שאלנו שפים איפה אכלו את הארוחה הכי טובה בחיים, ונהיינו רעבים

"מה היתה הארוחה הטובה בחייכם?" זו בו זמנית שאלה פשוטה, ושאלה מורכבת. כי אוכל, ויסלחו לנו המבקרים, זה דבר סובייקטיבי, ועל אחת כמה וכמה כששואלים על הכי טובה. לכן כששאלנו את מגוון הכותבים שלנו, קיבלנו לא מעט תשובות מפתיעות (אחד מהם בחר בבית קפה פריפריאלי, פור גאד סייק).

עבור האנשים שחיים בתוך מטבח, לעומת זאת, השאלה הזו מורכבת אפילו יותר. אינספור טעימות, חוויות, מאכלים ואנשים שמרכיבים את חייו של השף הופכים את התהיה על הארוחה שמתעלה מעל כולן ליותר קשה. או בעצם, אולי יותר קלה. מה שבטוח, זה הפך את התשובות לשאלה הזו למגוונות, מיוחדות ומלאות סיפורי אוכל מרתקים. לא, ברצינות – חכו עד שתקראו את זה של תומר אגאי. אלו הארוחות הטובות ביותר שאכלו השפים בחייהם.

דנה לי ברמן | גן השקמים

"קשה מאוד להגיד 'הארוחה הכי טובה'. זה לאו דווקא אומר הכי טעימה, כי היו לי כמה ארוחות בטופ מבחינת טעם, אבל הארוחה המשמעותית ביותר בחיי הייתה במסעדה קטנה במילאנו בשם La Bettola Di Piero. אין לי מושג איך הגעתי לשם, לשכונת מגורים רחוקה מאזורי התיירות, ומצאתי מסעדה שמנוהלת על ידי משפחה – האמא קיבלה את האורחים בדלת, הבת מילצרה, הבן עבד על הבר והאבא במטבח".

דנה לי ברמן (צילום ליאל סנד)

"אכלתי שם ארוחת צהריים וייתכן שזו הייתה הפעם הראשונה שבה אוכל גרם לי לדמוע. הייתה שם מנת פסטה עם קישואים וקצת ריקוטה שהתמוגגתי ממנה כדבר הכי טעים שאכלתי בחיים. כל כך טעים, אמיתי, מרגש ומדויק וכאילו כל החלומות שלי התגשמו באותה שנייה. כל הפנטזיות, הקלישאות והרומנטיקה שקשורה במטבח האיטלקי – כל מה שאי פעם דמיינתי קרה. זו הייתה הארוחה הכי טובה שאכלתי כי באותו זמן ומקום כל חלומותיי התגשמו".

חמודי אבולעפיה | אוזריה*

"היו לי שתי חוויות ארוחה הכי טובה בחיים, שתיהן בילדות. הראשונה הייתה במסעדת כריסטיאן אלהמברה שפעלה בשדרות ירושלים. אבא שלי היה לוקח אותנו לאכול שם בימי ראשון, עוד לפני שהמקום הפך לכשר, והיינו אוכלים טורנדו רוסיני וסטייק עם פירות ים ותפוח אדמה גרטן וקרם ברולה לקינוח. אני זוכר שבאחת הפעמים ישב בשולחן לידנו ביבי נתניהו, שהיה אז שגריר ישראל באו"ם".

במבט רעב. חמודי אבולעפיה (צילום נועם פריסמן)

"החוויה השנייה, שהייתה לא פחות טובה ואולי יותר, הייתה ביועזר בר יין. הייתי נער בן 15-16 ושאול אברון היה מזמין מאבא שלי בגט גרמני עגול לשלושה-ארבעה ימים כי לאבא היה עובד קונדיטור מצרפת שהיה סוג של אלכוהוליסט ולפעמים לא היה מגיע לעבודה. לכן שאול היה קונה לכמה ימים מראש כדי לוודא שיש לו את הלחם המיוחד הזה. תמיד כשהייתי מביא את המשלוח שאול היה יושב על הבר ואוכל סטייק עם גוש חמאה ופרוסת לחם. אני זוכר שהוא קרא לי 'ילד, בוא לכאן' ונתן לי ביס מהסטייק. זה היה האוכל הכי טעים שיש".
* הפופ אפ באוזריה יפעל עד סוף החודש

