Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כדי להתנגד להפיכה המשטרית, צריך להילחם גם בטרמינולוגיה שלה
ממה הם מפחדים? כרזות נגד שונאי תל אביב, מחאת הדמוקרטיה, ינואר 2023 (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)
בעוד המחאה נמשכת, לנתניהו יש לא מעט תכסיסים שמטרתם לקעקע את המפגינים, והוא לא מהסס להשתמש בהם, ולהדליק את הבייס שלנו. אבל במקום לאמץ מונחים כמו "אזרח סוג ב'", "סרבנות" או "אנרכיסטים" - הגיע הזמן שנשקול מילים, ונילחם גם בשדה הסמנטי
כבר מזה שבוע שמתחולל דיון רחב בסוגיה מי אזרח מאיזה סוג. בהפגנת התמיכה ברפורמה חולקו חולצות עם הכיתוב "אזרח סוג ב" (וגם אזרחית סוג ב', למי שתהתה), בעוד הטוויטר רעש וגעש עם טיעונים בעד ונגד המונח, לצד בדיחות (לא רעות בכלל, יש לומר) על הדיון המיותר הזה. בהמשך גם נתלו בתל אביב שלטים עם אותו הסלוגן, הפעם מטעם קהילת הלהט"ב.
לא ברור לי – למה ביידן עדיין נשיא ארצות הברית? אזרחי ישראל בחרו את בנימין נתניהו. 64 מנדטים. למה אין לנו אפשרות למינוי פוליטי של נשיא ארצות הברית?#אזרח_סוג_ב
טרנדינג טופיקס היא תופעה מוכרת, אבל כשסלוגן שהופץ בכוונה (ובחוכמה) על ידי הימין מאומץ באופן כה נרחב ע"י מתנגדי ההפיכה – בין אם זה לחזור עליו במפורש ובין אם לדבר עליו – זו טעות טקטית חמורה. נתניהו ושופרותיו אלופים בלהכתיב את כללי המשחק ולאלץ את כל השאר להתיישר בהתאם. כשהוא רוצה ידיו כבולות, וכשהוא רוצה הרפורמה מקודמת ביתר שאת, כשהוא רוצה יש שביתה, והרפורמה מושהית (ב-ה'), וכשהוא רוצה כולנו בולעים ומהדהדים את המסרים שהוא בוחר. רק שעל הסעיף האחרון יש לנו שליטה – וכדאי שנפסיק לוותר עליה.
הרי לכל מסר שנתניהו זורק לנו משל היה גרגרים ואנחנו התרנגולות יש מטרה ברורה. "אזרח סוג ב'" – מטרתו ליצור מרמור בקרב הבייס שלו, ולהתסיס אותו כנגד "ההגמוניה שלא מודעת להגמוניותה". את המרמור הזה, כמובן, כבודו מטפח מזה שנים רבות. הבעיה מתרחשת כשאנחנו מאמצים את השיח המסית והמעכיר הזה אל התכנים שלנו. לכן אני קוראת לכולנו, מתנגדי הרפורמה, לבחון היטב איזה ממסריו של השקרן לאמץ, ואיזה להשאיר מחוץ למערכת.
דוגמה נוספת מן העת האחרונה היא הסרבנות. לרובנו ידוע היטב שהמונח סרבנות בכלל אינו מדויק בהקשר המדובר של שירות מילואים התנדבותי – כי אין שם צו, וההגעה היא, כאמור, בהתנדבות. דוגמה קיצונית לכך היא פודקאסט של עיתון כלכלי ידוע, בו הבהירו מספר פעמים שסרבנות היא לא מה שחיילי המילואים עושים כשהם מחליטים לא להתייצב – ועדיין כשהנושא נידון, זה המונח שבו הם משתמשים. זה מונח עם קונוטציה שלילית, קרוב במרחב לאנרכיסטים, מונח שבדיוק כמו אזרח סוג ב' מטרתו להתסיס ולהסית. וגם אותו אימצנו, על אף שכאמור אינו מתאר בכלל את האמת, ולצד זאת משיג בדיוק את אותן מטרות ברורות שאליהן כבודו מכוון.
