השנה שבה התפוצץ הקולנוע: 12 הסרטים הכי טובים שראינו ב-2023

בהוליווד אולי מייללים על כישלונות של בלוקבאסטרים ועל שביתת השחקנים והתסריטאים שדפקה להם את המאזנים של 2023, אבל מבט אל ביקורות הקולנוע של השנה החולפת מלמד שזו הייתה שנה של קולנוע משובח וסוחף אם ידעתם איפה לחפש. זו גם הייתה שנה מגוונת ביותר מבחינת היצירה הקולנועית, כשאל הטופ 10 שלנו מגיעים שני בלוקבאסטרים, ארבעה סרטים שאינם דוברי אנגלית ועוד שניים שדוברים עברית, שני סרטים עם אלמנטים של מחזמר וסקורסזה אחד ויחיד. אין מה להתבכיין. לפחות לא בחזית הזאת.

>> סיכום 2023 בקולנוע: הצלחות, כישלונות, שביתה ועוד כישלונות
>> סיכום 2023 בטלוויזיה: 10 הדמויות הכי טובות שראינו השנה

טאר – המנצחת (פברואר 2023)

חוויה אמנותית מסעירה ונדירה. קייט בלאנשט ב"טאר – המנצחת" (צילום: יחסי ציבור)

"'טאר – המנצחת' הוא סרט מזהיר על אמנית מזהירה. אני לא מתכוונת לקולנוע רהבתני, אלא ליצירה קולנועית עילאית, שחוקרת לעומק את העולם ואת הדמויות שהיא מתארת. היא עושה זאת באמצעות קולנוע וירטואוזי ומדוקדק גם יחד, אינטלקטואלי, סוחף ומתוזמר להפליא. "טאר" גדש את ריאותיי כמו שאף סרט אחר לא עשה בשנה שחלפה, ואילו היה בידיי הייתי מעניקה לו את כל ששת האוסקרים שלהם הוא מועמד – סרט, בימוי, תסריט, עריכה, צילום, וקייט בלאנשט // חמישה כוכבים: הביקורת המלאה כאן

החלטה לעזוב (פברואר 2023)

אהבה זה יפה. "החלטה לעזוב" (צילום: יחסי ציבור)

"הקולנוע של פארק צ'אן-ווק נודע בשילוב של ברוטאליות עם פיוט ועומק פסיכולוגי. אך ב"החלטה לעזוב" פארק ושותפתו לכתיבה מאז "סימפטיה לגברת נקמה", ג'ונג סו-קיונג, פונים לכיוון שונה. העלילה עדיין סבה סביב מקרי רצח, אבל הדגשים השתנו, ואת הברוטאליות – שעקבותיה נראים בתמונות דוממות – עוטפת עדנה. התוצאה היא סרט אהבה יפה להפליא, שזיכה את פארק בפרס הבימוי בפסטיבל קאן. באומרי אהבה אני מתכוונת לכמיהה לאהבה, שהיא המחולל הגדול של כל השירים והספרים והסרטים, אלה שבהוליווד כבר מזמן שכחו איך עושים" // חמישה כוכבים: הביקורת המלאה כאן

רוחות אינשרין (פברואר 2023)

סרט אובססיבי, אפל ומבריק. "רוחות אינשרין" (צילום: יחסי ציבור)

"מרטין מקדונה הוא מקרה יוצא דופן של מחזאי וקולנוען גם יחד, שבניגוד לגיבוריו מותיר חותם עז בשני תחומי היצירה. הדיאלוגים התיאטרליים, עתירי המצלולים וההדהודים שכתב לסרטו האירי הראשון (הוא בן להורים אירים שנולד בלונדון), משתלבים היטב עם הנופים ועם המוזיקה המועמדת לאוסקר שהלחין קרטר ברוול. כאן הוא יצר מעין משל על אחת השאלות שבבסיס הקיום האנושי: מה יותר חשוב ויותר נכון, להיות נחמד ולהיזכר על ידי אנשים בודדים, או להשאיר חותם – למשל באמצעות אומנות – ולהיזכר לדורות, גם במחיר פגיעה באנשים. התשובה המרגשת שתתקבל בסוף אינה חד משמעית מעצם כך שהיא מנוסחת ביצירת אומנות מרהיבה לאוזן, לעין, ללב ולמוח, שוודאי תיזכר לשנים רבות" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

