פסטיבל נעות مع بعض: ריקוד פוליטי ערבי-יהודי ששובר מוסכמות

נפגשנו ב״מחאת הכוריאוגרפים״ שאורגנה על ידי תיאטרון יפו במהלך אחד הסגרים בדצמבר 2020 כאקט מחאתי נגד סגירת התיאטראות ומתוך מטרה להנכיח את היוצרות וא.נשים שמרכיבים את תחומי אמנויות הבמה במרחב הציבורי. שתינו הצגנו שם יצירות שלנו ומאז אנחנו בדיאלוג מתמשך שרק גדל ומעמיק כל הזמן. מעניין וחזק לחשוב שדווקא במרחב כזה של מחאה ביפו היה חיבור ראשוני ועצמתי – שגם מאפיין את העשייה המאוד שונה אך בו זמנית קשורה של שתינו כרקדניות וכוריאוגרפיות. אנו מחוברות ליפו – המורכבות של העיר מניעה אותנו לחפש, לחקור ולשאול שאלות על זהות, חברה ופוליטיקה.

נור גראבלי. צילום: נור גראבלי

כשנפגשנו יסמין הייתה עמוק בתוך המחקר של ״מתרגלים אמפתיה״ -פרויקט מתמשך שהחל ב-2019 בו היא חוקרת אמפתיה דרך מחול, ומתבוננת איך אמפתיה יכולה להשפיע מעבר לקירות הסטודיו והתיאטראות ואל הגוף והתודעה של הצופים.ות. כחלק מהתהליך היא גם יצרה סדנת מחקר של תרגולי אמפתיה לאמהות מהקהילה הדו-לשונית ביפו, אליה היא שייכת שנים רבות – כדרך לחבר בין העולם הקהילתי-הורי לעשייה האמנותית שלה. הסדנה הזאת שהונחתה על ידי כל הלהקה יצרה מעין גרעין ראשוני לסדנאות שלנו.

נור באותה תקופה הייתה במחקר לקראת הסולו שלה ״רחוב הכובשים״.\"הכובשים פינת אלנבי" שהתחיל משאלת שאלות וערעור על זהותה הערבית-יפואית-נשית. היא המשיכה ופיתחה את היצירה (בשיתוף עם שקד שנלר ונטע מידן) שעלתה במלואה בפסטיבל עכו ויצרה הדים חזקים שהובילו להרצת המופע בתיאטרון תמונע. נור חוקרת את הדבקה הפלסטינית ומפגישה בין מסורתיות ועכשוויות, בין מחול פולקלורי למחול בימתי. מצבים פוליטיים וחברתיים מניעים אותה ליצור ולרקוד ואף מהווים השראה לכוריאוגרפיה שלה. הדבקה הפלסטינית העכשווית היא חלק מהפרקטיקה אותה נור מתרגלת כיום, היא חלק בלתי נפרד משפתה התנועתית כיוצרת ודרכי ההוראה שלה כמורה.

נור גראבלי ויסמין גונדר. צילום: נור גראבלי

לאחר המחאה נפגשנו והבנו שיש לנו הרבה עניין משותף ומכאן נור הפכה לשותפה בפיתוח הפרויקט, כך שאת הסדנה הבאה כבר פיתחנו יחד. עניין אותנו להביא את הפרקטיקות השונות שאנו חוקרות בגוף שלנו ולשלב עוד יוצרות/מורות שיביאו את העשייה שלהן, בכדי לייצר מפגש עם תכנים מגוונים, עם נראות לא מרכזית בחברה ובעולם המחול האמנותי: דבקה פלסטינית, ריקודי בטן, מחול אפריקאי, עבודה אנטומית מודעת ואימפרוביזציה מבוססת רגש. כל אלו התחברו באופנים מפתיעים ואפשרו לנשים להכיר מימדים שונים וחדשים של עצמן.

בנוסף היה חשוב לשתינו שהשפה הערבית והעברית יהיו נוכחות באופן שוויוני, ושכל שיעור יועבר על ידי מורה ערביה ויהודייה, כך שהשפות ינכחו ויתנו ביטוי לזהויות השונות שבחדר. הסדנאות מייצרות אווירה מכילה ותומכת שפותחת אפשרויות של שיח בין הנשים לגוף שלהן, וגם לשיח אחת עם השנייה. אנו מתרגשות כל יום מחדש מהחשיפה, השותפות וההנאה שעולה מתוכן ומהחאפלה שנוצרת בסוף כל שיעור. עוד מימד שהתהווה באופן לא צפוי הוא מעגל שיח ספונטני שקורה בסוף כל שיעור, בו עולים נושאים מורכבים כמו דימוי גוף, זהות, אמהות, ומצבים נפשיים, בשפה הערבית והעברית. נושאים איתן הנשים מתמודדות ביום-יום מחוץ לסטודיו.

השילוב הזה בין מפגש פיזי מרומם ופותח לב לבין מעגל תמיכה הוא הבסיס לפסטיבל המיוחד הזה, ומתוכו הרצון להגיע לעוד נשים. פסטיבל נעות مع بعض  בנוי מסדנאות, מפגשי יוצרות ומופעים, ומציג עשייה רחבה של נשים יוצרות העובדות וחיות ביפו ופועלות במרחבים דו-לשוניים. זהו אקט חברתי ואפילו פוליטי המשתמש במחול ככלי להנעה ושינוי מחשבתי כשמנגד מוסכמות חברתיות – ופועל מתוך חזון של שותפות, דיאלוג וחיבור בין נשים מאוכלוסיות שונות. אנו מזמינות אתכן להצטרף אלינו. אהלן וסהלן!
פסטיבל נעות נפתח היום (3.3). לפרטים נוספים