>> שאול אולמרט (כדאי מאוד שתעקבו) הוא יזם הייטק ומנהל עסקים, אבל בשנים האחרונות הוא גם ואולי בעיקר סופר שזוכה להערכה גוברת. "גוטפרוינד", ספרו השני שראה אור לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים, הוא רומן אינטימי יוצא דופן בכנותו עם מרכיבים מסיפור חייו ומרחבי דמיון עשירים.העותק שלכם מחכה כאן.

>> בית לפודקאסט רצח ומסעדה שטעים בה למות // העיר של מאיה גזית
>> עומר נצר הוא אמן קאנטרי בינלאומי. העיר שלו היא נאשוויל
>> הפיצה של השפים וקצת נחת לביאליק // זאת העיר של רונית רולנד

1. עזורה

להביא את הפתילייה עמוסת הסירים המתפקעים משוק מחנה יהודה בירושלים לתל אביב, זה מבחינתי כמו להביא את הים לירושלים – להשלים את העיר עם הדבר שהכי חסר בה. מאז שהניחוחות והטעמים עליהם גדלתי התמקמו ברחוב מקווה ישראל, אני מרגיש כאילו אני מגיע עד ירושלים תוך מסע של שתי תחנות ברכבת הקלה. הכי טעים: קובה חמו (ימי שישי בלבד, בואו מוקדם לפני שנגמר).
>> מקווה ישראל 1 תל אביב

2. החגיגה של בבט

קיוסק הוופלים הבלגים מרחוב עמק רפאים בירושלים היגר גם הוא אל העיר העברית הראשונה, והתמקם בסמטה בנחלת יצחק. נילי הביאה איתה מעיר הקודש את מכונת הוופלים המשומנת, המתכונים המושחתים והמושלמים, הכנסת האורחים הלבבית שהעניקה לה את הכינוי הלא רשמי "וופל נאצי", ואת וויב מפעל השוקולד של וילי וונקה. אם כבר אני מרשה לעצמי פחמימות וסוכר מדי פעם, אז שיהיה הרבה, וברמה הגבוהה ביותר.
נחלת יצחק 8 תל אביב

3. סינמטק תל אביב

המקדש של האמנות השביעית בעיר – מוסד נוסף שהתמכרתי אליו בירושלים ושמחתי לגלות אותו פה מתחת לבית. אני מאמין שלראות סרט קולנוע על מסך טלוויזיה זה כמו לחמם במיקרו ארוחת שף, ולכן מתעקש לצפות בסרטים רק בתנאים אידיאליים המכבדים את היצירה. לאור כמות הפעמים שאני מנצל את המנוי המאפשר כניסה חופשית ל(כמעט) כל הסרטים וההרצאות – יש סיכוי שיוציאו נגדי צו הרחקה, כפי שנהגה מסעדת ה"אכול כפי יכולתך" בהומר סימפסון.

4. חנויות ספרים עצמאיות

ספרים מרשימת רבי המכר הכי קל למצוא בסטימצקי / צומת ספרים, אבל מגוון אינסופי, צוות שמכיר את הסחורה וקהל של אנשים שכיף לקבל מהם המלצות ולשוחח איתם על האהבה המשותפת – אפשר למצוא רק בחנויות של המשוגעים לדבר: המגדלור / סיפור פשוט / תולעת ספרים / סיפור חוזר / האחים גרין / אובלמוב ועוד כמה ששכחתי.

