517 הפניות שלי מוכיחות: לעירייה לא אכפת ממדרכות מוכתמות בדם

עוד יום, עוד רכב שחוסם מדרכה. צילום: רואי מעוז
עוד יום, עוד רכב שחוסם מדרכה. צילום: רואי מעוז

האירוע האחרון שבו תושבת העיר הותקפה כי העירה למישהו שחסם את המדרכה לא אמור להפתיע אף אחד: זו הנורמה פה | בזמן שהעירייה מנסה להראות ברשתות כמה אכפת לה ועד כמה היא קשובה, כשהאזרח הקטן פונה אליה הוא נתקל בשקרים, אי לקיחת אחריות ומריחות | על מה ולמה? הרצון ללכת בבטחה על המדרכה

בימים האחרונים רץ ברשת סרטון שבו תושבת העיר, ננסי שניידר, העירה לאדם שחסם את המדרכה והוא בתגובה זרק עליה אבן. אירוע אלימות מזעזע, אבל מפתיע הוא לא. הוא כתוב בדם על המדרכה כבר הרבה זמן. מי שזרק את האבן הוא עבריין אלים. פעמיים. פעם אחת, הוא חסם מדרכה ופעם שנייה הוא זרק אבן. הוא עבריין אלים, אבל הוא לא פועל לבד, תומך בו ארגון גדול וחזק. לארגון הזה קוראים עיריית תל אביב.



עיריית תל אביב מצהירה השכם והערב, מעל כל במה ובכל פוסט בפייסבוק, כמה היא בעד "להפוך את הפירמידה", כמה "הולכי הרגל הם בראש סדר העדיפויות" . זה הדיבור. בפועל, היא עושה בדיוק ההיפך: היא סוגרת תלונות על חסימת מדרכות בלי לטפל בהן ובלי לבדוק. קוראים לזה אכיפה בררנית.

איך אני יודע? אני דיווחתי על מאות כאלו.

נכון לכתיבת שורות אלו, פניתי 517 פעמים לעירייה. וזה עוד רק באמצעות האפליקציה. אפילו קיבלתי שם (באפליקציה): הגעתי לדרגת 'מלך'. רובן המוחלט של הפניות שלי הן לגבי חסימת מדרכות ורובן המוחלט נסגרו. 'נסגרו' זה אומר שאף אחד לא בא, אף אחד לא בודק, לא עושים כלום. את זה, אגב, הם עושים ביעילות רבה – הם סוגרים את הפניות לפעמים תוך 2-3 דקות בלבד.

משהבנתי שיש פה שיטה והישועה לא תגיע מהאפליקציה המפונפנת, פניתי כמעט לכל גורם רלוונטי בעירייה: אסף הראל, מיטל להבי – מחזיקת תיק התחבורה, הדובר – איתן שוורץ ואינספור פעמים ללשכת ראש העיר ולפניות הציבור. רוב הזמן מתעלמים, לפעמים אומרים שזה "בבדיקה" (שנמשכת כמה שנים). ומדי פעם, כשהם כן עונים, אז הם ממלמלים משהו על "מצוקת כוח אדם". 'מצוקת כוח אדם' זוהי דרך מכובסת מאוד להגיד 'מדיניות אי אכיפה'.

אין דבר כזה מצוקה. יש סדרי עדיפויות.

עיריית תל אביב בוחרת לשים את הולכי הרגל בתחתית, למרות ההצהרות שלהם. כמו כן, אכיפה היא מראש הרתעתית בתפיסת ההפעלה שלה. מספיק שהם היו מגיעים לאחת מ-10 או 20 פניות, העבריינים היו מפסיקים.

ובתכלס, כוח אדם זה עניין של כסף. כולנו יודעים שהעירייה עושה הרבה כסף מהדו"חות, כשהיא רוצה. זה די פשוט היה לממן את העלק-מצוקת-כוח-אדם הזו בעזרת הקנסות, אם הם היו רוצים. וחוץ מזה, כשאני מדווח על דברים אחרים, שלא קשורים למכוניות על מדרכה, אז הם לא סוגרים את הפניות, אלא מטפלים כשאפשר. משום מה את התלונות על חסימת מדרכות מאוד חשוב להם לסגור ומהר.

ואיך עוד אני יודע? פשוט מאוד – אנשי עירייה אמרו לי.

כשפונים ל"דרגים הגבוהים" הם תמיד מדברים בשפה מכובסת ואומרים "כוח אדם" ועוד כל מיני מושגים דיפלומטים כאלה. אבל לפעמים, הגורמים בשטח הם אלה שאומרים את האמת. לדוגמה, בשיחה עם מוקדנית מה-19.3.21, היא מסרה לי ש"הפיקוח לא אוכף, גם אם נפתח 8 הודעות". בשיחה מה-21.3.21 עם מנהל משמרת, הוא אמר שיש מדיניות אי אכיפה "בשכונות" (אם כי לא בדיוק ברור מה זה "שכונות"). אבל שום דבר לא הכין אותי למה שהתרחש ב-30.9.21.