אני סבורה שיש להתנגד להפיכה המשטרית, לקואליציה, לבייס ולנתניהו עצמו גם ברמת הטרמינולוגיה. להבא, כשכבודו זורק לנו קאץ'-פרייז או מונח שגוי, אני קוראת לכולנו לבחון אם אנחנו רוצים לאמץ אותו עבור הטוויט או השלט, ולשאול – האם המטרה שאני מקדם כאן היא שלי, או של מי שאני מתנגדת לו? אני גם קוראת למחאה להקים צוות טרמינולוגיה (כנהוג במחאה, מכיוון שיזמתי את הרעיון, אני מתנדבת גם לקדמו), כי אי אפשר להמשיך לאמץ מושגים שהוכתבו לנו.כמו שעשינו ריקליימינג לדגל, זו חובתנו לעשות ריקליימינג גם לשיח, ולניהול כללי המשחק. לא עוד נחשוב ונדבר במושגיו של נתניהו ונאמץ אותם אל שפתינו באוטומט. לא עוד נקדם את מטרותיו באופן שבו אנחנו מדברים וחושבים. מעכשיו ננהל בעצמנו את המינוחים, וניצור באמצעות השפהשלנואת המציאות שאליה אנחנו חותרים, ואליה גם נגיע.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
اللّغة جزء أساسي من هوية الفرد ومكون هام للمجتمع. فهي الوسيلة المثلى للتواصل مع الاخرين, والتي بدورها تتيح لهم التعبير عن أفكارهم, مشاعرهم وطلباتهم وما الى ذلك من تعابير واحتياجات. وشبهها الفلاسفةبالوعاءالحاضن لمنجزات الحضارة والشاهد على تاريخ الأمم ومسار تطورها وعنوان وحدتها. بواسطة اللغة نستطيع التمييز بين جميع أصناف البشر. في هذا المقال سيتم التركيز على اللغة العربية بالإضافة للتطرق الى الصعوبات التي يواجهها الطلاب العرب في الجامعات الإسرائيلية وممارستهم لللغة العبرية بشكل عام.
لللغة العربية مكانة عالية جدا بين لغات العالم لما لديها من ثروة لغوية, تعابير, استعارات والكثير من الأساليب البلاغية التي بدورها تساعد متحدثيها بالتعبير عن أنفسهم بأفضل طريقة ممكنة. كل هذا الزخم والرونق الذي تتمتع به اللغة العربية يعود بالأساس لكونها لغة القرآن الكريم, فالله عز وجل اختارها من بين جميع لغات الأرض كونها تحتمل ثقل الكلام الإلهيّ. هنالك العديد من الآيات القرآنية ذكرت اللغة العربية, ففي سورة يوسف الآية الثانية قال الله تعالى:
تفسير هذه الآية هو ان الله عز وجل أنـزل القرآن عربيًّا على العرب، لأن لسانهم وكلامهم عربي،والهدف من ذلك ليعقلوا ويفقهوا منه.
على الصعيد العالمي اللغة العربية موجودة في المركز الرابع كلغة أم حيث أنها لغة رسمية في 25 دولة عربية.أما على الصعيد المحلي فالوضع لدى العرب في بلدهم مختلف بشكل كلي واستثنائي عن دون دول العالم, كونهم مجبرين بالحفاظ على هويتهم ولغتهم, وبالمقابل عليهم محاولة العيش والتكلم بلغة غير لغتهم – باللغة العبرية – التي كانت غريبه عنهم والآن اصبحت وبشكل غير ارادي مسيطرة على غالبية حديثهموفي حال حاول البعض الامتناع عن استعمال اللغة العبرية بالمحادثات اليومية يكاد يواجه صعوبة في إيجاد ترجمة لبعض المصطلحات المتداولة مثل : "محسوم", "بسيد", "متعين" "محشيف" , "هودعوت" ,"شيكع" ," مزجان" والكثير.
