הראיתם איזה יופי: 20 הסדרות הטובות ביותר על המסך שלכם עכשיו

חודש טלוויזיוני סוער עבר על כוחותינו, דסק הטלוויזיה של "טיים אאוט" שוב התכנס כדי להתקוטט, להצביע ולהשפיע, 11 סדרות חדשות פרצו אל המצעד והעיפו ממנו סדרות ותיקות יותר ומשכנעות פחות – ובראשן "בלש אמיתי" שדורגה במקום השני בחודש שעבר אבל פרק פינאלה מבאס גורם לנו להתבייש שהאמנו בה, אז בואו נתנהג כאילו זה לא קרה. אבל בואו נדבר על הדבר המעניין שקורים פה:

>> מאירועי החודש שעבר: הסדרות הכי טובות של פברואר
>> אתם צריכים לפחד: 10 סרטי האימה הכי טובים בדיסני+

כדאי לשים לב שצמרת הטבלה נכבשת על ידי אפוסים היסטוריים שמבוססים על אירועים אמיתיים, מה שמסתמן כטרנד המרכזי של השנה, כשלא פחות מארבע סדרות ברשימה יכולות להיחשב כחלק אינטגרלי מהז'אנר. זה אולי לא הז'אנר האהוב עלינו, אבל זה כשעושים את זה כמו שצריך מדובר בטלוויזיה מהפנטת, מושקעת ורחבת יריעה שלוקחת אותנו אחורה כמו מכונת זמן מופלאה. ולחזור אחורה זה כנראה מה שכולם היו רוצים עכשיו.

20. Mr. & Mrs. Smith ("מר וגברת סמית") // אמזון פריים וידאו (4)

המקום האחרון, ששמור לפרידה מסדרות שאהבנו במיוחד: אי אז בימים בהם בלוקבסטרים נשענו על כוכבים ולא על גיבורי על, בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי התאחדו למגה זורד האקשן-רומנטיקה המוזר שהיה "מר וגברת סמית'" (והתבסס על סדרת טלוויזיה כושלת מ-96' שאף אחד לא ראה). הסרט אמנם הצליח קופתית, אבל קשה לומר שהשאיר חותם רציני – אלא אם מחשיבים את לידת המותג בראנג'לינגה בתור חותם. עכשיו דונלד גלובר, מכל האנשים, חבר לאמזון פלוס כדי לתקן את העוול הזה, עם סדרה שלא קשורה לסרט ההוא בהרבה ומעוניינת להשאיר חותם הרבה יותר משמעותי. גלובר מביא את ההתחכמויות שלו, אבל הן מאוזנות לעומת תמהיל מדויק של אקשן, קומדיה קלה והמון רגעים מוזרים להפליא ודיאלוגים מצוינים. הממתק הבידורי המתוחכם של הרגע, כזה שלא יגרום לכם להרגיש כמו בזבוז של תאי מוח.

19. Boy Swallows Universe ("ילד בולע יקום") // נטפליקס (6)

ההפתעה הגדולה של החודש הקודם. סדרה שהיא נס, עם שחקן-ילד שהוא נס, והצלחה תסריטאית אדירה בעיבוד ספרו החצי-אוטוביוגרפי של טרנט דלטון על ילדותו. זאת סדרה על ילד שרואה דברים שילדים לא אמורים לראות, ועושה דברים שילדים לא אמורים לעשות, ומנסה לשרוד ולהציל את אמו בעולם אלים של סוחרי סמים, נרקומנים ונפגעות זנות. על הנייר היא נשמעת קשה לצפייה, ואכן יש בה רגעים קשים, אבל הנס הוא שבתוך כל זה מפעמת רוח אנושית גדולה והרבה קסם שמייצרים יחדיו סיפור נדיר על התבגרות דרך הביבים, ואיכשהו, דווקא מתוך כל הג'יפה, זו סדרה שגורמת ללב להתרחב.

