קמים לתחייה: ביקרנו במתחם הכי מגניב בתל אביב שהוא לא בית רומנו

מבנים תעשייתיים שהופכים לחללי סטודיו לאמנים ומעצבים הם לא עניין חדש. זה קורה בכל העולם (סביר להניח שקופצת לכם לראש עכשיו המילה "צ'לסי". אבל יש עוד הרבה כאלה, גם פה בתל אביב). מה שכן חדש הוא העובדה שמבנים כאלה, על כל עשרות החללים הנפרדים שבהם, הופכים ליחידה אחת שעובדת בשיתופי פעולה. קוראים לזה קהילה.

>> העיר שנמסה בגשם: 10 הדברים הכי מעצבנים בתל אביב בחורף
>> זה בידיים שלנו: 15 תערוכות חדשות להתאושש איתן בסופ"ש

מרחב התחייה 14 הוא בדיוק כזה. בשנים האחרונות, מאז שנרכש ע"י קבוצת קרנות הנדל״ן ריאליטי וקבוצת מנרב נעשות בו פעולות שונות בתחומים מגוונים כדי להפוך את החלל כולו לכזה שעובד בסינרגיה – גם אם זו בכלל לא היתה כוונת המשורר מלכתחילה. מדובר במבנה תעשייתי אורבני שנבנה בתחילת שנות ה-60 ע"י הכשרת הישוב. הוא משתרע על פני שלוש קומות וכ־10,000 מ"ר (כן, לא השתרבב פה אף אפס בטעות) ונכון לעכשיו פועלים בו 44 בתי עסק שונים, ביניהם בתי מלאכה מסורתיים לצד סטודיואים וחללי תצוגה של יוצרים.ות, וגם חברות טכנולוגיה מתקדמת.

התחייה 14. צילום: יח"צ

אני נתקלתי במבנה המיוחד הזה לראשונה לפני כשלוש שנים, מכל הדרכים בעולם דווקא הודות לקייטנת קיץ של הבן שלי, שהתקיימה באחד החללים בו. כבר אז היה לי ברור שמדובר במבנה קצת שונה מכל המבנים התעשייתים־אמנותיים שאני מסתובבת בהם לעיתים די קרובות, וחלילה אין לי שומדבר נגד קרית המלאכה (להפך, היא המקום האהוב עליי בעולם), אבל בקרית המלאכה אין כאלה.

אפשר לראות את זה כבר הודות לנראות החיצונית המוקפדת: הדלתות כולן צבועות באותו גוון כחול, צמחייה מטפסת משתרעת בין החללים וחדרי המדרגות נקיים, מסודרים. יש במבנה הזה משהו שקצת מזכיר את בית רומנו, שהפך בעשור האחרון למקום הכי לוהט בעיר (ובצדק), בין השאר הודות לפטיו הגדול והנעים שלו, שגורם לך להרגיש באותו הזמן גם בחוץ וגם בפנים (לא, זה לא יופימיזם).

כשנרכש המבנה ע"י קבוצת ריאליטי, הבינו הנפשות הפועלות שלא מדובר בעוד סתם מבנה. בניגוד לחברות נדל"ן אחרות שכנראה היו מייעדות אותו להריסה ומנצלות את השטח שלו לבנייה של עוד מגדלים חדשים, הם רתמו לעניין את עיריית ת"א-יפו שהחליטה לשמר את המבנה וכך לשמור על צביון העסקים המיוחדים שפועלים בו וגם על המרקם הקהילתי והחברתי שנוצר בו.

התחייה 14. צילום: יח"צ

כשהגעתי לבקר בו בשנית, הפעם מתוך התבוננות מקצועית ופחות בלחץ להביא צאצא הביתה בעוד סוף יום של חופש גדול, למדתי מונח חדש – "שימור שימושים". מעבר למעמד ה"מבנה לשימור" הפיזי היוקרתי שזכה לו המבנה, הוחלט גם לשמר, כמו שמעיד השם, גם את השימושים שלו. נכון, אף אחד לא מבטיח שכל בתי המלאכה, חללי התצוגה והחברות יישארו בו לנצח, אבל ככל שיוכלו להשאיר אותם (וגם להביא כאלה חדשים) – מה טוב.

