>> עמוד הפייסבוק המצחיק עד דמעות (ולפעמים קצת עצוב)"דיאלוג עם הכלבה"הוא מתכון בדוק לאסקפיזם מחויך, שמציג את העולם מבעד לעיניים של הולכות על ארבע, הכלבות פיץ' ורו. מאחוריו עומד אופיר ששון, תסריטאי, אנימטור וכותב סאטירה ("היהודים באים" עונה 4 וסדרת הרשת של כאן דיגיטל "סוף הדרך"), אבא לכלבה, חתולה ושני ילדים אנשים, שלאחרונה הוציא לאור את"רוּ עושה בלגן"(הוצ' דוב לדעת) – ספר ילדים על שגרת בוקר ושני אחים שמתארגנים לצאת למסגרות, אבל הכלבה שלהם רק רוצה לשחק ומפריעה במקלחת ובהתלבשות. את האיורים יצרה בת זוגו אורי אן חיל ששון, אנימטורית בתחום המשחקים ומאיירת ותיקה, והספר נכתב ואויר יחדיו על כלבתם רו, היורשת של פיץ׳ המנוחה, ועל ילדיהם הקטנים יערי (4) וים (8), גיבורי הספר.

>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק
>> כדור הרגעה במים וזיכרונות מניסיון כושל // העיר של לי גילת
>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ

1. שוק הכרמל

אורי אן:הכל שם בתנועה, חי ותוסס, תמיד כיף ללכת שם לאיבוד בין הדוכנים והסימטאות ולגלות מקומות חדשים טעימים ומעניינים או מקומות ותיקים שהספקנו לשכוח.
אופיר:מקום מפחיד מלא אנשים שכל הזמן זזים עליך. והולכים לאיבוד שם. ופעם הלכתי עם חבר ומצאנו מרק ראמן מעולה, זה היה כל כך חריף שברוך השם נהרגתי מספר פעמים ולא הרגשתי את הטעם של המרק הזה בכלל, וגם עד היום טעמים בכללי לא מרגיש. ריח נעים לפרקים.

2. בית רומנו

אורי אן:התדר ידוע בליין מוזיקלי מעולה, עם די.ג’ייז והופעות חיות שמכוונות לאוהבי מוזיקה אמיתיים. פיצה טעימה בטירוף ואנשים יפים. התדר הוא פלטפורמה ליוצרים, אמנים ומוזיקאים, מקום שמקדם תרבות אלטרנטיבית ונותן במה לקולות חדשים ולא שגרתיים.
אופיר:אני לא חושב שצריך הרבה יותר מפיצה מעולה וענקית, אווירה נהדרת ומלא מובטלים בשביל להרגיש טוב.
דרך יפו 9 תל אביב

3. חוף צ'ארלס קלור

אורי אן:אחד החופים היפים והנעימים בתל אביב. משלב בצורה מושלמת בין טבע, עיר ואווירת חופש אמיתית.
אופיר:היינו שם עם פיץ׳ כשהייתה צעירה עם רגליים בריאות נהדרות והיא רצה איתנו, ולראשונה ראתה את הבעלים שלה נכנסים לים, וברוך השם נתקפה חרדה וטסה לתוך המים להוציא אותנו החוצה. מבחינתה הצילה אותנו, כשבתאכלס היא שרטה אותנו בכל הגוף, בכל בכל הגוף, והצילה אותנו מכלום. אהובה מושלמת.

4. אסופה

אורי אן:עיצוב ישראלי מקורי, חנות שהיא פנינה אמיתית למי שאוהב עיצוב, סטייל ואווירה עם סיפור. מדובר במקום שמצליח לשלב בין אסתטיקה מוקפדת לבין חום ואופי מקומי, בדיוק כמו שוק הפשפשים עצמו. תמיד יש שם את הדברים הכי יפים לבית, אבל הכי חשוב: יש להם את פרויקט הדגל של הגדה של פסח, כל שנה אפשר לקנות מהמם מהדורה מאוירת חדשה עם מאיירים חדשים (כל שנה), וכל שנה העיצובים פשוט מרהיבים.
אופיר:מקום יפה דברים יפים.
נחמן 2 יפו (שוק הפשפשים)

