40 יום לבחירות: תל אביב, זה ממש לא הזמן להתייאש
הבחירות אבודות? השמאל לקראת תבוסה היסטורית? תל אביב מרימה ידיים? זה מה שחשבנו גם בספטמבר 2019 ושם זה נגמר ב-65 מנדטים. הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לסתום קצת ולגרור את כולם להצביע \\ טור דעה
הסיפור כרגע אינו להביע תמיכה במפלגה כזו או אחרת, זה כנראה פחות משנה מאי פעם, אלא להוציא אנשים מהבית ושיצביעו למה שיביעו במנעד שבין יש עתיד והמשותפת. שום דבר אחר לא באמת חשוב
זהו. הבחירות האלה אבודות. השמאל-מרכז מריח תבוסה היסטורית. לא הצלחנו להתאחד, לא הצלחנו להעמיד אלטרנטיבה, לא השכלנו להבין את גודל השעה. אנחנו צועדים בעיניים פקוחות ומבועתות לעבר הקטסטרופה. תל אביב מרימה ידיים. וזה נשמע לי מוכר. הסיבה לכך היא שכבר כתבתי את כל זה פעם ואפילו לא מזמן, אי שם לקראת בחירות 2019 ב'. באמת שאפשר היה לערוך אותו קלות ולפרסם מחדש בלי שאיש יחשוד.
והנה, גם בבחירות הבאות עלינו לרעה אנחנו צפויים לגלות שבסופו של דבר רק דבר אחד באמת משנה את התוצאה הסופית: אחוזי ההצבעה. באותן בחירות בספטמבר 2019, כשהייאוש היה בשיאו, לפני המחאה הגדולה בתולדות המדינה, זכה מחנה רק-לא-נאשם-בפלילים בהישג שיא של 65 מנדטים. בנט ושקד לא עברו את אחוז החסימה. איש לא קפץ למזרקה בכיכר רבין, אבל עם ראשי מחנה מעט פחות גזענים ופחדנים זה כנראה היה קורה.
הקול התל אביבי, ההומניסטי, החילוני, שוחר השוויון – יכול להיות שווה שבעה מנדטים ויותר אם אחוזי ההצבעה יעפילו לשיאים של 1999, ואפילו המספרים של 2015 עשויים להוסיף מנדט למחנה (בהנחה שהמודד למנדט ימשיך לנוע בין 30 ל-35 אלף קולות). המנדט הזה יכול להיות כל ההבדל בין ממשלת נתניהו-חרדים-כהניסטים ובין פינויו של הנאשם ממשכנו הזמני בבלפור.
במערכת הבחירות הנוכחית השמאל אינו פקטור ותפקידו היחיד הוא למקסם את הצבעתו לשלושת מפלגותיו ולא לבזבז קולות שעשויים לשלוח את נתניהו להתרכז במשפטו
הפאניקה, הנהי, הדכדוך וההלקאה העצמית הבלתי פוסקת שמאפיינות את השמאל – את כל זאת ועוד אפשר לשמור גם לאפריל 2021 (והרי גם בתסריט הכי אופטימי יהיו לנו סיבות להתבאס). הסיפור כרגע אינו להביע תמיכה במפלגה כזו או אחרת, זה כנראה פחות משנה מאי פעם, אלא להוציא אנשים מהבית ושיצביעו למה שיביעו במנעד שבין יש עתיד והמשותפת. שום דבר אחר לא באמת חשוב.
אין למי להצביע? גם זה לא באמת חשוב. אולי יהיה בבחירות הבאות שבוודאי יתקיימו הרבה לפני 2025. העבודה ומרצ, שקי החבטות המרוטים של הפוליטיקה הישראלית, אולי לא מצליחות לעורר השראה גדולה בקרב מצביעיהן הפוטנציאליים – חלקם שבוי אולי בהזיות על "המפלגה הגדולה" גם אחרי שהתפוצצו להם בפרצוף עם בגידת כחול לבן – ועדיין הן אופציות פוליטיות סולידיות שיאפשרו למצביעיהן לישון בשקט. גם לפיד והמשותפת לא יאכזבו את בוחריהם. פשוט להצביע ולשכנע את כל מי שסביבכם להצביע ולגרור אנשים לקלפי וזהו.
אפשר לסתום קצת. אפילו מומלץ. ההתבחבשות הפנימית הנצחית על מצב השמאל, מיהו שמאל, מהו שמאל, כמה גרועים מנהיגיו, מה עמדתנו לגבי הציונות ואיך אנחנו עם פוליטיקת זהויות לא תרמה דבר מלבד קרעים ושסעים שהבריחו מצביעים למרכז. במערכת הבחירות הנוכחית השמאל אינו פקטור ותפקידו היחיד הוא למקסם את הצבעתו לשלושת מפלגותיו ולא לבזבז קולות שעשויים לשלוח את נתניהו להתרכז במשפטו. בואו לא נחרבש גם את זה.