מה ראינו בלילה: 6 סדרות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" את המלצת הצפייה הלילית שלנו. אנחנו מכוונים מראש נמוך: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת – את זה אתם יכולים לעשות לבד – גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרקים בודדים שמראים פוטנציאל, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן עלינו בקבוצת הפייסבוק הסודית "הספוילר: מה רואים היום". לכבוד סוף סוף השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד לטובת בינג' סיום הסופ"ש המסורתי, מדורגות על פי מידת התעופה שלנו עליהן.

1. The Peripheral

עוד לא ממש נרגענו משני הפרקים הראשונים, אבל הם מספיקים כדי לקבוע שזו סדרת המד"ב המבטיחה ביותר של השנה. בינתיים זה נראה מסקרן ומופק נהדר, קלואי גרייס מורץ ("קיק-אס") מעולה בתפקיד הראשי, אנחנו מתחילים בעתיד הקרוב של 2032 ואז קופצים לעתיד היותר רחוק של המאה ה-22, והם מחוברים איכשהו באמצעות משחק VR מופרע וריאליסטי נורא, כל כך ריאליסטי שהוא, בעצם, אולי, העולם האמיתי. ואולי לא. מבוסס על ספרו של נביא הסייברפאנק ויליאם גיבסון, וזו הפעם הראשונה שיצירתו מעובדת לטלוויזיה. נחזיק אצבעות לסדרה המושקעת הזאת של אמזון פריים וידיאו ונעדכן בהמשך.

2. חדר הפלאות של גיירמו דל טורו

לקראת האלווין מתמלאים המסכים באימה ודם, ונטפליקס הצליחה לקבל את הג'ק-פוט עם אנתולוגיית האימה הטובה ביותר של העת האחרונה, מבית היוצר של גיירמו דל טורו ובהשתתפות כמה מהבמאיות והבמאים הטובים ביותר בז'אנר, כשהמאסטרו של האימה החדשה כאן בעיקר על תקן מפיק, אבל הכל אמור לשמור על הטון הייחודי שלו (ולקרוץ לז'אנרים קלאסיים של אימה). ואכן, לפחות בשני הפרקים הראשונים שעלו באמצע השבוע ניכר מאמץ ויזואלי מרשים והכל מקריפ כמו שדל טורו אוהב. וכשהוא מרוצה – גם אנחנו.

3. מאפס

הדרמה הרומנטית הטראגית של נטפליקס היא הלהיט הגדול של השבוע מבחינת נתוני הצפייה, הרבה מעל הפקות נוצצות ומושקעות בהרבה, ומוכיחה שוב שמבחינת הקהל קצת רומנטיקה וכאבי לב (או במקרה הזה, ממש הרבה) תמיד עושים את העבודה. העיבוד לספר זכרונותיה של השחקנית טמבי לוק לוחצץ על כל כפתורי הרגש הנכונים ולא מפספס אף מניפולציה רגשית על הצופות , אבל עשוי בתבונה וברגישות ואינו מידרדר לקיטש היסטרי, וזואי סלדנה נפלאה בתפקיד הראשי גם בלי טונות של איפור ירוק או כחול.

4. אטלנטה

אוקיי, הבנו שאנחנו היחידים שרואים אותה, ובטח היחידים שכותבים 5,000 מילה על כל פרק, ובטח היחידים שחושבים שהיא אחת הסדרות הטובות ביותר שראתה הטלוויזיה, ובטח היחידים שנהנים מכל רפרנס ואז לחפש את הרפרנסים שלא הבנו. בסדר. נחזור ונמליץ עד שתיכנעו. העונה הכיפית הזאת הולכת להיגמר, ואז הסדרה תסתיים, ועל מה נכתוב 5,000 מילה כל שבוע עכשיו.

5. אמריקן הורור סטורי: NYC

אנחנו לא מאמינים שאנחנו ממליצים על סדרה של ריאן מרפי, אבל האיש שהביא השנה לא פחות מחמש סדרות אל מסכי הטלוויזיה של נטפליקס, חוזר כאן אל אנתולוגיית האימה המצליחה שלו (אף אחד לא קורא לזה "אימה אמריקאית", תרדו מזה) עם טוויסט מעניין שנותן לה חיים חדשים: העונה מתרחשת בניו יורק של שנות השמונים בסצנת הגייז הרוחשת, יש וירוס חדש ומסוכן בסביבה (לא איידס), יש אלגוריות (כן איידס), יש רוצח סדרתי או רוחות רפאים או משהו, והכל מעוות כמו שריאן מרפי אוהב. ואם הוא אוהב אנחנו בדרך כלל מתעבים. אבל הפעם לא.

6. סומו כן, סומו לא

יש לילות כאלה שבהם אנחנו לא רוצות לראות שום דבר ספציפי, רק לגלול ולגלול את ספריית הסדרות עד שאנחנו מגיעות למשהו מספיק ביזארי ואידיוטי כדי לעורר בנו איזשהו עניין. וכך קרה שערב אחד הבנו שדרמה קומית יפנית על סומו זה מה שאנחנו צריכות עכשיו. וגם אתם. יש דיבוב לאנגלית אבל יותר כיף לראות ביפנית עם תרגום, ובעיקר נחמד לראות כמה זה דומה ל"קוברה קאי" ו"קראטה קיד" (וכן, גם הסדרה הזאת מבוססת על סרט קאלט ישן). כך או כך, קומדיית סומו יפנית מבטיחה את הדברים הבאים: יהיה כיף, וגם מרגש מתי שצריך, והכי חשוב, כולם ילבשו את בדי החלציים הענקיים והמגוחכים האלה.

>> הרשימה החדשה והמעודכנת: 20 הסדרות הטובות ביותר בטלוויזיה כרגע