אי שם ב-2010 כוכב חדש הגיעה למסך. הוא היה דקיק, חד, קצת רוח רפאים ועל איזשהוא ספקטרום – אבל לא היה ספק שהוא כוכב. לכוכב הזה קראו שרלוק, גרסתו של בנדיקט קמברבאץ' לדמות האייקונית שיצר ארתור קונן דויל, ומאותו הרגע כל העולם ידע איך להגות את שמו של קמברבאץ'. סתם נו, לקח עוד כמה שנים, אבל הגרסה המודרנית של "שרלוק" הפכה ללהיט, שבתורו הפך את בנדיקט (הנה, יותר קל) לכוכב בינלאומי. בהתאם – הוא עזב את הדמות אי שם לפני 7 שנים, לאחר 4 עונות וספיישל. אבל יש מי שרוצה לראות אותו (ואת מרטין פרימן הנפלא כווטסון) חוזרים, ולמזלנו זה האיש שיצר את הסדרה.

>>

בריאיון שהעניק לאחרונה למגזין SFX אמר נשמע היוצר סטיבן מופט נלהב מאוד מהרעיון של עונה נוספת לסדרה. "אני אשמח לעשות את זה שוב", אמר בריאיון. "תראה, זה לא פורמט שנשחק. הוא רץ חזק מעל ל-100 שנים, אז למה אנחנו לא עושים עוד?". עם זאת, מופט הבהיר כי רגע, בניגוד לשמועות, אין שום תוכניות קונקרטיות לעבודה על עונה נוספת או סרט של שרלוק. "אני מקווה שביום אחד זה באמת יקרה" הוא הוסיף. "זה נראה פרוורטי לא לעשות. אתה יוצר מספיק תוכניות בחייך שאף אחד לא סופר, אז זה נחמד שיש אחת שאנשים להוטים לגביה. זה כמעט יומרני, כמעט יהיר, לא לעשות את זה שוב. אבל אין שום תוכניות מוצקות כרגע, כלל לא".

עם זאת, ההיתכנות לעונה נוספת כרגע נראית מעט רחוקה, בין היתר בשל הלו"ז הצפוף של הכוכבים, שעברו לשחק בסרטים וסדרות עתירי תקציב. בעבר נשאל רמברבאץ' אם יהיה מוכן לשוב לתפקיד, והוא לא פסל את האפשרות, אך אמר כי "הנסיבות חייבות להיות מוכנות", שלפחות לנו זה נשמע כמו התחמקות הוליוודית קלאסית, אבל מי אנחנו שנשפט? יש לו חוזי ענק להחזיק וסדרות מוזרות לנטפליקס לקיים.

מופט, בכל אופן, כבר יודע מה הוא רוצה לראות. בריאיון הוא אמר כי "זה יהיה נחמד לראות אותם קצת יותר זקנים, כי זה תמיד היה מאוד מבוסס בחזון שלנו שהם צעירים, שלא לדבר על העובדה שהם מעודכנים לעכשיו. זה יהיה די נחמד לראות אותם יותר באזורי הגיל של ג'רמי ברט ואדוארד הארדוויק, קצת יותר רת'בון וברוס", הסביר, בעודו מתייחס לשחקי עבר אייקונים שגילמו את הולמס כאשר היו בגילאי ה-40 עד ה-60. "אני חושב שזה יהיה מלבב. עכשיו נוכל לראות את גרסת גיל המעבר המפורסמת יותר. יש קהל שמחכה לזה. זה טירוף לא לעשות את זה".

• המסך
• סדרות
• שרלוק
• בנדיקט קמברבאץ'

לסטיבן מופאט יש רקורד סדרות מאוד מעניין. חלקן, כמו "שרלוק", "זיווגים" ותקופתו בתור השואוראנר של "ד"ר הו", היו אהובות ומוערכות. חלקן השני, ובעיקר "אשתו של הנוסע בזמן",נכתשו בביקורות. הסדרה החדשה שלו, "מבפנים", נמצאת איפשהו בין לבין, וזה בדיוק מה שמסקרן בה – איפה יוצר הטלוויזיה נפל הפעם, ואיך הוא הצליח לפספס, אם בכלל, עם קאסט שכזה?

"מבפנים" (Inside Man) שודרה ברשת BBC לפני כחודשיים, והגיעה בתחילת החודש לנטפליקס, שם תוכלו לצפות בארבעת פרקיה, שעה כל אחד, בבינג' קצר גם במונחים בריטים. הסדרה עוקבת אחרי שורת אנשים שלכאורה, מנותקת הקשר, עד שסדרת אירועים מקריים לגמרי מובילים אותם לנקודת מפגש נפיצה במיוחד. ומאחורי הדרמת המתח, מסתתרת בעצם סוג של דרמה פסיכולוגית. או לפחות, פילוסופית.