5. מעדניית יום טוב

אורי אן:מעדניית יום טוב מצליחה לשמור על האופי המסורתי שלה, ובו בזמן להישאר אהובה ורלוונטית.הייתי פותחת את הבוקר (יש שיגידו צהריים) בירידה מהדירה בחלוצים-לוינסקי, הולכת כמה צעדים למעדניית יום טוב, אוספת כמה מצרכים – בין היתר כמות לא סבירה של זיתים – וחוזרת לאכול ארוחה במרפסת המתפוררת.
אופיר:אני כשגרתי בתל אביב הייתי פותח את הבוקר עם הוודקה הזאת של הקיוסקים ורדבול, וככה שותה את זה בחוץ באזור של מוסכים. ולא היה לי את החוויה של מעדניית יום טוב. וחבל.
לוינסקי 43 תל אביב (שוק לוינסקי)

מקום לא אהוב בעיר:

פעם כשאופיר היה קטן הוא איחר להופעה עם חבר, כי החנה בדיזנגוף סנטר ולא הצליח לצאת משם במשך 28 דקות, והתחיל לבכות ולהתחנן לאלוהים שיוציא אותו משם. הטוויסט הוא שזה קרה לפני חודשיים והוא בן 42.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח לכם את הלב?
למשפחה: ההצגה "על עלה ועל אלונה", שמבוססת על הספר של אתגר קרת ושירה גפן – הפקה קסומה ויפהפיה שעובדת על כל החושים, בעיקר כשהיא מגיעה כחלק מהפרויקט "מקומות שמורים". בשביל הגדולים – נוגה ארז, היא ובעלה מעניקים במתנה מוזיקה אמיתית מקורית מבוצעת בעושר בועט ונהדרת. שני אנשים כה מוכשרים ומוצלחים וטובים, קחו את אופיר לעשות לכם קליפ באנימציה.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אופיר:"אקס מן 97". אין הרבה דברים יקרים בתקופה זו כמו היכולת האמיתית לברוח, כשאתה חש חוסר אונים מול מציאות מזוויעה. "אקס מן 97" היתה חוויה נוסטלגית ועדכנית מושלמת של אנימציה נהדרת, סיפור מושלם והרבה אושר לילד שבפנים.
אורי: "מד מן". ג׳ון האם. תמיד.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אצלנו בבית לחיות יש משמעות במקום מאוד גדול, אז כמובן תמיד נמליץ על העמותות שעוזרות לבע"ח – חוות השאנטי, החתוליה ואביהו שרווד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניר ברגר, בן הזוג לכתיבה של אופיר בהרבה פרויקטים, כולל "היהודים באים" ו"סוף הדרך" שיצרו יחד. הוא אדם אלוהי בטוב ליבו ומבריק.

מה יהיה?
מזעזע לעוד איזה חצי דור ואז עלייה למעלה למי שנשאר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• שוק הכרמל
• בית רומנו
• תדר
• פארק צ'ארלס קלור
• אסופה
• מעדניית יום טוב
• דיזנגוף סנטר

אפשר לומר שמאז פטירתה של גילה גולדשטיין ב-2017, תל אביב היא עיר קצת עצובה יותר. זה גם יהיה נכון. דמותה הצבעונית ופורצת הדרך כאחת הטרנסג'נדריות הראשונות בישראל חסרה פה מאוד, והנצחתה המשמעותית אחרי מותה – ביוזמות חשובות כמו "פרויקט גילה", מקומות לוהטים כמו "גילה וננסי" וסרטי דוקו כמו "הפרלמנט של גילה ודרוררררר" שיצרו דרור נובלמן ואלון ויינשטוק והוקרן בפרמיירה פסטיבל TLVFest – היא מהדברים המשמחים שבכל זאת קורים כאן.
>>הסרט הזה ישבור לכם את הלב וירסק אתכם. ואתם תגידו תודה

שמחה כזאת תתרכז – איך לא – ב"גילה וננסי" בשישי הבא (19.12), שם תיערך ה"גילולה" – חגיגה הילולתית לכבוד יום הולדתה של גולדשטיין, שיש לקוות שתהפוך למסורת ותכלול השתטחות על קברה כסגולה לפוריות ואריכות ימים. המסיבה, בהנחייתה של תומריקה, תתפתח כאירוע רב תחומי שתכלול די.ג'ייאיות שירימו, תערוכת עיצוב אופנה ייחודית והופעת אורח מיוחדת ומפתיעה, וגם את הקרנת סרטם המדובר של ויינשטוק ונובלמן.

