תעודת הצטיינות: 15 יצירות הדוקו הישראלי הכי טובות של כאן 11

1. מחברות שחורות

מתוך ארכיון עצום של 6000 שעות תיעוד, יצר שלומי אלקבץ יצירה דוקומנטרית עוצרת נשימה על חייה של אחותו, רונית אלקבץ ז"ל. אחרי סיבוב בקולנוע בפורמט של שני סרטים באורך מלא, "מחברות שחורות" הגיעה לכאן כסדרה בת חמישה פרקים, שמספרת את סיפורה של היוצרת והשחקנית האגדית עד למותה הטרגי בגיל 51. זאת לא התחקות כרונולגית אחרי האבולוציה האמנותית של אלקבץ, כמו שאנחנו רגילים לראות בסרטים דוקומנטריים על יוצרים אהובים, אלא תיעוד יוצא דופן בכנות ובאינטימיות שבו. כמובן שההיילייט כאן הוא ההזדמנות לראות שוב על המסך את אחת היאמניות הגדולות שהיו כאן, אבל מרתק גם להיחשף להוריהם של שלומי ורונית, למערכת היחסים המורכבת ביניהם ולההשפעה של היצירה של "גט" וסרטים נוספים של האחים אלקבץ על התא המשפחתי.

2. הבלתי חשובים

אחת הסדרות הדוקומנטריות הכי כיפיות בטלוויזיה הישראלית, וכנראה גם הכי אנדרייטד. יצירות תיעודיות נוטות להתמקד ברגעים הכי דרמטיים ומהותיים, אבל כמו שרומז שמה, "הבלתי חשובים" מתמקדת בסיפורים קטנים מההיסטוריה המקומית, שוליים לכאורה ולא פעם מפתיעים. כמה נושאים לדוגמה: הביקור בישראל של הכוכבת מרלן דיטריך ב-1960, השערוריה שעורר בושם על שמו של משה דיין לאחר מלחמת ששת הימים, המאבק סביב פתיחת קולנוע היכל בפתח תקווה בשבת (שהכניס לפוליטיקה את זהבה גלאון) והדרמה סביב שיא גינס לצלחת החומוס הגדולה בעולם.

3. רצח בקולנוע צפון

סרט דוקומנטרי על פשע אמיתי וביזארי לא חייב לפעול לפי הקונבינציות המוכרות של הז'אנר. אין לו אסתטיקה אפלה ומוזיקה מלחיצה, הוא לא מנסה להיכנס לפצח את המוח הקרימינלי של פושע פסיכופת והרצח מהכותרת הוא לא שיא הסיפור אלא רק ההתחלה שלו. הסרט של אבידע לבני רואה מעבר לכותרת הסנסציונית על מעשה הרצח שטילטל את המדינה ומתעמק באלמנט האנושי של הסיפור – לא רק למה ואיך נרצח אדם חף מפשע בתור לקולנוע בתל אביב, אלא מה הוביל את הרוצח לזירת הפשע, לאן התקדמו חייו אחרי המקרה ואיך יצא שדווקא אלמנתו של הנרצח הפכה לדמות חיובית ומשמעותית כל כך בחייו. חובת צפייה, לא פחות.

4. סבוי

אפשר להתווכח האם "סבוי" של זוהר וגנר הוא סרט תיעודי, עלילתי או גם וגם. התשובה לא חד משמעית – הוא כולל חומרי ארכיון והקלטות אמיתיות לצד שחזורים מבוימים של הפיגוע במלון סבוי בתל אביב ב-1975, במהלכו מצאה את עצמה צעירה בשם כוכבה לוי (המגולמת כאן על ידי דאנה איבגי) מתווכת בין הצבא לחוליית פת"ח שהשתלטה על המלון. בפרסי אופיר הוא התחרה בתחרות העלילתית, היה מועמד לשבעה פרסים וזכה בשלושה, בעוד בפסטיבל הקולנוע ירושלים הוא השתתף בתחרות התיעודית וזכה בפרסי הבימוי והעריכה. בלי להיכנס להתפלפלויות על הגבול בין תיעודי ודוקו-דרמה, "סבוי" הוא סרט עשוי היטב שישאיר במתח גם את מי שמכירים היטב את הסיפור ההיסטורי.

5. מיני די.וי

כשהיה ילד, שאולי מלמד צילם סרטים משונים ובוסריים עם חברים. בצפייה בדיעבד הוא מוצא בקלטות הישנות לא רק השתובבויות של ילדים, אלא גם חקירות ראשוניות של זהות מגדרית ומינית. הרגשות שעורר בו הגילוי הובילו אותו לחפש עוד להטב"קים בני גילו, שתיעדו מבלי לדעת את ההתבגרות המינית וגיבוש הזהות המגדרי שלהם במצלמות וידיאו ביתיות פשוטות. קל לדחוק את הסיפור הזה למסגרת של סרט "על נוער גאה" או על התבגרות קווירית, אבל יש בו גם מימד אוניברסלי יותר על הכאב והיופי של גיל ההתבגרות באשר הוא, על גילוי עצמי ועל האהבה והתרפיה שביצירה, קולנועית ובכלל. ואם גם אתם גדלתם בעשור הראשון של המילניום החדש, יש פה גם ערך נוסטלגי לא מבוטל.

