ישראל מחכה לטראמפ: איך אפשר לצחוק כשהלב סוער כל כך?

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

"ארץ נהדרת" נאלצה אתמול להתמודד עם דבר שלא קרה לנו הרבה זמן: בשורות טובות. רוב הפרק הוקלט אמנם לפני ההכרזה הסופית על עסקת החטופים, אבל "ארץ" סימנה יפה את הדיסוננס הביביסטי בדרך לעסקה, את אפסות הקואליציה והאופוזיציה - ובעיקר את הכמיהה לחזור אל הארץ הנהדרת שהייתה כאן לפני שבעה באוקטובר

16 בינואר 2025

העונה ה-22 של "ארץ נהדרת" חגגה את הפרק העשירי שלה אתמול (רביעי), ואיתו הגיע גם רגע נדיר לראות באקטואליה – התחלה (אולי, טפו טפו טפו חמסה) של בשורות טובות. השלמתה של עסקת החטופים סיפקה לא רק אנחת רווחה גדולה לצופים, אלא גם סיפקה אתגר לא קטן ל"ארץ" – הפעם, בניגוד לעסקת השבויים הקודמת (אז התוכנית היתה בפגרה) ולאור העובדה (הלא מובנת מאליה) ש"ארץ" לא בוטלה ברגע האחרון, היא היתה צריכה להיות שם ולהגיב. וכמה אפשר להיות נשכני, כשהאווירה כל כך דרמטית? האם אפשר באמת לצחוק כשהלב בכזו סערה?

>> חדשות אפס: כשהמהדורה המרכזית מתעללת בציבור קוראים לזה "רגש"
>> ריאליטי פוליטיק: התרבות שלנו חולה ועידן רול הוא הסימפטום

אם להתחיל מהסוף, "ארץ" עמדה יפה באתגר. סביר להניח שרוב הפרק הוקלט לפני שהבשורה הסופית על העסקה התקבלה, אבל התחושה היתה שהבשורות הטובות שבדרך הכניסו אנרגיות מחודשות, והמומנטום החיובי של העונה בסך הכל נמשך. מערכון הפתיחה נתן את האות לכותרת של הפרק: "למה רק עכשיו". הרגע שבו נתניהו וברוורמן, א-לה "רשימת שינדלר", תוהים איך יכלו להציל יותר – ואז נזכרים שבדרך הם הצילו בעיקר את הממשלה של עצמם.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

במוקד הפאנל הראשון והאקטואלי עמדה שאלה מרכזית: איך זה שהעסקה שהייתה אסון במאי 2024, טובה פתאום בינואר 2025? במרכז: התמודדות עם הדיסוננס הקוגנטיבי של הימין הביביסטי, שהיה מאוד נחרץ נגד עסקה כשנתניהו היה נגדה, אבל באותה מהירות החליף צדדים כשנתניהו עבר להיות בעד. גם בן גביר וסמוטריץ' חוטפים, בערך על אותו עיקרון ועל יכולתם הפנומנלית לבכות מרה על העסקה הנוראית אבל לא לצאת מהממשלה ולפרק אותה (מה שהוציא גם מהחיקויים שלהם, שקצת נמאסו, כוחות חדשים להצחיק).

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

עוד חיקוי שהואר באור חדש היה החיקוי של יאיר לפיד (מאת אלי פיניש). לפיד, כזכור, עבר לא מעט וריאציות לאורך השנים של "ארץ" (מי זוכר שבתקופתו כאיש תקשורת הוא בכלל היה חיקוי של מריאנו?), אבל נדמה שהפעם הווריאציה של לפיד משעשעת מכולן, בעיקר כי היא מצליחה ללכוד את הפער בין המיקום הנוכחי שלו, של אופוזיציונר לוחם לבין האופי האמיתי של לפיד, האיש עם הג'ל וה"שבו" והצחוקים מבדיחות של שלום אסייג שמחפש להיות קונצנזוס. חוסר ההתאמה הזה הוא סודו של החיקוי, שזוכה לעדנה מחודשת.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

עוד כוכב שעמד במרכז הפרק היה דונלד טראמפ והציפיות כלפיו ולקראת השבעתו. זה הגיע לשיאו בנאמבר המרהיב על בסיס השיר "יום יבוא" – שבו נתניהו, רגב, בן גביר, סמוטריץ' וגם לפיד (שבנה עליו ציפיות מהסוג ההפוך) שרים ומייחלים להגעתו של האביר הג'ינג'י על הסוס שאוהב לדפוק ספות. מה שזה העיר זו עוד מגמה של השנים האחרונות ב"ארץ": הנאמברים המוזיקליים, שלפעמים מרגישים קצת מאולצים, אבל לפחות הפעם היו מאוד במקום.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

גם שם הצליחו לשים את היד היטב על הנקודה: לטראמפ לא ממש אכפת. כל מי שחושב, מכל הצדדים, שהאיש הלא יציב הזה יקדיש את חייו לפיתרון הבעיות שאנחנו לא מסוגלים לפתור – די חי בסרט. זה החזיר את החיקוי של טראמפ (עומר עציון) וטען אותו בהרבה יותר משמעות. חוסר ההחלטיות שלו, ובעיקר העובדה שהוא מסרב להתיישר עם הדוגמות הימניות (למשל, אלה שרוצות מלחמה בכל מחיר), הפיקה תוצאה נהדרת ומצחיקה בקלות, בניגוד לפעם הקודמת שבה זה לא המריא. את הפאנל האקטואלי סגר החיקוי של עידן רול – שבעיניי, קצת הרגיש כמו לסמן "וי" ולא עמד בסטנדרט.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