ההזמנה לגילולה

הסרט עוקב אחר "הפרלמנט של גילה", מוקד המפגשים הליליים של גילה עם חברותיה הטרנסיות ואורחים אחרים, שהפך לאתר עלייה לרגל וחלק מחיי הקהילה המחתרתיים של נשים טרנסיות בארץ. נובלמן תיעד במשך שנים את המפגשים האלו, מפגשים מלאים בהומור, רעיונות, סיפורים ושירים, שנמשכו עד לשעות הקטנות של הלילה. ויינשטוק ערך את הצילומים וייצר סרט דוקומנטרי תוסס, צבעוני, מצחיק ומרגש, דיוקן של גילה עצמה ושל הקהילה שהיא יצרה כאחת הדמויות הנועזות והמעניינות בארץ.

הפוסטר (בערך) לסרט "הפרלמנט של גילה ודרוררררר".

במקביל תוצג בגילולה גם תערוכת הלוקים האייקונים של ננסי שניידר, חברתה הקרובה של גולדשטיין שהייתה אמנית, יוצרת, מעצבת אופנה ואמנית במה, ודמות פורצת דרך ומעוררת השראה לא פחות. שניידר הייתה מהפעילות הראשונות בקהילה הטרנסג'נדרית הישראלית ודמות בולטת ואייקונית בחייה של הקהילה הלהט"בית בישראל לאורך שנים ארוכות. אוצרי התערוכה, איתן טל, טל קלאי וגילי בסון: "עיצובי האופנה שלה חושפים אומנית ייחודית ומלאה בכישרון, דמיון, עושר ויזואלי ומעוף מחשבתי, שגם משקפת ביצירתה למעלה מ-50 שנות מאבק למען הקהילה הטרנסית ולמען החופש של כל אדם להיות מי שהוא או היא.את עזבונה האומנותי הכולל בגדי האופנה שעיצבה, ציוותה לנו לזכור ולא לשכוח בישראל. יהי זכרה – מהפכה".
>> הגילולה, שישי 19.12 21:00.לפרטים וכרטיסים

• ❤ תרבות
• גילה גולדשטיין
• תדר
• טרנסג'נדרים

>> אנה ברשטנסקי (כדאי שתעקבו) היא אשת יחסי ציבור ומפיקה בתחום התרבות, מייסדת ועורכת מגזיןBANDITKA, ובימים אלה היא מציעה ליוצרים.ותפגישות אישיות, הדרכה וייעוץ בנושא יחסי ציבור עשה זאת בעצמךבמרכז הכי קסום בעיר, מרכז קהילתי הגר"א. "אם אתם רוצים לקחת את השליטה על הנראות שלכם", היא אומרת, "קבעו פגישה ותלמדו איך לעשות זאת באופן עצמאי. הפגישות מסובסדות, אז תשתמשו בי!"

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מרכז הגר"א

בשלוש השנים האחרונותמרכז הגר"אהוא עבורי בית וגם מקום ליצירה, מפגש והשראה. במרכז מתקיימים קורסים, סדנאות ואירועים בדגש על אמנות ותרבות. המרכז גם מקדם קיימות ומטפח גינה קהילתית עצומה ומטריפה!! לפני כחודש קטפנו אשכול בננות!בהגר"א אני גם עובדת וגם רוקדת:בימי שלישי אני קורעת את התחת בדאנסהול פימייל עם שקד גבאי המהממתובימי רביעי אני מתענגת עם מאור מאיה בשיעורי ווג פאם.
הגר"א 28 תל אביב (נווה שאנן)

2. מתחם תקווה

בימי שני אני עפה על עצמי בשכונה הסמוכה, במתחם"תקווה",חלל שייסדה לאנה יוכין, שהיא מספר אחת באימוניאקרובטיקה אווירית ואמנות הקרקס. לאנה היא הרבה יותר ממאמנת, היא השראה, לב ענק וגלגל ההצלה שלי. היא מקיימת שיעורים בכל עת – בזמן מלחמה, חגים, קורונה ומה שלא יקרה – אני יודעת שלאנה תשמור על השגרה והשפיות שלי.והיופי במתחם הוא שכל זמן שאין שיעורים, אפשר להתאמן עצמאית במחיר סמלי. לכן לעיתים קרובות אני מגיעה לשם להתאמן עם הבנות שלי, זה תענוג של בילוי משפחתי.

