צחוק בצד: הוא חוקי, השימוש בו גובר וחשוב לדעת עליו כמה דברים
סביר להניח שרובכם השתמשתם בו בטיפולי שיניים, השימוש בו בשעות הפנאי הפך לשכיח יותר בימי הקורונה (בדומה לחומרים אחרים) והוא גם מזהם ענקי לסביבה. יצאנו לבדוק מדוע אנשים שואפים גז קצפות (צחוק), ועד כמה זה מסוכן?
דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית
אחד החומרים שיש עליהם הכי הרבה תרעומת בתקשורת, בעיקר בהקשר של שימוש על ידי בני נוער, הוא גז הקצפות, הידוע גם כניטרוס או גז צחוק. כמו עם כל סם בתקשורת, התיאורים הם אותם תיאורים – החל מ-"תופעה חדשה ומדאיגה", דרך "מכת מדינה" ועד "סם מסוכן וקטלני". האם שוב מדובר בהפחדות חסרות בסיס, או שמה יש פה מקור אמיתי לדאגה? יצאנו לבדוק.
ניטרוס, או בשמו המלא Nitrous Oxide, התגלה לראשונה בשנת 1775 ומהר מאוד נמצאו לו שני שימושים עיקריים שממשיכים עד היום – שימוש רפואי לצורך הרדמה ואילחוש, ושימוש פנאי. כבר ב-1799 התחילה התופעה של "מסיבות גז צחוק" שנהייתה פופולרית מאוד בקרב בני המעמדות הגבוהים בבריטניה. השימוש הרפואי התגלה דווקא בעקבות שימוש הפנאי, לאחר שמישהו נפל ונפצע באחת מאותן מסיבות, ולא הרגיש כאב.
ב-1844 הוא נכנס בשימוש לראשונה כחומר מאלחש בקרב רופאי שיניים, ונמצא בשימוש על ידם עד היום. החומר גם נמצא בשימוש רפואי נרחב להרדמה ותוכלו למצוא שקע של ניטרוס בכל בית חולים לצד שקע החמצן בקיר. בנוסף לכך, ניטרוס נמצא בשימוש גם כתוסף דלק (למשל במכוניות מירוץ), כחומר מחמצן בדלק טילים, וגם… כגז להקצפה שעושים בו שימוש בבישול, מכאן הכינוי גז קצפות. בשל השימוש הנרחב שלו, ובמיוחד בשל השימוש שלו להקצפה, גז צחוק הוא חומר חוקי וזמין למדי למי שמחפש מספיק טוב.
לענייננו כאן בטור, נתייחס לשימוש הפנאי של ניטרוס בלבד, ואם היינו צריכים לשייך אותו למשפחה ספציפית זו תהיה משפחת הדיסוציאטיבים, אליה משתייכים חומרים כגון קטאמין ו-PCP. חומרים דיסוציאטיבים הם חומרים מעוררי הזיות שההשפעות שלהן דומות אך גם שונות מאוד מההשפעה של פסיכדלים, ומאופיינות בין היתר על ידי תחושה של דיסוציאציה, כלומר ניתוק בין הגוף לנפש (מכאן שמם). כמו עם פסיכדלים, גם עם דיסוציאטיבים יש הרבה עדויות על שימוש שלהם בהקשר רוחני – כך למשל הפילוסוף וחוקר הדתות וויליאם ג'יימס אותו הזכרנו בטור על פסיכדליה ורוחניות, חווה את החוויות המיסטיות הראשונות שלו תחת השפעת ניטרוס. הוא כתב רבות על החוויות שלו עם החומר וניכר שהן היו מההשראות המרכזיות שלו לחקר החוויה הדתית.
אז הבנו שמדובר בחומר נפוץ למדי וגם לא מאוד חדש, אבל מה ההשפעות האמיתיות שלו? בטווח הקצר, לניטרוס מגוון השפעות על הגוף ועל הנפש, כך הן מתוארות באתר משרד הבריאות – אופוריה, איבוד תחושה בגוף, צחוק בלתי נשלט, פגיעה בהכרה, איבוד קואורדינציה, טשטוש ראייה, סחרחורת, איבוד זיכרון, וצפצופים באוזניים. זאת בנוסף להשפעה ההלוצינוגנית-דיסוציאטיבית עליה דיברנו בפסקה הקודמת. בפני עצמו, כל עוד עושים בו שימוש מושכל ואחראי, לא מדובר בחומר רעיל או מסוכן במיוחד, אבל יש לו את הסכנות שלו.
