:את שלדסון אדלסון מדליק נר של חנוכה או את עינת שרוף חוגגת יום הולדת. תעריף הקפה:קפוצ'ינו ב־13 ש"ח. מה אוכלים:דג בסגנון טריפוליטאי או חצי עוף בגריל. בפינת העיתונים:"הארץ", "ישראל היום", "ידיעות אחרונות".
ארלוזרוב 188 6954459־03 בית הקפה הזה מכיל איזה כפל תשדורות. מצד אחד הוא צפון תל אביבי, מדוגם ויוקרתי, ומצד שני מדובר במאפייה עממית שמעיפה ניחוחות למרחוק. קייק ארט פועל באותה נקודה מזה עשר שנים, והעובדה שהוא פתוח משעות הבוקר המוקדמות הפכה אותו למוקד פרלמנטים לאנשים שעובדים בימי שישי ומספיקים לשתות את הקפה ולריב על פוליטיקה עוד בדרך למשרד. מי בפרלמנט:הפרלמנט הגדול נפתח כבר בשש וחצי בבוקר וכולל מגוון טיפוסים הטרוגני – נהגי מוניות, אדריכלים וביניהם שמואל מחנאי, רופאים, עורכי דין ולפעמים גם חברי כנסת. מתכנס כאן גם פרלמנט של מוזיקאים כמו שם טוב לוי ויהודה עדר, וגם דיויד ברוזה יורד לפעמים לשתות עם החברים. ביום בהיר תראו פה:השמועות מספרות על מפגש פסגה חשאי בין בכיר במוסד לשעבר למושל עזה בדימוס. תעריף הקפה:10 ש"ח לקפוצ'ינו. מה אוכלים:בעיקר מאפי בוקר שמרים, בורקסים וכריכים. בפינת העיתונים:"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "גלובס", "כלכליסט" וירחוני עיצוב.
הרצל רוזנבלום 6 6996306־03 במתחם סי אנד סאן עם המבט מהמצוק לים מוגשות ארוחות בוקר מבריקות – גביעים מבעבעים של קאווה עם רימונים מוגשים לשולחנות עם סלמון מופתי שנכבש במסעדה וסלט ירקות שנקצץ ברגע ההזמנה. אין פלא שבין חברי הפרלמנט הקבועים של ימי שישי נמנים אושיות שיודעות דבר או שניים על העיר הזאת. מי בפרלמנט:רון חולדאי וחבורתו, איש העסקים רוני מאנה, דיוויד פדרמן (מבעלי מכבי תל אביב) ועוד רבים ומבוססים. תעריף הקפה:קפוצ'ינו ב־14 ש"ח. מה אוכלים:ובכן, ארוחות בוקר. בפינת עיתונים:אין עיתונים. תיאלצו לתקשר עם אחרים או לשקוע בסמארטפון.
שנקין 57 6852376־03 הגוורדיה התל אביבית מצטנפת פה מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת. בעלת הבית הנוכחית, שרה שטרן, מקדמת את פני כולם באמהיות יתרה. כמו בסיפור של ג'ויס, פניהם של הלקוחות שכבר אינם, ניבטים מכרזות התלויות על זגוגית החלון אל החיים ואל הלהג שנע בין השולחנות, בעוד השיח הקולני גולש אל העוברים ושבים ברחוב. סופרים, משוררים, שחקנים, קולנוענים ואנשי אקדמיה מברכים את תושבי השכונה ומעירים להם. מי בפרלמנט:הגרעין הקשה כולל את אביה בן דוד, דודו בוסי, ערן סבג ורוני סומק. ביום בהיר תראו פה:את הבמאי איתן צור ("החמישיה הקאמרית", "הבורגנים"). מה אוכלים:בעיקר בייגלך עם גבינות ומבחר עוגות, ואין על הקפה כששרה מגישה אותו. כמה לקפה: 12 ש"ח לקפוצ'ינו. פינת העיתונים:מה שמזדמן.
לונץ 13 5342598־077 בית הקפה הזה אמנם טמון אוף רוטשילד וקנאי לגבי השכונתיות האינטימית שלו, אבל מצד שני מתהדר בתואר "ביסטרו" ומתחזק מטבח שיודע לתת קצת יותר ממנות בתי הקפה הרגילות (וממריא במיוחד בשלב הקינוחים). לבעלי הקפה חיבור משפחתי לשתי אושיות מוכרות מעולמות שונים: מתכונאי העל בני סיידא והשחקן אייל גפן. מי בפרלמנט:היפסטרים חרוצים חמושי מחשבים, אנשי עסקים שצלחו את השבוע לצד פרצופים מוכרים, המחוברים רן שריג ודנה ספקטור פלוס חברים. ביום בהיר תראו פה:את יהודית רביץ. מה אוכלים:טארט בננות, קרם שקדים וקרם פרש או עוגת גבינה נוסח ניו יורק עם קולי פטל. בקיצור, הכינו את הירכיים. כמה לקפה:12 ש"ח לקפוצ'ינו. בפינת העיתונים:מה שיש.
