בתדר עולה: כך הפך בית רומנו למקום הכי חשוב בתל אביב

>> על התדר: אנשי התדר מסבירים מה הופך אותו למקום האהוב בעיר // פרויקט מיוחד

1. בוא נתחיל מהסוף: התדר לא נסגר. הוא גם לא עומד להיסגר. והוא לא ייסגר בקרוב. אנחנו לא שם. הידיעות הנרגשות על מכירתו של בית רומנו ליזמי נדל"ן ועל התוכניות להפוך גם אותו לקומפלקס מגורים יוקרתי היכו רבים בתדהמה ובזעם, נדבך נוסף בתחושה שהעיר נמכרת לכל המרבה במחיר ושכל הדברים שהופכים אותה לעיר שהיא – נרמסים בדרך. זה עשוי לקרות בסופו של דבר גם בבית רומנו, אבל יש זמן, יש בירוקרטיה, יש מגעים בין העירייה לבעלים החדשים, וכל זה עשוי לקחת כמה שנים. אז התדר כאן. אפשר להתקדם.

2. ואם יש משהו שמתקדם – זה התדר. מה שהתחיל בקיץ 2010 הרחוקה בתור פופ-אפ רותח לשלושה חודשים של שלומי זידן, דרור שר, איתי דראי וצח בר, עם פוקוס טוטאלי על מוזיקה, תקליטנים ורדיו, הלך והתפתח ובעיקר התקדם ללא הרף, פיתח שת"פ עם מפעלות שחר סגל ואייל שני, הגיע לבית הקבע הנוכחי שלו ב-2015 ומשם המשיך להתקדם עד למעמדו הנוכחי כמוסד התרבות החשוב ביותר בתל אביב. זו אמירה שנשמעת אולי מעט מוגזמת בעיר שפועלים בה מוסדות כמו מוזיאון תל אביב, הבימה והבארבי, אבל אפשר לעמוד מאחוריה בקלות. הנה, תראו.

בית של תרבות עכשווית. התדר (צילום: אריאל עפרון)

3. תצוגת הכוח של התדר אתמול (חמישי) במסגרת אירועי הלילה הלבן, עם ההשתלטות המרשימה שלו על מוז"א בתוכנית רחבת יריעה שכללה הופעות נדירות, תקלוטים מפתיעים (מאד פרופסור!), מיצגים, התערבויות אמנותיות וכל אספקט אפשרי של התרבות העירונית, הדגימה יופי יופי את האיכות הכי בסיסית של התדר כעיר מקלט לשוחרי הקולטורה הצעירים של תל אביב. גם מי שלמד להחמיץ פניו מול עוד לילה לבן ועמוס מדי בעיר התקשה להתנגד לכוח המשיכה של הליינאפ. הדיווחים שהצטברו משם הבוקר מעידים שהתחולל שם עוד נס מבית היוצר של התדר. מי שלא בא הפסיד. אני לא באתי.

על התדר: עוד סיפורים ממתחם רומנו
>> השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני
>> הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן

4. התדר הוא מקום שאפשר לא לבוא אליו. אני חושב שלא באתי לתדר המון פעמים. הפקות הענק שמתרחשות במקום אחת לכמה חודשים הן ברומטר מצוין לכל מה שמגניב ברגע ובזמן הזה, החל מהפעם הראשונה שהמקום אירח את זהבה בן לחפלה של שישי בצהריים והראה כמה שמחה תל אביב לחבק מוזיקה מזרחית ועד ללגיטימציה שסיפק אתמול ללילה הלבן. ומה שחשוב זה שהוא נמצא שם כאופציה. תמיד. אני מגיע אליו דווקא כשלא קורה בו שום דבר מיוחד. דווקא אז קורים בו הרבה דברים מיוחדים. פשוט לשבת שם ולשתות משהו, לעלות אל הרומנו ולנשנש משהו, לעבור ברפי ולרקוד קצת. אפשר גם לא לבוא.

גם בלילות שלא קורה כאן כלום – קורה כאן משהו. התדר (צילום: אריאל עפרון)

5. לבית רומנו יש אנרגיה אדירה. המבנה בו השתכן התדר הוא זירה בלתי פוסקת של התרחשויות, שיתופי פעולה, פופ אפים חדשים ומקומות קבועים שחוסים תחת כנפיו של התדר ונהנים מכוח המשיכה שלו. זרימת האנרגיה הזאת, כשלא ברור מאיזו נישה או חנות במתחם תקפוץ עליך ההפתעה הבאה, מאפשרת לתדר להתחדש בלי הפסקה ולהרחיב את המנעד שלו. פעם אמרו שזה מקום של היפסטרים. בזמן מגפת הקורונה הוקם שם חמ"ל "תרבות של סולידריות" וכל אנשי המתחם נרתמו לעשייה חברתית, פעולות מחאה ואריזת תרומות מזון. האנרגיה הזאת לא נשארת רק בתדר הזה. היא מתפשטת בכל רחבי העיר.

>> הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות
>> קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה
>> מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

6. העיר, בנקודת הזמן הזאת, לא יכולה בלי התדר. יש אנשים שקוראים לו "המתנ"ס". אני מכיר מישהו שמזמין לשם חברים "להיפגש בסלון שלי". הרבה אנשים בלי סלון בבית יש בתל אביב. מעט מאוד בתים לתרבות עכשווית בועטת יש בתל אביב. השילוב הזה מייצר מפץ של התרחשויות מתוכננות וספונטניות ברחבי המתחם, לא כולן קשורות לתדר במישרין אבל כמעט כולן בהשראתו ובהשפעתו. והנה, גם בלילות שבהם העיר מתה – התדר חי. הוא עושה מקום לכל מי שבתדר. כל כך הרבה אנשים מכוונים לתדר הזה.

לא רק מוזיקה והופעות. הקרנות סרטים בתדר (צילום: אריאל עפרון)

7.  הטענה שהתדר הוא המקום הכי חשוב בעיר זקוקה לכאורה להוכחות. אני יכול לשלוף את רשימת ההופעות וההפקות שעלו שם בשנים האחרונות, והיא תהיה מרשימה, אבל היא לא תוכיח שום דבר. אנחנו יכולים להציג את נבחרת המוחות המרשימה שעומדת מאחורי התדר, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בפרויקט הזה, אבל גם זה כשלעצמו אינו מהווה הוכחה. הדרך היחידה להוכיח כמה הוא חשוב לעיר הזאת היא פשוט להגיע לשם שוב ושוב ולהיווכח. אין טעם להסביר את הקסם החיוני הזה. אפשר רק לומר תודה שהוא כאן.