דוניא: מאיר אדוני מבשל סטריט פוד מזרח תיכוני להמונים

רשת המסעדות החדשה של מאיר אדוני תיפתח מחר ברמת החייל ותגיש אוכל רחוב מזרח תיכוני. "נכון שאנשים מתפרקים על האוכל שלי בניו יורק, אבל חשוב לי לעשות את זה כאן ובפריסה ארצית, שלא יהיה יותר בן אדם שיגיד שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאכול מאיר אדוני"

דוניא. צילום: מרב סריג
דוניא. צילום: מרב סריג
11 בפברואר 2018

אם תשאלו את מאיר אדוני מה זה בשבילו "דוניא" הוא יגיד: "דוניא זה העולם שלי – זה כתית, מזללה, לומינה, בלו סקיי ונור. זה הסיפור שאני רוצה לספר על המזרח התיכון ושלדעתי טרם סופר. זה לא שאני המצאתי את הסיפור הזה, אני בסך הכל משכתב אותו בדרכי. אני עושה את זה כבר שנה בנור בניו יורק ועכשיו אני רוצה לעשות את זה גם כאן, כי בסופו של יום לא משנה כמה אני אצליח בניו יורק, פה זה הבית שלי ואני רוצה להגיש את האוכל שלי לעם ישראל. נכון שיש לי את המסעדות הכשרות אבל הן לא נגישות לכולם".

עוד כתבות ששווה לכם לקרוא: 
המנות הטובות בתל אביב עד 25 שקלים
הפיצות הטובות ביותר בירושלים
המקומות השווים ביפו העתיקה

 

שנתיים אחרי שסגר את כתית והמזללה וקצת יותר משנה לאחר פתיחתה של נור בניו יורק, אדוני חוזר לפעילות רחבה בארץ ופותח את דוניא, רשת סטריט פוד מזרח תיכונית שתהיה נגישה לכולם, "כדי שאף אחד לא יגיד שהוא לא יכול להרשות לעצמו לאכול מאיר אדוני", הוא אומר. "ניתנה לי כאן ההזדמנות להנגיש את האוכל שאני מאמין בו במחיר של עד 55 ש"ח למנה, מבלי שהתפשרתי על כלום; אני לא מכיר עוד רשת שיש לה יותר משניים שלושה סניפים שעומדת באיכויות כאלה. זה פאסט פוד שהייתי מוכן מוכן לתת לילדים שלי לאכול. אנחנו לא זולים מאוד, אבל המחירים שלנו לגמרי ווליו פור מאני", הוא אומר ומציין בגאווה, למשל, שהבשר של דוניא מגיע מספק הבשר המוערך דוד לגזיאל ושאת כל הרטבים והסלטים ייצר מאפס בעצמו. "אני רוצה שאנשים ידעו על מה הם משלמים עוד עשרה שקלים למנה, ושישאלו את עצמם אם זה שווה להם".

עראייס של דוניא. צילום: מרב סריג
עראייס של דוניא. צילום: מרב סריג

אם אתה כל כך רוצה להנגיש את האוכל שלך לכולם, למה לא עשית את זה עד עכשיו?

"שאלה טובה. יש אבולוציה בחייו של שף. כשהתחלתי לבשל ב-1995 רציתי לטרוף את העולם, רציתי לבשל צרפת, איטליה. אחר כך התחלתי לחפש את עצמי ואת הזהות שלי. שאלתי את עצמי מי זה מאיר אדוני? מי אני בתור שף, בתור דמות שמייצגת פיסה מהקולינריה הישראלית? ואז, לאט לאט, התחלתי להתקרב לאמת שלי וליצור את העולם שלי, שהוא אוכל מהמזרח התיכון.

לא קופי פייסט, דוניא. צילום: מרב סריג
לא קופי פייסט, דוניא. צילום: מרב סריג

"אז עשיתי את זה בנור, שבה משלמים 70 דולר לארוחה – וכל ניו יורק מתפרקת על האוכל הזה ויש תוכניות לפתוח נור כשרה בניו יורק – אבל מה עם המדינה שלי? אני נוסע ברכבת או במונית ואנשים מרעיפים עלי כמויות של אהבה ואומרים לי: 'תפתח משהו שגם אנחנו נוכל לאכול, גם לנו מגיע'. אז כשפנו אלי היזמים (עו"ד משה אזולאי – מ"ס) ואמרו לי 'בוא תעשה לנו רשת אחרת', אמרתי 'יאלל'ה, זה הזמן לעשות מאיר אדוני להמונים – וזה היה עבורי אתגר, כי לא רציתי לייצר משהו זול ולא רציתי לעשות קופי פייסט לדברים שהקולגות שלי עושות, רציתי לעשות את הקטע שלי.