רן שמואלי | קלארו

"לא צריך ללכת רחוק גיאוגרפית, רק קצת אחורה בנהרת הזמן, קצת אחרי שרושפלד פתח את "תפוח זהב" לפני כ-30 שנה. עמדתי לחגוג יום הולדת עגול עם חברים, וביקשתי מיונתן שיקדיש לנו ארוחה מיוחדת. ויונתן, כמו שהוא יודע, בישל ארוחה גאונית, "סיפור של טלה". כל הארוחה נסובה סביב הטלה וחלקיו בצורות בישול שונות והתייחסות לכל חלק וחלק. זוהי ללא ספק ארוחה שהקדימה את זמנה ואני מודה שזו אחת הארוחות שחרותות לי בזיכרון עד היום".

רן שמואלי (צילום: גיל חיון)

גל בן משה | פאסטל

"כמה חודשים אחרי הפתיחה של פריזם חזרתי לישראל לראשונה מזה שנים. קבעתי עם חבר והוא לקח אותי לאכול ארוחת טעימות בעזורה תל אביב. הדבר העיקרי שאני זוכר מהארוחה הזאת, מלבד כמויות האוכל המטורפות שכיסו כל פינה מהבר שישבנו לידו, זה כמה שהכול היה טעים. אבל לא סתם טעים ולא רק טעים. אלא טעים יותר ממה שאמור להיות טעים".

שף גל בן משה, פאסטל (צילום בן פוקס)

"אכלתי בכל העולם, במסעדות עם כוכבים, במסעדות אוכל רחוב, ויש רגעים שהחיים לא מכינים אותך אליהם. לדוגמה הסופריטו בקר – כתף בקר, מים, שמן, תפוחי אדמה, מלח, פלפל. כמה טעים זה כבר יכול להיות? זה כאילו שמישהו הראה לי איך להגביר את הווליום של המוזיקה לראשונה בחיי. הכול נשמע ברור, הכול היה חד. הקימה החד פעמית, הקובה המדהימות. מהסלט ועד הקבב על שיפוד, הכול היה מדהים. למחרת חזרתי לאכול שם שוב ובביקור שלי חצי שנה אחר כך אכלתי שם יום אחרי יום. מאז הארוחות האלו נמשכות אצל אלרן במסעדת אבן עזרא".

ענר בן רפאל | תריסר

"לפני 10 שנים נסעתי יחד עם יבואנית מזון גדולה למפעל פסטות באיטליה, לסדנת פסטות ופיצות. לסדנת הפסטה הגיעה סבתא איטלקייה, שהביאה איתה מהבית את הכול: המקל שמסייע לה בהכנת הפסטה, הביצים שלה והבשר שהיא קונה מהקצב שלה כבר עשרות שנים. היו המון חומרי גלם בסדנה אבל היא רצתה אך ורק את חומרי הגלם שלה, שהיא רגילה אליהם".

ענר בן רפאל פורמן מחבק חומרי גלם. מתוך "הארוחה של החיים". צילום: באדיבות כאן11

במהלך הסדנה היא הכינה לנו מרק עם המון טורטליני קטנטנים, בגודל הקצה של הזרת, שבכל אחד מהם יש 8 גרם בשר. זה היה כל כך טעים שאכלתי בערך 30 טורטליני קטנטנים כאלה. זו הייתה מנה מושלמת ומנחמת, לא היו התחכמויות ולא היה שימוש במכשור, רק הסבתא, המקל שלה וחומרי הגלם שלה. הסבתא האיטלקייה הזו עם המרק המופלא שלה, לימדה אותי כל כך הרבה על חומרי גלם. היא גרמה לי להבין שאם אתה רוצה לעשות אוכל טוב באמת אתה צריך להביא את חומרי הגלם שלך, לדעת מאיפה הם מגיעים אלייך, להיות מודע אליהם ולהאמין בהם".