רוצחי פרח הירח (נובמבר 2023)

"רוצחי פרח הירח" (צילום: יחסי ציבור)

"'רוצחי פרח הירח" מרתק מבחינה היסטורית ותרבותית (גם טבח השחורים ב-1921 בטולסה שבשולי השמורה משתלב במארג), עשיר מבחינה קולנועית, ובסופו של דבר מספק מבחינה רגשית. קשה להאמין שסקורסזה בן ה-81 יביים עוד סרט בקנה מידה כזה (אף שכרגע הוא עובד עם דיקפריו על ביוגרפיה של טדי רוזוולט). זאת הפקה של שירות הסטרימינג אפל TV פלוס, ובקרוב הוא יגיע לשם, אבל אפוס הפשע הזה ללא ספק נועד לצפייה על מסך גדול" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

מבט מבפנים (ינואר 2023)

תסתכלו עליהם, תראו אותנו. "מבט מבפנים" (צילום: יחסי ציבור)

"גזענות זה נושא מהותי ותמיד עדכני, אבל הקולנוע העלילתי מתקשה לעסוק בו באופן לא דידקטי ומתחסד, ובלי לעשות הנחות לצופים. סרטים שמציגים בפנינו גיבורים שנלחמים בגזענות, מקלים עלינו להזדהות עם הצד הנכון, על אחת כמה וכמה אם הם בצבע שלנו. ואם הם אמריקאים, לרוב הם מסתיימים עם סוג של ניצחון על הגזענות ששולח אותנו הביתה עם הרגשה טובה. ההקדמה הזו נועדה לומר שהסרט הרומני "מבט מבפנים" אינו נופל לאף אחת מהמהמורות המוכרות, והוא אחד הטקסטים הקולנועיים היותר טובים שראיתי על גזענות" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

7 ברכות (ספטמבר 2023)

"7 ברכות" (צילום: בן כהן/הקרן לקולנוע ישראלי)

"על האירועים מנצחת הבמאית איילת מנחמי, שגם ערכה את הסרט, ויחד עם הצלם בועז יהונתן יעקב ("בתולים") יצרה כאן חגיגה קולנועית שהמילה הכי מתאימה לתאר אותה היא 'וואו!'. הסצנות מרובות המשתתפים ניחנות בזרימה טבעית שמייצרת חוויה של אותנטיות יוצאת דופן. אבל ההישג של מנחמי מרשים עוד יותר, כי האותנטיות האנושית משולבת בכוריאוגרפיה מושלמת של השחקנים והמצלמה, שעם היותה וירטואוזית – היא אינה מושכת תשומת לב לעצמה" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

טורי ולוקיטה (מאי 2023)

"טורי ולוקיטה" (צילום: יחסי ציבור)

"מאז שסרטם המסעיר 'רוזטה' זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1999, הורגלנו בכך שכמעט כל סרט של האחים דארדן יוצא מהפסטיבל הזה עם פרס. זה כבר נעשה צפוי ומשעמם (לא הסרטים, הם המשיכו לבעוט). אז הפעם, שנה אחרי שסרטם האחרון זכה בעוד פרס בקאן, הוא יוצא למסכים עם חותמת איכות חדשה. מרטין סקורסזה בכבודו ובעצמו התגייס לקידום הסרט, ופרסם הצהרה ש'טורי ולוקיטה' הוא 'החוויה הקולנועית הכי מטלטלת שחוויתי מזה זמן רב'. תקשיבו לסקורסזה, הוא צודק" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

פנים אל מול פנים (ספטמבר 2023)

"פנים אל מול פנים" (צילום: יחסי ציבור)

