מרתף מעושן ונפלא ושישי לבד בקולנוע. זאת העיר של שרי עציץ

>> שרי עציץ היא שחקנית, זמרת ויוצרת (ראיתם אותה גם ב"העיר הזאת"), והיא תופיע ב-20.12 (20:30) בפסטיבל בכורות הראשון שיתקיים במרכז ענב במשך ארבעה ימים (21.12-18.12) ויהפוך למסורת חדשה לחשיפת מיטב אמני האינדי החדשים והקולות המסקרנים של הסצנה המוזיקלית בתל אביב. עוד פרטים על הפסטיבל כאן

>> העיר של דורון מדלי // אווירה של סרט ובכל זאת קצת אירופה
>> העיר של מיה לנדסמן // קפה שהזמן קפא בו וטבע עם תנים מייללים

1. המנזר

כשמו כן הוא, מקום מפלט לכל מי שמבקש למצוא תשובה בתחתית של חצי ליטר קרלסברג. או 3 חצאים, תלוי במצב הרוח ובעונות השנה. המוזיקה תמיד על הפלייליסט הנכון, מנעימה את האירוע אבל לא משתלטת עליו. והאוכל. הו, האוכל. השרימפס, הנקניקים, הנקניקיה, הפיש אנד צ'יפס. מטבח המאנצ' האולטימטיבי – מותאם לכל קשת המתפללים הקבועים והאקראיים של המנזר. ואם זה לא מספיק, אז צוות העובדים של המנזר הם הכמרים והנזירות המהימנים ביותר שאפשר לפגוש במחוזות תל אביב.
גדרה 28 

2. לבונטין 7

במשך חמש שנות מגורים ברחוב לבונטין האהוב והידוע לשמצה, מצאתי את עצמי מבלה לפחות פעם בשבוע בהופעות רנדומליות (ולפעמים גם ספציפיות) במרתף המעושן והנפלא הזה. לפעמים זכיתי לראות שם את האומנים הישראלים האהובים עליי ולעיתים גם תופעות טבע שנשארו אצלי בלב כחוויה אנתרופולוגית מרתקת וסיפורים לנכדים. האפלוליות החשוכה של המקום הזה מאפשרת לכולם להיות בדיוק מה שהם צריכים להיות באותו רגע. זאת החוויה שלי בתור קהל וגם כזמרת על הבמה הזאת, לפני ומאחורי העמוד המכובד והמפורסם שתקוע באמצע. גם לו יש מקום לבטא את עצמו.
לבונטין 7

3. קולנוע לב

בחודש הראשון שלי בתל אביב, כשגרתי בדירת קופסת גפרורים ולא היה לי כסף למלפפון – עשיתי מנוי לקולנוע לב. הדרך שלי לקבל בברכה וחרדת קודש את שבת המלכה, זה הדייט שלי עם עצמי ביום שישי בשעה 17:00 בצהריים, כשאף אחד – וכשאני אומרת אף אחד, אני מתכוונת א-ף א-ח-ד – לא הולך לקולנוע. אני אוהבת סרטים מוזרים, אימה, גור, צ'ארלי קאופמן-לארס פון טרייר-יורגוס לנתימוס, כל המטורללים המורבידיים למיניהם. בקולנוע לב, תודה לאל, יש הכל מהכל גם בשעות הערביים הסמיכות של יום שישי. אפשר להסתגר שם לשעתיים עם פופקורן וקולה והסרטים הכי טובים בעולם.
דיזנגוף 50

4. מרכז ענב

אחד המקומות הראשונים שהופעתי בהם אחרי שסיימתי ללמוד משחק היה מרכז ענב. זה היה עם "הטרגדיה של מקבת" של תיאטרון האינקובטור, היה ינואר חורפי וגשום וקר. הרגשתי ששייקספיר כותב את החיים שלי מהשמיים ומנחית אותי בשלל תיאטראות ומרכזי תרבות שבתור ילדה חלמתי להופיע בהם. מאז, באופן סנטימנטלי ומקצועי, למרכז ענב יש מקום חם בליבי. להופיע שם שוב, עם מוזיקה ויצירה שלי, מרגיש כמו איזו סגירת/פתיחת מעגל מאוד תיאטראלית, אז שאפו לשייקספיר אם הוא עדיין יושב שם וכותב את העלילה המקורית הזאת.
אבן גבירול 71 

5. שוק הכרמל

כאמור, אחרי מיליון שנה ברחוב לבונטין, היגרתי ללב ליבו של השוק. קצת כמו עמק המומינים, רק כרם התימנים. ניחוחות של תבשילים מכל קצוות תבל מעירים אותי בבוקר ואני כבר מכירה בעל פה את כל הרצאות סיורי האוכל (בתור שחקנית וזמרת, זה אימון זיכרון ופרוייקציה מצוין). ההמוניות של הצהריים בשוק והקונטרסט של השקט בערב – אין כמותם בשום מקום אחר בעיר. יש באוויר התרגשות גדולה מהצפיפות והירקות והרעש של החיים התוססים ואז – מגיע הערב הרומנטי והשקט של השכונה. כשבבת אחת כולם מתפזרים, רק הברים הקטנים פתוחים, וברחובות הצרים יש חתול או שניים שמחפשים שאריות שווארמה שנפלה למישהו מהפיתה. לחיות בתוך השוק זה קצת כמו נפש האדם – הכל מאוד קיצוני ומוזר ויש חתולים להתנחם בהם.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר 

ספסלים. הספסלים בעיר. חכו רגע לפני שאתם מגלגלים עיניים. אל תבינו אותי לא נכון, ישבתי על כל ספסל בעיר הזאת. שתיתי קפה על כל ספסל בעיר הזאת. בכיתי על כל ספסל בעיר הזאת. זה קצת מטושטש ואולי אני לא זוכרת בדיוק – אבל בטח גם הייתי שיכורה על כל ספסל בעיר הזאת. אבל תל אביב, מעוז הקפה והפנאי של כלל האוכלוסייה בארץ, מדוע לשבת על ספסלייך זו חוויה שמחייבת מקלחת באקונומיקה? אין לי הרבה טענות או דרישות, באמת שלא, אני רק תוהה האם יש דרך שבה המכנסיים שלי לא ידבקו לספסל מפאת שתן רדיו אקטיבי של עכברוש מצוי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מרסל" – הצגה של ג'ייסון דנינו הולט ומיטל רז. מוזיקה של ניר כנען. ליווי וניהול אומנותי של יפתח ליבוביץ'. לרוץ לראות את זה כאילו אין מחר (תיאטרון הבית).

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום החדש של גיא סטריער – "Eastern Jungle", תופעה מופרעת ומעוררת השראה. מה אומר ומה אגיד, מטאל קרקסי משרה עליי נחת ותקווה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאחותי. היא בדיוק עברה לעיר והיא עושה מילואים כבר שנה. וגם לאחים שלי, הם לא תל אביביים אבל הם מילואימניקים ברבאק. אני מרימה לשלושתם בלי הבדלי כתובת.

מה יהיה?
חייב להיות בסדר. אין עוד ברירה.