ליזו עוד תפרוץ את שערי הברזל של המיינסטרים בביקיני מידה XXL
ליזו נחושה לתרגם את המאבק שלה כאישה שחורה וגדולה לפאנק וההיפ הופ שעושים טוב. אם לשפוט על פי ההצלחה שלה ברשת, היא תפרוץ עם הנוסחה הזאת עוד השנה באלבום החדש
"האהבה העצמית! היופי! דימוי הגוף החיובי! המצוינות השחורה!", כתבה מגיבה אקראית לקליפ “Fitness” ביוטיוב, שיצא במרץ האחרון. מעט פשטני, אבל זאת תמצית התדמית של ליזו – משנתה המוצהרת היא להוציא עוד ועוד מוזיקת Feel Good, בזכות ובגלל המאבק שלה כאישה שחורה וגדולה.
לליזו (ששמה האמיתי הוא מליסה ג'פרסון) יש שאיפות מוסריות שאותן היא מממשת דרך פאנק והיפ הופ. "אני רוצה להציב במיינסטרים נשים שנראות כמוני", אמרה בריאיון לווג ב־2017, "אני רוצה את הנראות וההגינות, אני רוצה שילדות קטנות יראו אותי ואת הרקדנים שלי ויגידו לעצמן: 'היי, גם אני יכולה לעשות את זה'". האג'נדה שלה אינה מוגבלת לנוכחות או למסרים שהיא מפזרת בעיתונות, הכל נמצא במוזיקה. הרפרטואר המתהווה שלה מורכב מנושאים כמו גוף (“Fitness"), מיניות (“Boys”) וגזע (“My Skin”), ונועד לשרת מטרה אחת מוצהרת: פמיניזם פוזיטיבי הממוקם בצומת מיסי אליוט־פרינס.
עוד כתבות מעניינות:
האלבומים הכי מסקרנים שייצאו בקרוב
אריאנה גרנדה מואשמת בהעתקת הסינגל החדש
למה האוסקר והסופרבול לא הצליחו לאייש את משרת החלומות?
ליזו אמנם הגיעה לנקודה שבה היא מאפשרת לעצמה לחגוג את הגוף והנפש, אבל היא עדיין עסוקה לא מעט בהשתקפויות ובדימוי שעולה מהן. בראיון לניו יורק טיימס מספטמבר האחרון אמרה: "הייתי צריכה להסתכל על עצמי במראה ולהגיד 'זהו זה, זה האדם שאני הולכת להיות כל חיי וזה לא ישתנה'". בשיר "Juice" שיצא החודש היא שרה: "מראה מראה שעל הקיר, אל תגידי את זה כי אני יודעת שאני חמודה".
בעשור הנוכחי לקחה ג'פרסון חלק בלא מעט הרכבי אינדי־היפ הופ עלומים, בהם GrrrlPrty ,Ellypseas ו־Absynthe, עד שב־2013 הוציאה אלבום סולו ראשון תחת השם ליזו. האלבום ביטא את התודעה החברתית שלה באופן המרמז על עברה ועל הימים שבהם נאבקה בדימוי גוף לקוי. בראיונות למגזיני אופנה שונים סיפרה לא פעם כיצד הייתה מתעטפת בבדים כבדים כדי להסתיר את פלג הגוף העליון שלה ולנסות להיראות "קטנה" יותר, אולם דברים השתנו מאז.
התקופה הנוכחית, שכוללת תנועות כמו Metoo# ו־EffYourBeautyStandards#, הולידו ליזו חדשה: הגוף, שבעבר היה מעין מתקן ענישה ועינוי נצחי שבו ליזו נידונה לכאורה לסבל בלתי נגמר – הפך לכוח האנרגטי שמניע את האמנות והביזנס שלה. בהופעות היום עומדת מאחוריה קבוצה בשם The Big Grrrls – רקדניות מקצועיות במידות גדולות. ליזו אינה מאפשרת לעצמה לסגת מההחלטה לחגוג את הגיוון והאינדיבידואליות, אף שהמאבק הפנימי שלה – כך היא מספרת שוב ושוב – עוד נמצא בעיצומו.
בשנת 2016 – טרום עידן Metoo# ובהשראת מיסי אליוט (שעליה ליזו אמרה "היא הייתה ענקית בשבילי, אישה שלא נמצאת בנורמה של תעשיית כוכבות הפופ") – היא הוציאה שירים כגון "Good As Hell" ("אם הוא לא אוהב אותך יותר, פשוט קחי את התחת היפה שלך מחוץ לדלת"), שהבהירו היטב כיצד היא מתכננת להתחמש מילולית במוזיקה העתידית שלה.
מכאן והלאה – בצורה פרוגרסיבית, בסנכרון מלא עם רוח התקופה ובתחתונים – הפכה ליזו את הקונפליקט הפרטי למכרה זהב: הרזומה שלה מורכב מצילומים לווג, קמפיין למודקלות' וצעידה על מסלולי אופנה. חוץ מהטרנפורמציה לגורו אופנה, האלבומים שבאמתחתה, "Lizzobangers" מ־2013 ו"Big Grrrl Small World" מ־2015, הם קצה הקרחון בכל הקשור לעשייה המוזיקלית. בשנה האחרונה היא הוציאה שלושה קליפים שהם ככל הנראה הרדיקליים ביותר שלה, בראשם "Boys" המצוין, שלמרבה ההפתעה פרקטיקת הפיל גוד שלו אינה מנטרלת את החריפות הטקסטואלית ("בייבי אני לא צריכה אותך, אני רק רוצה להפחיד אותך").
אותה מגיבה מהפסקה הראשונה היא אחת ממאות אלפי מגיבים, בעיקר נשים, המשתפכים בפני ליזו ברשת. הטריגר הוא החירות המינית והגופנית שדרשה לעצמה וכעת היא מחלקת לאחרים. ליזו היא חלק ממהפכה גדולה שיש בה הרבה אסכולות, והיא ככל הנראה זאת שמייצגת בצורה הממומשת והמצחיקה ביותר את הפמיניזם הפוזיטיבי. אפשר להתווכח על זה, אפשר לא לאהוב את זה, אבל אי אפשר לנטרל את הצד העמוק והחתרני שיש בה. ליזו אינה רוכבת על גל הפמיניזם החדש – כפי שנעשה בלא מעט קמפיינים עצמיים – אלא ממש תורמת להתהוות שלו. ההיסטוריה הפרטית, במקרה הזה, היא ג'וקר. האלבום השלישי עוד לפניה, אף שטרם נמסר מועד שחרורו, ולפי התהודה ברשת קל להמר שליזו תפרוץ את שערי הברזל של המיינסטרים – כנראה בביקיני מידה XXL – וזו תהיה חתיכת פריצה.