(צילום: shutterstock)
وبالتالي من يقرر التحدث بلغة عربية صحيحة خوفا عليها من أن تنصهر في وسط طغت عليه اللغة العبرية سيواجه العديد من الصعوبات التي تبدأ بالضحك والسخرية وتنتهي بعدم فهم المتلقي للمحادثة والسبب لذلك هو سماع كلمات غير مستعملة وغير مألوفة. ومثالا على ذلك ما حصل مع والدي في محطة وقود القرية, هو أن العامل لم يفهم طلب والدي البسيط عندما قال له "لو سمحت الدفع نقدي" وعند ملاحظته لعدم فهمه اضطر لاستعمال كلمة "مزومان " حتى يتمم المعاملة وربما حتى يتعلم العامل بأن ترجمة كلمة "مزومان" هي الدفع نقدا.
نستطيع رؤية هذا الصراع بوضوح لدى الطلاب العرب في الجامعات الاسرائيلية, وذلك كالاتي: عادة ما يأتي أغلبية الطلاب العرب من قرى ومدن غير مختلطة أي أن متحدثيها يتحدثون العربية فقط لا العبرية. لكن هذا لا يعني أنهم ليسوا على دراية بكيفية تحدث العبرية فهي اللغة الرسمية في الدولة وتعليمها إجباري في جميع المدارس وفي جميع المراحل ولكن الطريقة التي تعلم بها هذه اللغة تقتصر على قراءة النصوص وتعلم قواعدها, لا يوجد بالفعل محادثات بشكل مكثف مع متحدثيها كما يجب.
وبالتالي عند انتقالهم للعيش في وسط يتحدث العبرية بشكل يومي بهدف التعليم الجامعي الذي بدوره يدرس فقط بالعبرية, يشعر الكثير من الطلاب بصدمة كبيرة كونهم غير معتادين لتحدث بالعبرية بشكل يومي, أحيانا يشعر البعض بالحرج منلكنته او عدم فهم كلمات معينة وما الى ذلك من صعوبات في التأقلم مع البيئة الجديدة. من الجهة الأخرى يوجد بعض العرب الذين "ينافقوا لغويا" ويسعون لإتقان اللغة العبرية لإخفاء عروبتهم وإعطاء انطباع انه ينتمى لطبقة راقية في المجتمع.
في الكثير من الأحيان تكون اللغة العبرية عائق في دخول الكثير من الطلاب العرب لصفوف الجامعة كونها تعتبر شرط أساسي من شروط القبول للتعليم وفي حالات معينة عند استيفاءجميع الشروط الأخرى يسمح للطالب بأن يتعلم شرط أن يحصل على علامة إعفاء في امتحان فحص مستوى اللغة العبرية "امتحان الياعيل".
ومع ذلك في بداية كل سنة تعليمية كثيرا ما نسمع عن توقيف دراسة طلاب في سنواتهم الاولى وفي بعض الاحيان حتى المتقدمة والسبب يكون في عدم حصولهم على علامة الإعفاء, في وضع كهذا يوجد أمام الطالب اختياران الأول هو التسجيل لامتحان "الياعيل" والخيار الثاني هو التسجيل لدورة لغة عبرية "كورس", هذا الخيار يعتبر اغلى ماديا ويتطلب جهد ووقت إضافي.
بالإضافة الى ذلك الكثير من الطلاب يفضلون استعمال مصادر مكتوبة بالعربية في وظائفهم الاكاديمية, ولكن غالبية المحاضرين لا يعترفون بمصداقية هذه المصادر لذا يجبر الطلاب بالبحث عن مصادر جديدة مكتوبة بلغات أخرى. بشكل نظري وفعلي ليس من المنصف التعامل مع الطالب العربي بهذا الشكل وتجاهل لغته بشكل رسمي.