3. ימי שישי בשוק התקווה

לעולם לא אוותר עלשוק התקווה!ההליכה לשוק עבורי היא לא משימה, אלא בילוי בפני עצמו. אני מתחילה באפטר צ'ייסר בסאלוף, ממשיכה לפיצוחים בנעמה, מתארגנת על בשרים אצל האחים אהרון, ממול – גבינות וסלטים במעדניית אמיגה וקוויאר מרוסיה באהבה. ריחות, צבעים, מוזיקה, צעקות של מוכרים – הכל מתערבב לרקמת חיים. כיף!!

4. יד אליהו

כבר 16 שנים אני מתגוררת עם משפחתי בשכונתיד אליהו, השכונה הכי ירוקה ואהובה עלי במיוחד. כל ערב אנחנו יוצאים לטייל עם JBL, החתול והכלבה, בין הפארקים והחורשות ושמחים לפגוש בדרכנו טווסים, יאוריות, תרנגולים, קיפודים ועוד חיות מפתיעות שנמצאות בשכונה.

5. תדר

בסופי שבוע אנחנו אוהבים לרכב באופניים לים. בדרך אנחנו תמיד עוצרים בתדר, וכאם סובייטית אני מפרגנת בפיצה וגלידה – בתנאי שרוקדים איתי. אני מאוד אוהבת את התדר, זה מקום שמתאים לכל רגע ביום: המוזיקה מעולה, רחבה ענקית לנוע, או סתם לסתלבט עם כוס בירה. כעת גם הגלריה של קיבוץ בארי התמקמה במתחם, לאחר שנשרפה לחלוטין בשבעה באוקטובר, ומוצגת שם התערוכה הכי חשובה לדעתי לזמנים אלו "אוצרות מארכיון בארי: הזורעים בדמעה" באוצרותו של גלעד מלצר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

יש תופעה בעיר שאני ממש מקווה שתשתנה – מוזיאונים וגלריות שנסגרים מוקדם מדי. הייתי רוצה לראות אותם פתוחים לפחות עד חצות, במיוחד בערבי פתיחות, אך לא רק – גם בערב אחד לפחות במהלך השבוע. בנוסף, הייתי שמחה להחזיר את הימים שבהם בכל פתיחת תערוכה היה מינימום די.ג'יי, כי למה לא להפוך פתיחה לאירוע תרבותי חי ותוסס שמרחיב את קהל המבקרים. המיזם המבורך "דבק" של אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל אביב-יפו כבר התחיל לעשות זאת במוסדות מובילים – והלוואי שכולם ידבקו.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נוכחתי לפני כחצי שנה בגלריה "קולות" – גלריה עברית לאמנות מחאה ברחוב לוינסקי 71 -במיצג שלפולינה ליאחוביצקיPolymer"ברוכים הבאים: כביסה גדולה", שהפך לי את הראש, את הבטן ואת הלב. פולי היא אמנית מולטי-דיסציפלינרית שפועלת בכל מדיום, ובעצם יוצרת בכל רגע חי, ומתמסרת לחלוטין לעבודה שלה ולרזי חייה. היא טוטאלית, ואף הייתי אומרת – מטורפת בצורה מרתקת. כחלק מהמיצג היא חרצה על החזה שלה את המילה "WELCOME" שעם חזרת החטופים סוף סוף יכולנו לחגוג אותה.אמנות גוף, איך לומר בעדינות, לא ה"cup of tea" שלי, אך המפגש עם פולי עורר בי צרור של רגשות וגם שאלות אמנותיות, אנושיות ונשיות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ליוזמות תרבותיות שמסייעות לשמור על רוח האדם, מעניקות תקווה ומספקות מרחבים להתמודדות ולריפוי. כל מעורבות בתחום הזה היא דרך משמעותית לתמוך בקהילה ולהשפיע לטובה.אחת הדרכים המעשיות והחשובות לתמוך בתרבות היא להרים למגזינים עצמאיים, שמספקים במה ליוצרים ולכותבים ומעשירים את השיח התרבותי.מגזין בנדיטקהשהוקם בשנת 2015 מפרסם תדיר ראיונות, ביקורות והמלצות על אירועי תרבות ומהווה במה ליוצרים ולכותבים עצמאיים.תמכו בבנדיטקה והפיצו.תרומתכם תאפשר לנו להמשיך ליצור, לכתוב ולהפיץ אמנות ותרבות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים ללאה אביר, היא לא רק אוצרת וכותבת בולטת בשדה האמנות העכשווית בישראל, אלא גם אחת הקולות שמעצבים את השיח התרבותי כאן. אביר מובילה אמנותית את המרכז לאמנות עכשווית בערד ואת גלריה "לחם ושושנים" בתל אביב, ושתי התערוכות שאצרה לאחרונה ממחישות את העומק, המחויבות והרגישות של עשייתה:בערד מוצגת כעת תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה של האמן הבדואי פורץ הדרך בשיר אבו-רביע, הזדמנות נדירה להיחשף לגוף עבודות מרהיב שממקם אותו בהיסטוריה של האמנות המקומית והערבית בכלל.

