חדשות אפס: כשהמהדורות המרכזיות מתעללות בציבור קוראים לזה "רגש"

הערב במהדורת הרגשות המרכזית. פאנל חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)
הערב במהדורת הרגשות המרכזית. פאנל חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

קצת מוזר לשמוע את המגישים מדברים על "ההמתנה הדרוכה" לעסקת החטופים, כשברור מי בדיוק דורך את המצב: הם עצמם, שמנסים לייצר תחושת התרחשות כשאין כזאת. "שעות גורליות", הם אומרים כבר ימים. אלה לא חדשות. זו חוויה רגשית קולקטיבית שלא בהכרח משקפת מציאות, אלא בוראת אותה בעצמה. והרגש מנצח את המידע שוב ושוב

15 בינואר 2025

לפי כל הסימנים מדובר בימים דרמטיים. למרות תחושת הדה ז'ה וו הברורה (כבר היינו במהדורות מהסוג הזה לא מעט פעמים בשנה וחצי האחרונות), יש ריח של עסקה באוויר. רגישות הנושא, יחד עם החרדה הטבעית שהתקופה הזאת מביאה איתה, גורמים לנו להיות צמאים לדבר אחד: מידע. ברמה האישית, גם אני מרפרש לא מעט את האתרים וקבוצות הוואטסאפ לאיזה שביב מידע חדש – רצון לאחוז בכל פרט הכי קטן בכיוון חיובי.

>> ריאליטי פוליטיק: התרבות שלנו חולה ועידן רול הוא הסימפטום
>> ארץ חלשה: בני גנץ, עכשיו תורך (לחטוף כמו שצריך מ"ארץ נהדרת")

באופן טבעי, לא מעט מהפוקוס הזה הולך אל המקום שבו המידע אמור להתגלות: מהדורות החדשות המובילות, אלה שלפחות על הנייר אמורות להגיד לנו מה חדש. אבל האמת היא שאין הרבה חדש – לפחות עד שעת כתיבת שורות אלה, אנחנו בערך באותו המצב כבר כמה ימים: המתווה הוסכם, הפרטים הקטנים עוד לא ובעיקר – כולם מחכים עדיין להסכמת חמאס. וכך, המהדורות נמצאות במבוכה: הן אמורות לתת תחושת התרחשות כשאין כזו. מה עושים? קודם כל דורכים את הקפיץ הלאומי. פותחים אולפן בכיכר החטופים, שולחים אליו את המגישים הבכירים (כל שלושת הערוצים הגדולים עשו זאת אתמול), מייצרים תחושה שמשהו גדול עומד לקרות. משתמשים רבות במילה "גורלי" כדי למשוך אותך למסך. כדי להגיד לנו, בעצם, "עוד מעט נגיד לך משהו שאתה לא יודע". רק תישאר לצפות.

שימו לב, יש לנו שני מגישים, תתחילו להתרגש. חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)
שימו לב, יש לנו שני מגישים, תתחילו להתרגש. חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

למרבה האירוניה, ככל שהפרשנים מדברים – דווקא ברור כמה העסקה היא לא עניין של "שעות" כפי שמבשרות הכתוביות על המסך, אלא של ימים – אולי אפילו די הרבה ימים. דפנה ליאל כבר סיפרה שהתהליך של החזרת החטופים אמור לקחת שבועות – האם אין סתירה בין זה לבין הגרפיקות שמתחילות לדבר על "עסקה במרחק נגיעה"? ברור שיש, אבל אלה פרטים פחות חשובים – המטרה היא לגבש אותנו סביב המסך, ולתת לנו תחושה שהספירה לאחור כבר כאן.

קצת מוזר לשמוע את המגישים מדברים על "ההמתנה הדרוכה", כשברור מי בדיוק דורך את המצב: הם עצמם. הגורמים המעורבים בדבר הרי לא מדברים (וטוב שכך, כנראה), וכל העסק מתרחש באולפנים בלבד. כשהם בוחרים להגביר את הווליום, גם הלב שלנו דופק יותר חזק. כשהם מורידים אותו, אנחנו עוברים הלאה. רבות דובר על כך שמהדורות החדשות הגדולות מבינות שהתפקיד שלהן משתנה. הרי את החדשות עצמן כבר קיבלנו בטלפון, בפושים, בווטסאפים, בקבוצות הטלגרם. אז למה המהדורה המרכזית נמצאת שם? כדי לתת לנו חוויה רגשית קולקטיבית שלא בהכרח משקפת מציאות, אלא בוראת אותה בעצמה.