משום שהחומר גורם לאיבוד שליטה בגוף, חשוב לצרוך אותו במצב של שכיבה או ישיבה, שבו אפשר פשוט להרפות ואין צורך לעשות שום דבר. באתר משרד הבריאות למשל מצוין שהחומר עלול לגרום לנהיגה מסוכנת, ובכנות קשה לי מאוד לדמיין מישהו שיצרוך ניטרוס בזמן נהיגה, אבל אם חשבתם לעשות את זה – אל. הסטינג האידיאלי לחומר הזה הוא כנראה בבית על הספה, בטח לא בזמן נהיגה או הפעלת מכונות כבדות, או כל פעולה אחרת שדורשת מכם ריכוז, או עמידה על הרגליים.
אמצעי בטיחות פשוט נוסף שיכול למנוע מכם סכנות רבות הוא לעולם לא לצרוך את הגז ישירות מהבלון בו הוא מגיע, תמיד תעבירו אותו לכלי ביניים, למשל בלון גומי פשוט, ותשאפו אותו משם. צריכה של ניטרוס ישירות מבלון המתכת בו הוא מגיע היא מסוכנת – הגז משתחרר בלחץ גבוה ובטמפרטורה נמוכה מאוד, ויכול לגרום נזק לשפתיים, לגרון ולריאות. כמו כן, עדיף להימנע מלעשות כמה בלונים ברצף אחד אחרי השני, משום שהמחסור בחמצן עלול לגרום לעלפון, כמו גם השילוב עם אלכוהול וחומרים מדכאים אחרים.
בהנחה ואתם מקפידים על כללי האצבע הפשוטים הללו, לניטרוס אין סכנות משמעותיות בשימוש מבוקר. כשהשימוש הופך להיות אינטנסיבי ותדיר, לעומת זאת, אתם חושפים את עצמכם למגוון סכנות אחרות, כאשר המרכזית שבהן היא רעילות עצבית. זה לא פשוט להגיע למצב של נזק מניטרוס, אבל כשזה כבר קורה הנזק למערכת העצבים יכול להיות ממש קשה ולעתים בלתי הפיך. כדי לא להגיע לשם, מומלץ לא לעשות יותר מסשן ניטרוס אחד בשבוע, וגם אז עדיף להישאר במספר חד-ספרתי של בלונים.
לרגישי הסביבה שביניכם, ודאי תשמחו לדעת שמלבד כמויות הפסולת הבלתי מתכלה שנוצרות מבלוני האלומיניום בהם הגז מגיע בדרך כלל, ניטרוס הוא גם גז חממה פי 265 חזק יותר מפחמן דו-חמצני, וכן זה הגז שתורם כיום יותר מכל גז אחר להידללות שכבת האוזון, אם כי כנראה שההשפעות של שימוש הפנאי בניטרוס על האטמוספירה זניחות.
על פי משרד הבריאות, השימוש בניטרוס "עלה באופן מדאיג בתקופת משבר הקורונה", ואני לא יכול שלא להיזכר בטור בנושא התמכרויות ובציטוט של יוהאן הארל – ההיפך מהתמכרות הוא לא פיכחות, אלא חיבור. בתקופת הקורונה כולנו מרגישים בודדים יותר, מנותקים יותר מהמשפחה, מהחברים, ובכלל מאנשים בחיים שלנו, אז זה לא מפתיע שאנחנו רואים עליה של שימוש בסמים הזמינים והתמכרויות בכלל. אפשר להאשים את הסמים בכך שהם חומרים זדוניים שמשתלטים לצעירים חסרי הישע על המוח ומשחיתים אותם, אבל אולי זה יהיה נכון יותר להגיד שמה שאנשים צריכים בתקופה הזו היא לא אכיפה מוגברת, אלא דווקא יותר תמיכה נפשית, יותר הזדמנויות להתחבר אחד לשנייה, ועוד דרכים לחזור לחיי קהילה וחברה תקינים.
***
זו ההזדמנות להזכיר שהשבוע פורסם מכתב פתוח של המרכז הישראלי להתמכרויות בשיתוף עם העמותות המובילות בתחום בריאות הנפש בישראל הקורא להעברת הטיפול בהתמכרויות בישראל לידי הקהילה, כלומר לידי קופות החולים, מהלך שיכול לשנות את עולמם של המתמודדים ואת תמונת ההתמכרויות בישראל.