"במהלך הצפייה ב'פנים אל מול פנים' חשתי מתח רגשי הולך ומתעצם, שלחץ על ליבי והקשה עלי לנשום. זה קרה לי למול רצף של סצנות של אנשים יושבים ומדברים זה עם זה, משתפים חוויות ושואלים שאלות. ז'אן אֶרי, שכתבה וביימה, זרקה לפח את הכלל הקולנועי הידוע 'הראה, אל תספר', ויצרה סרט שמתבסס בעיקר על דיאלוגים מדוקדקים ועל שחקנים משובחים. התוצאה מרתקת, מטלטלת ומסעירה" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

העיר הזאת (יולי 2023)

זאת העיר שלנו. "העיר הזאת" (צילום: מישה פלטינסקי)

"'העיר הזאת' מתחיל כמו 'הנץ ממלטה' של ג'ון יוסטון, עם הבדל בולט אחד שהופך אותו לכה ישראלי – האישה המפתה שנכנסת למשרדו של הבלש בליל סערה, מזכירה לו שהם למדו יחד בתיכון (בדומה למערכון של 'החמישייה הקאמרית' על הרוצח הסדרתי המתוסכל). וכך הוא הסרט כולו – תרכובת ייחודית ומגובשת של מותחני בלש אפלים בנוסח ההוליוודי עם הגיון ישראלי פרוע אך גם, וזה מהותי, מוקפד עד לפרט האחרון. והכל בקצב היפ הופ ובחריזה מלאת השראה" // ארבעה וחצי כוכבים: הביקורת המלאה כאן

ברבי (יולי 2023)

"ברבי" (צילום: יחסי ציבור)

"רק גרטה גרוויג יכולה להפוך מעשיה דידקטית המשובצת בנאומים פמיניסטיים ובחיוויי PC עדכניים לסרט כל כך מצחיק, שובב, מקסים ושובה לב. כשחושבים על כך ש'ברבי' הוא תולדה של יוזמה עסקית של חברת הצעצועים מאטל, זה בכלל נס. אבל מעל העיצוב המוקפד לפרטי פרטים (באופן שמזכיר לפעמים את העולמות של ווס אנדרסון) של הפרסומת הזאת למוצרי החברה, נושבת רוח השטות הפרועה והחיננית ששרתה על "פרנסס הא", והיא שהופכת את הסרט עתיר התקציב ליצירה אידיוסינקרטית שקשה לעמוד בפניה. ברגעים שבהם 'ברבי' הופך למחזמרים (מז'אנרים שונים) העונג עולה על גדותיו" // ארבעה כוכבים: הביקורת המלאה כאן

המאסטרו (דצמבר 2023)

מנצח על הכל. ברדלי קופר "המאסטרו" (צילום: יחסי ציבור)

"'המאסטרו' נעשה בהמון אהבה ותשומת לב, והוא עתיר יופי, אבל דווקא דמותו של הגיבור נותרת מעט עמומה, מעבר לניסוחים שהוא עצמו מספק על חוסר הסיפוק שלו מהיותו חצי מלחין (שיוצר בבדידות) וחצי מנצח (שזוכה לתשואות הקהל). נאמר לנו שהוא סובל מדיכאונות, אבל זה לא ממש מורגש. אפשר לומר שהסרט הוא בן דמותו של ברנשטיין גם בכך שהוא מרפרף ולא מתמסר עד הסוף, אבל הכישרון מתפרץ ממנו בכאלו עוצמות שזה כמעט מספיק" // ארבעה כוכבים: הביקורת המלאה כאן

אופנהייימר (יולי 2023)

"אופנהיימר" (צילום: יחסי ציבור)

"שלא כמו בסרטיו הקודמים של נולאן, שבהם התבניות הנרטיביות מרסקות הזמן והמרחב תרמו רבות לחוויות הצפייה המסחררות, במהלך הצפייה ב'אופנהיימר' לא הייתי בטוחה במידת ההצלחה של הניסיון לבנות את הסרט מהמוני חלקיקים מתנגשים כדימוי של תגובת שרשרת אטומית. יכול להיות שצפיות חוזרות בסרט העמוס, השאפתני והמאוד מעניין הזה יעמיקו את הבנתי וישנו את התרשמותי. אבל בשלב זה של יחסי איתו מדובר בהערכה יותר מאשר באהבה" // ארבעה כוכבים: הביקורת המלאה כאן