5.Boost Fitness

אני פותח כל בוקר בחמש השנים האחרונות באימון בבוסט (כן, אני סחי מהגיהינום עם משבר גיל העמידה, אני מודע לזה). מקום שהוא שילוב בין מכון כושר לרשת חברתית. קל להתמסר לאנדורפינים כשיש צוות מאמנים מושלם ואחלה חבר'ה. בואו לעשות איתי אימוני כוח בראשון, שלישי וחמישי, פילטיס בשני, גמישות ברביעי והיט בשישי. מניסיון – זה ממכר.
>> הארבעה 18 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אפשר להוציא את הילד מירושלים, אבל אי אפשר להוציא אותו מהפועל ירושלים. ולכן למרות שחגגנו בהיכל הספורט יד אליהו אליפות, כמה גביעי מדינה וכמה ניצחונות בלתי נשכחים על האויבת הצהובה, ההיכל ששמו השתנה מנוקיה למנורה מבטחים תמיד יישמר אצלי כ"היכל הפשע והרשע", היעד המועדף עבור טילים איראניים והמקום שבו יצא לי להזיל הכי הרבה דמעות בחיים. גם כאלו של אושר, אבל בעיקר – שלא נדע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"לא מכניסה את זה הביתה", ערב וידויים בפארק התחנה בהנחיית היוצר ג'ייסון דנינו הולט. כינוס אינטימי של כמה עשרות זרים מוחלטים, הבוהים זה בזה עד שאחד מהם תופס אומץ ומשתף פרטים אישיים מחייו. רוכשי הכרטיסים הם גם המופיעים, והתוכן של הערב הוא מה שאתם מביאים איתכם לאירוע. כל ערב מייצר דינמיקה חדשה, והשילוב המסתורי בין מציצנות למבוכה מרגיש כמו בליינד דייט מרובה משתתפים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אין כמו מילים מודפסות על דף כדי לברוח מהמציאות ההזויה שסביבנו אל עולמות רחוקים. אחד הפרויקטים שהכי ריגשו אותי בחודשים האחרונים הואסדרת "אוצרות" של הוצאת תשע נשמות. סדרת ספרים קצרים המכילים מקבצי סיפורים של יוצרים אייקוניים בתרגום זורם, עיצוב מרהיב ועטיפה אוצרותית מרגשת. תמצאו שם את טולסטוי, פושקין, אמיל זולא, וירג'יניה וולף וג'יין אוסטין לצד שמות ידועים פחות מרחבי העולם. כמו ארוחת טעימות מדויקת המוטעמת לחיך המקומי: סיפורים קצרים, שילובים מעניינים, ומסגור חכם כמו קובץ סיפורי חתולים או קובץ סיפורים על כסף, המייצרים שלם הגדול מסכום חלקיו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני קורא לאחיותי ואחי תושבי תל אביב: השאירו את הרכב בחניה, והצטרפו למהפכת האופניים. מה שהטופוגרפיה ההררית של ירושלים לא מאפשרת, הפכו בתל אביב המישורית לאמנות. אני מתנהל ברוב רחבי העיר עם אופניים, הודות לשבילים המשופצים ותשתית התחבורה התואמת, ובמקרים בהם אני נאלץ בכל זאת להוציא את האוטו מהחנייה אני מקלל את מי שבחר לגור בקצוות או מחוץ לעיר. לפני כמה שנים הרעיון שהשימוש ברכב פרטי ילך ויכחד נשמע בדיוני, והנה זה מתחיל לקרות. רק שימשיך ככה, ושהתחבורה הציבורית תשתפר לדרגת אלטרנטיבה ראויה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמא שלי, כמובן. מי שבמשך שנתיים כמעט ולא החסירה יום של ביקור בעצרות וההפגנות למען החטופים, ובמשך עשורים מתנדבת בארגונים המסייעים למבקשי מקלט, ילדים בסיכון וכל שאר השקופים הזקוקים לכך יותר מכל. אמא יש רק אחת, והיא שלי. אני מקווה רק שהתואר "תל אביבית" לא יהיה זר לה, לאור העובדה שחיה את מרבית חייה בערים אחרות. אבל בימים אלו היא משלמת ארנונה לחולדאי, אז פורמאלית התואר מוצדק.

מה יהיה?
החדשות הטובות: לא ינצחו אותנו, את המחנה הליברלי ושוחר השלום בעיר (ובארץ). החדשות הפחות טובות: המאבק לעולם לא ייפסק. לצערי אני מאמין שלנצח נאכל חרב, ונדרש להמשיך לעמוד על המשמר ולהיאבק על החירויות שלנו. פשוט ניאלץ להתרגל לכך שמה שהנחנו שניתן לנו – דורש שנילחם עליו. זה חבל, אבל בואו נתעודד מזה שלא יצליחו להכריע אותנו. פה ושם יפתחו לנו מקווה באמצע השכונה בגלל איזה אתנן פוליטי, אבל אנחנו נקדם קו תחבורה ציבורית בשבת. ימשיכו להציף אותנו בדוכני הנחת תפילין, אבל אנחנו לא ניתן שיבטלו את מצעד הגאווה. בקיצור: הסטטוס קוו גמיש ויזוז פעם לפה ופעם לשם, אבל בגדול יישמר. אני אמנם לא רואה מתי נזכה לנירוונה של לחיות בעיר / מדינה שבהן הזכויות שלנו ברורות מאליהן, אבל אני גם לא רואה שאלו יופקעו מאיתנו לבלי שוב. אז זה מה יש, נמשיך להיאבק ונמשיך לשמור על הערכים שחשובים לנו למרות האיומים הלא פשוטים.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• עזורה
• עזורה תל אביב
• החגיגה של בבט
• חדר כושר
• ספרים
• סינמטק תל אביב