שחף שבתאי | פופ אנד פופ

"חוויה קולינרית הכי טובה זאת חוויה שמלווה אותך תמיד בחיים, והטעם אף פעם לא נשכח. יש לי כמה כאלה לשמחתי, אבל הבולטת ביותר היא ממיאנמר. הגענו לשם והתחלנו לעבוד על מסעדה חדשה, ראינו מקומות, חומרי גלם ומלא מסעדות. היינו שם במשך שבוע ובאמת שניסיתי לאכול בכל מסעדה ולהכיר כל שף מקומי, ולא מצאתי משהו שהעיף אותי. עד שביום האחרון לפני הטיסה בחזרה לארץ, הבן של אחד מפועלי הבניין לקח אותי למקום של אמא שלו, לאכול סלט עגבניות. מה כבר יכול להיות מיוחד כל כך בסלט עגבניות, חשבתי".

עוד ביס בלתי נשכח. שחף שבתאי (צילום יח"צ רשת 13)

"כאשר הגענו אליה היא עמדה בצל עץ אקליפטוס וגזרה במספרים עגבניות לקערה, והוסיפה עלי תה מקומיים, שום, בצל, בוטנים ועלי לימון. אני זוכר שהכול נחתך ונגזר במספריים והביס של הסלט הזה היה הכי טעים בעולם. השילוב של תה ועגבנייה נחרת אצלי לנצח כחוויה לחיים. במשך כל היום נשארתי ליד עץ האקליפטוס ואכלתי אולי 20-30 מנות. הבנתי שגם אצלי במטבח אני אצטרך תמיד לשמור על פשטות ועל אותנטיות, והיום תמיד יש מנה עם תה שמלווה אותי בכל מקום בעולם. ישר לאחר החוויה יצרתי מנה של סלט עוף בתה יסמין מונגבין (פולי סויה) וכיום כאשר אני עושה אירועים, תמיד תהיה עמדה של סלט שנגזר במספרים לתוך קערה".

בנצי ארבל | קלבריה, כפרה מיו

"הארוחה הכי טובה שאכלתי היא הארוחה שלימים הכי השפיעה עלי, והיתה ממש בשחרור מהצבא. בשכונת סן לורנצו, שהיא מעין פלורנטין של מרכז רומא, נמצאת פיצרית פורמולה אונו – מוסד שכונתי שמגיש פיצה רומאית דקיקה ופריכה, המון מטוגנים, ובירה. זה לא האוכל הכי מבריק ולא הארוחה הכי טעימה שאכלתי, אבל זאת ההוכחה לכך שאוכל לא חייב להיות הכי טעים כדי להשאיר זכרון של חוויה בת 20 שנים, כי שם אכלתי לראשונה סופלי אל טלפונו, ואני זוכר את הביס הזה כאילו היה היום בבוקר".

בנצי ארבל: עדיין מאושר

תומר אגאי | סנטה קתרינה

"הארוחה הכי טובה שאכלתי קרתה בשנת 2016, בתקופה שמאסימו בוטורה ואוסטריה פרנציסקנה היו הדבר הכי חם בקולינריה העולמית. הציפיות היו כמובן בשמיים ממי ששבר את הכלים ועושה אוכל איטלקי מודרני. דרך הסומלייה של המסעדה חברים סידרו לי מקום וטסתי למודנה בתחושה שזו הולכת להיות החוויה של החיים שלי. הארוחה נפתחת במינגלינג, לאחר שזמן ההזמנה עושים קאסטינג, ומזמנים אורחים בעלי מכנה משותף כלשהו. 20 דקות הסתובבתי עם כוס פרוסקו בין אנשים מלאי סטייל ולבושים יפה והרגשתי כמו בהצגה, הטופ שבטופ.

