שוות כל ביס: דירוג המסעדות הכי טובות שאכלנו בהן עד כה ב-2023

אם תשאלו את הפודיז ואת המסעדנים, 2023 היא שנה מזעזעת למסעדות בתל אביב. השילוב הלא סקסי בין יוקר המחייה המשתולל ובין ההפיכה המשטרית המדכדכת הכניס את הענף כולו למשבר עמוק וסגר לא מעט מסעדות טובות, בעוד רבות וטובות לא פחות נאבקות על חייהן. הכל נכון. אבל יש עוד דבר נכון לגבי שמונת החודשים החולפים: הם היו טעימים כמו שמזמן לא היה לנו טעים. אכלנו ארוחות מופלאות וארוחות נהדרות, מחציתן במסעדות חדשות מהניילונים, ובשניים מהמקרים זה נגמר בחמישה כוכבים (כפול מכל שנה אחרת). עם השורה התחתונה אי אפשר להתווכח: הסצינה הקולינרית בעיר ממשיכה להתפתח גם בשנה הלא פשוטה הזאת. ואתם כבר יודעים איך גילינו.

1. R48

מה זה: מסעדת הפיין דיינינג החדשה של רותי ומתי ברודו במלון הבוטיק הרוטשילדי שנושא את אותו שם.
מה אוכלים: ארוחת טעימות ב-500 שקל לסועד. וכן, זה שווה את זה לגמרי.
נימוקי הביקורת: "לפני שנה, כנראה שהטור הזה היה מתמקד קודם כל במחיר. אבל ב-2023, 500 ש"ח לאדם כולל מינרלים/סודה בלי הגבלה, קפה ושתי כוסות קטנות של אלכוהול ויין (אחד לפתיח והשני לסיום), זה אפילו לא חריג. כשאתה מבין שמדובר בארוחה נהדרת משולבת עם קפיצה קטנה לחו"ל עם המארחת המושלמת, זה לגמרי ערב שהוא אחד הדילים הכי משתלמים בעיר. כזה שאתה רוצה שלא ייגמר לעולם". לביקורת המלאה

מזנקת אל הפסגה. סשימי ב-R48 (צילום: אסף קרלה)

2. סנטי

מה זה: הלא בדיוק מסעדה ולא בדיוק בר יין של השף העולה גיא אריש. מצב שהוא שף השנה שלנו.
מה אוכלים: הכל. קשה להסביר כמה מעוף יש בביצוע של אריש למנות שנראות פשוטות. לא צריך להסביר. צריך לאכול.
נימוקי הביקורת: "מנת הלחם של סנטי היא אירוע ששווה פסקת פתיחה. מופע אור קולי של פחמימות. שלושה סוגי לחמים משלוש מאפיות שונות, פוקצ'ה, מחמצת ושיפון, כל אחד יותר מוצלח מהאחר. כל האושר הזה הוא רק הדשא שעליו עולים הכוכבים האמיתיים, שלקרוא להם "מטבלים" זה בגדר הוצאת דיבה. בואו נקרא להם בשם האמיתי שלהם: אורגזמה קולינרית בצלוחית". לביקורת המלאה

בין סקנדינביה ליפן. סנטי (צילום דור קדמי)

3. פרא

מה זה: מסעדת השפים אביעד פלד ואורי שטיינברג, בוגרי האקדמיה המעשית של רותי ברודו, שהצליחו להעמיד מוסד קולינרי עירוני בתוך שנתיים בלבד. רספקט.
מה אוכלים: חזרנו ל"פרא" שנתיים אחרי הפתיחה ומצאנו שלל מנות ותיקות וחדשות שהן אושר צרוף.
נימוקי הביקורת: "אין לי דרך קלה להגיד את זה אבל יש כאן סלט שהוא בפני עצמו סיבה לעזוב הכל ולהזמין מקום בפרא ממש עכשיו. סלט! צמחוני! אין לי דרך להסביר כמה זה לא הגיוני מבחינתי. אבל גם הסלט הוא בלתי הגיוני. אבטיח, דובדבנים, כוסברה, פלפל צ'ילי ושומשום שיוצרים ביחד את מה שבתפריט נקרא "סלט אבטיח חריף" אבל השם היותר מדויק שלו הוא "תביא ת'קיץ לצלחת". זה לא סלט. זאת יצירת אומנות". לביקורת המלאה