סטנלי טוצ'י, מהשחקנים האהובים בהוליווד, מגלם את ג'פרסון גריף, נידון למוות שרצח את אשתו באכזריות, אבל לא בדיוק מתאים לפרופיל הסטנדרטי באגף הניצולים למוות – הוא מנומס, אינטיליגנט להחריד ובעיקר, לא מתחמק מאחריות על מעשיו, ולא מנסה לערער את עונשו. את הזמן שנותר לו לחיות הוא מעביר בפתרון תעלומות שמעניינות אותו, וזו שמגיעה לפתן התא שלו מערבת כומר כומר חביב בשם הארי וואטלינג, בגילומו של דיוויד טננט התמיד נפלא, שהסתבך בצירוף מקרים מאוד מצער. זו סדרת מתח, כך שכל מה שנוסיף יגרע – אבל גם אם הביקורות צודקות, זה בסך הכל 4 שעות שאתם מבלים עם שני שחקנים נהדרים. אפשר לחשוב מה כבר איבדתם.

"מבפנים", זמין עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• שרלוק
• מתח
• סדרות

האופנה האחרונה בקולנוע ובטלוויזיה היא סרטים פסאודו-תקופתיים, קלילים ברוחם ואנכרוניסטיים במופגן, המובלים על ידי נשים צעירות ונמרצות, שבאמצעותן הסרטים מנסחים מסרים פמיניסטיים מודגשים. תת-טרנד של הטרנד הוא הסרטים שחוזרים ליצירות קלאסיות אהובות ומספרים אותן מחדש מנקודת מבטן של דמויות שנדחקו לשוליים (או שלא באמת היו שם). האתגר העיקרי שעומד בפני הסרטים האלה הוא מציאת הטון המדויק והאיזון הנכון בין המרכיבים הסותרים.

לפני שנתיים "אנולה הולמס", שסיפר על אחותו הצעירה של שרלוק, עמד היטב במשימה. הוא הציג בפנינו גיבורה חיננית ומלאת רוח עזוז ועטף אותה בסגנון בימוי אקלקטי, אך עדיין שמר על מידה של אותנטיות אנושית ופיזיקלית. הצלחת הסרט, שהתבסס על הספר הראשון בסדרה פרי עטה של ננסי ספרינגר, הביאה עלינו סרט שני שעלה בנטפליקס ביום שישי. הפעם נראה שאין כל קשר בינו לבין הספרים, והחן התנדף. ב"אנולה הולמס 2" הקלילות מאומצת, האקשן תוקפני, כתבי החידה לא מחוכמים דיים, ואפילו מילי בובי בראון, שהיתה הקלף המנצח של הסרט הראשון, מפקששת. יש רגע בסרט שבו אנולה, באמצע מנוסתה משוטרים הדולקים בעקבותיה, תלויה על גג רעפים, ידיה אוחזות במרזב שמתחיל להתפרק. המצלמה מתבוננת בה מלמעלה, וכשעיניה פוזלות ימינה ושמאלה אפשר לראות שבראון הולכת על צחוקים, ולא מביעה חשש אמיתי מהאופציה של התרסקות. זה הרגע שבו הסרט די איבד אותי, אם כי עוד לפני כן הרגשתי שהכוכבת הנאווה הולכת על מימיקה מוגזמת, ושהופעתה הפעם כמעט מעצבנת. הבעיה היא, כמובן, גם בתסריט הדברני של ג'ק ת'ורן ובבימוי הלוחץ של הארי בראדביר, שחתומים גם על הסרט הקודם.

בתחילת הסרט אנולה, שהכריזה על עצמאות מאחיה הבוגרים, פותחת משרד בילוש בלונדון של סוף המאה ה-19. רגע לפני שהיא סוגרת את המשרד בשל חוסר קליינטים מתייצבת אצלה ילדה בשם בסי ומבקשת שתאתר את אחותה הנעדרת שרה צ'פמן (האנה דוד, שתצטרף לעונה השלישית של "ברידג'רטון" בתפקיד הבת השלישית פרנצ'סקה). אם הסרט הקודם עסק ברפורמה בזכות ההצבעה ובמתח בין אנגליה הישנה לבין זו החדשה שמאיימת להחליף אותה, הפעם חקירתה של אנולה מובילה אותה לחשיפה הנוגעת בתנאי העבודה המדורדרים של מעמד הפועלות. תמונת הסיום של הסרט מגלה לנו ששרה צ'פמן היתה דמות אמיתית, ובגיגול זריז מצאתי שממש בימים אלה עובדים בבריטניה על הנצחת זכרה ופועלה למען רווחת הפועלות במפעל לייצור גפרורים. זאת פיסת היסטוריה מעניינת ששמחתי להתוודע אליה, ועל כך אני מודה לסרט. אבל הסיפור הבלשי התזזיתי, שכולל גניבת מסמכים סודיים, התחזויות, נשפי ריקודים ורציחות, הוא כמובן פיקציה מוחלטת, והחיבור בין האמת לבדיון רעוע ביותר.

