הדירה הגרועה שלי: הבית הרדוף הראשון עם רהיטים מאיקאה

>> טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899: משבר הדיור שלנו

ארבעה חדרים קטנים, ארבעה חדרי מקלחת, ארבעה מיני-מקררים, חלל משותף קטנטן עם ספה ומטבח. זה מה שחיכה לי בדירה הראשונה ששכרתי, איפשהו על גבול יפו ובת ים. שני פיצ'רים מכרו לי את הדירה עוד לפני שראיתי אותה מבפנים: 1. אוטובוס לעבודה מתחת לבית. 2. המחיר. בדיעבד היא לא הציעה ווליו-פור-מאני משתלם, אבל הייתי בת 22 ורק רציתי להפסיק לנדוד בין העבודה בתל אביב לבית של ההורים, במרחק שעת נסיעה משם.

פשוט נמאס לי לגור באוטובוס. אוטובוס דן (צילום: שאטרסטוק)

בעל הדירה היה נראה כמו טיפוס חביב במבט ראשון. הוא אירח אותנו לחתימת חוזה בביתו המרווח, עם חצר מלאה בחתולים שאימץ. הוא ידע בדיוק אילו שוכרים הוא רוצה – צעירים מאוד עם כסף מאמא ואבא. הוא בעצם הקים בעצמו גרסה פיראטית של מעונות סטודנטים, או אולי הוסטל. הדירה תוכננה כך שתאפשר לארבעה שותפים לחלוק דירה במינימום חיכוך – לא צריך לריב על המדפים במקרר או על זמני המקלחת! – והמחיר גם כלל את החשבונות, כי בני 20-23 לא ממש יודעים איך עובד כל העסק.

>> הדירה הגרועה שלי: פרייארים לא מתים בעירנו היקרה
>> הדירה הגרועה שלי: איך מצאתי את עצמי עם שותפה בת 65
>>הדירה הטובה שלי: הסאבלט החלומי שלגמרי היה מעל לתקציב שלי

בהתחלה הסתדרתי ממש לא רע. אז נכון, אני גרה עם עוד שלושה אנשים שאני בקושי זוכרת את השמות שלהם, ולפעמים הם שופכים קפה וגרנולה בכיור ומשאירים אותם שם, אבל היי, דירה משלי! עם נסיעה של רבע שעה לעבודה! ומקלחת פרטית! אבל בחצי השנה שהתגוררתי בסידור המביך הזה התגלו לי עוד ועוד דפקים שלא חזיתי מראש. נניח, העובדה שכל חיסכון כספי התקזז עם הצורך להתנייד במוניות בלילות ובסופ"שים, כי הדירה לא באמת קרובה לשום מקום בילוי והאזור חשוך מדי למסעות רגליים בלילה. או העובדה שבעל הבית לוקח מאיתנו יותר כסף על חשבונות ממה שבאמת צרכנו. תולעי הקמח בארונות המטבח. הטמפרטורה הבעייתית מחודש אפריל והלאה. השכן המפחיד שצועק כל היום. ואני אפילו לא סופרת טעויות אנוש כמו השותף שאהב להוציא עצבים על כל מי שמפעיל דוד ליותר מעשרים דקות.

כל זה מבאס למדי, אבל הצרות האמיתיות התחילו כשרציתי לעזוב. המחיר האמיתי של דירה בינונית ומטה הוא הצורך להעביר את הנזק הזה למישהו אחר כדי להשתחרר ממנה, וזו כבר התגלתה כמשימה מאתגרת במיוחד. בעל הדירה יודע בדיוק אילו שוכרים הוא רוצה, אבל השוכרים הנ"ל לא מעוניינים בנכס שלו. הוא פשוט פספס מי האנשים שבאמת צריכים לגור בדירה הכושלת הזו – אנשים שעובדים הרבה שעות בשכר נמוך, או כאלה שהמשפחות שלהם גרות באזור. את המאבטח עם המבטא הרוסי הכבד הוא פסל על הסף, בטענה שהוא "מבוגר מדי" ו"עדיף למצוא סטודנט מהמכללה ליד". הוא פסל גם שוכרים צעירים, פשוט כי הם מציינים את חודש הראמאדן ולא את יום כיפור. ביפו ד', כן?

>> כך תוכלו לפעול נגד בעלי דירות לא הוגנים
>> השכונות הבאות שלכם: לאן תעברו לגור במהלך העשור הקרוב?
>> עוזבים את העיר: ת"א בועטת אותנו החוצה. איש לא מזיל דמעה

אחרי חודשיים שבהם שילמתי על שתי דירות, 4 דיירים פוטנציאליים שנפסלו ושיחה אחת בטונים גבוהים בטלפון, בעל הדירה שיחרר אותי מהעונש הזה. כשהגעתי להחזיר את המפתח כל החדרים כבר היו ריקים ומעלי אבק. כל ארבעת השותפים לדירה עזבו אותה תוך חודשים ספורים. עשור עבר מאז ואני תוהה מה עלה בגורל הנכס המפוקפק הזה. אומרים שפראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים, אז אולי בינתיים הכוך העלוב הזה הפך לסחורה לוהטת שעוברת מדור לדור בין תלמידי המכללה האקדמית ביפו. אני מעדיפה לדמיין שהשכן הצועק רצח שם מישהו והפך את הדירה לבית הרדוף הראשון עם רהיטים מאיקאה.