שילוב מנצח בשינקין ומפעל קסום לצילום. העיר של נועה בן-נון מלמד

>> נועה בן-נון מלמד היא מבכירות האמניות הישראליות בתחום הצילום, נולדה בחיפה וחיה בתל אביב כבר עשורים רבים. ביום שישי (9.5) היא תפתח את תערוכת היחיד החדשה שלה, "בארדו לנד", בגלריה העירונית רמת השרון. העבודות צולמו בשלושה לוקיישנים: רצועת חוף קטנה בטנריף שבאיים הקנריים, לאורך חופים מבודדים באיסלנד ובמוזיאון הגיאולוגי ברמת השרון. המושג 'בארדו'  לקוח מן הבודהיזם והוא מתייחס לשלב המעבר שבין המוות לבין הבריאה מחדש. באופן מטפורי, הוא מייצג מצבי ביניים וחוסר ודאות. בן־נון מלמד ממפה באמצעות צילומיה נופי נפש פוסט אפוקליפטיים. תוך התמודדות עם ידיעת המוות, היא מנסה להפוך את האימה שבה לקסם. עוד פרטים כאן.

>> בריכה של תמימות ופסל שמרגיש כמו בית // העיר של מאיה קדישמן
>> מחזה מהפנט בחוף ואסתטיקה של מקום אקזוטי // העיר של שי-לי עוזיאל

1. הטיילת על חוף הים בואך יפו

הים קרוב לליבי. נולדתי ליד הים, ואני ממשיכה לחיות וליצור לצידו. רבות מעבודותיי נוגעות ביופיו המרהיב ומצולותיו המפחידות. בפיסת הים הזאת נשמע קול המואזין ולרגע נדמה שיכולה להיות כאן מציאות אחרת, חיים משותפים. אני לא עוסקת בתיעוד של המציאות. אני משתמשת במצלמה כדי ליצור חומרי גלם, מהם אני מרכיבה דימויים חדשים, נטולי מקום וזמן קונקרטיים. אך המציאות הפוליטית מטרידה אותי מאוד, ואולי באה לידי ביטוי בעולם הדיסטופי הסימבולי הנוצר בעבודות שלי. 

2. מעוז אביב

השכונה שבה אני חיה קרוב לארבעים שנה. קיבוץ בתל אביב. חלק משנות התבגרותי עברו עליי בקיבוץ מעגן מיכאל, לפני שנולדו ילדיי חיפשנו מקום עם שטחים פתוחים וירוקים. רציתי לראות דרך החלון מרחב משותף שוקק חיים על דשא רחב ידיים, ומנגד להיות קרובה לליבה הפועם של תל אביב.

3. קריית המלאכה

הרחובות שמשלבים קהלים מגוונים, רוח וחול, בתי עסקים וגלריות (ובהן גלריה אינדי, גלריה שיתופית רעננה ונפלאה). המרחב של הבניינים מקושטי הגרפיטי הוא מקום של יצירה אמנותית מגוונת בתוך החצר האחורית של תל אביב. 

4. רע – בית מלאכה לצילום

אימפריה קטנה יחידה במינה, מלאה ביצירה ומרגישה בית. אין תערוכה שלי שלא יוצאת משם. המקום הפך להיות אבן שואבת לאמנים ואמניות ישראלים רבים. כל גחמה שלי מוצאת את פתרונה שם. ה"מפעל" הקסום הזה מפיח בי השראה.
הזרם 1

5. מנו וינו שינקין

אני מתהלכת שם עם נכדותיי, ועולות בי תמונות מתקופות שונות של הרחוב הזה ושל חיי. במעלה הרחוב ישנה חנות היין החביבה עליי, מנו וינו, ולידה אחותה המעדנייה עדינה. שילוב מנצח בכל ארוחת שישי אצלי.
שינקין 53  

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל רחוב פקוק. כל אחד מרחובותיה החפורים והחוסמים של העיר, ויש הרבה, עם הקורקינטים שדורסים אותי ושליחי הוולט שמתאבדים מולי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני לא אובייקטיבית, אבל הסרט "טאבו" של בני הצעיר שאולי מלמד הוא סרט דוקומנטרי מופתי ומקורי, שמרכיב יחד באופן בלתי נפרד את חייו ויצירתו של הבמאי עמוס גוטמן. בחרתי בו לא רק כי אני אמא גאה מאוד, אלא גם בגלל שהסרט מזכיר שיש כאן עשייה קולנועית מצוינת, מתמשכת, ויוצרים צעירים רבים ומוכשרים כל כך.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "זמן" של טלי כהן גרבוז, ספר אמנית שרק יצא מהתנור. צילומים נהדרים, עריכה מרתקת ועיצוב נפלא של גיא שגיא. בתקופה זו אי אפשר שלא לכרוך את מושג הזמן עם אלו שבשבילם כל דקה היא נצח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"עומדים ביחד" – כי עבורי רק ככה יש סיכוי. דווקא עכשיו, כשהגזענות מרימה את ראשה, הארגון הזה מפיח בי קצת תקווה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גלי בהרב מיארה – נדמה שהכל כבר נאמר על דמותה האמיצה והחזקה. זאת רק עוד הזדמנות לעודד אותה מכאן, לא לוותר, ושלא תוריד את האצבע מחור הסכר.

מה יהיה?
זה תלוי רק בנו. לא להתייאש, לא להתרגל.