ילדות מתבגרות אולי יאהבו את הסצנה שבה אנולה גוברת על מפקח המשטרה המושחת (דיוויד תיוליס) שבא לעצור אותה על ידי בעיטה באשכיו. זאת בעיטת הפתיחה של סדרה של סצנות אקשן נועזות/קומיות שבעיני עובדות נגד השלמות של הסיפור והעולם שבו הוא מתרחש. לדוגמה, הרעיון של הברחת אנולה מבית הכלא באמצעות פיצוץ הקיר, ומרדף הכרכרות שבעקבותיו, הורמו מז'אנר המערבון, אבל הסרט לא הולך עם זה עד הסוף (נגיד, עם מוזיקה תואמת). עם הפיצוץ מתרסקת גם השלמות של העולם הסיפורי, בלי שזה יהפוך לפרודיה, שהיתה יכולה לייצר שלמות מסוג אחר.

פרט לאח הבכור מייקרופט, כל הדמויות המרכזיות מהסרט הראשון מתייצבות גם כאן. הלנה בונהם קרטר חוזרת בתפקיד האם המגניבה שלימדה את בתה מדעים ואומנויות לחימה, ולואיס פרטרידג' שב כלורד טוקסברי הצעיר שמלמד את אנולה לרקוד, כי זה הדבר האחד שאמה הזניחה (הוא חמוד גם כאן אבל בסצנות של השניים יש יותר מדי דיאלוגים מתחכמים שאינם משאירים מקום לרגש אמיתי). גם הנרי קאביל דופק נוכחות בתפקיד שרלוק, והפעם הוא הרבה יותר מרכזי בעלילה. מקרה של העברות כספים לא מורשות ממשרדי ממשלה שהוא חוקר משתלב בחקירתה של אחותו, והשניים משתפים פעולה. בוויקיפדיה כתוב שגם דוקטור ווטסון נמצא כאן, ושהוא מגולם על ידי הימש פאטל, אבל כנראה שמצמצתי כשהוא הופיע, והפמיניזם האנכרוניסטי של הסרט רוכב על כתפיה של דמות נוספת שלא אזכיר כאן.

לא שכחתי שהסרט בעצם פונה לצופים צעירים, ושיש סיכוי לא רע שקהל היעד יאהב אותו יותר ממני. אבל הייתי שמחה אילו יצרו עבורם סרט מוצלח יותר, שגם אני אוכל ליהנות ממנו, כמו שנהניתי בראשון.

2.5 כוכבים. Enola Holmes 2 בימוי: הארי בראדביר. עם מילי בובי בראון, הנרי קאביל, הלנה בונהם קרטר. בריטניה 2022, 129 דק'

• ביקורת סרטים
• הנרי קאוויל
• מילי בובי בראון
• שרלוק
• נטפליקס
• קולנוע
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

בין כל הרעשים, כוכבי הילדים, הסופגניות המתוחכמות והפלייבקים המאופיינים עם הגיעו של חנוכה (בפועל: חג הצגות הילדים), פסטיבל חנוכה של תיאטרון אורנה פורת הוותיק יספק לכם במשך שבעה ימים הצגות ילדים שכיף לצפות בהן בכל גיל. כדי שלא תאבדו ברשימת המופעים המרשימה – הנה שלוש הצגות שלא כדאי לפספס בפסטיבל הקרוב:

עוד כתבות שיעזרו לכם עם הילדים:
פעילויות לחנוכה: מה לעשות עם הילדים בחג
עמרי לוי הוא בעלים של משפחתון דו-לשוני ומקעקע
גרוויטי פולס: קומדיית הילדים הפסיכית שאתם לא מכירים

שרלוק הולמס – התעלומה הראשונה

ג'ון ווטסון הנער פוגש את שותפו לחדר בפנימייה יוקרתית בלונדון – שרלוק הולמס. הולמס, בחור כריזמטי וחריף, נהיה חברו הטוב ביותר של ווטסון. חברות הנערים מתערערת כאשר גביע הזהב, גאוות בית הספר, נעלם ונמצא בתיקו של שרלוק. שרלוק יוצא לחקירה עצמאית ומגייס את ווטסון למשימה. יחד הם מגלים פרטים מפתיעים ונכנסים לסיפור סבוך ומותח.
27.12 בתיאטרון גבעתיים, רמז 40 גבעתיים, 10:00,11:30,17:30, 70 ש"ח.לרכישת כרטיסים