18. Monsieur Spade ("מונסייר ספייד") // AMCי(14)

אחד התענוגות הבלתי צפויים של החודש החולף: קלייב אואן המצוין נכנס לנעליו של סם ספייד – הבלש האייקוני מספרו של דאשל האמט, "הנץ ממלטה", שהפך לאגדה בגילומו של המפרי בוגארט ופחות או יותר הגדיר את ז'אנר הנואר ואת האבטיפוס של מרבית הבלשים המחוספסים שבאו אחריו – בסיקוול מפתיע שתופס אותו שני עשורים אחרי פרישתו, כשהוא נופש את ימי הפנסיה השלווים שלו בדרום צרפת. כמובן שרצח ברוטאלי של שש נזירות צריך להרוס הכל, והבלש העתיק חוזר לפעולה. וזה נהדר. את המיני-סדרה (שישה פרקים) יצרו וכתבו סקוט פרנק ("גמביט המלכה") וטום פונטנה ("אוז"), ועם תו תקן כזה יש סיכוי טוב שנפגוש אותה במקום גבוה יותר בחודש הבא.

17. Fargo ("פארגו") // FX/HOTי(8)

אחרי הפרק הראשון בעונה החמישית, עם ג'ון האם בתפקיד הראשי בתור שריף טראמפיסט ופסיכופת, נראה היה ש"פארגו" חזרה במיטבה עם גרוב של העונה הראשונה, ונואה וויילי שעשה את הבלתי אפשרי והפך את הסרט האיקוני של האחים כהן לסדרת אנתולוגיה שמתרחשת באותו עולם, מצא מחדש את מגע הזהב שלו. ארבעה פרקים אל תוך העונה ההתלהבות קצת דועכת, בעיקר כי העלילה מתקדמת באיטיות, אבל אז הגיעו פרקי הסיום וסימנו את הקאמבק של "פארגו" לטופ של הטופ של היצירה הטלוויזיונית העכשווית. הפינאלה אמנם אכזב לא מעט אנשים שקיוו לתוצאה אחרת, אבל כך או כך, מי שכבר קבר אותה בשלג אחרי העונה הרביעית הבעייתית – צריך להתחיל לחפור מחדש.

16. Death and Other Details ("מוות ופרטים נוספים") // דיסני+

אולי קצת התחלנו להתעייף מתעלומות רצח בלשיות-קומיות שמתרחשות על רקע חייהם של העשירים והרקובים, ו"מוות ופרטים נוספים" מגיעה קצת אחרי שיאו של הגל הגדול שהביא אלינו את "הלוטוס הלבן" ואת "רצח כתוב היטב", מה שלגמרי עובד נגדה. אבל אם נרגעים קצת מההשוואות ומתרכזים במנדי פטנקין המעולה, בתפקיד הבלש-הטוב-בעולם-לשעבר שמוצא עצמו חוקר מקרה רצח על ספינת קרוז מוגזמת, יש כאן כיף של סדרה שבאה לעשות פאן נטול יומרות. זוכרים פאן? איזה כיף זה היה פעם, פאן.

15. 3iBody Problem ("בעיית שלושת הגופים") // נטפליקס

סדרת הענק של נטפליקס, מאת יוצרי "משחקי הכס" ועל בסיס אחת מיצירות המד"ב הגדולות והמורכבות של העת החדשה מטרילוגיית הספרים של הסופר הסיני ליו צ'יצ'ין, עלתה רק לפני יומיים ונכנסה לרשימה ברגע האחרון, אחרי שהספקנו לראות את פרק הבכורה. היא מתרחשת בעבר, הווה ועתיד חלופיים שבהם נתקל המין האנושי בציוויליזציה חייזרית ממערכת שמש סמוכה בעלת שלוש שמשות, וזאת לגמרי סדרה שיכולה לקרוס תחת משא הציפיות וגודל המשימה. הביקורות בינתיים מעורבות ומקטבות, אבל יש לנו תחושה שחובבי הז'אנר יעופו עליה ועל ענייני הזמן/חלל המסובכים שלה. כי אנחנו חובבי הז'אנר. לכן התחושה.

14. Manhunt ("מצוד") // אפל TV+

מי ידע שנהנה כל כך מסדרה על רצח של נשיא? אפל TV+ שוב מוכיחים שהם יודעים מה הם עושים בכל הנוגע לטלוויזיה, והפעם עם ניסיון מוצלח למדי ביצירת דרמה-היסטורית-תעלומה-מרדף-רצח-בלשית-מבוססת-על-סיפור-אמיתי. סליחה, זה הגדרה קשה. וזה עוד מבלי להזכיר את אלמנט הפוליטיקה אמריקאית המוקדמת. אבל זה עובר חלק ממש בגרון בזכות קאסט נהדר, נקודת מבט חדשה על אירוע היסטורי, והיכולת של אפל לעשות טלוויזיה מצוינת ואיכותית. לעזאזל, זה אומר שאנחנו צריכים לפרגן לאפל.

13. חולי אהבה // קשת

כן, אנחנו עושים כאן פרוטקציה לסדרות מקור ישראליות, כי אנחנו אוהבים סדרות מקור ישראליות ורוצים שיעשו עוד כאלה, ועד שקשת מואילה בטובה להפיק ולשדר אחת – לא נפרגן? ברור שנפרגן. "חולי אהבה" היא אולי סיפור אמיץ על חולי סרטן – את זה נדע כשהיא תגיע לסיומה – אבל היא רוצה להיות עוד הרבה דברים כפי שמעידים פרקי הפתיחה שלה. עד שזה יקרה, המתח המיני בין הדמויות שמגלמים עמוס תמם ואיילת זורר – הוא פוליטיקאי חלקלק וחולה סרטן שד, היא רופאה שמטפלת בו ומגלה שגם היא חולת סרטן שד – לגמרי מספיק כדי להחזיק אותנו בעניין.

12. The Vince Staples Show ("המופע של וינס סטייפלס") // נטפליקס

מי שמכיר את סטייפלס מקריירת הראפ הענפה שלו כבר יודע שמדובר באחד מהראפרים הכי חדי לשון, שנונים ומסקרנים כיום. מי שמכיר את סטייפלס מקריירת המשחק הדלה-אך-מדויקת שלו (ובאופן ספציפי, מתפקידו ב"אבוט אלמנטרי") יודע כמה מדובר באיש מתוק וכריזמטי, בדרכו החד-גונית. אבל מי שיכיר את סטייפלס מסדרת הנטפליקס שלו יכיר כבר את הכל, לטוב וטיפטיפה לרע. זה לא שהסיטקום ההזייתי הזה לא טוב – הוא סיפק לנו בינג' קצר ומושלם – אבל כן קצת התאכזבנו ואורכו הקצר (רק 5 פרקים). כשנקבל יותר ממנו, יהיה לנו כבר יותר כיף. אה, ואולי כשוינס יתרחק קצת מדונלד גלובר. זה לטובתו.

11. המשטר ("The Regime") // HBO

חשבנו שדרמה פוליטית סאטירית של HBO, עם קייט ווינסלט בתפקיד הראשי כדיקטטורית בהתהוות של רפובליקת בננות מרכז אירופית, היא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו. טעינו. לפחות בעיניים ישראליות, "המשטר" היא לא סאטירה כלל, יותר כמו הדגמה מוכרת מאוד לדבר הזה שקורה למדינה כששולטים בה אנשים עם יותר מדי כוח בידיים שיוצאים מדעתם ודורשים עוד כוח. ההשוואות לשרה נתניהו צורחות מהמסך, הסאטירה קצת שקופה וצפויה, וזה לא כל כך נעים  לנו. ועדיין, זאת קייט ווינסלט והיא נהדרת פה כתמיד.

 

10. Feud: Capote vs. The Swans ("אויבות: טרומן נגד הנשים") // FX/דיסני+ (19)

ריאן מרפי ידוע ביכולת שלו להמם ויזואלית ולהגעיל את הנשמה בו זמנית, הסדרות שלו מעוצבות עד הפיקסל האחרון באופן היפר-ריאליסטי שתופס את העין בכוח, והוא כל כך נהנה להתפלש ברוע אנושי שהיינו חוששים להישאר איתו לבד באותו חדר. אבל החרא הזה יודע לעשות טלוויזיה אם נותנים לו סיפור עסיסי, והסיפור של טרומן קפוטה ונשות החברה הגבוהה בניו יורק הוא אחד העסיסיים ביותר שהיו. מרפי עובד כאן כמפיק עם הקאסט הכי טוב שהיה לו אי פעם, והביא את גאס ואן סנט הגדול לביים את רוב הפרקים, ובנתיים לא נראה שהוא שם לעצמו רגליים. הגיע הזמן, יא מגעיל ומהמם.

