שנה לבחירות לעירייה: 3 הצעות לשיפור התכנון בעיר

כמו כל ביקורת בונה גם אנחנו רוצים לפתוח בצד החיובי: תל אביב עיר מהממת. היא כיפית ויפה, יש בה אינספור אפשרויות בילוי ותעסוקה, היא זוהרת בבוקר כשאנשים יוצאים לג'וגינג בפארק, פורחת אחרי הצהריים כשהורים אוספים את ילדיהם מבתי הספר – ומלאת חן לפנות בוקר, כשהרחובות מתמלאים בליינים שחוזרים עם מבט מזוגג. והנה בא האבל: תל אביב רחוקה מלהיות מושלמת. היא אמנם הכי טוב שיש לנו כאן בארץ, ניצבת גבוה מעל שאר האופציות המדכדכות. ובכל זאת, תמיד אפשר לשאוף ליותר. בתל אביב יש עדיין בעיות גדולות בכל מה שקשור לתחבורה, לתכנון עירוני, לשילוב אוכלוסיות, לתמיכה בחלשים. הרבה פעמים היא קשה מאוד: היא יקרה בטירוף, היא מקשה על אוכלוסיות מסוימות להישאר בה, היא לא מקבלת ופתוחה לכולם ויש ערבים שלא תוכל למצוא בה הופעה טובה אחת. היא מצטיינת ביחסי ציבור, היא נראית יופי כלפי חוץ – אבל אין מה לעשות: אם תעלו בשמונה בבוקר על קו 25 אתם תקללו את הרגע שבו עברתם לעיר המזוינת הזאת. זה יקרה לכם גם כשתרצו לשכור דירה ליד האוניברסיטה, או כשתנסו לרכוב על ציור האופניים על המדרכה באבן גבירול, מה שבטעות מכונה "שביל אופניים". בעוד שנה מהיום יתקיימו הבחירות לראשות העירייה. עוד לא בטוח מי יתמודד על אחד התפקידים הנחשקים במדינה, אבל ברור לנו דבר אחד: מי שיקבל בסוף את הג'וב, חדש או ישן, לא יוכל לנוח על פרחי הצאלון שנשרו בשדרה. הוא או היא יצטרכו להבין שלעיר יש עוד הרבה מה ללמוד משכנותיה בחו"ל. כדי שראש העיר הבא לא יתבלבל, ויידע בדיוק מה צריך לעשות, הכנו רשימה רחבה של הדברים שהיינו רוצים לתקן בתל אביב. יש כאן דברים שעולים כסף, יש כאן דברים שהם לא באחריותה הבלעדית של העירייה. אבל כולנו כבר יודעים שכשהיא רוצה, תל אביב יכולה לעשות הכל. זה עניין של סדר עדיפויות מול פרויקטים אחרים והכסף שמושקע בהם (אהמ, אוטותל), ורצון להשקיע במה שעושה טוב לתושבים גם אם אפשר להאשים בו את הממשלה, גם אם הוא לא סקסי כמו "לילה לבן". ובבקשה אל תחשבו שאנחנו חלק מתעשיית הדכדוך, להפך, אנחנו רוצים רק להרים. אף אחד לא מושלם, אבל העיר שבה אנחנו גרים יכולה להיות ממש קרובה לזה.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
הצעות לשיפור החינוך בעיר
הצעות לשיפור התמיכה בתרבות
הצעות לשיפור הרווחה
הצעות לשיפור התחבורה

1. לדאוג שהשכונות החדשות ירגישו כמו עיר, לא כמו מודיעין

אנחנו נוהגים לחשוב שתל אביב ״האמיתית״ – העירונית, הצעירה, זאת שקורה בה משהו – נמתחת בגבולות שבין דרך סלמה בדרום לפארק הירקון בצפון, אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. בשטח שתחת אחריותה של עיריית תל אביב יש עוד לא מעט שטחים בצפון ובדרום שיכלו להתפתח לשכונות מגניבות ומעניינות. כאלו שגם המעמד היצירתי היה חולם לגור בהן. הבעיה היחידה היא שעד כה, מקבלי ההחלטות החליטו לחרב כל אופציה נורמלית להתרחבות של העיר.

הגוש הגדול. צילום: "אורי", ויקישיתוף

קחו לדוגמה את השכונה החדשה שנבנית בימים אלה בפארק דרום שסמוך לשכונת התקווה. מדובר בשטח עצום, צמוד לשכונה קיימת ועירונית, וליד אחד הפארקים היפים והגדולים בגוש דן. במקום לבנות שכונה חדשה ועירונית, עם עירוב שימושים (מגורים לצד מסחר ותעשייה), עם רחובות שמתחברים בצורת רשת הגיונית (וגם לשכונה הקיימת כמובן) ובעיקר עם התחושה שאפשר לרדת רגע למטה לקנות משהו או לשבת בבית קפה – קיבלנו שוב שכונת שינה שנראית כמו ראשון לציון מערב: כמה מגדלים פאליים מכוערים שניצבים לבדם בין שטחי חניה עצומים (ויש עוד כאלה מגדלים עתידיים בעיר: הפרויקט החדש בגבעת עמל למשל, שהתוכנית שלו אושרה לא כל כך מזמן, ב־ 2005). השכונה החדשה בפארק דרום כבר התחילה להתאכלס, אך בביקור שם היא עדיין הרגישה נטושה – ככה זה כשלאנשים שגרים בה אין שום סיבה להסתובב במה שהקשר בינו לבין המילה רחוב מקרי בהחלט. אם את גרה שם ורוצה לקנות רגע חלב, את חייבת לקחת את המכונית שלך ולנסוע קצת כדי להגיע למכולת הקרובה. כי ללכת אליה, במגרשי החניה העצומים ורדופי השמש, זו חוויה מאוד לא סימפטית. ואיזה פספוס זה: דמיינו שהיו אומרים לכם שבימים אלה קמה שכונה חדשה בתל אביב שהדירות בה זולות כי היא ממש בדרום, אבל צמוד אליה פארק ענק, היא קרובה לשוק התקווה ויהיה בה גם קולנוע ובתי קפה. ודמיינו שהגוש הגדול והאזור שעוד נבנה סביב רחוב איינשטיין בצפון, בין האוניברסיטה לים, היה נבנה ככה גם? שכונה חדשה ליד הים, קרובה לאוניברסיטה, עם רחובות שאשכרה כיף להסתובב בהם ועם דירות שמתאימות למגוון רחב של אוכלוסיות (לא רק דירות 120 מ״ר עם ״יחידת הורים״).

אבל לא. במקום זה העירייה חונקת את מרכז העיר ותוחמת אותו בגבולות – שהם אולי לא מוקפים בגדר או מסומנים במפה, אבל כל אחד מאיתנו מרגיש אותם טוב טוב. חשיבה עירונית אמיתית מאפשרת לעיר לצמוח ולהתפתח לאזורים שמרוחקים מהמרכז ההיסטורי. ככה עיר גדלה וצומחת ומאפשרת להרבה אנשים ליהנות ממנה ומהיתרונות של מגורים בעיר. כי אם אנשים רוצים לגור בתוך זקפת בטון מזוין באמצע מגרש חניה ריק הם יכולים לעשות את זה בכל כך הרבה מקומות מבאסים בארץ: בראשון, במודיעין, בנתניה. למה לעזאזל בתל אביב?

בעירייה אומרים: "הליכי תכנון לוקחים זמן רב עד למימושם. תכנון שכונות הגוש הגדול נעשה לפני יותר מ־ 20 שנה, כך שראש העיר חולדאי לא יכול היה להשפיע עליו משמעותית עם כניסתו לתפקיד אלא קיבל אותו כעובדה מוגמרת. כלימוד לקח ובניגוד לתפיסה שהייתה נהוגה בעבר, בתכנון המבוצע כיום ובייחוד בתכנון רובע צפון־מערב העיר ורובע שדה דב, וכן בתכנון במבואות יפו, הושם דגש על חשיבה חדשה ולא שכונות סגורות, אלא תכנון עירוני המשלב עירוב שימושים של מגורים, מסחר, מבני ציבור ושטחים פתוחים".