6. תמונת ניצחון

לא להתבלבל עם "תמונת הניצחון" העלילתי של אבי נשר – מדובר בסרט דוקומנטרי קצר (כחצי שעה), בו מתעדת הבמאית עדי משניות את שיקומו של אחיה אורי לאחר פציעה במבצע צוק איתן. זה נשמע כמו תיאור של תהליך הירואי לצלילי שירת "התקווה", אבל האמת הרבה יותר יומיומית ופשוטה ומורכבת מהמוני פרטים קטנים. המצלמה רואה הכל בלי לייפות את הסיטואציה – מהחדר המבולגן בבית החולים אחרי ביקור של חברים ובני משפחה דרך הרגעים שבהם אורי נוזף באמו שהוא יכול להתיישב לבד ועד למפגשים עם סלבס ואנשים זרים לגמרי, למשל הרגע המוזר שבו מגיע לחדר איש זר עם 150 דולר במעטפה.

7. הטיפול

הכותרת המכובסת "טיפולי המרה" מסתירה מאחוריה את אחת הסוגיות הכי שנויות במחלוקת בחברה הישראלית היום – בטח בהשוואה למודעות הציבורית מה בעצם קורה באותם טיפולים. בחודש פברואר האחרון פורסם חוזר מנכ"ל מטעם משרד הבריאות האוסר לראשונה על ביצוע של "טיפולים" המבקשים לשנות נטייה מינית או זהות מגדרית, צעד שפחות משנה אחר כך כבר נמצא בסכנת ביטול. "הטיפול" הוא דרך טובה להבין קצת יותר טוב מה בכלל טיפול המרה כזה, מה ההשלכות שלו, מי האנשים שמעדיפים להמשיך ולעבור אותו, גם במשך שנים ארוכות – ואיך כל זה מרגיש מבפנים.

8. הייתם צריכים להיות שם

אין רשימה דוקומנטרית בלי סרט שואה אחד לפחות, הפעם אחד לא שגרתי שמתמקד דווקא בצורך האנושי למצוא הומור גם ברגעים האפלים ביותר. טל פרידמן פוגש לכוס בירה ניצולי שואה לצד קולגות כמו רבקה מיכאלי, מוני מושונוב ודב נבון ושומע את סיפוריהם של האמנים, הסאטיריקנים והשחקנים שהמשיכו לחייך גם בשיא הזוועה. הסרט עוסק בנושא הטעון הזה בשילוב של רצינות וחינניות, והתוצאה הומניסטית ומשעשעת ובמקביל מציגה תיעוד היסטורי מעניין על זווית שלא נחקרת לעיתים קרובות.

9. הדווקאים

איך נראתה הקהילה הגאה של שנות השישים והשבעים, כשיחסים הומוסקסואלים עוד היו אסורים על פי חוק בישראל? הסרט "הדווקאים" של הבמאית הדס איילון כאן כדי להזכיר שלהטב"קים התקיימו בישראל הרבה לפני שאסי עזר הגיע לפריים טיים. שמונת המרואיניים בסרט חושפים את החיים החברתיים, המיניים והרומנטיים שניהלו מתחת לפני השטח. בין החברה הישראלית השמרנית להדי ההתעוררות המינית באירופה, בין ערבי שירה בציבור משירי נעמי שמר לביקורים דיסקרטיים בגן העצמאות. "כמעט 40 שנה לקח לי מרגע שידעתי שאני הומו, בגיל חמש עד שהיה לי בן זוג שאני רציתי אותו", מספר אחד מהם. "זה כמו יציאת מצרים".

10. ליגה ג'

את החיבה שלנו לסדרה הדוקומנטרית של רובי אלמליח אתם בטח כבר מכירים – בכל זאת, האתר היחיד ברשת שפרסם ריקאפ שלה. למקרה שעוד לא הצטרפתם, דוקומנטרי הספורט הזה מלווה מזה שתי עונות ועשרה פרקים מספר קבוצות כדורגל בליגה ג': בני ממב"ע הגולן הדרוזית, מכבי עירוני שדרות, מכבי עירוני אשדוד ובני מושריפה מוואדי עארה בעונה הראשונה, מועדון כדורגל צפת, איחוד בני שפרעם והפועל עראבה מהגליל בשנייה. הקסם בסדרה הוא לא רק ההצצה לאינטרגות הפנימיות בתחום שגם אוהבי כדורגל ישראלי לא ממש מכירים, אלא גם ובעיקר סיפוריהם של הדמויות המופיעות בה – יהיה זה המאבק הסיזיפי של המאמן אבי פרץ, זוג האוהדים המושבע של מכבי עירוני אשדוד שחוצה את הקווים אל ההנהלה או השופטת ספיר בוסקילה, שחולמת להגיע לליגת העל.