מולאן

סיפורה של מולאן, נערה צעירה אשר מחליטה להסתיר את זהותה ולהתגייס לצבא סין במקום אביה החולה. היא עוברת את האימונים, לוחמת במלחמה ואף מצילה את חבריה הלוחמים ואת סין.
29.12 באולם סמולרש, ד"ר ג'ורג' ווייז 16 תל אביב, 12:00, 16:00, 75 ש"ח.לרכישת כרטיסים

אדיסון

תומאס אדיסון נחשב בעיירת מגוריו כילד מוזר שאינו מצליח לעמוד בדרישות המקובלות של החברה. הוא עסוק כל הזמן בתופעות שאיש אינו יודע להסביר ועורך ניסויים מסוכנים שכמעט גורמים לאסונות. כשחברתו הטובה של תומאס זקוקה לניתוח דחוף, אין אפשרות לנתחה משום שהערב ירד ולא ניתן לנתח לאור עששית. תומאס מצליח למצוא פיתרון: הוא ממציא את הנורא שבעזרתה הוא מביא אור לעולם.
26.12 בתיאטרון גבעתיים, רמז 40 גבעתיים, 11:00, 70 ש"ח.לרכישת כרטיסים

פסטיבל חנוכה להצגות ילדים – לוח ההופעות המלא

• שרלוק
• אורנה פורת
• מולאן
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

לי להב, אנימטורית בוגרת בצלאל, מטריפה את האינטרנט כבר יותר משנה עם ערוץ היוטיוב OnlyLeigh שאליו היא מעלה סרטוני אנימציה הנוגעים בתרבות הפופולרית־גיקית. בוודאי נתקלתם כבר ב־Frozen is the New Black (אלסה הולכת לכלא) שצויץ על ידי רוזי אודונל ונטפליקס, או Sherlock Spoils Everything (למה לא לראות סדרות עם שרלוק) שזכה ליותר ממיליון צפיות.

לפני חודשיים החליטה להב לעשות את המעבר הטרנס אטלנטי ולהעתיק את חייה ללוס אנג'לס, ללב התעשייה שהיא עובדת איתה זה שנתיים בצמידות רגשית אך בריחוק גיאוגרפי. השילוב של שפע הזדמנויות, תרבות רלוונטית יותר והרפתקנות גרמו להחלטה הסופית, שגובתה בפופולריות הגואה של ערוץ היוטיוב שלה וכמובן – באזרחות זרה ונחשקת.

משהו ביצירה שלך מרגיש לא ישראלי. אילו תגובות את מקבלת?

"בתחילת הדרך קיבלתי הערות שמבקרות את הנטייה שלי לכתוב באנגלית וליצור תוכן מאוד אמריקאי, ואני מבינה את זה. אני בעצמי מתרגשת כשאני רואה תוכן חדש ומעניין בעברית שנוגע בתרבות ישראלית, אבל התכנים שאני מתעסקת בהם הם פשוט מה שאני מתעניינת בו".

מה ההבדל העיקרי בין העבודה בישראל לעבודה באמריקה?

"בלוס אנג'לס יש תחושה חזקה של חוסר גבולות והרבה מאוד אפשרויות, ושהכל תלוי רק בך. אם בארץ הייתה חשיבות גבוהה ללימודים ולקשרים בתחום שלי, כאן יש חשיבות גדולה לנטוורקינג, לקידום עצמי ולשמוזינג – אף אחד לא שואל איפה למדתי. הדרישה היא להיות אדיב ומנומס ועם זאת בטוח בהישגיך – מעסיקים פוטנציאליים וקולגות ממש נוזפים בי כשאני מצטנעת! דבר נוסף הוא שצריך הרבה סבלנות כי לוקח לדברים זמן לקרות, פגישות נדחות וכו'. זה דורש תרגול לאדם חסר סבלנות כמוני, אבל זה שווה את זה".

איך ההתאקלמות שם? מצאתם את ההרסי המקומי?

“עוד לא יצא לי לחרוש את העיר כמו שצריך – אני בכל זאת פה רק חודשיים, וכפי שחבריי יעידו אני לא מרבה לצאת מהבית – אבל אני מאוד מחבבת את ברבנק וקולבר סיטי, והקרבה לדיסנילנד לא מזיקה. שמעתי שסילברלייק קולית אבל עוד לא יצא לי לבחון את זה בעצמי. קשה לי לומר כרגע אם אני נשארת פה, כי אני אפילו לא בטוחה מה יקרה בשנה הבאה. בכל מקרה, בהחלט אחזור לבקר בארץ – שמעתי שנפתחו כמה מסעדות טבעוניות מדהימות שאני חייבת לנסות".

• אנשים
• שרלוק
• אנימציה
• ללא גבולות