בין האמנים והיוצרים שאפשר למצוא בימים אלה במתחם נמצאים, בין השאר, קהילת האמנות KakdelArt –  קהילת אמנים דוברי רוסית ובינלאומיים שנוצרה במטרה לשלב את אותם אמנים בסצנת האמנות הישראלית. הקהילה מנוהלת ע״י האוצרת דאשה איליאשנקו ומונה כ-500 אמנים פעילים. עוד נמצאים אסא ביגר, בעל סטודיו 207 שבו הוא מארח אירועי קולינריה ותרבות (ביניהם סדרת אירועי "הקפסולה" שהעיפו לעיר את המוח לפני כשנתיים); אורן הופמן  – אמן רב תחומי ואוצר שחי על הקו בין ת"א ואמסטרדם; הצייר שגיא אזולאי שמציג כבר שנים בארץ ובעולם; הסטודיו לצילום של יובל חי; הסטודיו לעיצוב Alfabees; סטודיו 1220 של הקרמיקאית ליאור שחר ועוד.

התחייה 14. צילום: יח"צ

המהלך של שימור השימושים והחיבור בין דיירי המתחם, שהתחיל להתניע כבר לפני תקופת הקורונה, הניב בינתיים כמה תוצאות מעניינות. אחת מהן היא תצוגה מתחלפת בוויטרינות שפזורות בחדרי המדרגות, שמציגה תוצרים של דרי המבנה – בין אם מדובר במפעל לנעליים או באמנים שיוצרים עבודות סרוגות. אחת לכמה זמן מתחלפת התצוגה, מה שמאפשר לכל שאר הדיירים (וגם המבקרים במקום) להתרשם ולהכיר את השכנים שלהם. ותתפלאו, מסתבר שיש כאלה שעובדים במקום כבר כמה עשורים, ועד אז לא באמת הכירו את מי שעובד באחת הדלתות המקבילות אליהם. ההחלטה הלכאורה פשוטה אבל חכמה הזו הובילה כבר לכמה שיתופי פעולה בין יוצריםות ובעלי מלאכה, וסביר להניח שיובילו לעוד כאלה בעתיד.

מעבר לזה, החלה קהילת דיירי המבנה לייצר לעצמם תכנית של שיעורים וסדנאות, שמועברים ע"י הדיירים עצמם, כל אחד בתחומו, ומאפשרים לשכניהם להחשף לעבודה שלהם וגם ללמוד דברים חדשים. ביניהן אפשר למצוא כאלה כמו שיעורי פונט גרפיטי עם אמן הקליגרפיה ואדים XE; טקס בהובלת מאסטר תה שבו לומדים המשתתפים על תרבות התה;  שיעורי דנסהול עם אלינה רוב; שיעורי ציור בצבעי מים עם אמן האקוורל איליה קגן; סדנאות פיסול נייר עם האמן מיכאיל גורשקוב שממחזר את אוצרות התחייה 14 – הפסולת מבתי המלאכה השונים – שכוללת מגוון חומרים שימושיים שמהם אפשר ליצור כמעט כל דבר; סדנאות "מכתיבה לתחייה" עם דנה לרר והאמנית דניאל מנו-בלה, והיד עוד נטויה.

התחייה 14. צילום: מיכל מנצור

התחייה 14. צילום: יח"צ

אז אשריהם, זכו. אבל מה לכל זה ולנו? פשוטי העם שלא עובדים במתחם ולא זוכים בכל הבניפיטס הקבועים? ובכן, מלבד לבוא לאסוף את הילדים מקייטנות, אחת לכמה שבועות מקיימים אמני ויוצרי המתחם אירועים שפתוחים לקהל הרחב. אלה יכולות להיות תערוכות, הופעות מוזיקליות שמתקיימות בפטיו הפתוח, הרצאות, סדנאות ופעילויות לילדים ועוד. הודות למרקם האנושי והמקצועי שנוצר במקום האפשרויות, כך עושה רושם, בלתי מוגבלות – וזה תמיד כר פורה ליצירה של דברים חדשים. אנחנו ממליצים בחום לעקוב בעמוד הפייסבוק לקראת האירועים הבאים.