11. רחל אגמון

אחרי שזכה להצלחה משמחת עם "הטרמפיסטים", חזר הסופר, יוצר הקולנוען והפובליציסט יאיר אגמון לסיפור המשפחתי האישי שלו, שמתחיל בעצמו בטרמפ. אגמון הגיע לעולם בעקבות המפגש וההתאהבות המפתיעה של אמו רחל, רווקה דתייה מבוגרת, עם אביו חיים, מושבניק נשוי. עשורים לאחר מכן הוא נוסע עם אמו ואביו לשני מסעות ושומע מהם, כל אחד בנפרד, את גרסתו לסיפור שהוביל ללידו. כל זה הופך לסרט שהוא בו זמנית מצחיק לאללה, מחמם לב, מלנכולי ורגיש. הלב הוא כמובן הדמות החד פעמית ששמה כשם הסרט – אמו חסרת המעצורים, החכמה והמרגשת של הבמאי, שזה כנראה בלתי אפשרי שלא להתאהב בה.

12. הנבחרות

כתבנו כאן ממש לא מזמן על המיני-סדרה הזו, שמנתחת את ייצוגן ומקומן של נשים בפוליטיקה הישראלית לדורותיה. היא מספיק טובה כדי שנמהר להמליץ עליה שוב – מעמיקה, רבת רבדים ומורכבת, עשויה היטב ומעניינת לכל אורכה. שלושת הפרקים מורכבים משילוב מדויק בין חומרי ארכיון מדהימים לראיונות עם פוליטיקאיות ישראליות בעבר ובהווה. התוצאה היא מסמך מטריד לרגעים, על חברה שבה מקומן של נשים תמיד עומד בסימן שאלה והשינוי איטי ומתסכל, אך קיים.

13. תיק 512

ברוכים הבאים למופע של ניסים מרום. כלומר, רגע, לא. הסדרה "תיק 512", שיצרו עדי מאירי וטל ברדה עוסקת במלחמות העבריינים ומשפחות הפשע בישראל ובמיוחד בסיפור עלייתו, נפילתו ומעצרו של יצחק אברג'יל. אבל הכוכב האמיתי בסיפור הסבוך ומלא הטוויסטים הזה הוא ניסים מרום, ראש צוות התביעה בתיק המדובר שמתגלה כאן ככוכב טלוויזיה מלא כריזמה, שמספר בכנות שנונה כיצד הקדיש כמעט שני עשורים מחייו למאבק להרשעתו של אברג'יל. השניים הם כמו יין ויאנג זה של זה, וסיפור המאבק ביניהם מקבל כאן מימדים כמעט אפיים.

14. המנדט

שיעור היסטוריה טלוויזיוני במובן הכי טוב של המילה – ההיסטוריה המורכבת של שנות המנדט הבריטי, תוכנית החלוקה, הקמת המדינה וראשית הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מסופרת דרך שלושה פרקים עמוסים בראיונות, ארכיון, ניתוחים ופרשנויות. לב הסדרה הוא הפרוטוקול של דיוני ועדת פיל, שהתכנסה בעקבות המרד הערבי וקיימה דיונים פומביים לצד סודיים – שהפרוטוקול שלהם היה אמור להישרף, אך מזכיר הוועדה בחר לשמר ולהסתיר אותו מתוך הבנה של חשיבותו ההיסטורית. לצידו ישנם גם חומרי גלם שצולמו עבור הסדרה "עמוד האש" ולא ראו אור בעבר וראיונות עם היסטוריונים של התקופה מהמזרח התיכון ומבריטניה, שיוצרים יחד תמונה שהיא מכעיסה כמו שהיא מרתקת.

15. נייעס

לעולם התקשורת החרדית חוקים משלו – אין טלוויזיה, הפרינט חי לאללה, תמונות נשים אסורות גם במגזינים לקהל יעד נשי, אתיקה היא לא אישיו וגם אם עבדת עד שלוש בבוקר קמים להתפלל בבוקר. "נייעס" היא צלילה באורך חמישה פרקים לעומקו של עולם התקשורת החרדי, שמציג פנים שונות של התחום דרך דמויות מעניינות כמו שדרן הרדיו מענדי גרוזמן, הכתבת הצעירה אפרת פינקל והצלם שלומי כהן. הרבה מהכיף והעניין מגיע מתיעודים כאוטיים במפתיע, כמו עדר הצלמים שמלווה רב גדול להצביע ומסלק מיידית את הפרגוד למרות מחאות ועידת הקלפי, ויש גם הרבה הומור, עריכה קצבית וכיפית ולא מעט רגעים מעוררי מחשבה ונוגעים ללב.

כל הסרטים והסדרות שלעיל זמינים ב-VOD ובערוץ היוטיוב של כאן 11