חידה אמיתית: זה דוקו ישראלי מותח יותר מכל עיבוד לאגתה כריסטי

מעולם לא שמעתי על מר שושני, אבל בתוך דקות ספורות מתחילת הצפייה בסרטו התיעודי המסעיר של מיכאל גרינשפן נעשיתי סקרנית מאוד לגבי האיש המסתורי הזה. מדובר בדמות חמקמקה של איש הגות שהותיר רושם אדיר על אנשים שפגשו אותו, בהם יהודים ידועי שם כחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, הפילוסוף עמנואל לוינס, חתן פרס ישראל למדעי היהדות הרב עדין שטיינזלץ, וראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית שלום רוזנברג.

>> מלאכים בשירותי טוקיו: וים ונדרס עשה סרט יפני. זה סרטו השלם ביותר

הוא היה "מאה אחוז גאון ומאה אחוז מטורף", כך נאמר על הנווד בבגדים הבלויים, שתמיד נשא עימו מזוודה צמודה, צץ במקומות שונים בעולם, דיבר שלושים שפות (בהן טיבטית), ובעיקר פתח את עולם המחשבה של כל מאזיניו. אבל אף אחד לא באמת ידע את שמו האמיתי, מנין בא ולאן הוא הולך, ואף אחד גם לא יכול לחזור על דברים שאמר. כולם מדברים עליו במילים נשגבות, כאילו כשדיבר על התנ"ך או על כל נושא שבעולם, הוא העביר אותם טריפ היפנוטי. אבל הוא חמק מעין המצלמה, סירב שתלמידיו יכתבו את דבריו, וגם לא כתב שום דבר בעצמו. האם היה איש נטול אגו לחלוטין שתרם את רעיונותיו לספרים שכתבו אחרים, או שאולי הוא בכל זאת כתב? והאם היה אביון או מיליונר?

כל מה שקשור לשושני כל כך סודי, וכל כך מיתולוגי, כאילו האיש היה מלאך משמיים, או שד, שבמהלך הצפייה ב"חידת שושני" נוצר רושם שמדובר במוקומנטרי, ושבסוף נגלה שהכל בדיחה אחת גדולה. אבל לוינס מת ב-1995, שנים רבות לפני שגרינשפן החל לעבוד על הסרט, שבו נכללים קטעי ארכיון שבהם הפילוסוף הצרפתי מדבר על שושני בעיניים בורקות. ובוויקיפדיה יש ערך על מר שושני, בו כתוב (עוד טרם שידור הסרט בכאן 11) ש"היה חכם ואינטלקטואל יהודי מסתורי, אשר העלים את זהותו האמיתית, אך לטענת רבים שמו היה הלל פרלמן". לכן אקדים ואומר שמדובר באמת לאמיתה, ושאחרי חקירה מאומצת שנמשכה על פני עשר שנים, גרינשפן מאתר תשובות שומטות לסת לרבות מהשאלות, ואלה דורשות תיקונים בערך בוויקיפדיה.

"חידת שושני" בנוי כתעלומה בלשית, והוא מותח יותר מכל עיבוד לאגתה כריסטי. גרינשפן יוצא לצרפת, לניו יורק, למילנו ולמונטווידאו שבאורוגוואי, לפגוש אנשים המספרים שפגשו את שושני, ומצליב מסמכים עם שלל עדויות מרתקות, חלקן סותרות. כמה מהדוברים, לא מעט מהם פרופסורים מכובדים, אף רומזים שהם יודעים יותר משהם מוכנים לגלות. וכך הקולנוען החוקר מתקדם שני צעדים קדימה, וצעד אחד אחורה. קטעי אנימציה בשחור לבן ממלאים את המחסור בתצלומים, ותורמים לאווירה האגדתית. קיבוץ, שואה, מרוקו, כתב סתרים – אלה מעולם לא התארגנו בצורה כה מוזרה לנרטיב אחד.

אחד האניצים בסרט מוקדשים לניסיונות לפגוש את אלי ויזל, אלא שזה עסוק מעל הראש והמיילים שגרינשפן שולח אליו אינם נענים. בשיטת מייקל מור (אבל עם כוונות שונות לגמרי), גרינשפן מחליט להסתנן לאירוע חגיגי שנערך לכבודו של הסופר ניצול השואה בניו יורק, ולנסות ללכוד שם את תשומת לבו. הוא מקבל 15 דקות יקרות ומרגשות, שפותחות שאלות חדשות. ויזל, כמו כמה מהמרואיינים האחרים, הלכו לעולמם במהלך העבודה על הסרט.

בשלב מסוים גרינשפן מכין אותנו לכישלון, ואז, כמו בסרט הוליוודי, צץ איש בגשם שוטף עם רמז מהותי. מן הסתם זאת מניפולציה קולנועית, אבל היא לגמרי מתאימה לתמה ולשפה של הסרט, המספק תשובות אפשריות, שהן מרגשות ומעוררות השראה, למי היה שושני ומדוע בחר לחיות את חייו באופן כה ייחודי. הוא גם פותח צוהר ראשוני להגותו, ומבהיר שמלאכת הפיענוח שלה רק החלה. ועל כך גם הענקנו ל"חידת שושני" את פרס הסרט התיעודי הטוב בשנת 2023 של פורום מבקרי ומבקרות הקולנוע בישראל.
"חידת שושני" שודר אמש (4.5) בכאן 11