للأسف نرى في الآونة الأخيرة محاولات رسمية لإلغاء قيمة وموقع اللغة العربية. بدلا من ان تباشر السلطات الإسرائيلية باتخاذ خطوات لتعزيز مكانة اللغة العربية والمساهمة في تقليص الفجوة بين العرب واليهود إلا أنها تعمل بشكل قانوني للحد من قيمة اللغة العربية وما قانون "القومية" الذي تم المصادقة عليه مؤخرا, إلا مثالا على النهج العنصري الرسمياتجاهالعرب في وطنهم. فمضمون هذا القانون المتعلق باللغة ينص على أنالعبرية هي لغة الدولة الرسمية، واللغة العربية تفقد مكانتها كلغة رسمية.
فعلا صدق ابن خلدون عندما قال في مقدمته بأن "لغة الغالب غالبة ولغة المغلوب مغلوبة" حتى لو انها كانت أعظم لغة في العالم وعدد متحدثيها يتجاوز المئة مليون شخص!وصدق أيضاالفيلسوف الألماني هايدجر الذي قال "لغتي هي مسكني، هي موطني ومستقري، هي حدود عالمي الحميم ومعالمه وتضاريسه، ومن نوافذها ومن خلال عيونها أنظر إلى بقية أرجاء الكون الواسع، فاللغة تدل على هوية الفرد وتكشف عن ذاته ومن هو".
לשפה הערבית מעמד גבוה בין שפות העולם בשל העושר הלשוני שלה, שלל הביטויים, הדימויים והסגנונות הרטוריים המסייעים לדובריה לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר. כל העושר שהשפה הערבית נהנית ממנו נובע בעיקר מהעובדה שהיא שפת הקוראן, שאללה בחר בה מכל שפות האדם לשאת במשקל דברי האלוהים. קיימים פסוקים רבים מהקוראן המזכירים את השפה הערבית, כמו בסורת יוסף: "שלחנו אליכם את הקוראן בלשון ערבית למען תבינוהו". במישור העולמי, הערבית היא השפה הרביעית המדוברת ביותר בעולם כשפת אם, והיא שפה רשמית ב-25 מדינות ערביות. אולם במישור המקומי, הערבים במדינת ישראל נמצאים במצב יוצא דופן. הם מנסים לשמור על זהותם ועל שפתם, ובמקביל לחיות ולדבר בשפה שאינה שפתם, השפה העברית, שהיא זרה להם, וכעת הפכה באופן לא רצוני לדומיננטית ביותר במרבית השיחות שלהם. אם חלק רוצים להימנע מלדבר בעברית ביומיום, הם מתקשים למצוא תרגום למושגים שגורים רבים, כמו מחסום, בסדר, מטען, מחשב, הודעות, שקע ומזגן.
לכן, מי שמחליט לדבר ערבית תקנית מתוך חשש שתתמזג עם העברית נתקל בקשיים רבים, החל מלעג וציניות וכלה בחוסר הבנה של דבריו בשל שימוש במילים לא מוכרות. כשאבא שלי, למשל, הגיע לתחנת הדלק של הכפר, הפועל לא הבין אותו כשאמר "אלדפע נקדי", וכך אבי נאלץ להשתמש במילה "מזומן" כדי להשלים את העסקה, ואולי גם כדי ללמד אותו איך אומרים "מזומן" בערבית. אפשר לראות את הקונפליקט הזה בבירור אצל סטודנטים ערבים באוניברסיטאות בישראל: רוב הסטודנטים הערבים באים מערים ומכפרים שאינם מעורבים, ולכן אינם מדברים כלל עברית. אבל זה לא אומר שהם לא יודעים איך לדבר עברית, שכן היא שפה רשמית במדינה וחובה ללמדה בכל בתי הספר בכל הכיתות, אולם מלמדים רק לקרוא עברית ואת היסודות הבסיסיים של השפה, ולא מלמדים לדבר, כפי שמתבקש.