2. להציף את העיר בדיור בר השגה ובדיור ציבורי

שילוב של דיור ציבורי ודיור בר השגה הוא הכרחי לעיר חיה ומתפקדת: הוא מאפשר לתל אביבים שגדלו בעיר להמשיך לגור במקום שבו גדלו – ואף לגדל בו את ילדיהם – גם אם אין להם עזרה מההורים או שתי דירות של הסבתא בשלמה המלך. הוא גם מאפשר לבני המעמד היצירתי להמשיך לחיות בעיר ולהפרות אותה. כי מה הופך אזור בעיר למוצלח? אם יש בו כמה גלריות מעניינות, בתי קפה מיוחדים, אנשים מגניבים שחולפים מולך במדרכה ואולי אמנות רחוב וחנויות של מעצבים צעירים. הרי כשאתם טסים לחו"ל, לא תלכו להסתובב ברמת אביב החדשה של מדריד, נכון? וגם לא בביצרון של ניו יורק.

פרוייקט דיור בר השגה בשפירא. צילום: באדיבות עיריית תל אביב

נכון, זה לא המדד היחיד להצלחה, ועיר צריכה להעניק לתושביה צורות מגורים מגוונות שמתאימות לא רק לצעירים אלא גם למשפחות ולקשישים. אבל עיר מוצלחת גם לא צריכה להתנהל תחת ההשפעות הבלתי ניתנות לשליטה של שוק חופשי – היא צריכה לדעת להתמודד עם האנומליה שנוצרת בגללו ולמצוא לה פתרונות. העירייה לא צריכה החלטה ממשלתית כדי לקבוע שחלק מהשטחים העירוניים שברשותה יוקדשו לטובת העניין. היא יכולה גם להחליט שהיא נותנת הטבות וזכויות בנייה ליזמים שיקצו חלק ניכר מהבניין לדיור בר השגה ולבנייה של דירות קטנות – כמו שהיא עושה כשהיא מעוניינת שיזם יבנה גן ילדים חדש בשכונה. בינתיים, רק פרויקטים מעטים של דיור בר השגה הוקמו בתל אביב, והם כוללים רק כמה עשרות של דירות, שזה כמובן, לא מספיק. ועוד דבר: כאשר כבר נבנים פרויקטים מהסוג הזה, הם בדרך כלל נבנים בשכונות הדרומיות, אלו שממילא הצעירים עוברים אליהן כי הן זולות. אך דיור בר השגה צריך להיות משולב ברחבי העיר – גם במקומות המבוקשים ביותר. ראיתם איך נראית כיתה ממוצעת בבית ספר במרכז העיר? כאילו כל הילדים נולדו לאותם שני הורים.

בעירייה אומרים: "בעשור האחרון קבעה העירייה מדיניות מתקדמת לפתרון בעיות הדיור. הגם שאינה משנה יותר מדי, היא עדיין מייצרת מודלים שיוכלו לשמש את המדינה. בניגוד לנטען, העירייה הקימה פרויקט לדיור בר השגה ומשלבת דיור בר השגה בפרויקטים מול יזמים (מידטאון, מגדל הצעירים, השוק הסיטונאי), וכן מקדמת תכנון דיור בר השגה על קרקעות עירוניות. יש לזכור שפעילות העירייה נעשית בהיעדר חקיקה ממשלתית ומדיניות תומכת של רשות מקרקעי ישראל. למרות יכולת ההשפעה המוגבלת, העירייה הובילה מהלכים כדי למתן במעט את השפעות השוק. במציאות המשפטית היא מנועה מלכפות על יזמים לכלול דיור בר השגה אמיתי בפרויקטים פרטיים. באשר לדיור ציבורי, העירייה וחברת חלמיש החלו באחרונה ברכישת דירות עבור דיור ציבורי. במסגרת ההסכם פורסם מכרז לבנייה בנווה עופר, במסגרתו תרכוש חלמיש עשרות דירות לדיור הציבורי. כיום ממתינים מאות זכאים לפתרון דיור שנים רבות מדי עקב מחסור בדיור ציבורי, ובאמצעות הסכם זה תוכל חלמיש לספק להם עוד פתרונות".

