היום שאחרי השלום: במאים צעירים מציגים דימויים מעוררי תקווה

השלום המיוחל הולך ומתרחק, אבל בקולנוע תמיד אפשר להציג דימויים מעוררי תקווה לצורך השראה. בניסיון "להעמיק את הדיאלוג ושיתוף הפעולה בין קהילות בישראל" דוקאביב, שגרירות ארה"ב וקרן גשר לקולנוע, יזמו פרויקט של שבעה סרטים קצרצרים, תיעודיים ועלילתיים, באורך כולל של 18 דקות, שנבחרו מבין 60 הצעות. אלה יוקרנו במסגרת הפסטיבל ב־28 במאי בשעה 18:00 ולמחרת יועלו לרשתות החברתיות של השגרירות.

כמו תמיד במקבצי סרטים, הרמה אינה אחידה. שלושה מהם דיברו אלי יותר: "יום ג'ומעה עראבי" של גל רוזנבלוט מתאר את המתח שנוצר בין בני זוג, ערבי (עלא דקה מ"מונא" ו"פמת"א") ויהודיה (אופיר צויגנבוים), באותו יום בשבוע שבו היא מנסה לדבר ערבית "בשבילו". דווקא השתדלותה חושפת את ההתנשאות שבהנחת היסוד שבשאר ימות השבוע הוא ידבר בשפתה. זאת נקודה מעניינת וחבל שהסרט מסתיים בהשוואת האישה לכלבה.

מתך "ג'ומעה עראבי"

"נחל חוצה גבולות" של יאסר אבו עגעג מתאר את האשפה המצטברת לאורך התוואי של נחל חברון, שזורם מחברון לעזה, דרך ישראל. המים המטונפים הם דימוי עז לחזון הציוני ולסכסוך שפורר אותו. אקטיביסט ערבי ואקטיביסטית יהודיה מדברים על החלום של נחל נקי שכולם ייהנו ממנו.

"זכרונות דו־לשוניים" של זהר שחר לוקח אותנו לבית הספר היהודי ערבי "גשר על ואדי" שבכפר קרע, ולאירוע השנתי שבו תלמידי כיתה ב' לומדים שתי גירסאות של סיפור הבריאה בליל כוכבים וצוברים זיכרונות יפים של שינה משותפת ויקיצה מרגשת לאור הזריחה.