לכן, כשהם עוברים לחיות במקום שבו מדברים עברית על בסיס יומיומי לצורך לימודים גבוהים שמתנהלים רק בעברית, סטודנטים רבים מרגישים מצוקה שנובעת מכך שהם לא רגילים לדבר עברית. לפעמים הם נבוכים בשל המבטא שלהם או כי הם לא מבינים מילים מסוימות, נוסף על קשיי ההתאקלמות בסביבה החדשה. מצד שני, חלק מהערבים מנסים לשפר את העברית שלהם כדי להסוות את ערביותם ולהיראות כאילו הם משתייכים לשכבה סוציו-אקונומית גבוהה.
פעמים רבות העברית מהווה חסם לכניסתם של סטודנטים רבים לאוניברסיטה, שכן ידיעתה נחשבת לתנאי קבלה בסיסי ללימודים. במקרים מסוימים, אפילו אם הפסיכומטרי והבגרות מספיקים עבור קבלה ללימודים, הסטודנטים הערבים עדיין נדרשים לעבור מבחן ידע בעברית במהלך הלימודים (מבחן יע"ל). בתחילת כל שנת לימודים אנחנו שומעים הרבה על סטודנטים שנאלצים להפסיק את לימודיהם בשנה הראשונה לתואר וגם בשנים מתקדמות משום שהם לא קיבלו פטור במבחן יע"ל. במצב כזה הם עומדים בפני שתי אופציות: האחת, להירשם למבחן יעל מחדש, והשנייה, להירשם לקורס עברית, מה שמצריך תוספת תשלום והקדשת זמן נוסף ללימודים.
נוסף על כך, סטודנטים רבים מעדיפים להשתמש במקורות כתובים בערבית בעבודותיהם האקדמיות, אולם מרבית המרצים לא מכירים במהימנותם של המקורות הללו, והסטודנטים נאלצים לחפש מקורות בשפות אחרות. באופן תיאורטי ומעשי, אין זה הוגן לנהוג כך כלפי סטודנטים ערבים ולהתעלם משפתם באופן רשמי. למרבה הצער, אנחנו רואים בזמן האחרון נסיונות רשמיים לביטול מעמדה של השפה הערבית. במקום שהשלטונות בישראל ינקטו צעדים לחיזוק מעמד השפה הערבית ולצמצום הפערים בין הערבים ליהודים, הם פועלים במסגרת החוק כדי להפחית את הערך של השפה הערבית. חוק הלאום שאושר לאחרונה הוא דוגמה לגישה הגזענית הרשמית שננקטת נגד הערבים במולדתם, ובין היתר, משמעותו היא שהערבית איבדה את מעמדה כשפה רשמית.
למעשה, אבן ח'לדון צדק כאשר אמר ש"שפת המנצח מנצחת ושפת המנוצח מנוצחת", אפילו אם מספר דובריה עולה על מאה מיליון איש! גם הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר צדק כאשר טען כי השפה היא מקום משכן, מולדת וגורל, וכי היא מעידה על זהותו של האינדיבידואל וחושפת מי הוא.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אפשר לומר שדווקא עכשיו יש למוסס את ההפרדות בין יהודים לערבים, אבל זה נכון תמיד שהיכרות עם השפה והתרבות הערבית היא חלק מהפתרון למצב. סקרנו כמה קורסי ללימוד השפה שנפתחים ממש בקרוב. בתל אביב פועלות כמה וכמה מסגרות בהן אפשר ללמוד קורסים בערבית מדוברת. מטרתם ללמד את השפה, לעודד דו קיום ולחשוף את התלמידים לתרבות הערבית.