היי, גם אנחנו עם שני מגישים, איפה הרגש שלכם. חדשות 13 (צילום מסך: רשת 13)
היי, גם אנחנו עם שני מגישים, איפה הרגש שלכם. חדשות 13 (צילום מסך: רשת 13)

והרגש מנצח את המידע, שוב ושוב. כך למשל, בתיעוד של השיחות בין משפחות החטופים לנתניהו. משפחות החטופים זכאיות לעשות מה שהן רוצות, כמובן, אבל למה הדיאלוג הזה מופיע על המסך שלנו? נתניהו הרי לא אומר בהן שום דבר שהוא לא אמר ואומר בגלוי. המטרה היא לא ליידע אותנו, אלא לשתף אותנו ברגש המתפרץ של המשפחות. לגרום לנו להזדהות, להזדעזע, להצטמרר. כלומר, שוב, אין כאן חדשות, רק תהליך ייצור של רגש קולקטיבי.

ובתוך כל זה, יש גם רסיסים של המידע עצמו. מי שבלט לטובה מבחינה זו הוא רביב דרוקר של חדשות 13. הרגע שבו דרוקר פרס בצורה ברורה איך אמורה להיראות העסקה (ברמת כמה אנשים ישוחררו ומתי), היתה הפעם הראשונה בכל משדרי החדשות של הימים האחרונים שבהן הרגשתי שאני לומד משהו חדש, מבין משהו שלא הבנתי קודם על הדרך שבה התהליך יעבוד, וגם על השטניות והאכזריות שחמאס מכניס בתוך התהליך הכל כך רגיש הזה. דרוקר עשה את זה בצורה ברורה, אבל גם במהדורה שלו וגם אצל המתחרים בצד השני של השלט, היה הרבה יותר אמוציות מאשר אינפורמציה.

ככה עושים חדשות, תלמדו. רביב דרוקר (צילום מסך: רשת 13)
ככה עושים חדשות, תלמדו. רביב דרוקר (צילום מסך: רשת 13)

ואולי הדבר האחראי ביותר היה להגיד: אנחנו לא יודעים. הסיטואציה עדיין לא פתורה, גם אם יש אופטימיות זהירה. כשנדע יותר, נגיד – ולעבור הלאה. כאן מתנגשת האמת עם הצורך האחר, והלא פחות חשוב מבחינת המהדורות: להשאיר אותנו צמודים למסך. לקחת חלק בתהליך, להזדהות עם המשפחות, להתרגש – כדי שנמשיך להיות שם, יחד איתם. הרגע שבו מהדורת חדשות 12 חותכת לביצוע של עומר אדם ואביב גפן לשיר "עורי עור", הוא בדיוק רגע שכזה – הוא לא חדשות בשום צורה. הוא רגש טהור. המטרה שלו היא לצמרר אותנו ולאחד אותנו כקולקטיב.

הישארו עמנו, תכף נותנים עומר אדם ואביב גפן. חדשות 13 (צילום מסך: רשת 13)
הישארו עמנו, תכף נותנים עומר אדם ואביב גפן. חדשות 13 (צילום מסך: רשת 13)

האמת בסופו של דבר הרבה יותר מורכבת. קשה לשים אותה בתור כיתובית על מסך, אי אפשר להפוך אותה לכותרת של פרשן או להכניס אותה לפרומו. האמת היא שעסקת החטופים היא אירוע מאוד לא פשוט, שלצערנו עוד יחווה לא מעט תהפוכות עד שאינשאללה נראה אותם איתנו. אבל כשאומרים את זה מאבדים קהל. ואת זה, במציאות התחרותית של הערוצים המסחריים ושל הטלוויזיה בכלל, אסור לעשות. במדינה שבה השואו הכי מצליח הוא חדשות – כנראה שבכל מקרה ההצגה חייבת להימשך, גם אם ההצגה קשורה לנימי הנפש של עם ישראל, באחת התקופות הכי מתוחות שלו אי פעם.