"אוכלי סרטים" מסכמים שנה: אימה, קומדיה ושובו של הדרייב-אין

כאן "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, ונאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט. אלוהים אדירים שנת 2020, מה חשבת כשסגרת לנו את בתי הקולנוע?! אפשר לומר הרבה דברים על השנה החולפת אבל בזכותה ובחסות מגבלותיה נולדה ההזדמנות שלנו לאכול לכם את הראש, את הלב ובעיקר לאכול סרטים.

החלטנו לתחום את השנה בטור המלצות חגיגי, בו ניתן לכם טעימה מטקס נבחרי השנה שמתקיים בפרק הפודקאסט של השבוע. שטיח אדום, שמפניות מבעבעות ובכללי מסיבה מטורפת ש'תם פאקינג לא מאמינים.

ואלה הם עשרת הסרטים הכי הטובים של המבקרת שלנו

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן:

נתחיל בקטגוריה הראשונה – סרט השנה. בשנה שבה כל קומפלקסי הקולנוע נסגרו ופסטיבלי הקולנוע הפכו דיגיטליים, הופתענו לגלות שעלו לאקרנים ולסטרימינג לא מעט סרטים חדשים ומרטיטי לבבות. אז נניח בצד את העובדה שכל סצנה רוויית אנשים בלי מסכות הרגישה מדע-בדיונית, וכל אחד מאתנו יציין את סרט השנה שלו.

המתמודד של ליעד הרמן הוא סרט האימה "האדם הבלתי נראה" של לי וונל:

האדם הבלתי נראה הוא עיבוד מחודש, אולי השישי במספר, לסרט האייקוני של יוניברסל משנות ה-30 ואחד הסרטים האחרונים שראיתי על מסך גדול השנה. הפעם מדובר בטוויסט ארט-האוס ברוח מהפכת ה-#metoo בכיכובה של אליזבת מוס שנותנת תפקיד יוצא דופן. המחשבה להתמקד בקורבנותיו של האיש הבלתי נראה ובהשלכות של stalking מייצרת קונפליקט מעניין פי 2 מהסיפור המקורי, והיכולת של צוות הכותבים לקשר את תחושת הנרדפות לעידן הטכנולוגי של היום נעשית בצורה כמעט טבעית לחלוטין – ככה צריך לעשות רימייק לסרט מפלצות קלאסי.

המתמודד של ניתאי הוא הקומדיה הרומנטית "פאלם ספרינגס" בהפקת לאונלי איילנד:

קונספט הלופ-זמן של "לקום אתמול בבוקר" הפך לתת-ז'אנר בשנים האחרונות אבל פאלם ספרינגס בולט לעין במיוחד. בכיכובם של אנדי סמברג הקורע וקריסטין מיליוטי המפתיעה הסרט נותן טייק חדש על התת-ז'אנר המוכר ומשתמש בלופ-זמן כאנלוגיה לדינמיקה זוגית שוויונית. המלצה חמה מחובב מושבע של התת-ז׳אנר.

המתמודד של ארנון הוא הסרט הפולני "קורפוס כריסטי" של יאן קומסה:

דניאל, עבריין מורשע, מתגנב לכנסייה של כפר קטן ומתחזה לכומר. מהר מאוד הוא הופך לכומר של הכפר, ומכאן מתפתח סיפור מלא באלימות, מיניות, כאב ויופי. עם תסריט גאוני, נושא דתי-פוליטי נפיץ ועשרות פרסים, האלמנט שהופך אותו לאחד מסרטי השנה הוא השחקן הראשי ברטוש בילניה, עם מבט על-אנושי והופעה בלתי-נשכחת.

ובנוגע לחוויית הצפייה 

הקטגוריה השניה שלנו היא – חוויית הצפייה של השנה. כאמור צפייה בסרטים בתוך אולם קולנוע הפכה לחוויה נדירה השנה, לאירוע מחתרתי של ממש, אבל רוחם של אוהבי הקולנוע נותרה איתנה ואנשים נעשו יצירתיים מאי-פעם. על כן בקטגוריה הזאת הכל מותר – מהדרייב אין הממוסד של עיריית תל אביב ועד להקרנות זום פיראטיות ואקסקלוסיביות.

הבחירה של ליעד היא הדרייב אין של עיריית תל אביב. מישהו שם במסדרונות העירייה הרים את הכפפה והצליח לגרום לי להתרגש באמת. החוויה איננה מושלמת, אבל תחושת ההתרגשות שנבנית כשמגיעים לחניון, אוכלים פיצה על מכסה המנוע, שולפים את הכרית ובסוף רואים את שון קונרי בגודל של בניין היא ייחודית. רק חבל שבהקרנה של פרזיטים, סרט דובר קוריאנית שמגוון הצבעים שלו נע בין אפור, אופוויט ובז', בחרו להקרין כתוביות לבנות.

לצאת מהבית כדי לראות סרט? איזה רעיון מוזר. הדרייב אין (צילום: כפיר סיוון)

הבחירה של ארנון היא הקרנה בקולנוע קנדה (חצרים 15, ת"א), שאחרי חודשים ארוכים ללא בתי-קולנוע, נפתח במיוחד להקרנת טרום-הבכורה של "התאונה", סרטו המצוין של אמרי דקל-קדוש. האירוע הזה הוליד הזדמנות יקרה מפז לחוות חוויה שעד המגפה הייתה בנאלית לחלוטין – התקהלות, בירה, כסאות מרופדים, מסך גדול – וב-2020 זה היה רגע נדיר ומרומם נפש.

הבחירה של ניתאי היא הטקס הטמון בהקרנה פרטית. הסגר הראשון הביא איתו הרבה חוסר ודאות בעיקר בשל העובדה שצפייה בסרטים הפכה לפעולה יחידנית. לכן כל ערב הבית התהדר בסרט ישן אחר. הפעולות הרפטטיביות של בחירת סרט, הכנת פופקורן, מזיגת יין, כיבוי אורות וסנכרון כתוביות הפכו לפולחן של ממש והשיבו לצפייה את הייחוד (שלא לומר – הקודש) שאפיין את היציאה לבתי הקולנוע של השנים שעברו.

על כולנו עברה שנה מורכבת, אבל היא גרמה לכל אחד להבין מה באמת חשוב לו ולהמציא את עצמו מחדש. אחד התפקידים המרכזיים של סיפור הוא לחבר את הצופה ליוצר ולתת לשניהם רגע אחד של שייכות. כולנו תקווה שהסיפור שחווינו איחד אותנו ושהשנה שבפתח תהיה פשוטה בהרבה. אנחנו כאן כדי להשיב רוח גבית חזקה והשראה חיונית ליוצרי וצופי הקולנוע כאחד.

בהצלחה לכולנו.

"אוכלי סרטים" פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.

להאזנה לפרק: