חוויה קולינרית-רוחנית ופסטה פנטסטית: העיר של רוני ססלוב

רוני ססנוב. צילום: בן יוסטר
רוני ססנוב. צילום: בן יוסטר

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: אשת היין רוני ססלוב מתגוררת ביפו, ממחברי הספר "יומן יין - הרפתקאה ישראלית", בוחרת את המעדניה שפועלת נגד כל הסיכויים, את הפאתה האדיר של אל קלחה ואת התפריט שתמיד בא לה לאכול

OPA

שיראל ברגר היא השפית הכי מוכשרת ויצירתית שפועלת כרגע בארץ. הפואנטה במסעדה היא דברים מהאדמה וצורם לי שמתייגים אותה כשפית טבעונית במקום להיות כל כך מוכשרת כפי שהיא. שיראל חכמה וחושבת, וההתייחסות שלה לחומרי גלם מכבדת ומקורית מאוד. לאופא הולכים לא כשרוצים לתקוע משהו אלא כדי לקבל חוויה קולינרית־רוחנית. החלוצים 8

דלי אלהמברה

מקום שקם כנגד כל הסיכויים בשדרות ירושלים ועובד רק עם יצרנים ישראלים קטנים. הם מתמקדים בתוצרת מקומית באופן הכי קפדני שיש, מיינות וגבינות ועד לחם, ולא רק בגלל שזה נשמע טוב אלא מתוך אמונה אמיתית. לפני שנים שמעון פרס ז"ל ביקר ביקב של אבי ואמר "אני יכול לתת לך רק עצה חכמה אחת – אם אתה רוצה שמשהו יקרה, עשה אותו בעצמך". וזה בדיוק מה שיקיר כנפו ואביאל אלבז הבעלים עושים. חבל שהעירייה כל כך מקשה על המקום ולא מאפשרת ישיבה בחוץ, על אף שהם העבירו עצומה בין תושבי האזור לבדוק שאין התנגדות – ואין. אני מאוד מקווה שהעירייה תתגמש כי מגיע לדלי אלהמברה שיפסיקו לתקוע לו מקלות בגלגלים. שדרות ירושלים 30

דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)
דלי אלהמברה (צילום: יעקב בלומנטל)

TOMETOMATO

אני מאוד מעריכה את הבעלים. מצד אחד הוא מכין פסטה פנטסטית באיכות מדהימה שבעיניי היא הכי טעימה שיש כרגע בעיר (כדאי לאכול במקום ולא בטייק אוויי, עיקרון שנכון לכל מנת פסטה). מצד שני הוא רוקד רק לפני הניגון של עצמו. כשבא לו הוא נמצא וכשלא אז לא. וכשהוא נמצא ברור שהוא במקום לא מפני שהוא חייב להיות אלא כי בא לו. ותמיד כדאי לאכול פסטה אצל אנשים שממש בא להם להכין אותה. שדרות וושינגטון 26

טל רשבסקי ( צילום: רן בירן)
טל רשבסקי ( צילום: רן בירן)

אל קלחה

פאתה זו מנת חומוס אבל לא בדיוק. יש בה גם לחם וביצה וסוגרים אותה עם סמנה וזה טעים כל כך. סלמה 3

הפאתה של אל-קלחה (צילום: קרינה גנץ)
הפאתה של אל-קלחה (צילום: קרינה גנץ)

מנו וינו

קשה לי להמליץ על מקומות יין לא כי אין לי מה, אלא כי יש כל כך הרבה. בחרתי בכל זאת בשני מקומות שעושים עבודה נהדרת. הראשון הוא מנו וינו שמציע שלושה בקבוקי יין ב-100 ש"ח. בעיני זה מבורך שהרשת מנגישה בחנויות שלה יינות איכותיים בצורה הכי טובה שיש כרגע, אם כי הייתי מעדיפה יותר נוכחות ליינות ישראליים. שינקין 53, דיזינגוף 149, לוינסקי 32

מנו וינו. צילום: נועם סרנה
מנו וינו. צילום: נועם סרנה

המרכז הקולינרי אסיף

מקום שהוא הכי מקומי מבחינת חומרי גלם עם תפריט שתמיד בא לי לאכול, בכל מזג אוויר. אסיף מותאם לחך וגם לטריות ולרעננות, והוא שם את הירקות בקדמת הבמה. ברגע שמקום הוא מקומי כל כך, האוכל הכי טרי שיש. עבור האנשים שמפעילים את אסיף מקומיות אינה דיבור על הדבר אלא הדבר עצמו. לילינבלום 28

אסיף (צילום: עמית גירון)
אסיף (צילום: עמית גירון)

>> רוני ססלוב היא אשת יין ומחברת הספר "יומן יין – הרפתקה ישראלית"
>> אתמול ביקרנו בעיר של שף יוסי שטרית
>> המסעדות הכי טובות בתל אביב: מי בפנים ומי בחוץ?