אתמול בשמונה בערב שאגו בחורים כי נגמר. שנים ארוכות של שליטה כמעט מוחלטת של הנאשם בנימין נתניהו בנרטיב של מהדורות החדשות והאקטואליה בערוצים 12 ו-13, כולל השתלה של נאמניו ושופריו בפאנל של כל תוכנית ומהדורה, הגיעו לסיומן. את הכרזת העצמאות נשא אודי סגל בחדשות 13, עם אחד המונולוגים החריפים והמדויקים ביותר שבקעו מהמסך של הערוצים המסחריים מאז תחילת העשור, בתגובה למתקפה הרעילה והברוטלית של ראש ממשלת הדיקטטורה על אותם ערוצים בהודעתו אמש. נתניהו קרא להם ערוצי תעמולה והאשים אותם בהפצת פייק ניוז, בזמן שמרבית ידיעות הפייק ניוז ששודרו בהם הגיעו היישר מלשכתו. "למי אתה רוצה שנידמה?", תהה סגל רטורית, "לערוץ שלאחרונה קבע שה-CIA מעורב בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, או לבן שלך שצייץ שהמשטרה מרדה בשלטון? אדוני ראש הממשלה, אולי כדאי שתבדוק קודם כל מה קורה בסביבה הקרובה שלך, מה קורה אצלך בבית. כשתעמת את האמירות האלה עם העובדות, נוכל לקחת אותך ברצינות. עד אז, כל עוד אנחנו מדינה דמוקרטית, התפקיד שלנו הוא לדווח ולבקר את השלטון". בום. מייק דרופ.

הרגע הזה היה שיאו של תהליך מואץ שמתחולל מאחורי הקלעים של חברות החדשות בערוצים המסחריים בשבועות האחרונים, כשהמילה "תהליך מואץ" קטנה מלתאר את חריקת הבלמים והיו-טרן הפראי שמתבצע בשניהם בכל הקשור לקואליציית העבריינים של נתניהו. מי שהיו ממש עד לפני רגעשותפים מלאים לפשעים של נתניהו נגד החברה הישראלית, מי ששימשו במה מרכזית למופעי התעמולה וההסתה שלו, מי שתרמו לא מעט לעלייתו של מוקיון סהרורי וגזען כמו איתמר בן גבירכמטאור בשמי הפוליטיקה הישראלית, פתאום כאילו הבינו לאן כל העסק הולך. אפילו ירון אברהם ועופר חדד, שאינם חשודים בשמאלנות ואף הואשמו בעבר כנושאי דגל הביביזם בחדשות 12, לא יכלו אתמול לשאת יותר את הבמה שהם מעניקים לנתניהו רק כדי שישמיץ ויסית נגדם ומתחו קו אדום וברור על המסך. ובינתיים ב-ynet, הכל באותו יום, העניק העיתונאי ניר שוקו כהן שיעור בחופש העיתונות לסוכנת הכאוס טלי גוטליב. כך נראית התעוררות.

התגובה הכמעט פבלובית של רבים במחנה הדמוקרטי, מול האירוע התקשורתי הדרמטי הזה, היא להדוף בציניות את ההתעוררות העיתונאית הפתאומית הזאת. עכשיו באים? לא קצת מאוחר מדי? לא מגיעה לנו הרמת מסך על מה שקרה שם מאחורי הקלעים, על הכוחות שפעלו כדי לטרטר לנו בשכל על בסיס שעתי אתהאשפה התועמלנית של איילה חסון ואבישי בן חיים, על האופן שבו הפך עמית סגלמכתב פרלמנטרי חרוץ וחביב לפרשן-לענייני-הכלשמוביל את הקו המערכתי של חברת החדשות שלו? אנחנו אמורים עכשיו פשוט לשכוח את הבגידה הגדולה של המערכות העיתונאיות הגדולות והחזקות בארץ בצופיהן, את האופן שבו נירמלו ראש ממשלה עם כתבי אישום, נירמלו פוליטיקאים מורשעים שחזרו לזירת הפשע, נירמלו מגמות גזעניות ואנטי-דמוקרטיות בחברה ושימשו בובות-גרב של טופז לוק ויונתן אוריך? אני מצטער לבשר זאת אבל התשובה לשאלות האלה היא כן, לא, כן, כן, כן, לא. בהתאמה.

ההפיכה המשטרית שמתחוללת בישראל היא בדיוק, אבל בדיוק מופתי ממש, כל מה שאמרנו שהולך לקרות כשביקרנו באגרסיביות הולכת וגוברת את חברות החדשות של קשת 12 ורשת 13, ואת האופן שבו נכנעו ו"סובבו את הספינה" לטובת נתניהו, בעודו מסית נגדן, כמו בשידור חוזר לכאורה של תיק 2000 ותיק 4000. אפשר לומר את אחד מה"אמרנו לכם" הרועמים בתולדות ה"אמרנו לכם", אפשר להביא גם עשרות דוגמאות מהעבר הקרוב למתקפות הסתה דומות של נתניהו וסביבתו נגד העיתונות המשודרתשעברו בשתיקה והתקבלו בהכנעה. אפשר – אבל כרגע ממש לא צריך. הדמוקרטיה הישראלית היא כרגע מטוס בוער שמתרסק במהירות אל עבר הקרקע וזה לא זמן מוצלח במיוחד לפנקסנות והתחשבנות עם הנוסעים. התקשורת היא כוח אדיר וקריטי בדמוקרטיה מתפקדת, ואנחנו צריכים אותה בצד שלנו כמו שאנחנו צריכים אוויר לנשימה. לא חייבים לסלוח לערוצים המסחריים על חטאי העבר בשביל לשמוח שלפחות בשבועות הקרובים הם יהיו בצד הנכון של ההיסטוריה.

התעצמותו של ערוץ התעמולה הביביסטי הרשמי, ערוץ 14, שבכירי מגישיו מנהלים בימים אלה קמפיין חרם הגובל בסחיטה פלילית לכאורה נגד חברה ישראלית שמסרבת לפרסם בערוץ (שטראוס), מסמנת לעיתונאים בערוצים המסחריים כיצד יראה האופק המקצועי שלהם אחרי ההפיכה. זה מחזה שבהחלט צריך להבהיל כל עיתונאי. גם השתלטותה המסתמנת של איילה חסון על חטיבת החדשות של כאן 11 היא אות צופן עתיד. העיתונאים ההגונים שנותרו על המסך משמאל ומימין מבינים עכשיו היטב שזה הרגע האחרון לעמוד על רגליהם ולהתנגד, והם עושים את זה בדיוק בזמן, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. יום אחד נבין אולי יותר לעומק מה קרה להם בין 2016 ל-2023, אבל לפני שהיום הזה יגיע זה צריך להילחם בחשיכה היורדת על הארץ. הביאו את היום.

• ביקורת טלוויזיה
• מחאת הדמוקרטיה
• בנימין נתניהו
• רשת 13
• קשת
• חדשות