התקשר אלי פקח מנקודה בשטח שדיווחתי בה על חסימת מדרכה. במקרה הייחודי הזה הם לא סגרו את הפניה והוא אכן הגיע  – אבל הודיע לי שהוא לא אוכף ב"שעות האלו". שיהיה ברור – הוא היה שם, ראה את העבירה, והחליט לא לאכוף. שום מצוקת כוח אדם ושום בטיח.

 

 

אחת התלונות של רואי מעוז
אחת התלונות של רואי מעוז

המקרה הזה היה גם מבחינתי תיבת פנדורה שנפתחה וחשפה את עומק הריקבון ותרבות השקר שקיימים במערכת. שאלתי את הפקח מאיפה מגיעה המדיניות הזאת והוא אמר שהוא רק מבצע ואני צריך לבדוק עם פניות הציבור. אז עשיתי את זה. הם חזרו אלי בתאריך ה-28.10 עם תשובה שהפקח כלל לא היה במקום. אמרתי להם שיש לי הקלטה שמוכיחה אחרת. שלחתי אליהם. הם חזרו אלי ב-25.11 עם אותה תשובה עתיקה: מצוקת כוח אדם.

אממה, הפעם לא שאלתי אותם באופן כללי, אלא על המקרה הספציפי. חשבתי שכדאי להפסיק עם המיילים ולדבר כמו בני אדם אז התקשרתי אליהם. נדהמתי מהתשובה: לא היה פקח במקום. גזלייטינג ברמה הגבוהה ביותר מבית היוצר של עיריית תל אביב.

אחת התלונות של רואי מעוז
אחת התלונות של רואי מעוז

שאלתי את הנציגה למה הם משקרים? למען איזו מטרה? היא לא הסכימה להמשיך לדבר איתי. אמרה לי שאם אני לא מרוצה מהתשובה אני יכול למלא טופס מקוון. אמרתי לה: בואי נדבר עכשיו ונבין את העניין.

אבל לא, רק טופס מקוון. רק לא לדבר עם אזרחים. מזעזע בעיני שזה השירות של פניות הציבור. לשם אמור הציבור לפנות בבעיות. ומה קורה אם אני לא הייתי אני, אלא הייתי סבתא שלי בת ה-94 נטולת המחשב? איך תושב אמור להתמודד עם השקרים והמחסומים של העירייה בלי לפתוח משרד חקירות? הדהים אותי ההבדל בין עיריית תל אביב המתנחמדת של הפייסוש והאינסטוש, לבין עיריית תל אביב האגרסיבית והכוחנית של פניות הציבור.

עד כמה לעירייה לא אכפת מהולכי רגל? בואו לרחוב מתחת לעירייה

אבל אני לא סבתא שלי, אז כן שלחתי להם – בפעם המיליון – עוד טופס מקוון, וב-7 בדצמבר הם ענו לי: אה, בעצם כן היה פקח. והוא פעל לפי הנהלים. ואז שאלתי אותם – בפעם המיליון – מה הם הנהלים האלו המאפשרים לפקח לראות רכב חוסם מדרכה ולא לאכוף? וגם שאלתי אותם – למה הם שיקרו לי? אבל עד היום הם לא ענו לי.

אבל בואו נשים את כל זה מאחורינו. יודעים מה, אני אפילו לא צריך שיתנו לי תשובות. כולנו יודעים שלעירייה יש מדיניות אי אכיפה, והעירייה יודעת שאנחנו יודעים, ואנחנו יודעים שהם יודעים שאנחנו יודעים. אז מה הם מתכוונים לעשות מעכשיו?


הולכי רגל הם האנשים הכי חלשים במרחב. אין להם גוש מתכת של 2 טון שמגן עליהם. הולכי רגל זה ילדים וזקנים, ונכים בכיסאות גלגלים ותינוקות בעגלות. ואותם שולחת העירייה ללכת על הכביש. אותם היא שולחת ללכת על שביל האופניים, שם הרוכבים והולכי הרגל צריכים להיאבק אחד בשני על השאריות שהרכבים הותירו להם מהמרחב הציבורי.

לא ברור מה המקור של מדיניות אי האכיפה הזו, מי עומד מאחוריה ואיזה רווח פוליטי הוא או הם גוזרים מזה? ברור גם שבגוף גדול כמו עיריית תל אביב יש אנשים שונים עם דעות שונות, אבל בשורה התחתונה כל עוד העירייה תעמוד לצדם של העבריינים ולא לצדם של הולכי הרגל – המדרכות של העיר יוכתמו בדם.
הכותב הוא תושב העיר, יוצר סרטים דוקומנטריים ופעיל בקבוצת 'ברחובות שלנו – ארגון הולכי הרגל של ישראל