קטע הביניים היה, שוב, הברקה – פארודיה מדויקת על סרטון "ההסכמה" שבין יריב לוין לגדעון סער. מעבר לעובדה שהוא היה פשוט מצחיק (משהו בכריזמת שקית התפוצ'יפס הריקה שלהם כנראה עשה את העבודה), הוא קרע יפה יפה את המסכות מעל "ההסכמה הלאומית" שה"מתווה" כביכול הציב, כשבסך הכל היו כאן שני אנשים שהתנגדו כל חייהם לבג"צ. אחד פשוט החליף משבצת פוליטית לשתי דקות, זה הכל. נקודת שיא סאטירית של הפרק.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

אחרי פינת "עוד כותרות" (שהיתה מצחיקה מאוד הפעם ונהנית שיפור חד בשבועות האחרונים), הגענו לפאנל השני – זה שבו קשת מקדמת את עצמה. הפעם זו הייתה "הכוכב הבא לאירוויזיון", שבדרך העלתה את שאלת האירוויזיון שיתקיים במאי הקרוב – כמה סיכוי בכלל יש לנו שם? בדרך, הייתה שם עקיצה (מאוד עדינה) לשופטי "הכוכב" – איתי לוי, רן דנקר, קרן פלס ואסף אמדורסקי (עדן חסון לא הופיע בחיקוי) – שהצליחה לתת סימנים בשני חורים בפורמט של "הכוכב": השופטים שלא מפסיקים להתערב בשירה והנטייה הברורה לחפש רגש בכל מחיר ולהכתיר את הזוכה, שהוא כמובן כל מתמודד שעולה לבמה. קשה להגיד שזו ביקורת ש"הכוכב" תתקשה לספוג, אבל כן היה חמוד שמישהו זיהה את זה.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

אחר כך (אולי כניסיון להמר על זוכה) הגיע החיקוי של ואלרי חמאתי ואיתה גם הדרך של הפאנל הכביכול-לא-פוליטי להתייחס לסוגיה האמיתית: העובדה שהפייבוריטית הברורה היא, מה לעשות, ערביה. איך זה זורם עם מדינה שבה הערבים די מתחבאים לאחרונה? ב"ארץ" הצליחו ללכוד את המבוכה של השופטים היטב, ובכל זאת, הכנסת החיקוי של נסרין קדרי היתה קצת אוברקיל. שלמה קרעי, לעומת זאת, שמקפיד להתכחש לאהבתו לאירוויזיון ואז מגלה את עצמו כמעריץ חרוף של התחרות הוא הברקה לא קטנה.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

את הפרק נעל מערכון "חירטאקוס", ששוב חזר אחרי שבוע של הפסקה עם אחד הפרקים המשמעותיים שלו. "חירטאקוס" דן בתופעה ישראלית ידועה – הרצון לרדת מהארץ, להתחיל מחדש במקום אחר ולהתכחש לישראליות המיוזעת והמסויטת של השנים האחרונות. היחס של "ארץ" ליורדים של "חירטאקוס" היה מעט מעורב, מצד אחד הם כמובן מגחיכים אותם, אבל מצד שני שמו בפיהם כמה טיעונים די משכנעים. בפרק הזה נדמה שהסמליות עלתה מדרגה כשהחירטאקוסים חוזרים ל"חופשת מולדת".

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הבומבה של הפרק הגיעה כאשר אחותו של שוסטר (בהופעה מרהיבה של גיתית פישר) ובעלה מגיעים כדי להיפגש עם החבר'ה מפעם. הדיאלוג ביניהם הכיל בדיוק את הוויכוח הקלאסי על "לרדת או להישאר" – בין מי שעזב ולא מבין איך נשארים לבין אלה שנשארים כאן ולא מסוגלים להבין את אלה שעוזבים. אלה שבטוחים שישראל היא המקום הכי בטוח, לבין אלה שרואים שלא ממש בטוח פה. היופי של "ארץ" זה שהיא לא באמת לוקחת צד – שני הצדדים יוצאים די דביליים ודי צודקים. ואולי המסר הכי כואב הוא כשכולם יוצאים כי יש אזעקה ובסוף זה הגורל של כולם בדרך כזו או אחרת.

"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)
"ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

בכל פרק בעונה הזאת, אייל קיציס דואג לסיים עם התקווה לשחרור החטופים ועם התפילה "שתשוב להיות לנו ארץ נהדרת". והוא כמובן צודק. על רקע המערכון האחרון נדמה לי שהפינאלה הזה מקבל משמעות נוספת. "ארץ נהדרת" של הפרק הזה שיקפה יותר מכל, את הרצון בקצת אור, בבשורות חיוביות, במשהו שיקליל את האווירה, שיאפשר לנשום שוב ולחזור להתעסק בדברים ש"ארץ" מעולה בהם. הארץ הנהדרת שהתוכנית מציגה במשך 22 שנה היא לא מושלמת, אבל בשלב הזה – אנחנו מוכנים לחתום עליה. רק שתחזור.