פריד אל אטרש ואוכל ביתי
עמותת ערוס אלבחר מציעה קורסים ללימוד ערבית מדוברת במתחם שוק הפשפשים ביפו. הקורס הקרוב יכלול למידה חווייתית -במהלך הקורס ילמדו התלמידים לשוחח בערבית מדוברת בין השאר דרך שירים מהפולקלור הערבי, כמו פריד אל אטרש ואום כולתום. זהייה קונדוס, מנהלת פרויקטים בעמותה: "בקורס יהיה מפגש חוויתי עם נגן עוד יפואי, ובמפגש האחרון אנחנו שרים ביחד את השירים שלמדנו בקורס". העמותה מציעה קורסים נוספים בערבית מדוברת שכוללים שני מפגשים חוויתיים: סיור ביפו בערבית ושיעור בישול עם מבשלת מסורתית. העמותה פועלת לקידום נשים ערביות ויהודיות ביפו וההכנסות מהקורסים בערבית ממנים את פעילות העמותה. את הקורס שנפתח ב 23.10 תלמד סחר שחדה. לפרטים:zahieali123@gmail.com,ערוס אלבחר בפייסבוק
שיחות יומיומיות על ספרות וקולנוע
גם בחלל האמנות "פרזיט" בדרום תל אביב מוצעים קורסים חוויתיים בערבית מדוברת. הקורסים מתמקדים בלימודי ערבית מדוברת דרך שיחות יומיומיות, עם נגיעות בתחום התרבות – ספרות, קולנוע, מוזיקה ועוד. "הקורס הוא חוויה ייחודית ואישית עם קבוצת אנשים קטנה עד 12 איש ועם המורה הניה זובידה, המורה המיתולוגית לשפה הערבית". הקורסים הם בני עשרה שיעורים, קורס מתחילים נפתח ב 28.10 וקורס ממשיכים ב 30.10. לפרטים:smadarkeren@parasiting.co.il,עמוד הפייסבוק של "פרזיט"
לתרגל שיחה אמיתית
חנין מג'אדלה, מורה לערבית ופעילה ברשת החברתית מעבירה קורסים בתל אביב, ביפו ובירושלים. הקורסים הם במתכונת של 15 שיעורים וחנין מלמדת מספרי לימוד שונים לפי הצורך. מג'אדלה: "בקורס של המתחילים יש דגש על לימוד אותיות ושיעורי בית ורק לקראת הסוף מתחילים לדבר". את תרגול השיחות, מספרת מג'אדלה, עושים בקורס המתקדמים: "יש שיחה על מה שקרה השבוע, ויש טקסט אקטואלי – עיתון, שיר או ספר ומתרגלים שיחה אמיתית". הקורס הקרוב יפתח בירושלים, וקורס ביפו יפתח בנובמבר. הקורסים מתפרסמיםבדף הפייסבוק של חנין, שווה לעקוב.
לתרגל דו קיום
למי שמוכן לחכות קצת, גם בבית דעם מציעים קורסים בערבית מדוברת. את היוזמה הרימה אפרת לוי לפני שלוש שנים: "זה מקום שאני התחלתי כי רציתי ללמוד ערבית, והביקוש היה כל כך גדול שנפתחו אז שתי קבוצות ויש שני מורים". כיום יש שני מורים לערבית מדוברת: וואל קובטן ואסמא אגברייה זחאלקה, ומורה נוסף, יוסף דרורי, פרופסור בגמלאות שמלמד ערבית ספרותית. לוי: "בית דעם נותן את החלל מתוך אמונה שערבים ויהודים צריכים לחיות כאן יחד מתוך כבוד גדול לשתי השפות ורצון שיהיה כאן עתיד טוב של שוויון וצדק לכולם. זה גם להיות חלק מהמזרח התיכון ולא איזו שלוחה מנותקת". התלמידים מוזמנים לתרגל דו קיום ואת השפה בפעילות משותפות של יהודים וערבים מחוץ למסגרת הקורס, כמו מסיק משותף של סינדיאנת הגליל.
צעד היסטורי קטן של דו קיום התרחש השבוע בתל אביב. בעקבות בקשות ההורים נפתחו השנה לראשונה שתי כיתות דו לשוניות לתלמידי כיתה א' בבית ספר עירוני ז' שביפו. בכיתות ילמדו 44 תלמידים, חלקם ממשיכים מגנים דו לשוניים ביפו וחלקם נרשמים חדשים. הכיתות מופעלות על ידי משרד החינוך בשיתוף עמותת יד ביד, המפעילה בתי ספר וגנים דו לשוניים ברחבי הארץ.