במקביל, בגלריה "לחם ושושנים", אצרה את התערוכה "הסתר לב" של אוהד מטלון, שנסע בקביעות אל גבול עזה כדי לתעד במו עיניו את ההרס והזוועות המתרחשות שם. מטלון הרכיב מהצילומים פנורמות רחבות במיוחד, הכוללות קילומטרים של שכונות שחרבו. העבודה המרכזית בתערוכה מתעדכנת שוב ושוב – תצלום מוחלף באחר מאותה נקודת מבט. מהלך זה מדגיש את ממדי ההרס שאינם ניתנים לייצוג: מבט מתמשך, מרובה פרספקטיבות, שמבקש להכיל את הכישלון ולייצג גם את העיוורון.הצילומים הם נדבך מרכזי בתערוכה שאצרה אביר, שביתה עצמה נחרב במתקפה האיראנית בזמן שעבדה עליה. עשייתה חורגת הרבה מעבר לשדה האמנות, היא מקדמת דיאלוג מתמשך בין קהילות יהודיות וערביות, מטפחת סולידריות נחוצה ומהווה השראה לעשייה תרבותית המבקשת לשנות מציאות.

מה יהיה?
מה שיהיה, יהיה. בואו נתמקד במה שחשוב באמת. שמרו על טוב לב והיו נדיבים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• תדר
• יד אליהו
• שוק התקווה
• אקרובטיקה
• נווה שאנן
• גלריות

למרות השנים שחולפות, יש נקודות ציון בעיר שתמיד יהיו מזוהות עם מסעדות מסוימות, גם כשהן נסגרו מזמן. מגרשי הטניס שמצפון לעיר לעולם יזכירו את רוקח 73 המנוחה, החלל שצמוד למלון דן יישאר לנצח משכנה של רפאל, והמקום שבו פועלת מסעדת אמש בלילינבלום חרות בזיכרון כלוקיישן שבו רקדו על שולחנות בננוצ'קה. מתחם הר סיני, לפחות באזור מסוים בו, הוא שם נרדף לשישקו, שעבר ללוקיישן ליד שוק הכרמל, ולסנטה קתרינה עליה השלום. כעת, בחלל שבו פעלה המסעדה המוערכת של שף תומר אגאי נפתח סוף (Suf), בר־מסעדה שמחבר בין שתי קבוצות מסעדנות מהמובילות בעיר – התדר והבסטה.
>>גדולים בתחומם: 7 מתחמי הבילוי החמים ביותר בתל אביב

"התדר חברים טובים וכבר שנים שאנחנו מדברים על לעשות משהו יחד", מסביר אבירם כץ מבעלי הבסטה. "אנחנו מביאים קולינריה, גישה ושירות והם מביאים את הלייט נייט, תוכן מוזיקלי וקהל מגניב. אנחנו יודעים לשתות בירה בבוקר אבל אין לנו מושג מה קורה בעיר בשתיים בלילה, ולהם יש". במבט ראשון מבחוץ, נראה שמעט מאוד השתנה מימי סנטה – הקולונדות המקושתות עדיין שם, וכך גם העציצים גבוהי הקומה. רק מגרש החנייה איננו, כחלק מהשינויים שעוברים על המתחם ועל רחוב אלנבי כולו.

במרפסת המקורה האווירה סולידית. מוזיקה בווליום שמאפשר שיחה ושולחנות עגולים כאילו נועדו לדייט אינטימי. בפנים התמונה שונה לגמרי: מטבח פתוח על תקן הצגת תיאטרון שאינה עוצרת לרגע, ומולו בר ארוך וסקסי. ריח בשר צלוי בגריל פחמים מתערבב בניחוח בצק אפוי שמשוטח על סאג' גדול, ושקשוק מחבתות מתערבב בשקשוק שייקרים אלכוהוליים. התפריט מתפרש על פני מנות בגדלים שונים, ובשיטות הכנה שונות. "תפריט בראסרי במהות שלו עם פתיחים, ראשונות ועיקריות כמו מסעדה קלאסית מפעם, בלי צלחות חלוקה". יוון וטורקיה בפרשנות חופשית מהוות את עמוד השדרה, בתוספת זליגה לאיטליה, מזרח אירופה והמזרח התיכון. בקיצור: מטבח שאפשר לומר עליו "בואו נעשה שיהיה לכם טעים ולא חשוב מאיזו עדה".

