מקום לאינטימיות, מקום לאופטימיות, מקום ליצירה. העיר של לי ינור

1. גן הפסגה

 אני אוהבת להתחיל את היום במדרון של גן הפסגה ביפו, בדיוק בנקודה בה מתגלה הים ונותן פרספקטיבה ארוכה ואלכסונית של תל אביב. אני אוהבת לפרש את מצב הרוח של הים ומה זה אומר לגבי היום שלי: כחול שטוח ומאופק, "ברבורים" לבנים, סירות מפרש בגדלים משתנים, גולשים שנראים כמו נקודות קטנות עם פס –  אלו מראות שממלאים אותי בסוג של אופטימיות ובגעגוע לאבא שלי שהיה רב חובל. קו העיר והים הוא חלון גם בימים מורכבים, פריים למחשבות לנופים ואופקים בלתי צפויים. בלב אני אומרת איזה מזל שלתל אביב יש ים! בפריז שבה חייתי 9 שנים אין ים!

גן הפסגה ביפו (צילום באדיבות דוברות עיריית ת"א-יפו)

>> העיר של נטעלי גבירץ: רוחות רפאים ודגלים מלטפים
>> העיר של עמיר לב: טיול בעיר שעדיין מרגישה כמו בית

2. בית הבד

בקיץ שעבר קיבלתי מפרשים משומשים יפהפיים של סירות לייזר (עדיין עם ריח המלח). חיפשתי בדים שקופים שאוכל להדפיס עליהם דימויים ולתפור אותם לפי חלקי המפרש. חשבתי שהפורמטים הגדולים של המפרשים יתנו תנועה חדשה לדימויים ויעצימו את התחושה בין נסיקה לצלילה. כך הגעתי אל בית הבד, חלל עבודה שיתופי לאופנה, מקום מיוחד המדגיש רעיון של שיתוף ומאפשר ליוצרים צעירים, אוהבי אופנה, סטודנטים וכל מי שחושק – להתנסות בתחום. בבית הבד גיליתי את בד האורגנדין (Organdy) השקוף. אהבתי את השקיפות ואת הקשיות שהבד מרגיש, כמו נייר.  נהניתי מהיצירתיות שהיה צריך להמציא כדי לתפור חלק חלק על כל מפרש שגלש מתוך מכונות התפירה לשולחנות עד הרצפה, ובסוף לצפות בו ולדמיין אותו נושם בחללים גבוהים וגדולים מאוד. דרך בגין 10

3. Primitive + Design

אני אוהבת לחלוף בלילה (ברגל או במכונית) מול חלון הראווה של חנות הרהיטים Primitive+Design  ביהודה הלוי ולהיכנס אליה באור יום. חלון הזכוכית הגדול מואר באור נמוך בשעות הלילה, וכמה נקודות אור מושכות פנימה, כאילו יש בפנים איזו התרחשות של תיאטרון צלליות אינדונזי (Wayang). באור היום, החנות על שלושת מפלסיה היא חוויה של שילובים: אובייקטים, רהיטים, פסלים, חפצים, פריטים עתיקים ייחודיים לצד העיצוב מודרני – והכל מתחבר! יהודה הלוי 77

מרגיש כמו התרחשות. פרימיטיב+דיזיין (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי)

4. קולנוע יפו

קולנוע יפו הוא קולנוע אינטימי ומקסים קרוב לסטודיו שלי ולבית, מקום אידאלי לסרט ספונטני, מפנק ומעורר השראה. סתם ככה בסוף היום או בסופשבוע בפעולה ספונטנית אני אוהבת לפתוח את לוח ההקרנות ולמצא רגע ל"חוויית קולנוע". הסרטים תמיד מגוונים: ישראלים ומכל העולם, חדשים ומעשורים קודמים, לוח ההקרנות תמיד מפתיע. מרזוק ועזר 14

תמיד מפתיע. קולנוע יפו (מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי)

5. גלריה אחד העם 9

בימים אלו אני מציגה תערוכה בשם I WISH, מיצב תלוי מקום בשישה מסכים באוצרותה של דרורית גור אריה. משתתפים בה יוצרים ויוצרות שעם חלקם הגדול עבדתי בעבר: השחקן יחזקאל לזרוב והרקדנית טליה פז מישראל, רות אמרנטה וברברה קאופמן רקדניות מלהקתה של פינה באוש שבגרמניה ומייק וינטר רקדן ופרפורמר מלונדון. העבודה מורכבת מסצנות שכל אחת נולדה בנפרד כסולו של אחת הדמויות בתוך מרחב בימתי אינטימי, בו המילים הופכות לשפה של דימויים, תנועה וסאונד. חלל הגלריה התגלה כגמיש ומפתיע תחת ניצוחה של דרורית שמכירה כל קיר וכל זווית אופטית אפשרית והופכת אותו בכל פעם לחוויה חדשה. אני מתרגשת במיוחד שהעבודה שכבר הוצגה בחו"ל נחשפת לראשונה בארץ, באופן אחר וחדש גם לי. אחד העם 9, קמפוס האמנויות במכללת סמינר הקיבוצים

לי ינור, גלריה אחד העם 9. צילום: ליטל מונדרר

>> לי ינור היא אמנית שעוסקת בצילום, וידיאו ומיצב ומציגה בשנים האחרונות בארץ ובחו"ל. בימים אלה מוצגת תערוכת היחיד שלה I WISH בגלריה אחד העם 9 בקמפוס סמינר הקיבוצים במגדל שלום. עוד פרטים כאן

לי ינור, גלריה אחד העם 9