ביפו פועלים זה כמה שנים גני ילדים דו לשוניים: הראשון נפתח ב־2012, שנה לאחר מכן נפתחו שלוש כיתות גן, והשנה נפתחים ארבעה גני ילדים דו לשוניים מגיל 3 עד גיל גן חובה.
גבי גולדמן, מנהלת התקשורת של עמותת יד ביד, מספרת שהצורך בכיתות ובגנים הדו לשוניים עלה מהשטח: "יפו היא עיר מעורבת, ועלתה בקשה מצד ההורים לאפשר מעבר מהגן הדו לשוני גם לכיתה א'".
הלימוד המשותף בכיתות הדו לשוניות מאפשר לילדים להיחשף לשתי התרבויות ולשתי השפות באופן שווה ומעודד דו קיום ושוויון. ההוראה בעברית ובערבית נעשית על ידי שתי מורות, כל אחת מהן מלמדת את התלמידים בשפתה. כחלק מתוכנית הלימודים התלמידים מציינים את החגים והמועדים של שלוש הדתות הגדולות בארץ.
"הצמיחה המהירה, שהותירה השנה 61 ילדים ברשימת המתנה לגנים, מלמדת הן על צורך חברתי עמוק ביפו והן על דרישת התושבים. אנו מקווים שהעירייה תמשיך להיענות לצורך זה, ועמותת יד ביד תעמיד את כל המומחיות הפדגוגית והניסיון שנצבר ברשת הארצית לטובת תושבי יפו", אומר שולי דיכטר, מנכ"ל העמותה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
התנ"ך, הלוא הוא ספר הספרים והמקור הקדום של החוכמה היהודית לדורותיה, יכול ללמד אותנו רבות. על מוסר, על אמונה, על מהות ועל הרוח. אה, ועל קללות. הרבה הרבה קללות. כמה כיף לחשוב שגם לפני אלפי שנים ישבו חכמינו זיכרונם לברכה והתפלפלו בגרסה המקראית של "לך תזדיין".
מרבית הקללות בתנ"ך מרוכזות בספר דברים, בפרשת "כי תבוא", שמכילה את "הברכות והקללות". בפועל היא מתארת את ה"חוזה" שנחתם בין האל לבני ישראל, וכמו בכל חוזה, מבהירה מה צד ב' (בני ישראל) מקבל מצד א' (או צד ה').
הפרשה מאיימת יחסית לרוב התנ"ך – המילה "ברוך" מופיעה בה רק שש פעמים, בעוד המילה "ארור" מופיעה 18 פעם. במסגרת הקללות התנ"כיות, רצוי להתמקד במילה ארור, שמשמעותה "מקולל", הפועלת כהבטחה לקיום הקללה שבאה אחריה. למשל, "א ָרוּר א ָתָּה בָּעִיר וְא ָרוּר א ָתָּה בַּשָּׂדֶה", קללה שמכסה בערך את כל הפינות שבהן אתה יכול להיות מקולל.
למעשה, נדמה שההבדל המהותי בין הקללות הדלות של ימינו לאלו התנ"כיות מתבטא בפירוט ובאריכות. בעוד רובנו מסתפקים ב"יא מניאק" או סתם "זבל" דל, בתנ"ך דואגים לכסות את העניין. הפסוק "א ָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי א ָדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" מכיל בתוכו את ילדיך, את כל יצירתך ואפילו את הצאן ; "א ָרוּר א ָתָּה בְּבֹאֶךָ וְא ָרוּר א ָתָּה בְּצֵאתֶךָ" די סוגר את כל הפינות. ו"יְשַׁלַּח יְהוָה בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה, אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" פשוט לא משאיר לך פתח מילוט.
הקללות של התנ"ך די אכזריות, כי בניגוד לאלו של ימינו, הן לא רק מלכלכות את שמו או תוקפות את אישיותו של המקולל, אלא מבטיחות לו זוועות כאלו ואחרות. לעזאזל, נסו לאחל למישהו "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם א ָחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ", בלי להידקר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