9. Elsbeth ("אלזבת'") // CBS/Yes

אם משהו עושה לנו טוב, למה שלא נרצה יותר ממנו? אלזבת' טסיוני (קארי פרסטון) היתה גונבת ההצגה הקבועה של "האישה הטובה" ו-"הטובות לקרב", ובכל פעם שדמותה הצבעונית הופיעה על המסך שמחנו. אז עכשיו הדבר הטוב הזה מקבלת סדרה משלה בהשראת הפורמט הקלאסי של "קולומבו" – תעלומת פשע, דמות א-לה שרלוק הולמס ובדרך המון רגעים מוזרים קטנים. לא בדיוק ארוחה משביעה, אבל בהחלט נשנוש מושלם לשעת ערב. בהתחשב באיך הסדרות של רוברט ומישל קינג נוטות להתפתח, זו רק ההתחלה של הכיף הזה. והכי משמח, שגם צופים חדשים יכולים עכשיו לצלול בקלות לעולם הטלוויזיוני של הקינגים. רק חבל שקיבלנו בנתיים רק פרק בכורה בנתיים. נו, נחכה לאפריל.

8. X-Men '97 ("אקס-מן 97'") // דיסני+

איזו הפתעה. אמנם חיכינו כמו גדולים לסדרת ההמשך המדוברת של אקס-מן, במיוחד מרגע ששמענו שכל המדבבים מהניינטיז חזרו לדבב – אבל בכל זאת לא ציפינו לזה. זו לא הנוסטלגיה שמדברת מגרוננו (אוקי, אולי לא *רק* הנוסטלגיה), אבל מדובר באמת בסדרה טובה. מארוול ביגרו את הסדרה, הפכו את הנושאים למאתגרים יותר והעמיקו את הדמויות, ופתאום אופרת הסבון לילדים של מארוול הפכה לסדרת גיבורי על מעניינת. טוויסט נחמד למארוול אחרי תקופה די מקרטעת, ותנועה לכיוון הנכון.

7.The Gentlemen ("הג'נטלמנים") // נטפליקס

פייר? התגעגענו. הרי בראשית דרכו של גיא ריצ'י, הסגנון האגרסיבי והעולם האלים שצייר סיפקו לנו שריטות כמו "סנאץ'" ו"לוק, סטוק ושני קנים מעושנים", אבל אז הוא הסתבך עם מדונה ושרלוק הולמס וחשבנו שכבר איבדנו את הבימאי המחוספס עם המבטא שאהבנו. ואז מתחת לאף שלנו הוא חזר למקורותיו – תחילה עם סרט חצי מוצלח מ-2019, ואז עם סדרת הספין-אוף הזו בנטפליקס. וזה פשוט כיף טהור. לורדים ומריחואנה, ירושות ופשע, אלימות וכל מה שעושה סרט טוב של גיא ריצ'י, רק על המסך הקטן שלנו. כמה טוב שחזרת. פייר? התגעגענו.

6. One Day ("יום אחד") // נטפליקס

דרמת הרום-קום הבריטית המעולה הזאת כמעט ברחה לנו מתחת לרדאר, כי נטפליקס שיווקו אותה בתור הסדרה שלהם לוולנטיינ'ס דיי וציפינו לתוצר מסוכר של האלגוריתם, אבל "יום אחד" היא הפתעה עצומה לטובה – לא רק פורמט ייחודי שבו מדלגים שנה קדימה בכל פרק, אלא גם מערכת יחסים ייחודית בין צמד הגיבורים הלא לגמרי אוהבים. אמביקה בוד היא תגלית ענקית בתפקיד הראשי, את ליאו וודול אתן כבר מכירות מ"הלוטוס הלבן", וביחד הם מצליחים לחמוק מכל קלישאות הז'אנר ולייצר סדרה אנושית, נוסטלגית, קסומה ומלאת חמלה כלפי כל הדמויות שלה.

5. מנאייכ // כאן11 (9)

אירוע נדיר בו סדרת דרמה ישראלית מצליחה לעסוק בנושא פוליטי נפיץ בצורה אמנותית בזמן אמת – ולאף אחד מצדי המפה זה לא מפריע, כי היא פשוט סדרה טובה ששומרת על רמה שנדיר לראות על המסך בישראל. וגם אם מפריע – אז באופן מאתגר ואינטליגנטי. "מנאייכ" של רועי עידן – ולא מעט של שלום אסייג, והעונה המון של עמוס תמם – היא בשורה טובה לכל מי שמחפש יצירה עברית טובה עם כתיבה חכמה, בימוי מוקפד ושורת שחקנים מצוינת. ואולי מעל כל זה, הדבר שהקפיץ אותה למעלה ברשימה הוא הסיום הסוחף והדרמטי, שהצליח להשאיר אותנו עם אגרוף אחרון בבטן, כי למה לא? זה טלוויזיה טובה.

