"ישנן בנות" החדשה כל כך גרועה שאפילו שיין לא מצילה אותה

כש"ישנן בנות" עלתה לראשונה ב-2004, היא חוללה מיני מהפכה. לראשונה על המסך כל הדמויות הראשיות היו לסביות, הן עשו סקס סוער ולא מצונזר, והחוויה הקווירית תוארה בצורה שאפשר ללמוד ממנה ולהזדהות איתה. אך זו הייתה מהפכה בעייתית: הסדרה הייתה לבנה מדי, עשירה מדי ומנותקת מאד. הדמות הטרנסג'נדרית היחידה בה עברה מסכת התעללויות מצד הדמויות הראשיות כי היא הייתה שונה מדי; ביסקסואליות לא הייתה קיימת בסדרה, ודמות שבחרה לשכב עם גבר הייתה "בוגדת" בקהילה. הרבה מהצופות בחרו לסלוח, בעיקר כי הייצוג הזה היה כל כך חשוב וחסר. אז זה היה חתרני: עולם מקביל בלוס אנג'לס בו כל אישה על המסך היא לסבית, כולן חזקות, יפות ועשירות, פלוס הרבה סקס לוהט.

"ישנן בנות: דור Q" לא מצליחה להצדיק את עצמה בתוך השינויים שהתרחשו בינתיים, וחוזרת על אותן טעויות שעשתה בעבר

אך מאז הפרק האחרון בסדרה המקורית, ששודר לפני 10 שנים בדיוק, המציאות השתנה לחלוטין. היום קשה למצוא סדרות שאין בהן ייצוג להט"בי כלשהו. הקהילה הקווירית נמצאת כמעט בעודף ייצוג ביחס לגודלה באוכלוסיה, מתוך ניסיון למלא את מה שהיה פעם חסר, וגם משום שהאקלים התרבותי כבר מאפשר ומעודד את זה. בספירה מהירה של כל הסדרות שצפיתי בהן השנה שכללו דמות קווירית במרכז העלילה הגעתי ל-44. ולא מדובר רק בסדרות קוויריות במובהק כמו "ג'נטלמן ג'ק", אלא גם בקומדיות כמו "ג'יין הבתולה" ו"גרייס ופרנקי", סדרות מתח כמו "דברים מוזרים" ו"המדריך לרוצח", סדרות בית משפט כמו "הטובות לקרב" ועוד ועוד (את הרשימה תוכלו למצוא בסוף הכתבה). ואם הייצוגים האותנטיים לא מספיקים, בסדרות רבות משתמשים בקווירבייטינג כדי למשוך צופים.

"The L Word: Generation Q"

השאלה הגדולה שעולה מכל זה היא: האם "ישנן בנות: דור Q", שעלתה בתחילת השבוע, תצליח להצדיק את קיומה בתוך השינויים האלה? התשובה לצערנו שלילית. מי שלא צפו בסדרה המקורית בזמן אמת לא יגלו עניין בסדרה החדשה – היא פשוט משעממת – ובניסיון לפתור את זה, נוספו כמה דמויות חדשות וצעירות שאמורות לגרום לצופות החדשות להזדהות איתן. ספוילר: זה לא עובד.

הסיבה היחידה לראות את הסדרה הייתה ונשארה הדמות הכי סקסית בכל יקום טלוויזיוני שהוא: שיין מקאצ'ן

כפי שמשתמע מהתוספת לשמה, "ישנן בנות" מנסה לפצות על הביקורת העיקרית נגדה אי שם בשנות האלפיים – ומתחייבת לייצוג קווירי רחב יותר. כבר בדקה הראשונה ישנה בחורה לטינית (אריאן מנדי) בעיצומו של סקס סוער עם בחורה שחורה. היוצרים מסמנים כאן וי על כל מיעוט אפשרי כשלסצינה נדחפים השותפים לדירה: הומו אסיאתי (ליו שנג) ושרה הלסבית (ז'קלין טובוני מ"איזי"), שהיא הקריקטורה הכי מזעזעת שראיתי כבר תקופה ארוכה, עם הציטוט "אני לסבית מסורתית כשזה מגיע לכלי עבודה". כאילו כל מי שמעדיפה נשים מסתובבת עם סט מברגי פיליפס ג'אסט אין קייס. הדמות שלה מגלמת את התשובה המבאסת לתקווה ש"ישנן בנות" תצליח להיות הפעם כל מה שהיא נכשלה בו בעבר. וכשהיא מנסה זה בעיקר מאולץ מאד, בדיוק כמו השם החדש שלה.

הסיבה היחידה לראות את הסדרה הייתה ונשארה הדמות הכי סקסית בכל יקום טלוויזיוני שהוא: שיין מקאצ'ן (קתרין מוניג). שיין מלכת הסקס הלסבי, שיין שהיא למעשה ה-סקס הלסבי, שיין שכל מי שצפתה בסדרה הייתה מאוהבת בה באופן מוחלט. שיין נשארה אבודה גם בעונה החדשה: היא עשירה יותר אבל עדיין שבורת לב. סצינת הסקס איתה בפרק הראשון הייתה קצת מאכזבת, אבל כל רגע שלה על המסך הוא סיבה מספקת ללחוץ פליי.

שאר הקאסט המקורי נשאר בדיוק כפי שאתן זוכרות אותו. בת' פורטר (ג'ניפר בילס) עדיין אלגנטית להכעיס וצדקנית מנג'סת, כשהסצינות עם הילדה הטינאייג'רית שלה הן פרסומת בוטה מדי לאפל (ברור, כל אמא נכנסת למיטה עם הנערה מתבגרת שלה כדי לראות איתה טלוויזיה בלפטופ). אליס פייזקי (ליישה היילי) הפכה משדרנית רדיו בתחנת קולג' לאימפריה תקשורתית פמיניסטית, כי כידוע זו תקופה נהדרת לגופי תקשורת עצמאיים, בעיקר כאלה עם לוגו שנראה כמו ואגינה. ג'ני (מיה קירשנר) נעדרת מהפיילוט ונותר לקוות שזה יישאר ככה. שיר הפתיחה המעייף של בטי הוחלף סוף סוף בשיר של ליזו. אלו שיפורים קטנים ונחמדים, אבל ממש כמו הפיילוט כולו, זה פשוט לא מספיק.

44 סיבות טובות לצפות במשהו אחר

"הטובות לקרב", "אופוריה", "להרוג את איב", "נקמתה של ניק", "לא טיפוסי", "מיוחד", "בשבילי אתם מתים", "ג'נטלמן ג'ק", "צדק צעיר", "ג'יין הבתולה", "You Me Her" ,"Daybreak", "בונדינג", "גרייס ופרנקי", "The Bold Type", "אימה אמריקאית", "המאה", "סיפורי סן פרנסיסקו", "ברק שחור", "מראה שחורה", "מיינד האנטר", "כל יום מחדש", "דברים מוזרים", "יאנגר", "עין קווירית", "סטאר טרק דיסקאברי", "Shee-Ra", "הפוליטיקאי", "המרוץ לדראג של רופול", "אליטה", "באטוומן", "כתום זה השחור החדש", "בפנים", "האנטומיה של גריי", "מיתרי הלב", "Glow", "ברוקלין 99", "החיים המודרניים של רוקו", "ננסי דרו", "Trinkets", "Dear White People", "חינוך מיני", "המקום הטוב", "אקדמיית המטרייה".

← "The L Word: Generation Q", שואוטיים