מחלקת הפתיחים משקפת את הנ"ל בלחם סאג' רך עם זיתים ולאבנה (28 ש"ח), פאבה (28 ש"ח), ריקוטה בדבש (32 ש"ח) ודג כבוש עם סלט תפוחי אדמה (49 ש"ח), כאשר בראשונות תמצאו למשל סשימי דג עם שומר ותפוזים (78 ש"ח), קלמארי פריך וטרטור (69 ש"ח), טרטר חאלבי (82 ש"ח) וביצים עלומות עם יוגורט כבשים וחמאה מזוקקת (58 ש"ח) – מעין מרק חמים וחמצמץ שנעשה עוד יותר סמיך ועשיר כששוברים את החלמון, מנה קלאסית לריפוד הבטן בערב של שתיה מאסיבית.

אם עד כאן הבחירה הייתה קשה, משלב "מיוחדי הבית" ואילך היא כמעט בלתי אפשרית, כי הכול נשמע טעים: פרוסות דקיקות של פסטרמה טלה עם חמוצים וחרדל עוקצני (68 ש"ח, מומלץ להוסיף תמורת 15 ש"ח פרוסת לחם מחמצת ממאפיית עמיתה), חורטה וגבינת מנורי בגריל – טייק אוף מתרד על המנה היוונית מירק מקומי מריר (58 ש"ח), גוזלמה תרד וטולום (62 ש"ח) וכיסוני מנטי שמנמנים במילוי טלה, שנשלפים מתוך סיר אידוי גבוה (58/75 ש"ח לשלוש/חמש יחידות).

מחלקת "על האש" מציעה שיפוד מצוין של תמנון חרוך עם תבשיל שעועית לימה וזיתי קלמטה (98 ש"ח), סובלאקי פרגיות על פיתה סאג' (92 ש"ח) ועוד מנות בשר ופירות ים על גחלים. מתחתיה, ממש בקצה התפריט, נמצאים מה שבעינינו נחוו כהיילייט של הערב – עלה רחב של פסטה בעבודת יד, עם תבשיל לחי עגל שהתבשל במשך 24 שעות בתבלינים חמים (98 ש"ח), ו"ציפור קטנה" של מזקקת יוליוס – בקבוקון צ'יפורו, תזקיק יווני מקליפות ענבים בגרסה חסרת רחמים (40 אחוזי אלכוהול) ונאמנה למקור. ביס פסטה ושלוק צ'יפורו, והעולם נראה לפתע הרבה יותר ידידותי. ואם כבר אלכוהול, אנשי הבסטה מביאים איתם רשימה נאה של קוקטיילים, שפריצים ויינות לא שגרתיים, מרצינה יוונית דרך כתום סלובני ועד סיידר תפוחים מחבית של נעמה סורקין. מהם לא היינו מצפים לפחות מכך.

הערב ב-סוף מתחיל רגוע בשתי החזיתות, במרפסת ובפנים. ככל שהשעות נוקפות המוזיקה מתחזקת והבר מקבל אופי בלייני מובהק. עם מספיק אלכוהול בדם אפשר לדמיין איך ייראה המתחם העתידי, שבשלב זה עדיין תחום בגדרות מתכת. החזון והשכנים הנאים מעודדים את השותפים. "זה יהיה אזור נהדר ואנחנו ממילא רצים מרתון", מסכם כץ. "הכניסה של בית הכנסת עוברת לאלנבי, כמו בשנות הארבעים, ובמקום מגרש החנייה תהיה פיאצה יפה. אנחנו בעורף נחלת בנימין הקווסאני וההומה, וסביבנו יש אנשים טובים – התדר, ההולי, התאילנדית בהר סיני והבר מולאם. אם ניכשל, הכישלון יהיה מפואר. כך או כך, עסק מדשדש זה לא יהיה".
הר סיני 2, שני-שבת מ-18:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• הר סיני
• תדר
• בסטה
• סוף - Suf

בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי עירוני מעודד – מתחם, אותה מילה שבעבר היתה מעבירה צמרמורת קרינג' קלה בגבו של כל תל אביבי, חוזרת לפתע בגישה כל כך שונה. כבר לא מדובר במתחמי קניות, או מתחמי מסחר א-לה מתחם התחנה (שכבר שינה את שמו ל"פארק התחנה"), אלא מושג שמגדיר מקומות אורבניים שצמחו מהשטח (או לפחות מכמה יזמים בועטים), ומספק אזור בילוי מרוכז תחת מטרייה אחת. המתחמים החדשים הלכו בדרכם של התדר בבית רומנו, השתלטו על שטחים פרועים בדרום תל אביב, ובנו שם קהילה שמערבבת בין אלכוהול ובילויים בתשלום למרכז תרבות חינמי. מקומות אורגניים שנולדו מתוך העיר ומתפשטים במהירות. אספנו את המתחמים הכי חשובים בעיר נכון להיום, כדי שתדעו מה חם.

מתחם בית רומנו

מה קורה שם:המקום הסודי שהחברים התל אביבים שלכם לא מספרים לכם עליו. סתם נו, ה-OG, המקור, הראשונים שהבינו את הפוטנציאל. המקום שמכיל בתוכו את כל מה שתל אביבי והיפסטרי עוד מהימים שבהם השתמשנו במילה היפסטר. בליבו נמצא התדר, שכולל את תחנת הרדיו, אירועי תרבות ואמנות, ירידים מתחלפים, פופ אפים, מסיבות, משחקי ספורט ואף לא רגע אחד דל.
מה שותים:בירה רד סטייפס, או קפה במטמון שבקומה העליונה.
מה אוכלים: פיצה של אייל שני, דינר בבית רומנו, או מרק חאמוד בסאפה הסמוך.
איזה אירועים מתקיימים בו:מיניפסטיבלים למיניהם, ירידים ושלל אירועי תרבות כמעט מדי יום, השקות במטמון, אירועי ג'אז בגינת חואניטה ובעצם כל מה שמעניין בעיר.
מה מייחד את התדר:מקום שהוא הלב הפועם של תל אביב (רק מה הקטע עם סגירת הכניסה הראשית?).
דרך יפו 8, תל אביב, אבל הכניסה מפארק המסילה

בית רדיקל 3426

מה קורה שם:בית רדיקל הוא ללא ספק משב הרוח הרענן של העיר בשנים האחרונות. במתחם 3426, שעידן העתיק שימש כשוק הדגים העירוני וכיום מיטיב להשתלב בהלכי הרוח הנוכחיים, תמצאו את תמצית האקטיביזם, קהילה ופוליטיקה ובאותה הנשימה שתמצאו אווירה קולית ורלוונטית לחיינו כאן. בבית רדיקל 3426 מתקיימים שיעורי ערבית המוניים, סדנאות, הופעות והרצאות מרתקות, ואף יש חנות והוצאת ספרי רדיקל.
מה שותים:קפה או יין בבית הקפה 3426, שממוקם בחזית החיצונית של המבנה הברוטליסטי.
מה אוכלים:כריך או מאפה בבית הקפה.
איזה אירועים מתקיימים בו:הרצאות, סדנאות מגניבות, שיעורים מעניינים, המבטא הבלגי של ג'רמי פוגל והמון דברים שגורמים לנו לרצות להיות מעורבים יותר בחיים עצמם.
מה מייחד את בית רדיקל:לא משעמם בו לרגע, ובדגש הערבים נטולי הסמראטפון.
התחייה פינת הרצל

המצפור

מה קורה שם:המצפור החדש כל כך אמנם מזדהה כבית קפה, אבל הוא הרבה מעבר לכך – מקום שממוקם בלב פארק החורשות, וגורם לנו להרגיש כאילו נחתנו בפארק של עיר מערב אירופאית. מתחם מושקע במבנה מרהיב ויוצא דופן שמתפקד כבית קפה לשעות היום, מגיש בורגר מוצלח מהצהריים והופך לספוט בילוי על פיצה, בירה או קוקטייל בערב. מקרינים פה סרטים, עושים כאן סדנאות יוגה, יש הופעות חיות ושאר פעילויות מושקעות לכל המשפחה.
מה אוכלים:פיצה של מבית היוצר של פיצה פור דה פיפל, או מותג הסמאשבורגר הייעודי "בירדי".
מה שותים:יין, הרבה יין
איזה אירועים מתקיימים בו:הקרנות סרטים, שיעורי יוגה, יריד חקלאים, הופעות חיות ועוד ועוד.
מה מייחד את המצפור:פנינת טבע אמיתי בלב האורבניות.
היינריך היינה 19, תל אביב