3. להוסיף שטחים ירוקים ומוצלים

אם אתם תל אביבים ודאי יצא לכם לעבור בשדרות בן ציון בשישי בצהריים: אנשים נלחמים שם על כל פיסת דשא כדי להניח עליה שמיכה קטנה ובקבוק בירה – במראה שמזכיר משפחות ישראליות באייטיז שעושות מנגל על איי תנועה.

פיקניק על הכביש זה לא הדבר הכי מרגיע בעולם – אבל אי אפשר להאשים את התל אביבים: למצוא פיסת דשא שמעליה עץ שנותן צל במרחק הליכה מהבית זו משימה כמעט בלתי אפשרית. התופעה הזאת כמובן מחריפה ככל שמדרימים, שם שטח ציבורי הוא לפעמים חתיכת בטון עם ספסל מלוכלך.

איך אפשר לתקן את זה? קודם כל ללכת לראות בעיניים כל שטח ציבורי פתוח בעיר ולבדוק כיצד הוא מתפקד והאם הוא מתאים לעיר. אחרי זה כדאי לבדוק איפה בעיר ישנם חורים משמעותיים של שטח ירוק – כלומר, איפה תושבי העיר לא יכולים להניח שמיכה קטנה ובקבוק בירה במרחק הליכה מהבית – ופשוט להתחיל למלא את החורים האלה בשטחים ירוקים נורמליים. זוכרים את השטח ״הציבורי״ ברוטשילד 22? מכירים את השלושה עצים וכמה חתיכות בטון מתחת למגדל פרישמן? בעגה המקצועית קוראים לזה ״זיקת הנאה״ ומה שהעירייה צריכה לעשות הוא להפסיק לתת ליזמים של המגדלים לתכנן ולבצע אותם. מדובר בשטחים ציבוריים לכל דבר, אבל כאלה שמתוכננים מראש על ידי יזמי המגדל – שמייצרים שטחים ״ציבוריים״ שאף ציבור לא מעוניין לבלות בהם. הם פשוט ממש ממש לא נעימים לשהייה. זה יכול להשתנות אם העירייה תיקח לידיה את ״זיקות ההנאה״ ותשתול שם עצים ודשא וכמה מתקני משחקים.

פארק הירקון

ועוד דבר: תל אביב חייבת להפסיק לתכנן שטחים ציבוריים פתוחים בלי אף מרבד דשא ועם שמש יוקדת, שמקדשים ומאדירים את הבניין הצמוד. אנחנו לא באיחוד הסובייטי. עיר היא בשביל אנשים, לא בשביל בניינים.

בעירייה אומרים: "העירייה פועלת להרחבת מספר העצים הקיימים בעיר. ב־ 18 השנים האחרונות הפכה העיר לירוקה ופורחת, עקב שתילת רבבות עצים חדשים והגדלת השטחים הירוקים בעיר, שעומד כיום על 22 אחוז משטח העיר. מחקר של MIT מצא לאחרונה שהעיר היא אחת הערים שבהן יש הכי הרבה עצים בסביבה עירונית צפופה. החישוב לא כלל את הפארקים אלא רק את העצים בסביבה האורבנית שכולנו רואים בהליכה בעיר. בעשור האחרון מספר העצים בעיר גדל והגיע לכ־ 260 אלף. בשנים הקרובות יקודמו פרויקטים נוספים בתחום לאורך ציר הים בחוף תל ברוך ובחוף הצוק, בפארק בגין ועוד. באשר להצללת העיר פועלת העירייה להצללת מתקני המשחק, מגרשי ספורט וכן רחבות גדולות שיוצללו כבר בעתיד הקרוב".