4. Curb Your Enthusiasm ("תרגיע", עונה 12) // HBOי(7)

בעיקרון לא צריך להסביר לכם יותר מדי למה "לארי דיוויד חזר" זה מספיק כדי שתרוצו למסכי הטלוויזיה, אבל בגלל שלארי אוהב לטרחן, נשמח גם אנחנו – היהודי הנרגן האהוב עלינו השיק את עונתו ה-12, ואם להאמין לו הפעם (כי היה תקדים) זו גם העונה האחרונה. אף פעם אין לדעת לאן ינועו הדברים ב"תרגיע", אבל אחרי פרק פתיחה קצת מפוזר, אל.די עלה על הגל עם כמה פרקים נהדרים, זכרונות אחרונים מלואיס בלאק ואפילו קו עלילה שעשוי לארוז את כל הסדרה עם פאק יו אחרון לעולם, תוך כדי חזרה לפרק האחרון של "סיינפלד". התגעגענו בדיוק לקומדיה הזו – הניטפוק הקטנוני על הניואנסים הקטנים של ההוויה האנושית.

3. טיטו ורוחו // HOTי(3)

כמעט שמונה שנים אחרי ש"אורי ואלה" קרעה אותנו ברגישות נדירה לטלוויזיה הישראלית, הספין-אוף "טיטו ורוחו" (שנקרא לפני כן "הברווזון המכוער") מאיים לעשות ללב שלנו בדיוק את אותו סיבוב. פבלו רוזנברג חוזר לדמותו של צוקי, השף-סלב הנהנתן והצבעוני, אך הפעם זוג היוצרים דינה סנדרסון ויובל שפרמן זרקו אותו לסיטואציה בלתי אפשרית בין בת זוגו ההריונית (מגי אזרזר) לגרושתו האובדנית. מה שעשוי לעבור כתרחיש כמעט סיטקומי, מצליח להתגבש ליצירת אמנות מרשימה ומרגשת, עמוסת ניואנסים ודמויות שאנחנו רוצים להכיר לעומק. היא רק החלה, אבל כבר ברור לנו שיש פה יצירה ישראלית נדירה בנוף המקומי (זאת גם הפעם הראשונה שסדרה ישראלית מגיעה לטופ-3 שלנו).

2. Masters of the Air ("אדוני האוויר") // אפל TV+י(1)

בדרך כלל, כשעושים טלוויזיה בסקאלה של "אדוני האוויר", זה צריך לכלול לפחות כמה דרקונים או חלליות כדי להצדיק אתהמגלומניה וההשקעה הכספית הכבדה. אבל כשטום הנקס וסטיבן שפילברג מחליטים להפיק עוד סדרה על מלחמת העולם השנייה, אז HBO ואפל TV+ הולכות מכות על הזכות לשפוך עליהם משהו כמו 40 מיליון דולר לפרק. אחרי "אחים לנשק" ו"הפסיפיק", הציפיות מהסדרה החדשה היו בשמיים והתגשמו במלואן. אחרי שלושה פרקים כבר אפשר לחתום שמדובר במאסטרפיס עכשווי, הפקה מעוררת השתאות וסיפור תפור היטב וגדוש בדמויות משכנעות ושחקנים נהדרים שעוד נראה הרבה. זו סדרה שתהיה מתחרה חזקה מאוד על כל הפרסים בשנה הבאה, וגם אם אתם לא מתים על דרמות מלחמתיות תקופתיות – אין לכם ברירה אלא למצוא דרך לראות אותה. תקנו אייפון או משהו.

1. Shogun ("שוגון") // דיסני+

אנשים שלא מתפוצץ להם המוח מול "שוגון" הם אנשים שהתרגלו לטוב. עוד לפני שנכנסים לעלילה המבריקה שרקם הסופר ג'יימס קלאוול לפני כמעט 50 שנה ולאפוס ההיסטורי שבמרכזו, יש לנו כאן עסק עם הפקה שהיא אירוע טלוויזיוני, שיא של יצירה ויזואלית שיכול לגרום לקולנוע להחוויר מקנאה. למעשה, גם אם תשימו את "שוגון" על מיוט ותצפו בו בלי כתוביות, העיניים שלכם יתקשו להיפרד מהעושר והיופי החזותי שמפציצים אותן מתוך המסך. לצופה במאה ה-21 אולי קצת קשה להיכנס לעולם של יפן הפיאודלית בימי הביניים, אבל תתאמצו קצת, מה יש. נשבעים שזה שווה את זה.