לינקולן 9 5618759־03 ברגע שבו מכונית קטנה התגלגלה בטעות לתוך בית קפה התחתית, התקשורת כבר פרסמה את האירוע בהרחבה בזמן אמיתי, כידיעה מרכזית, בפריסה ארצית. ככה זה כשבית הקפה בדיוק שורץ בכל עולם התקשורת. העובדה שהמקום פתוח 24 שעות ביממה הופכת אותו לאחד מהמקומות האטרקטיבים והמסקרנים לכל סוגי המפגשים. מי בפרלמנט:מפיקים, עיתונאים, סופרים, אנשי תוכן ומוזיקאים כמו דודו טסה, חברי הג'ירפות ודן תורן. ביום בהיר תראו פה:את יהודה לוי ואלמה דישי. מה אוכלים:עוגות ומאפים מבית היוצר של לחמנינא והבייקרי, בדגש על עוגת הגבינה המפורסמת. תעריף הקפה:12 ש"ח לקפוצ'ינו. בפינת העיתונים:"הארץ", "גלובס", "כלכליסט", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "Time Out".
אחד העם 144 6852326־03 כבר עשר שנים שמומו גולדזמד מתפעל את נחמה ודואג לטפל באופן אישי בכל לקוחותיו. מיקומו בסמיכות לתיאטרון הבימה ולשדרות רוטשילד הופכים אותו לנקודת מפגש חשובה לאנשי לב העיר שבאים לשתות כוס קפה ולנוח לפני הפגישה הבאה שלהם. היכולת להכיל אפשרה לנחמה לארח גם את דפני ליף וגם את מובילי הג'נטריפיקציה ששינתה את פני העיר. מי בפרלמנט:צעירים מזוקנים, תושבי השדרה וכמה פרצופים מוכרים כמו מיקי חיימוביץ' ואלי אילדיס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 אבי וייס, ליאור ואלדד יניב, איש העסקים משה גאון ופרקליט הצמרת ליאור הפשטיין, שיושבים כולם סביב אותו השולחן. ביום בהיר תראו פה:רני בלייר תמיד נוכח. השמועה מספרת שהוא הגיע קומפלט עם הבניין. תעריף הקפה:14 ש"ח לקפוצ'ינו בישיבה במקום, 6 ש"ח אם לוקחים אותו לטיול. מה אוכלים:עוגת ביסקוויטים או קרמבל פירות יער טבעוני. יש גם מגוון ארוחות בוקר, סלטים קצת מוזרים ושלל כריכים חמים וקרים. בפינת העיתונים:הכל חוץ מ"ישראל היום".
דובנוב 8 6968655־03 מיום שנוסד דובנוב 8 הוא הפך חממה לפרלמנטים, חלקם אשכרה של חברי הפרלמנט הלאומי. אולי בגלל שהקפה־ביסטרו חבוי בתוך חצר קטנה ודיסקרטית סמוך לרשות השידור ולקריה, ואולי בגלל החיבור של אחד השותפים, תדי שאולי, לברנז'ה הוותיקה, כל הפרצופים פה מוכרים מאיפה שהוא. בבחירות הקודמות ניהלה מרצ את הקמפיין היישר מבית הקפה. מי בפרלמנט:יש כאן שולחן של טייסים, של עדה יונת – זוכת פרס נובל (שכל בית הקפה הריע לה כשחזרה משבדיה), של ראובן אדלר והפרלמנט שלו ושל מרגול ויגאל שילון. ביום בהיר תראו פה:את רינה מצליח. מה אוכלים:הרינג עם סלט תפוחי אדמה או כריך קורנביף חם עם כרוב כבוש. בפינת העיתונים:"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "ישראל היום", "ליברל", "Time Out".
שדרות רוטשילד 71 6205051־03 כבר עשור שבקנטינה מנהלים את עולם התקשורת והפרסום. פה הנחת סלב היא חלק מחוקי המשחק. עיתונאים בכירים, אנשי רדיו, כוכבי טלוויזיה ותיקים וגם כוכבני השעה לוגמים גביעי יין בזמן שהם מכרסמים פוקצ'ות או מתמסרים לרביולי או דג. מי בפרלמנט:השולחן הקבוע של ג'ודי ניר מוזס, משה דץ, חנה גרטלר, רן לוין ומוניק בן מלך. בשולחן הסמוך – עורך Ynet ערן טיפנברון וסגנו אמנון מירנדה, היועץ האסטרטגי חנן משה, איש גל"צ ספי עובדיה והמפיק חיים סלוצקי. ביום בהיר תראו פה:פעם היינו נתקלים כאן כל הזמן (ולא דווקא יחד) בעידו ועמליה רוזנבלום. מה אוכלים:מנות איטלקיות במחיר מאוד לא עממי, אפילו אחרי ההנחה. בפינת העיתונים:אין.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![קפה מרסנד. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/mersand-pr-P-500x281.jpg "קפה מרסנד. צילום: יח"צ")
![גרינברג. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/Grinberg139-P-500x333.jpg "גרינברג. צילום: יח"צ")
![קייק ארט. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/cake-art-P-500x333.jpg "קייק ארט. צילום: יח"צ")
![טורקיז. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2014/08/טורקיז-יחצ-P-500x332.jpg "טורקיז. צילום: יח"צ")
![קפה תמר. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/cafe-tamar-pr-P-500x333.jpg "קפה תמר. צילום: יח"צ")
![לונץ. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/lunz-P-500x281.jpg "לונץ. צילום: יח"צ")
![נחמה וחצי. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/01/nechama-vachezi-am2-P-500x334.jpg "נחמה וחצי. צילום: יח"צ")
