"בואו לאכול איתי" היא הריאליטי הישראלי הכי טוב על המסך

ישראליות היא מותג בעל ערך כלכלי רב. עולם הפרסום עמל על התקנת פרסומות "ישראליות" ולא בוחל בגיוס כל הקלישאות העומדות לרשותו, המשתכנות לרוב בביתה של משפחה חמה, עממית ובעלת נטייה לרגשנות יתר. עולם הריאליטי הפך זה מכבר לחלק מאותו המירוץ, כאשר ריבוי הקונפליקטים – ככל הנראה התכונה המהותית היחידה של אותה "ישראליות" אניגמטית – מתיישב ומזדכך בהעמדתו על צלחת או תוך הלחנתו לשיר. קחו מתנחל, ערבייה, מרוקאי ורוסייה והרחיקו אותם אלי ממלכה מסוג בידורי או אסתטי, שם מתחוורים כל הפערים החברתיים ומומרים לזרזי רגש במשקל נוצה. זו ישראליות מדומיינת, או פנטזיה על ישראליות, המניחה את דעתנו בשעת הצורך – בדרך כלל דקה וחצי לפני שנירדם על הספה.

בהקשר זה "בואו לאכול איתי", שחזרה לעונת זוגות חדשה בכאן 11, היא אולי התכנית היחידה המוצגת בפריים טיים שניתן לכנותה "ישראלית". היא קלילה, מהנה ולעתים קורעת מצחוק, ואף על פי כן איכותה הנעלה ביותר כרוכה ביכולתה לבטא הלך רוח מקומי מבלי לסגת למחוזות הדרמה, התחקיר הדוקומנטרי או הקצנת הרגש. הפורמט, הבריטי במקור, כאילו נתפר למידותיו של העם הישראלי שמהותו החמקמקה איננה מתגלה בהכרח ברגעים "גדולים" על רקע מקצב תופים פומפוזי; היא נמצאת בכל אותן הערות סרות טעם סביב שולחן האוכל, בשיחות סרק ובטיפוסים שלא יכלכלו עונת ריאליטי שלמה, אלא פרק צנוע בתכנית מבית התאגיד. האוכל אינו העיקר בתכנית, אלא המפגש בין זוגות מעולמות שונים, שהנטייה הרכילאית וחוסר היכולת לפרגן הן התכונות היחידות המשותפות להם.

עוד כתבות מעניינות:
ניסינו להבין: מה הקטע עם "נינג'ה ישראל"?
אהובה אלפרון תשתתף בעונת ה-VIP של "האח הגדול"
הקסם של "דייט ראשון" טמון בשניות שניצלו מרצפת חדר העריכה

הליהוק של החלק הראשון בעונה החדשה הוא ללא כל ספק מופתי – ולא במפתיע, שכן יש לזכור שהתכנית הייתה הראשונה להכיר לציבור הישראלי את אורן חזן. החלק הפגיש זוג תל אביבי חמוד אך ציניקני להחריד, זוג יפואי ממוצא ערבי וזוג בגיל העמידה עם חיבה יתרה למיניות ולשיח סביבה. הפוטנציאל הקומי הגשים את עצמו והרבה מעבר לכך: התכנית הרשתה לעצמה לקיים מפגש בין-תרבותי אמיץ, שבו אפשר לצחוק על הדעות הקדומות מנקודת מבט מפוכחת. במקום לעקוף, להכחיש או להישאב לאקזוטיזציה, התכנית הדגישה את הרגעים הקונפליקטואליים ודרכם זיקקה את ההומור שלה. למשל, הרגע שבו הזוג המוסלמי – עבד ואיסרא – גילה שאין לו מה לשתות בשלב האפריטיף, שהרי אלעד המארח לא רצה לחטוא באוריינטליזם ולהכין מראש משקה נטול אלכוהול; או כשמול החשש של עבד מדעות קדומות על ערבים הציגה העריכה רצף מפואר שלהן מצד הזוג המבוגר והדביק; בשלב הארוחה אצל הזוג היפואי התבדח אלעד ושאל בפומבי אם כחלק מהפעילות האורחים יוזמנו להשתתף בזריקת אבנים. בקיצור, הומור גרוע, שלא יעבור מסך בהרבה מקומות אחרים, ואילו במסגרת של "בואו לאכול איתי" המפוכחת ממילא הוא נראה כמעט טבעי.

לסיום, אין מנוס מלהתייחס לחשיבות התכנית ככזאת שמופקת על ידי תאגיד השידור הציבורי. "בואו לאכול איתי", בייחוד ברמה שאליה מגיעה העונה החדשה, פותרת לשידור הציבורי שתי בעיות: גם את הצורך בתוכן בידורי וגם את החובה להישיר מבט למתרחש בזרמיה הסיסמיים של החברה הישראלית. את הראשונה לא מוכרחים לפתור בטראש, ואת השנייה לא בפאנלים משמימים על היתרי בנייה בפריפריה. נדמה שהכל כבר נמצא כאן – ברגעי המבוכה המאורכים, המבדרים והמכעיסים שיכולה לחולל ארוחת ערב אחת במחיצת אנשים זרים ומצלמה.

← "בואו לאכול איתי", שלישי וחמישי בשעה 21:00, כאן 11

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד