אופירה וברקוביץ': מהו המקור ומהו החיקוי?

צפייה בערוץ 12 של קשת בימים האחרונים מחייבת שימוש באמירה המאוסה ״העולם קרס לתוך עצמו״. אכן, יש רגעים שבהם אין מנוס אלא להשתמש בה. מי שצפה אמש ב"ארץ נהדרת" במערכון עם אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' לא יכול היה אלא לתהות האם הוא צופה במקור או בחיקוי. וזוהי רק שכבה אחת: במהלך תוכניתם החדשה בקשת, אסייג וברקוביץ' צפו בחיקוי של עצמם ב״ארץ נהדרת", מה שהוסיף על הבלבול וייתר את התהייה מהו החיקוי ומהו המקור, שהרי שניהם פארודיים באותה המידה בדיוק. אלה רגעים טלוויזיוניים נדירים שבהם התחבולה מתערטלת, שבהם לא ניתן לשקוע עוד ברצף השידור, ובחריץ שנפער מתעמתים הצופים עם תובנה בלתי נמנעת: מדובר בתכנית ללא תוכן כלל.

>> עורכי "מאסטר שף" הגיעו לרמה של מוצארט

באופירה וברקוביץ׳ יש מעטפת תוכנית, כמובן. ישנם אורחים. בתכנית הראשונה התארחו בין היתר גל אוחובסקי ומיכל דליות, הלוא היא סופר נני. עם זאת מובן שהאורחים מיותרים, שהם לא יותר מאמתלת שווא שכל תפקידה הוא להצית את הכימיה הנדירה והמפוקפקת הנרקמת בין צמד המגישים ועשויה להביא את הטלוויזיה למה שאחדים מכנים רגעי שפל קיצוניים ואחרים בידור טראשי טהור (אני נמנה עם האחרונים). הדינאמיקה, אגב, לעולם נבנית על האינפנטיליות המדומה של ברקוביץ׳, שאלות התם והעיסוק האקססיבי בפרטים בלתי פורמליים, והאימהיות האמבווילנטית של אסייג, המנסה לשמור על ארשת מכובדת אך תמיד מתירה את המתח ופורצת בצחוק, מאשרת בכך שיש לחגוג את הטיפשות המתפרצת בטונות מבן זוגה הטלוויזיוני.

כך, למשל, כאשר אוחובסקי משוחח על סערת ההטרדות מיניות, אין בכך יותר מקטליזטור שמטרתו לעורר את ברקוביץ' מתרדמתו ולספק אמירות התוהות בתמימות ליצנית על הטרדות מיניות ותקפותן לעולמו היומיומי. מובן ששום דיון ״"אמיתי" על הטרדה מינית לא התקיים ולא יכול היה להתקיים בתוכנית. כל אמירה בעלת תוכן תסוכל על ידי הדינמיקה שבין המגישים, שבדומה לתכנית מתיחות קלאסית כל מבוקשה הוא לבקע את הרשמיות של המדיום ולהפוך את הבמה לבדיחה אחת גדולה. כך, גם השיחה עם דליות תהפוך לייעוץ אישי עבור אסייג (המחקה את החיקוי שלה באופן עילאי), במסגרתו יודה ברקוביץ׳ – גאון קומי, לכל הדעות – שהורה לבנו להביא לחברו לגן אגרוף באף כדי להרתיעו. בישורת האחרונה יפסיק ברקוביץ׳ לעסוק בתכנית כלל, כי התעורר בו רעב אימתני, וכמו ילד קטן לא יוכל לשוב ולהתרכז מבלי שיטעם כבר מהביף וולינגטון המתבשל באולפן על ידי מתמודדת "מאסטר שף", לא לפני שיטריד אותה בכמה אמירות רדודות ("שטפת ידיים, נכון?").

אין ספק, פיצול הערוצים הקשיח את המירוץ לקראת מהודרת החדשות המרכזית, פרק זמן שבו הרייטינג נספר על אותה תכנית בדיוק ולפיכך יש למשוך את הצופים לאפיק הנכון עוד בערב המוקדם. נראה שבקשת ויתרו על משחקים מלאכותיים – אם האייטמים הם גם ככה לא יותר מאמתלה זולה להצתת קסמם האישי של טאלנטים, אין טעם להשקיע זמן וכובד ראש בנושאים שסביבם, לכאורה, נסובה תכנית האירוח. בקיצור, מדוע להביא מודל סטנדרטי לחיקוי – עם הזמן המת של האקטואליה ושיחות האולפן חמורות הסבר – אם אפשר להביא את החיקוי הטהור בעצמו?