החניון

מה קורה שם:כשמו כן הוא, מתחם קטן שאשכרה התמקם בחניון בפאתי פלורנטין. לא צחוק – בבוקר הוא מתפקד כחניון לכל דבר, ומספק בית לרכבים של עובדי הבניין הסמוך, אך בערב הכל משתנה – המכוניות עוזבות את החניון. השולחנות נפרסים ואיתם האורות נדלקים. בירה, נשנושים ושאר ערבים מיוחדים שמתקיימים שם הם רק חלק מהאווירה הגראנג׳ית (שלא לומר הגראג'ית) והמגניבה של החניון. בימי שישי מתקיים במקום גם שוק חומרי הגלם מצוין, שהופך את החניון לספוט שחייבים לבקר בו.
מה אוכלים:בייגל טוסט כמו בימים הטובים, או מנת שף מפופ אפ מתארח.
מה שותים:סן מיגל מהחבית.
מה מייחד את החניון:ערבי מכוניות אספנות שמבקרים במקום מפעם לפעם.
הרבי מבכרך 7, תל אביב

קריית המלאכה

מה קורה שם:אין בארץ עוד מקומות ששופעים כל כך באמנות: סטודיואים של אמנים, צלמים, מעצבים מוצר, אופנה ומה לא, לצד מספר מכובד מאוד של גלריות של חללי תצוגה שאין כאן מקום לפרט את כולם, אבל אתם רוצים לבקר בהם. אמנם לא מדובר בעסק אחד מרוכז, אבל הבניינים התעשייתים, הסטריט ארט ואינסוף הסטודיואים, הגלריות וחללי התצוגה שפזורים במתחם – לצד מועדונים ומעט ברים/מסעדות – הופכים אותו ללוקיישן מיוחד לבילוי.
מה שותים:בירה בא-לה רמפה, או מוחיטו בלה מעלה.
מה אוכלים:טאקו יוקרתי או צ'יפס בגבינה.
מה מייחד את קריית המלאכה:התאחדות אורגנית של אמנים מכל התחומים, היצרה את הצ'לסי הישראלי.
קרית המלאכה, דרום תל אביב, בין רחוב שוקן ממערב לשדרות הר ציון ממזרח

התחייה 14

מה קורה שם:מתחם עירוני שמרגיש כמו האח הקטן והמסודר של קריית המלאכה (וגם לא כזה רחוק ממנו), אשר מכיל בתוכו בעלי מלאכה, יצרנים קטנים ואומנים. מקום שמעלה על נס את היצירה, העיצוב והייצור המקומיים, ומכיל לא פחות מ-44 חללי עבודה ומלאכה, סטודיואים קטנים וגדולים, וגם אזורים לסדנאות מתחלפות.
מה שותים:מדי פעם מתקיימות סדנאות תה מטעם מאסטר תה מוסמך!
מה אוכלים:תביאו מהבית, אם כי באירועים ניתן למצוא לפעמים נקניקייה סוררת.
מה מייחד את התחייה:מקום שמשלב בין יצרנים מסורתיים לעובדי טכנולוגיה מתקדמת.
התחייה 14, תל אביב

המבצר

מה קורה שם:סוד ליודעי דבר ותושבי פלורנטין, מבצר מרשים של תרבות ואמנות. מדובר בחלל רחב ידיים בעל שלוש קומות, שמתקיימות בו הופעות, סדנאות, תערוכות, הרצאות ומפגשים. יש גם חנות פסנתרים (כן, כן), בר משקאות אלכוהוליים וחנות עציצים – ומעל הכל יש קהילה יוצרת שמפעילה את המקום, ומביאה אליו כל העת תכנים מקוריים ומעניינים.
מה שותים:בירה, יין או קפה בבית הקפה החדש שנפתח.
מה אוכלים:מאפים, כריכים או טוסטים בבית הקפה.
מה מייחד את המבצר:מצליח להישאר מתחת לרדאר, בקטע הכי טוב, ומאוד אדיב לשכנים (את הופעות הערב עצרו זמנית, עד לפתרון בעיות אקוסטיות שמפריעות לשכנים. ריספקט).
משה מאור 3, תל אביב

• ❤ תל אביב
• אוכלים שותים
• בית רומנו
• תדר
• בית רדיקל