עוזבים את העיר: ת"א בועטת אותנו החוצה. איש לא מזיל דמעה
עדי שרגל נולדה כאן ומגדלת כאן את ילדיה, אבל העיר הפכה זרה לה ולא מוכרת והייטקיסטים צעירים ועשירים תפסו את מקומה. עכשיו היא נאלצת לעזוב את תל אביב עם משפחתה ונפרדת ממנה עם שיר אהבה עצוב // טור אישי
>> טיים אאוט סופ"ש // גיליון 899: משבר הדיור שלנו
בעוד חודשיים אנחנו נארוז את עצמנו ונצא מתל אביב. כולם מתרכזים לאחרונה בכמה תל אביב היא כבר לא. אבל אצלי תל אביב היא תל אביב של בית. תל אביב כעיר הולדתי, מהבודדים שאתם מכירים שבאמת נולדו בה. תל אביב של פעם.
תל אביב של שבתות בקאנטרי גלילות. תל אביב של להכיר את הסנטר בעל פה. תל אביב של קניות בכרמל. תל אביב של עונות, קיץ חם דביק ולח, ותל אביב אפורה רומנטית וכל כך יפה בחורף. תל אביב של להכיר כל רחוב בעיר ולדעת את ההיסטוריה שלו (תודה אבא). תל אביב של ריצה. ברחובות שלה, בים שלה, בפארק שלה, אלפי קילומטרים של זיעה וחתיכות ממני שנשארו בה. תל אביב של חיי לילה, שהבנתי מוקדם שאני אף פעם לא באמת חלק מהם.
תל אביב של פינוי בינוי. את בית החולים בו נולדתי, את המקום בו הכרתי את בעלי ואת המקום בו התחתנו פינו דחפורים והשאירו זכרונות רק בראשנו. תל אביב של אופניים, עוד לפני כל השבילים והקורקינטים, קילומטרים שנסעתי בה והתניידתי ממקום למקום. תל אביב של כיכר רבין, של רגע אחד מכונן באותן נובמבר ארור, ועוד אלפי טקסים, הפגנות, עצרות, שבוע הספר וסתם קפה בבוקר עם הגמדים שהתרוצצו שם עד שסגרו את הכיכר כמו גטו לטובת הרק"ל.
>> כך תוכלו לפעול נגד בעלי דירות לא הוגנים
>> השכונות הבאות שלכם: לאן תעברו לגור במהלך העשור הקרוב?
>> מלכוד 22 ומעלה: כלוב הזהב של ההורים התל אביבים
תל אביב של אוכל, האוכל הכי טוב בעולם. תל אביב של לעמוד בתור בשביל קפה ב-18 שקל. תל אביב של פיגועים, אז והיום, זה חרוט בדם ליבי לנצח. כמעט ונפגע אינסופי עם פגיעה נפשית מדממת ורצינית. תל אביב של כיכרות, וסמלים, ופסלים וקו רקיע שנבנה לנו מול העיניים. תל אביב של להכיר את אהבת חיי, בסיפור יפה כמו באגדות. תל אביב של דירה ראשונה ביחד, קרוב לים, קומה רביעית, בלי מעלית, שאחרי כמה שנים טיפסנו בה בהריון ועם עגלות עם הבכורה שלנו. תל אביב של חוף הכלבים, ושל גינות כלבים, דברים שאף פעם לא באמת התחברנו אליהם למרות שניסינו ודמיינו.
תל אביב ריקה, בשעות שהן רק שלנו, כשכולם עוד סוגרים את הלילה והבוקר רק עולה, ואז היא הכי יפה בעולם. תל אביב שלי. לנצח. הבית האמיתי, הלב הפועם, המקום בו הכל התחיל, המקום בו הכל נרקם. המקום בו נוצרתי, והמקום בו יצרתי את היקר לי מכל. תל אביב שבה הפכתי לאמא. תל אביב של חופשות לידה במדרכות המתפרקות של העיר והגינות הלא מוצלות. תל אביב של שקיעות. כמה אני אוהבת את הים של תל אביב וכמה הוא יחסר לי.
>> הדירה הגרועה שלי: פרייארים לא מתים בעירנו היקרה
>> הדירה הגרועה שלי: איך מצאתי את עצמי עם שותפה בת 65
>> הדירה הגרועה שלי: הבית הרדוף הראשון עם רהיטים מאיקאה
תל אביב שהפכה להיות שונה מכל מה שרשמתי למעלה, זרה לי ולא מוכרת, בועטת ודוחפת אותי באלגנטיות החוצה. הייטקסטים צעירים ועשירים ממני לוקחים את מקומי, ואף אחד לא באמת מזיל דמעה (טוב, אולי אמא ואבא ולילוש ומיה, שאני עוזבת את הגרעין שלנו ומתרחקת מהרדיוס של קו 5).
עוד חודשיים נעלה על ארגזים, ונעזוב אותך. אני אמשיך לעבוד בך, לבקר אותך, לפקוד את הים שלך, אבל הבית יהיה במקום אחר. בלב אתפלל לימים שאוכל לשוב אלייך, אולי יום אחד. שתרגעי מכל הטירוף שעובר עליך. שתסכימי לקבל אותי בחזרה. אני תמיד אוהב אותך, וכמה שכולם כועסים עליך, את בעיניי עדיין העיר הכי יפה וטובה בעולם.
הגיע הזמן שלנו כמשפחה קטנה-גדולה לקום ולנסות את עצמנו מעבר לאיילון. אשתדל בימי הלחות הקרובים לנשום אותך חזק אל תוך ליבי, לזכור את כל מה שלימדת אותי. והבאת לחיי ולהתחיל דרך חדשה. זה כבר ממש מעבר לפינה. תל אביב זה אני ואת. אוהבת וכבר מתגעגעת.