ואז הארוחה התחילה. הסומלייה מוזג יינות מדהימים מהאזור, והאוכל מתחיל להגיע – ביס בטעם החלק השרוף של הלזניה ועוד ביס ועוד ביס, די סבבה אבל יותר חוויה מאשר אוכל מדהים. אחת המנות נקראה Unroasted Tenderloin, פילה בקר בסו-ויד עטוף באפר כרישה שחור שמדמה צלייה וטעם מעושן. אחרי ביס אחד חשבתי לעצמי שפילה בשר על מנגל פחמים הרבה יותר טעים. וזו מחשבה שקורית בארוחה שעולה אלף אירו לאדם במסעדה הכי חמה בעולם באותו רגע. המשיכו להגיע עוד מנות שאני לא זוכר – בגדול זו הייתה ארוחה די לא זכורה – ואז מגיע מלצר הקינוחים ומספר סיפור על פאי לימון. מסתבר שבאחד הערבים, מלצר שבר בטעות את הפאי האחרון שהיה במטבח, ומאז כל פאי לימון מקבל לפני ההגשה חבטה על הדלפק שמרסקת אותו. אחרי כזה סיפור אי אפשר שלא להזמין את המנה, נכון? אז באמת הזמנתי, והבנתי ששבוע קודם לכן אכלתי בבסטה פאי לימון של מיכל בוטון שהיה פי מאה יותר טעים.

חכו, יש טוויסט. שף תומר אגאי (צילום: אסף קרלה)

לאורך כל הערב הסומלייה עקב אחר התגובות שלי. בסוף הארוחה הוא ניגש אלי עם כוסית לימונצ'לו ובאנגלית שבורה של איטלקים אמר שראה שאני פחות מתחבר. הודיתי שציפיתי לאוכל יותר טעים, למרות שהחוויה שמסביב הייתה מושלמת. ואז הוא אמר 'בשבת בבוקר אמא שלי עושה אצלה בחצר בראנץ' פתוח לקהל. רוצה לבוא?'. אמרתי כן, בטח. החלפתי את הכפכפים של רוברטו קוואלי בנעלי ספורט, ג'ינס וטי שירט והגעתי למקום עם אוכל מטורף, למשל מרק מחלב לא מפוסטר שמשמש לייצור גבינת פרמזן, ובתוכו המון המון טורטליני פיצפונים בעבודת יד במילוי מורטדלה, בגודל של שקדי מרק. אכלתי רביולי ממולא ריקוטה עם רוטב חומץ בלסמי ארטיזנלי לא חמוץ וטעים שאין לתאר, ולזניה ירוקה עם ראגו בולונז מחזיר. ישבתי שם והתמוגגתי, שתיתי פרוסקו מבקבוק שעולה 10 אירו וזו הייתה הארוחה הכי טובה שהייתה לי בחיים.

היו לי עוד ארוחות טובות לא פחות, אבל הדיסוננס בין החוויה שחוויתי באוסטריה פרנציסקנה לחוויה שחוויתי שם יצרה אצלי הערכה מכופלת לאוכל שאכלתי אצל אותה גברת בבית. כלומר אין כזה דבר ארוחה הכי טובה. הארוחה הכי טובה קשורה לאנשים שאוכלים איתם, לרגע שבו אוכלים, למצב הפסיכולוגי, למיקום הגיאוגרפי, לאיזה יין שתית וכמה מסטול היית. זו יכולה להיות ארוחה שאינה קאמרית כמו אצל מאסימו בוטורה, אלא ארוחה פשוטה יחסית שנוגעת לך במקום חשוף בלב. זו אישה מבוגרת שמבשלת אוכל אותנטי בן כמעט 500 שנה, דומה לאוכל של סבתא שלי. וזה מה שאני מבשל. אוכל, קצת כמו יין, מוזיקה ואמנות, קשור לחוויה שאתה חווה באותו רגע. ואת הארוחה הזו אני אנצור ואזכור בגלל אוכל שקשור למישהו בנשמה, לא מתוך רצון לשבור את הכלים".