"את שואלת אותי למה עכשיו? אני מניח שזה סוג של בשלות. אחרי 23 שנה במקצוע, אחרי שבישלתי במסעדות הכי טובות בעולם, הגיע הזמן לחזור להיות מי שאני באמת: הבן של סימה, הנכד של מסעודה, ישראלי שאוכל אוכל ערבי ועושה אוכל ערבי ואין לי שום בעיה עם זה".

אדוני בדוניא. צילום: מרב סריג
אדוני בדוניא. צילום: מרב סריג

שמח וצוהל בסניף הראשון של דוניא ברמת החייל: מוזיקה רועשת, אווירת שוק קולנית, טבחים ומלצרים שעושים שמח ("יאללה, חדש", הם צועקים כשנכנסת או יוצאת הזמנה ואז מצלצלים ממושכות בפעמון), מגשי נירוסטה עמוסים במנות צבעוניות שיושבות על נייר עיתון יוצאים בזה אחר זה מהמטבח שבו עובד אדוני במרץ. במרכז המסעדה בר מלבני, בצדו האחד שולחנות ישיבה גבוהים ובצדו השני שולחנות משפחתיים נמוכים. קשה שלא לחשוב על המזנון של הקולגה, אייל שני.

המזנון, זה הרפרנס שלכם?

"קודם כל אני אוהב ומכבד את אייל ומאוד מעריך את המזנון. אני חושב שהם עושים שם עבודה מצוינת וזה לגמרי הרמה שאני מכוון אליה. עם זאת, אייל ואני אנשים שונים מאוד שעושים אוכל שונה מאוד, בסגנון אחר לגמרי. זה ממש לא אותו מקום".

שימי שני, מנהל הרשת, מוסיף: "אין לי בעיה עם זה שמשווים אותנו למזנון, להיפך. אני מעריך את הרשת ולומד ממנה הרבה. אבל המזנון ממותג כתל אביבי מאוד ואם הוא יוצא מתל אביב זה רק דרך נמל התעופה בן גוריון. דוניא מכוונת לפריפריה, זאת רשת בפריסה ארצית".

וכשהם מדברים על פריסה ארצית הם מתכוונים לכ-12 סניפים שעתידים להיפתח ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום, "כולל נצרת ורהט", מדגיש אדוני. הסניף השני יפתח אמנם בלב תל אביב, ברחוב בן יהודה, אבל בהמשך ייפתחו עוד שני סניפים בשוק מחנה יהודה בירושלים ובחיפה. הסניפים לא ישוכפלו אחד על אחד, אלא כל סניף ייקבל מאפיינים משלו, בהתאם למיקום ולאוכלוסייה.

קובנייה של דוניא. צילום: מרב סריג
קובנייה של דוניא. צילום: מרב סריג

ומה אוכלים פה? כאמור, אוכל רחוב צפון אפריקאי־מזרח תיכוני. זה לגמרי האוכל של אדוני – עז טעמים, מלא שמחה ומרכיבים. בתפריט הצהריים תמצאו פה: שווארמה פרגית עם שומן אווז, עגנביות בגריל, שום ולימונים כבושים (47 ש"ח), מעורב חלקי פנים בפיתה תימנית (47 ש"ח), קבב טלה בפיתה או בפרנה (39/47 ש"ח), מחבת ממולאים ועשבים (טבעוני או עם קבב טלה) ברוטב עגבניות, שום ובזיליקום, טחינה גולמית, שמן זית ולימונים (45/54 ש"ח), שפונדרה עגל בצלייה איטית על פחמים בפרנה – ירקות בגריל, ויניגרט צ'יפוטלה מעושן וכמון, בטטה אפויה, טחינה וסילאן (55 ש"ח), קדרת פריקי עם סלרי ולימונים, בשר טלה טחון, רסק עגבניות טריות, טחינה, סומק וביצה עלומה (45 ש"ח), נקניקיית טלה עם שומן שקדי לב שמוגשת על פרנה בצד קימצ'י מזרח תיכוני וצ'יפס (53 ש"ח), חריימה בפיתה תימנית (נתח דג בספינג', רוטב חריימה, גרגירי חומוס, טחינה, חוואיג' וצ'יפס מאובק בלימון פרסי (47 ש"ח), עראייס (39 ש"ח) ועוד. בתפריט הערב יהיו גם מנות "מסעדה" יותר כמו הקובנייה המפורסמת של אדוני, שיוצאת כאן על פיתה צלויה עם קרם חצילים, לימונים כבושים וויניגרט עגבניות ועראק (35 ש"ח) ועוד.

דוניא, הברזל 4 רמת החייל. בהרצה: ראשון־חמישי 12:00־17:00