מי צריך ביף כשיש כזה וולינגטון. פרא (צילום: מתוך עמוד האיסטגרם @Pereh_rest)

4. קאב קם

מה זה: הבר האהוב והלוהט מבית היוצר של "בית תאילנדי"
מה אוכלים: מין ארוחת טעימות תאילנדית בשיטת "בנה זאת בעצמך" שנקראת, כמה מפתיע, "קאב קם".
נימוקי הביקורת: "מיאנג פלה, נתחי לברק בתוך חסה עם למון גראס, קשיו ותמרנדי, הייתה מנה מומלצת של המלצרית, שהציגה אותה כסוג של מנת דגל. וזה היה חתיכת דגל. מדובר באחד הביסים היותר אדירים שאפשר למצוא היום בתל אביב. מאיפה מתחילים לדבר על זה בכלל? זה רך, זה פריך, זה מלוח, זה מתוק. זה בית ספר לשילוב טעמים שעושה בית ספר לבית ספר לשילוב מרקמים. מנה וואו שרק בשבילה היה שווה לחזור". לביקורת המלאה

כבר שמחים? קאב קם (צילום יהונתן בן חיים)

5. לה סיטה

מה זה: בפאתי שוק הכרמל מבשל השף אבישי בן ארוש, כמעט בלי ניסיון קודם, את האוכל של אמא שלו עם טוויסט עכשווי.
מה אוכלים: מנות קטנות במחירים קטנים עם טעמים גדולים.
נימוקי הביקורת: "תבשיל הסיר היומי המשיך את הקו המוצלח של הערב. גם כאן מדובר בברוסקטה, הפעם עם תבשיל לחי ושקדי עגל. ותאמינו לי שהתיאור הזה לא מתחיל לעשות צדק עם המנה הזו. בעיקר כי התבשיל הוא לא פחות מ"וואו". הבשר, שהתבשל שעות בשומן של עצמו קיבל טעם עשיר במיוחד, כל כך מתקתק עד שאפשר היה לחשוב שהוא בושל בחמאה (בדקנו, הוא לא). שקדי העגל והמרקם שלהם היו רק הדובדבן על הקצפת של ביס העושר והאושר הזה". לביקורת המלאה

אושר ועושר בצלחת. לה סיטה (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @lacite_5)

6. ארטל פורמל

מה זה: המסעדה החדשה שנפתחה בפאתי קריית המלאכה המתעוררת. קצת מסעדת שף בערב, קצת מסעדת פועלים בצהריים, הרבה אלגנטיות נון שלאנט.
מה אוכלים: מנות מוצלחות ולא יומרניות במחירים נעימים.
נימוקי הביקורת: "הטורטליני לקחו את כל האירוע לרמה אחרת לגמרי. בעיקר כי לא ברור ממה אתה אמור להתלהב יותר: יש את הבצק של הכיסונים שהיה כל כך מדויק, שאפשר היה לגייס אותו להיות צלף משטרתי. עוד לא הספקת להירגע מהביס ואז מתפוצצת לך בפה גבינת קדוש עשירה כמו אילון מאסק (אם כי קצת יותר יציבה). השיא הוא בסוף, כשמנגבים עם שארית הבצק את הרוטב שבתפריט קראו לו "חמאת פלפל שחור" אבל למעשה היה צריך לכנות אותו 'יא ווארדי מה זו הטרפת הזו'". לביקורת המלאה

טורטליני בארטל פורמל | צילום: נעם פריסמן

7. גן השקמים

מה זה: הלא-בדיוק-מסעדה החדשה של השפית דנה לי ברמן בלוקיישן הכי נעים בעיר. חיכינו לה שנים והיה שווה לחכות.
מה אוכלים: ניוקי פריטי עם סטראצ'יטלה ומורטודלה ועוד מנות מעולות בהשראה איטלקית.
נימוקי הביקורת: "אם אתם מחפשים סיבה אחת לבוא לגן השקמים – זאת המנה. זרוע תמנון אחת בגלייז הדרים, צרובה על האש עד לשלב שבו יש עליה כתמים שחורים של קרמול אדיר, ומדובר באחד הביסים הכי מוצלחים שאפשר לקבל. ומה שהכי מדהים הוא שאם אתה מתחיל לאכל מהצד הבשרני, העסיסי והמעולה, ככל שאתה מתקדם לקראת הקצה, פתאום המרקם והצריבה הופכים אפילו לטובים יותר". לביקורת המלאה

גן השקמים (צילום: ליאל סנד)

8. לה מעלה

מה זה: המסעדה המקסיקנית השמחה של קריית המלאכה, מבית היוצר החלוצי של אה לה רמפה.
מה אוכלים: את האוכל המקסיקני הכי טעים וכיפי שאפשר להשיג בעיר.
נימוקי הביקורת: "'לה מעלה' היא אולי לא מסעדה מקסיקנית אותנטית, אבל היא גרסה מזרח תיכונית נהדרת של מטבח שכמעט ולא מצליח לתפוס כאן. אין כאן את הטעמים הגסים והמקוריים של המקור, אבל יש כאן אוכל בסגנון מקסיקני שעבר התאמה כמעט מושלמת לטעם הישראלי. מקום שיכול להתאים גם לארוחת ערב וגם לסתם ישיבה על הבר עם אלכוהול מוצלח ונישנושים. תוסיפו לזה מחירים סבירים שלא יקרעו לכם את הכיס (בטח במונחים תל אביבים) והנה מקום שכדאי לכם להכיר". לביקורת המלאה

לה מעלה. טונה אדומה (צילום: תם וינטראוב לוק)

9. אואזיס

מה זה: המסעדה של השפית הנהדרת רימה אוליברה, שמצטיינת בשת"פים מיוחדים עם שפים אחרים ובפופ-אפ המקסיקני "אל גאטו אזול" שמשתלט עליה לעיתים.
מה אוכלים: אנחנו הגענו לערב משותף של אוליברה עם השף היפני ריו סואהירו. אם זה קורה שוב – אל תהססו.
נימוקי הביקורת: "אפשר להתחיל, למשל, ברפרפת דאשי. ותאמינו לי, זאת מנה שמגיע לה לפתוח טקסטים. כמה פעמים בחיים האלה כבר יצא לכם לאכול מנה שאין לה כמעט טעם, ולמרות זאת מצליחה לפוצץ לכם את המוח? מדובר במנה העדינה הכי מסעירה בצד הנכון של הירקון. ענן חם שמתפשט בחלל הפה שלכם בריקוד איטי ומשאיר אחריו שובל של נעימות. ואז, כשאתה בטוח שאין יותר טוב מזה, מתגנבים לתוך הביס גרעיני אדממה ופיסות לובסטר והריקוד האיטי הופך למשחק מרקמים מהסוג שעושה לך נעים בגב". לביקורת המלאה

ערב יפני באואזיס (צילום: סי)

10. פופאפ מחניודה

מה זה: למשך מספר שבועות בפברואר הפר אסף גרניט את הבטחתו שלא לפתוח מסעדה בתל אביב, והעביר את מחניודה המשתפצת לפופ אפ באזור חיוג 03. היינו כחולמים.
מה אוכלים: ארוחת חמישה כוכבים ברמה של כוכב מישלן אחד לפחות.
נימוקי הביקורת: "ואז, בדיוק כשאתה חושב שראית הכל, מגיעה פאייה פירות ים. אם יום אחד האנשים של מישלן יגיעו למחניודה, בהנחה שהם לא ישמעו את הרעש ויברחו, אפשר להמר שהמנה הזאת תהיה מה שיתפוס אותם. לא רק בגלל שהיא גרסה מקומית חכמה על בסיס פתיתים שבושלו בציר סרטנים. לא רק בגלל שהשרימפס הם בגודל ובאיכות שלא פוגשים בתל אביב כל יום (כנראה מביאים אותם מהים של ירושלים). בגלל שהכל ביחד מתחבר לביס שאתה מגרד את הצלחת רק בשביל עוד טעימה אחת קטנה ממנו". לביקורת המלאה

הסמל הכי ירושלמי מאז אלי אוחנה. אסף גרניט בשושו, שהפכה לתקופה למחניודה סניף 03 (צילום: איתמר גינסבורג)